מור ואהלות כז

ולולב וכדומה אינו מחויב מעיקר הדין, עי' ירושלמי פאה פ"א כבד את ה' מהונך מפריש לקט שכחה ופאה וכו' עושה סוכה לולב שופר תפילין ציצית מזוזה אם יש לך אתה חייב בכל אלו ואם לאו אין אתה חייב באחת מהן אבל בכיבוד אב אף שאין לך כבד ואפילו מחזיר על הפתחים, ועי' יד שאול סי' ר"מ סק"ז אלמא דבשאר מצות אינו מחויב לכ"ע להחזיר על הפתחים [וצ"ע ממ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' שבת דשואל על הפתחים ולוקח נר ועי' רמב"ם פ"ד דחנוכה ובאו"ח תרע"א ובשו"ת שפת הים או"ח סי' ח'] ואיך תמצא מצוה חיוביות כמעט, אלא ע"כ נהי דאינו מחויב לשאול על הפתחים כדי לקיים המצות מ"מ ביש לו ומפקיר נכסיה כדי להפטר ממצות דינו כיש לו ואינו עושה המצות וה"נ. והנה י"ל עוד כונת ירושלמי ברכות הנ"ל דסוכה אפשר להבטל פי' כשהוא עני שאינו מחויב להחזיר על הפתחים משא"כ ת"ת א"א להבטל דגם עני חייב בת"ת עי' יו"ד רס"י רמ"ו לפיכך בכל יום מברך עליה. עוד י"ל כונת הירושלמי דברכת הסוכה אפשר להבטל כשלא יצא כל ז' מן הסוכה דהחיוב גם על השינה משא"כ בת"ת א"א להבטל הברכה בכל יום דמוכרח לישן ואז פקע החיוב הראשון לזאת צריך לברך בכל יום, ועי' ירושלמי סוף ברכות כל ברכיא טבין וברכיא דאורייתא בישין וי"ל בזה ואכמ"ל ועי' תוס' ברכות י"א ע"ב ד"ה שכבר ומ"ש שם דלפיכך אין מברכין לישן בסוכה דשמא לא ישן והוי ברכה לבטלה צ"ע מברכת המפיל עי' או"ח סי' רל"ט, ושמעתי מגדולים שאין מברכין המפיל מה"ט וטעות הוא בידם עי' פמ"ג שם סק"ג

ד (רציתי לישב סתירת הרמב"ם ע"פ תוס' יומא דף י' דבמזוזה ע"כ מכרך לקבוע. י"ל קושית מפלגי ראובן על תוס'. צ"ע במה דכתיבנא ואפשר יש לחלק. אך דגם בית שאינו דר בה עדיין כל שדעתו לדור כה צריך מזוזה. ראיה ממנחות ושבת. השנה מרש"י ותוס', אך כמה גדולים חלקו עליהם. י"ל דתוס' ג"כ ס"ל כמותם. ראיה מתוס' ב"מ וש"מ. ראיה מתרגום יונתן ומוכרח לפרש כן ע"פ הספרי פי' בספרי. עוד ראיות לזה.) עוד ראיתי כי לכאורה יש סתירה בדברי הרמב"ם דבהלכות ברכות פי"א הל' י"ב כתב שאם קבע מזוזה לביתו מברך לקבוע מזוזה עשה מעקה לגגו מברך לעשות מעקה ובהל' ט"ו כתב אבל נט"י ושחיטה דרשות הן אף שחט לצרכו מברך על השחיטה ועל כיסוי הדם ועל נט"י ומ"ש מזוזה ומעקה מנט"י ושחיטה הא גם בהני כתב בעצמו שדומין לרשות כמ"ש בריש אות א', ורציתי ליישב דבמזוזה בע"כ צריך לברך לקבוע מזוזה דהנה התוס' ביומא דף י' ד"ה וכ"ת הקשה דרבנן אדרבנן דבסוכה פוטרין ממזוזה אף מדרבנן ובלשכת פלהדרין מחייבים ובס' מפלגי ראובן דקדק על קושית התוס' דהא יש לתרץ דלא דמי זה לזה דבסוכה כיון דקיימ"ל שיכול להניח סוכתו וישב בסוכת חבירו הוי דירת עראי אף בלא הטעם של ירידת גשמים לפיכך פוטרין משא"כ לשכה החיוב עליו להיות שם דוקא הוי קבע ומחייבים ועי"ש מ"ש לישב דברי התוס'. ונלפע"ד לפרש רמשום ה"ט לא הוו פטרי רבנן בסוכה כיון דגם בית יכול להניחו וישכון באוהל או בספינה כנ"ל אלא ע"כ כיון דדר בה לעת עתה עכ"פ לא מקרי עראי רק קבע וא"כ בסוכה נמי ומ"ש מן הלשכה ע"כ תירץ התוס' דסוף סוף עראי הוא ע"י גשמים משא"כ הלשכה, ועפ"ז נכונים דברי הרמב"ם ז"ל שכתב שצריך לברך לקבוע מזוזה דאם נאמר לברך על משום שדומה לרשות שיכול לשכון במקום הפטור ממזוזה א"כ ה"ט מחזק התירוץ כהמפלגי ראובן לחלק בזה בין סוכה ללשכה דבסוכה כיון שיכול להניח סוכתו פטרי רבנן רלא הוי קבע ולזה יקשה דהלא כל בית אין החיוב עליו להיות שם דוקא