מור ואהלות כה

בסתם סוכות שאינה דירת קבע לכל השנה ואף בכה"ג יש דעת גדול א' דאז בימי הסוכות פטורה עי' מ"ש הרב פת"ש יו"ד רפ"ו ס"ק י"ג, ואף דרמיא עליו מצות מזוזת הבית כיון שדעתו לדור בו אח"כ עי' מ"ש באות ד' ה' י"ג מ"מ גוף מצות דירתו בבית שיש בו מזוזה נדחה קצת ממעלתו התדירות והוי תפילין מקודש וגם כתדיר נגד מזוזה וזהו שכתב הרא"ש מדמפרש הירושלמי טעמיה ותפס הפטור ממפרשי ימים ומדבריות שפטורו מטעם דירת עראי כמו סוכה וממילא נדע טעמו מחמת שנדחית מעלת תדירת המזוזה נגד תפילין בזמן א' ונתישב הירושלמי והרא"ש. ועפ"ז י"ל קצת מ"ש באור זרוע הל' תפילין סי' תקל"א אר"י גדולה מצות תפילין מן התפלה שזו תיקון חכמים וזו תיקון יוצר ולא ידעו רבותי מקום טענה זו אך כן נמצא בדברי הגאונים עכ"ל ולכאורה מדוע לא ידעו החילוק בין תפלה דהוי רק מדרבנן עי' מג"א סי' ק"ו סק"ב לבין תפילין דהוי מה"ת לכ"ע, אך דהכונה דאין מעלה הד"ת לדרבנן כמ"ש באוהל ראשי בשמים אות ד' ולכך לא ידעו מקום טענה זו. ולולא דמסתפינא אמינא דה"ק אף דתפלה תדיר שנוהג בש"ויוט בכ"ז תפילין עדיפא דמקודש בתיקון יוצר ותפלה כיון דתיקון חכמים נדחית לפעמים כגון במלוין המת שאין למטה צורך בהם עי' ט"ז סי' ק"ו ועי' סי' ק"י ס"א וא"כ הוי תפילין מקודש וכתדיר נגד תדיר לחודא. ובכלל הזה יתישב ג"כ קושית המ"ל פ"ד מהל' כלי המקדש דמדוע השמיט הרמב"ם הך דינא שחלקו הת"ק וא"ש בסוכה נ"ו בהילך מצה הילך חמץ מי קודם ועי' חידושי ש"ס שם הנדפסות בסוף ס' כתובה לבעל הפלאה מ"ש בזה, ובאמת לפי דברי תוס' שם ד"ה והלכתא דלתירוץ הא' לפי ההלכתא חמץ קודם ולהתירוץ השני דגם לחם הפנים מחובת היום א"כ מצה קודם לזאת כשהרמב"ם לא הכריע איזה תירוץ מחוור יותר לפיכך השמיט דינו ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד עי' כללי הפוסקים לכנה"ג מה"ב הנדפסות בסוף מגיני ארץ אות ד', שוב ראיתי בנוב"י מהד"ק חא"ח סי' ל"ט שהרגיש בזה. ועוד י"ל לפע"ד דלכאורה תקשה מדוע לא פשיט הגמ' בזבחים שם מהך דהלכתא כרב דסוכה קודם משום דמקודש אך די"ל דלהמסקנא אמר לך רב אנא דאמרי כב"ה וכו' אבל הכא אי לאו זמן מי לא אמרינן סוכה כגון אחר לילה הראשונה של סוכות וא"כ אז נדחית תדירת הזמן והוי סוכה מקודש וכתדיר ג"כ נגד זמן אבל בעלמא י"ל דתדיר קודם וכשהקשו עליו מהך דהילך מצה הי' יכול לתרץ דשם לא נדחית תדירת המצה אלא דעדיפא משני דתנאי הוא וי"ל דאף שהלכה כרב מ"מ מצה קודם עפ"ז ולפיכך השמיט הרמב"ם הך דינא. ועי' ט"ז או"ח תרפ"א ומתא דירושלים פסחים פ"י ה"ב ואכמ"ל

ב (וישבתי קושית הכ"מ וקושיתי ברמב"ם הל' תפילין פ"א הט"ו דמזוזה א"צ עיבוד לשמה. ישבתי קושית דו"פ מציצית. הערה לענין עיבוד לשם חול השגות על ספר בית אל. חקירות אם שרטט תפילין לשם מזוזה, ומזוזה לשם ס"ת וכן גט לשם ס"ת מה הדין. יש לדחות דברי ס' ב"ה. אם סוכה ולולב קודמין למזוזה, מגילה לא הוי חובה"ג, לכאורה ס"ת תוקדם לתפיליו. בזה י"ל שאלת הנוב"י, י"ל דדוקא ס"ת שלימה קדוש מתפילין בחנם התרעם על חכמי לוניל. אין לומר דס"ת תוקדם לתפילין, י"ל דמזוזה קודם לס"ת צ"ע אם ה' מזוזות יוקדמו לתפילין, אם תפילין קודמין למזוזה וציצית ביחד אם כשיקנה לולב בחוה"מ לא ישאר בידו ממה לקנות תפילין לאחר יו"ט מה הדין.) ועל פי זה י"ל כוונת הרמב"ם בהלכות תפילין פ"א הלכה ט"ו דס"ת ותפילין צריכים עיבוד לשמה ומזוזה אינה צריכה ועי' כ"מ שהביא תשו' הרמב"ם לחכמי לוניל וז"ל שם