מור ואהלות כ

טמאה דא"א לפה"ק בלא דם רק אנן לא חזינן להדם כמ"ש רש"י נדה כ"א ד"ה בלא דם] וזהו כוונת המדרש קטן לכמה נימול דהוי ס"ד דאפשר לפה"ק בלא דם עכ"פ בזקינה וא"כ שוב אין אמו טמאה לידה ואז אינו נימול לשמונה כר"א בשבת קל"ה ופשיט לו מיצחק דהרי שרה זקינה היתה כי חדל להיות לה אורח כנשים ובכ"ז נימול לשמונה דאף למ"ד אפשר לפה"ק בלא דם מ"מ טומאת לידה אף בלא דם גזירת הכתוב כנ"ל ואין חילוק וכן אם א"א לפה"ק בלא דם אין חילוק דגם בזקינה ה"ה ובפרט שלא קימ"ל כר"א ע"כ כל קטן נימול לשמונה. השני י"ל דהך דר"א דכל שאינה טמאה לידה נימול מיד תלוי במ"ד בנדה ל"א מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה שלא יהיו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים וע"כ כשאינה טמאה לידה נימול מיד ועי' בתרגום יונתן פ' תזריע ומ"ש באוהל הנ"ל קפ"ג ס"ק י"ג והנה עפ"ז לכאורה הוי אמינא ביולדת זכר ונקיבה דימי טומאה שבועים יהיה נימול לשבועים רק דאנן לא קימ"ל כר"א עי' יו"ד סי' רס"ב ולפיכך נימול לח', וזהו כונת המדרש קטן לכמה נימול פי' קטן כזה שאמו ילדה ג"כ נקיבה עמו דהוי אמינא דנימול לשבועים קמ"ל דנימול לשמונה וראיה מיצחק דאיתא במס' ב"ב ט"ז וה' ברך את אברהם בכל רמ"א שלא היתה לו בת ר"יא שהיתה לו בת אחרים אומרים בת היה לאברהם ובכל שמה ובדרושינו אמרנו דאחרים פליגי בזה דהבת שהיה לו נולדה עם יצחק כי בכל שמה וכן בכל בגי' בן כמ"ש רש"י בפי' התורה ובאמת לא מצינו שילדה לו בת קודם יצחק או לאחריו וע"כ דהולידה עמו כמו בכל השבטים שנולדו עמהם תאומות [ והטעם שהיה כן עי' בנוב"י מה"ת אה"ע סי' פ"א. ועוד י"ל לפע"ד ע"פ הקושיא הידוע' דלמ"ד תואמים מטיפה א' נולדים א"כ קשה לפי מה דקימ"ל אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקיבה א"כ תואמים זכר ונקיבה איך משכחת וע"כ כמ"ד בנדה כ"ח וברכות ס' כשהזריעו שניהם בבת אחת ואף דקימ"ל כמסקנא דבכורות י"ח דאף בידי אדם א"א לצמצם מ"מ בידי שמים כשרואים שינוי תלינן שצמצם כחוט השערה (ובזה יתישב הקושיא שהקשו על לבוש עטרת זהב סי' נ"ה ס"ד דבי"ש אפשר לצמצם דהרי בש"ס משמע איפכא דיותר א"א לצמצם ביד"ש מיד"א) וכפי מ"ד איש ואשה שזכו שכינה שרויה ביניהם ע"כ הראה הקב"ה בזה שהולידו צדיקים הראשונים זכר ונקיבה בב"א] ובזה, נכון הפסוק מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה ובמד"ר איתא מלל שמוליד למאה שנה מספר מלל ובפשוט י"ל דהניקה בנים קאי גם על הבת שנולדה עמו ועכ"פ הרי גם הוא נימול לשמונה הרי דלית הלכתא כר"א ואפילו קטן שנולד עמו נקיבה ג"כ נימול לשמונה. זה הנלפע"ד בדרך דרוש