ויכול לשכון באוהל או בספינה והוי דומיא דסוכה שפטרו רבנן ע"כ כתב הרמב"ם מש"ה שמברך לקבוע כיון שדר בה לעת עתה מקרי קבע ורק בסוכה פטרו רבנן מחמת תירוץ התוס' דנחשב עראי ע"י גשמים. אלא דצ"ע במה דכתיבנא דמה"ט שיכול לשבת בסוכת חבירו לא הוי מפטרי רבנן דגם בית כן, די"ל דשאני בית כיון דעכ"פ עתה דר בה מקרי קבע מטעם חובת הדר משא"כ סוכה דביו"ט אסור לקבוע מזוזה דלא דחי שבת ויו"ט עי' שבת קל"א הואיל ובידו להפקירן ובערב יו"ט כיון דלא דר בה עדיין לא מקרי קבע ולפיכך פטרו רבנן אף בחוה"מ שדר בה כיון שמאז יש לו רק עוד ו' ימים לדור בה, ובפרט לפי מה דסברו רבנן בסוכה כ"ז דא"צ סוכה לשבעה ומש"ה אפשר דמקרי עראי יותר מן הלשכה שדר בה ז' ימים ועי' יומא ו' ע"א דמפרישין אותו שעה א' סמוך לשקיעת החמה והוי יותר משבעה ימים ולפיכך אפשר דהוי קבע יותר מן הסוכה. אמנם כן זה אינו דגם בעיו"ט שלא דר עדיין בהסוכה מ"מ לא הוי מפטרי רבנן מה"ט כי נשאלתי לברר הדין אימתי מתחיל חיוב מזוזה אם דוקא כשהתחיל לדור בה או גם קודם, והשבתי דגם בית צריך לקבוע המזוזה אף קודם שדר בה עדיין אלא שדעתו לדור בו אח"כ וכמו במנחות ל"ג ר"ג בנא ביתא ואמר לר"נ קבע לי מזוזה אף דלא חלי דשי עדיין עי"ש ועי' שבת קל"א שם ומדלא אמר הואיל ובידו שלא לדור בה משמע דגם כשלא ידור בה השתא מ"מ חובתה רמיא קמיה, ועי' תוס' מנחות מ"ד ד"ה טלית שכתב שרק טעם השוה בכל לכ"ע קתני, וכן מפי' דש"י בשבת שם שהשמיט מן מזוזה כל עיקר ובציצית כתב אפי' מונחת בקופסא י"ל כן וא"כ אין ראי', אך עי' בחידושי הרשב"א והרמב"ן והר"ן וריטב"א שם שחלקו ע"ז ופירשו דמשום מזוזה נקיט לה דמשום ציצית כל שאינו לובשן פטור וכן לפירוש השני שכתבו דאתרוייהו קאי לפוטרם אף כשלובשן ודר בה מטעם טלית שאולה ובית שאולה א"כ עפ"ז הפירוש הא' מוכח כן דבמזוזה אף שלא דר בה עדיין מ"מ חובתה רמיא קמיה ואף לפי דברי התוס' שכתבו שאם ירצה לא ידור בו אלא ישתמש בו לתבן וקש ולא מתחייב [בסתמא אא"כ הנשים יושבות בו להתקשט שזהו שיטת הרמב"ם עי' טור יו"ד פי' רפ"ו] משמע בפירוש דאם לא השכירה וגם אינו רוצה להשתמש בו תבן וקש אף שלעת עתה לא דר בה עדיין מ"מ חובתה רמיא קמיה ואף דבעכו"ם כ"א ופסחים ד' השמיט זאת מ"מ בע"כ גם שם הפי' כן דבדעתו לדור בו אח"כ חובתה רמיא עליו תיכף ובפרט לפי הטעם שכתבו התוס' במס' בבא מציעא ק"א ד"ה לא יטלנה שהמזיקין באין בבית שאין בו מזוזה עי"ש בודאי גם בזה ה"נ דמחויב, ועי' שיטה מקובצת שם דברי הר' יונתן ז"ל דליכא לפרושי חובת הדר שאין בית חייב במזוזה אלא א"כ דר בה דהא קימ"ל אפילו יש לו עשרה בתים שאינו דר בהן דידה קבועה אלא שיכנס בהם פעם א' בשנה חייבות כולן במזוזה חוץ מבית שהנשים רוחצות וכו' ועי' ש"ך סי' רפ"ו סק"ב. וכן מצאתי מקור נאמן בתרגום יונתן פ' שופטים ע"פ מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו שפי' ולא קבע ביה מזוזתא ואף שלא דר בה עדיין כפי' הפשוט של ולא חנכו עי' רש"י שם ואפ"ה חוטא הוא בזה. ובאמת יש להבין דאפשר לדידי' שפי' ולא חנכו שלא קבע בו מזוזה מיידי שכבר דד בה גם יש להבין דבאמת מנ"ל לפרושי כך. ונלפע"ד ע"פ מה דאיתא בספרי פ' תצא ע"פ כי תבנה בית חדש דבי אומד משעת חדשתו עשה לו מעקה ושם הפי' לפע"ד כיון שמבית מרבה גם לקח וירש וניתן לו במתנה א"כ האי חדש מה פירושו דלכאורה כל הני מיירי גם בישן לזה אמר משעת חדשתו פי' משעת הקניה וכדומה שאצלו הוא חדש שלא דר בה עדיין [ועי' ע"ש