וא"ת מ"ש ס"ת ותפילין צריכים עיבוד לשמה ומזוזה א"צ לפי שעצמו של הס"ת ותפילין הם המצוה לפיכך צריכין חשיבות יתירה וכו' ועצמה של מזוזה אינו המצוה ולא תחשב מצוה רק מפני הבית שחייב בה ואם אין בית אין מזוזה אבל ס"ת ותפילין חובת הגוף התדירה. ותמה הכ"מ דמ"ש שעצמה של מזוזה אינה המצוה אין לנו לומר כן כל זמן שלא מצינו חילוק ביניהם בדברי חז"ל ועי' הגמ"י ומג"ע, וביותר תמוה לפע"ד מ"ש מלת התדירה הלא זה ודאי דמזוזה תדירה יותר מתפילין שנוהגת בשויו"ט. ועפ"ז הכל ניחא דרמב"ם קבל טעמו מירושלמי הנ"ל שמוכח טעמו של ר"ה שתפילין חוה"ג שאין לו מנוס ממנו והוי מקודש וכתדיר ג"כ נגד מזוזה שנדחית תדירתה כנ"ל. ועפ"ז י"ל ג"כ קושית הדרישה ופרישה בסי' רפ"ח על הרמב"ם וז"ל ואע"ג דגם בציצית אמרינן הכי דאם אין בגד אין ציצית ואפ"ה אמרינן שצריך טויה ושזירה לשמה עי"ש, ועי' אור זרוע הל' תפילין סי' תקל"ג תקל"ד, ובזה ניחא דבציצית לא מצינו יום א' שיהיה נדחית תדירתן משא"כ מזוזה ועי' ירושלמי יומא פ"ג ה"ו עור שעבדו לשם קמיע ובש"ק שם דהרמב"ם פסק כת"ק דרשב"ג ועי' מתא דירושלים שם ובשו"ת שפת הים או"ח סי' ט"ו ט"ז י"ז שפלפל בעומק בשיטת הרמב"ם מסוגיא דשבת ע"ט ומ"ש שם אם נעבד בפירוש לשם דבר חול מה הדין להרמב"ם נעלם ממנו הך ירושלמי דעור שעבדו לשם קמיע ומ"ש בש"ק. וראיתי בשו"ת בית אל ח"ב חדר נ"ח אהא דמנחות ל"ב דפריך אברייתא דס"ת ותפילין שבלו אין עושין מזוזה דאין מורידין הא מורידין עושין והא בעי שירטוט והקשו תוס' דדלמא מיירי דשירטט ותירצו דלא היו רגילין לשרטט ס"ת ותפילין דכל הפטור מן הדבר וכו' ועי' אור זרוע שם סי' תקמ"ג] והקשה הוא דדלמא מיירי שהי' מתחילה רוצה לעשות ממנה מזוזה ושרטטה ואח"כ נמלך ועשה ממנה תפילין ואח"כ כשבלו רוצה לעשות מהן מזוזה ולדעת הרמב"ם אתי שפיר דס"ל דמזוזה א"צ עיבוד לשמה וא"כ סתמא לא עיבדה לשמה דכל הפטור מן הדבר וכו' וא"כ איך עשה מזה תפילין עכ"ל, ולפע"ד צ"ע דבריו דמלבד מה שיש להשיב דנהי דתפילין א"צ שירטוט מ"מ כששרטט לשם מזוזה ובכונה שלא לשמה גרע [וכה"ג כתב המשבצות סי' ל"ב סק"ד דאפשר אף לדידן אם שרטט לס"ת ואח"כ נמלך למזוזה פסול ועי' מ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ג', אך התבוננתי שיש לומר כיון דבמזוזה לכ"ע צריך שרטוט א"כ פוסל בה השרטוט לשם ס"ת אבל בהיפוך כששרטט לשם מזוזה אינו פוסל לתפילין דדמי כעיבוד לשם קדושה חמורה דמותר לכתוב עליו מה דהוי קדושה קלה וה"נ לענין זה הוי מזוזה, חמיר, וכן י"ל דאף שרטט לשם ס"ת כשר למזוזה וראיה מגט צריך שרטוט מה"ת עי' ב"ש קכ"ה י"ד בשם רש"י והך לה לשמה ע"כ קאי גם על זה ואפ"ה מלשון הרמ"א סי' קל"א ס"ז שכתב ומיהו אם עשה אלו הדברים שלא לשמם אינו פסול משמע דקאי אף על שרטוט ואף אם כיון בפירוש שלא לשמם דאל"כ הול"ל ומיהו אם לא עשה אלו הדברים לשמם וכו', דלא כמו שמשמע מס' זכור לאברהם וראיה מפורשת להרמ"א מגיטין י"ט האי גברא דיהיב ס"ת לדביתהו ואמר לה הא גיטך וכו' הרי אף שהשרטוט הי' לס"ת אפ"ה הי' כשר לגט וה"נ למזוזה] עוד יש להשיב לפי דבריו דהלא סוף סוף משכחת דרצה לעשות ממנה תפילין ועיבדה ונמלך לעשות ממנה מזוזה ושרטטה ונמלך [דבן אדם עביד דנמלך ב' פעמים עי' תרגום ירושלמי ורש"י בלק כ"ג י"ט] ועשה תפילין וכשבלו רוצה לעשות מזוזה ואין מזה ראי' להרמב"ם להתיר יותר ממ"ש ביו"ד סי' רפ"ח ס"ה ועי' ט"ז וש"ך שם ועי' או"ח תרצ"א ס"א וכשלא עיבדה כלל אף לרמב"ם