ואגב אכתוב מה ששמעתי בשם הגר"א שתלמידיו אכלו אצלו בליל שבח קודש ואמר שיאכלו שום כתקנת עזרא עי' ב"ק פ"ב ואמרו לו הלא אשה עצורה לנו והשיב א"כ לא יהיה קטן נימול לשמונה, פי' דאם נחקור אחר הטעם א"כ לפי דקימ"ל דבזה"ז כל יולדת חשיבא יולדת בזוב וטמאה יותר מז' א"כ ע"פ מ"ד בנדה ל"א הטעם שלא יהיו הכל שמחים כנ"ל יהיה נימול אח"כ וע"כ דח"ו לחלק וה"נ אין לחלק בהתקנה. ולפע"ד אף שלכאורה י"ל ראי' מנדרים ל"א מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותים ועי' ב"י שיש גי' ומותר בכותים ולא אמר ומותר בפנוים וע"כ דלא פלוג בהתקנה, אמנם י"ל כמו בהנודר מהמולים אסור בערלי ישראל ועי' רמב"ם בפ"ט הלכה כ"ב דכוונתו למי שהוא מצוה עליה ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ל"ג, כן ה"נ י"ל כיון דמצוה עכ"פ ע"פ התקנה כשיוכל לקיים א"כ כוונתו עליו ג"כ. והתבוננתי דח"ו לומר כן דודאי לא תיקן עזרא במקום עבירה וזה גרם לרעה ועי' תפארת ישראל ברמזי אה"ע סוף סדר נשים וז"ל דגם את"ל דרגמ"ה גזר גם במקום מצוה עכ"פ במקום עבירה לא גזר ועי' ח"מ וב"ש מדין שבויה ועי' כנה"ג דבשבויה ליכא חדר"ג מלגרשה אח"כ בע"כ אף היכא דאינו מחויב לגרשה ועי' מ"ש באוהל הנ"ל אות כ"א וע"כ חזינן דבמקום עבירה לא תקנו וה"נ בנ"ד ואף אם תיקן שלא לחלק מ"מ י"ל דנתבטל התקנתא בפנוי, ולולא דמסתפינא אמינא דגם לנשוי נתבטל התקנה כדי שלא לחלק ויתישב מה דהשמיטו הרמב"ם והמחבר ביו"ד דין דהנודר מאוכלי השום וכן השמיטו זה בא"ח סי' ר"פ ועי' מג"א שם ועי' יש"ש פ"ז דב"ק מביא לשון הרמב"ם בביאור והיה מנהגם לאכול שום בליל שבת בתחילה לפי שהיה מסייע להם אל התשמיש לפי מאכלם וארצם ועי' בפיה"מ בנדרים שם ולשון בתחילה פי' שהי' המנהג רק מקודם ולא אח"כ שנתבטל ועי' רש"י שבת קי"ח ע"ב ד"ה ראשי שומי' חשובין היו להן פי' ולא עתה. ועי' מ"ש הפמ"ג באשל אברהם סי' תס"ד סק"א שלא לאכול שום בפסח [מחשש קטנית] ובצנעה לת"ח אין להחמיר ומקשים ממ"נ אם הוא בכלל קטנית גם לת"ח אסור ואי לא לכ"ע מותר ואם נאמר דלא נתבטל התקנה מאכילת שום בליל שבת א"כ ניחא דע"כ אין שום בתקנה כמו קטנית דלא יכולים לבטל תקנת עזרא שהיה לת"ח וע"כ התיר בצנעה לת"ח ועי' סידור יעב"ץ שהחזיק בהתקנה של שום וצ"ע

ואסיים מעין הפתיחה שבמדרש תנחומא שם אומר דאדם הולך ולוה וממשכן עצמו ומשמח אותו היום ועי' תוס' שבת ק"ל ד"ה שש דע"ז קאי ביום הג' מל עשה משתה ועי' יו"ד סי' רס"ה סי"ב. ושמעתי מפי איש נאמן ששמע מהרב הצדיק המפורסם ר' ישראל מרוזין נבג"ע שעיקר השתדלות סמא"ל שלא לעשות סעודת מילה ונרמז בר"ת שמו סעודת מילה אין לעשות וי"ל דמחמת הסעודה כשנימול יצחק היה העקידה עי' סנהדרין פ"ט] על ידו כשקטרג ע"כ ירא פן תקראנה אותו עוד כאלה ושיגדל בזה זכות ישראל ע"כ משתדל שלא יעשוה. עוד שמע ממנו שרמז בפסוק והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה סלם ר"ת סעודת לוית מלכה מוצב ארצה שאין העולם נזהרים בזה אבל ראשו מגיע השמימה כי מלאכי אלקים מלאכים של שבת עולים אז ויורדים בו ד"ת ר"ת ביום ו' ועי' שבת קי"ט. ודפח"ח

יב (שו"ב שאינו יכול לטבול לקריו בקרים והוא ש"ץ אם יכולים לסלקו. לכאורה נראה דמותר אך לדינא אסור לסלקו. ביש כפור בהמקוה בחורף אסור לטבול. עוד הערה שם

) אציג מה שהשבתי לק' פלונית ע"ד השו"ב שלהם שהוא ג"כ ש"ץ שאינו נזהר לטבול לקריו בכל ימות החורף וע"כ אנשי הקהילה רוצים לקבל להם שו"ב וש"ץ אחר כי טוענים שאדעתא דהכי לא קבלוהו וטענתו שהוא חלש המזג ויש לו מכה שמים קרים מזיק לו ואינו מחויב להסתכן עבור זה וזמן דב עבר שלא ערערו ע"ז ורק עכשיו טענתם לכונה צדדית. וזאת תשובתי הנה לכאורה דאף שנפסק בא"ח סי' פ"ח דהעיקר שבטלוה לטבילותא מ"מ לאו דבר ברור הוא להלכה לפי מ"ש בס' מקור הברכה ברכות פ"ג מ"ד להוכיח דלא בטלה ובפרט בשו"ב שכתב המרדכי ריש חולין בשם ה"ש שהביא ר' אלדד בן מחלי מעשרת השבטים וכו' ואם לא הורחץ מש"ז ושכח ושחט פגול ואף אם בטלו לתקנת עזרא מחמת שלא פשטה ברוב ישראל עי' מגן אברהם שם ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ג מ"מ בשו"ב שראינו מעשרת השבטים שהוגלו קודם החורבן ולא ידעו מתקנת עזרא ואפ"ה החמירו בשו"ב בקבלה עד מפי הגבורה עי"ש במרדכי, וכנראה שפשטה זה ברוב ישראל כי עשרת השבטים הם רוב ואף באותן שאינם