מור ואהלות יט

וא"נ מוכרחים היו לעשות איזה מלאכה דאל"כ הוי דינם כב"נ ששבת שח"מ [ועי' ס' אור זרוע ריש ח"ב מ"ש דלמה שפי' רש"י בפ' בשלח דשבת נצטוו במרה והרי נאמרה לב"ב ונשנית בסיני בעשרת הדברות א"כ למ"ד בסנהדרין נ"ט דלזה ולזה נאמרה א"כ קשה ממ"ד ב"נ ששבת חייב מיתה והלא אדרבה מחויב בזה עי"ש ועי' פר"ד מ"ש בכה"ג, וראיתי תירוץ באיזה ספר דבאמת קודם סיני היו צריכים לחלל שבת קצת באיזה דבר הקל בכדי שלא יהיו בכלל ב"נ ששבת, ואפשר בזה שידוע שהיה להם בקבלה מאבותיהם כמה מצות שקיימו עי' רש"י חולין צ"א ד"ה ופרע להם בית השחיטה וה"ה דהיו ישראל מצוינים שם במצות ציצית שלב"נ דינו כנושא חפץ אחר בשבת מרשות לרשות, וכפי מ"ש חז"ל ע"פ וטבוח טבח והכן דהיה ע"ש כמו והכינו את אשר יביאו ומצינו שם דהבוקר אור והאנשים שלחו הרי דהלכו בשבת עם חמוריהם, ואפשר דהיה משום סכנת רעבון, ועי' שו"ת רעק"א סי' קכ"א ובהשמטות דמי שיש לו משרתת נכרית ששובתת בשבת צריך למחות לה שתעשה איזה מלאכה בשבת ועכ"פ במוצאי שבת לדברי הפ"י דיום ולילה לא ישבותו שלא יהיו שובתים כל היום ולילה שלאחריו ואכמ"ל] אך כיון שראו שקשרו אותו ג"כ ע"ז שאלו אותם למה לכם פי' לעשות חלולי שבת הרבה א' ממקח וממכר בשבת וב' מקשירה עי' או"ח סי' שי"ז דכל שאינו עשוי להתיר ביומו מקרי של קיימא וזה עשוי לד' ימים והשיבו כי כן צוה ה', כי על פסוק והיה לכם למשמרת עד י"ד פי' בתרגום יונתן ויהי קטיר ונטיר ולזאת האמינו בהם שהאמת אתם דאל"כ לא יחללו שבת כל כך. ובזה מדוקדק לשון הטור ולקחו וקשרו ושאלו למה לכם והשיבו במצות ה' וע"כ האמינו, ובזה יתישב מה שקבעו בשבת ולא בעשרה בניסן דעיקר הנס היה משום דהיה שבת ע"כ האמינו לדבריהם מחמת שראו אותם לוקחים וקושרים. ואגב י"ל ג"כ מ"ש רש"י שם בפ' בא שמשכו ידיכם מן ע"ז וקחו לכם צאן של מצוה ולכאורה צ"ע מדוע דוקא מע"ז וי"ל ע"פ מ"רא בשבת קי"ח כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלים לו וא"כ עתה שאמר להם ה' שיחללו שבת גם בקשירה ע"כ אמר להם שימשכו ידיהם מן ע"ז כי לא ימחול להם שוב זה העון מע"ז כשאין להם שמירת שבת כראוי. ובזה תוכחת מגולה להמחללים שבת במקח וממכר בעוה"ר והלא להם עכ"פ לא יקרא שבח הגדול אחרי שבכל השבתות מתירים לעצמן המקח אף בלא מצות ה' והכל מחמת גאוה אין שומעים לדת וכל המתגאה כעובד ע"ז ואין נמחל להם אם לא בתשובה

אגב אכתוב מה שי"ל במג"א סי' תכ"ט סק"ו דאם הוא סמוך לעשרה בחודש יתענה בי' ולכאורה דוקא כששבת ח' בחודש והיה צריך להתענות בט' יתענה בי' משא"כ כששבת בז' בחודש יתענה ח' בחודש דחובת התענית לתעניתו ביום היותר קרוב וראי' ממ"ש המג"א בסי' רפ"ח סק"ד דגם כשהוא א"ח יתענה דאינו אלא מנהג ואם אין קפידא ביום היותר קרוב לא דחינן גם מנהגא מה"ט. אך התבוננתי דאף כששבת ז' בחודש יתענה בעשרה בחודש דביום ח' אסור מדינא דגמ' כמ"ד במגילת תענית מר"ח עד ח' דלא למספד וכ"ש תענית ומן ח' עד סוף עי' ר"ה י"ז ועי' ס' שר האלף, ונהי דבטלה מגילת תענית מ"מ עדיפא להתענות יותר בי' וכמו שיכולים לדחותו מן ט' עד י' כן מן ח' עד י', והא דמותר בא"ת י"ל כיון דהוא אחר יו"ט שני שיו"ט ב' בעצמו רק מדרבנן ואדרבה הרי דחינן מיו"ט שני אף שהוא מדרבנן וא"כ ה"ה דיכולים לדחותו עד י', וכן ממ"ש המג"א בסי' רפ"ח שם וה"ה לר"ח אב וער"פ וע"כ לא חלו ביום א' כי א"א וע"כ ביום ב' חלו ורוצה לדחותו עד יום שהוא ממילא תענית יכול לדחות כן ה"נ יכול לדחותו אף ב' ימים כיון דיש קצת איסור להתענות קודם וצ"ע

יא (השגה על השלשה פרושים במדרש תנחומא פ' תצוה פרשתי ב' דרכים דאף זקנה ושילדה זכר ונקיבה אפ"ה נימול לשמונה. פנוי אסור באכילת שום בליל שבת. י"ל דנבטל התקנה גם בנשוי אם מותר לאכול שום בפסח. הערה לסעודת ברית מילה ולסעודת מלוה מלכה

) אציג כאן מ"ש בברית מילה. איתא בתנחומא ריש פ' תצוה ילמדינו רבינו קטן לכמה נימול כך שנו רבותינו קטן נימול לשמונה כשם שנימול יצחק אבינו וכו', והקושיא ידוע דזיל קרי ביה רב הוא ועי' במפרש עץ וענף יוסף שכתב ג' תירוצים וכ"ז אין שוה לי, א' מ"ש שמקשה על הנולד לשבעה חדשים דהוי אמינא שאינו נימול עד שיכנס ח' בחודש התשיעי קמ"ל מיצחק שנולד לז' חדשים ואפ"ה מלהו לח' ימים קשה לי דאיך הוי סד"א כלל הכי דלא מצינו רק אם בן ז' נימול בשבת וקימ"ל דנימול אף בלא גמרו סימניו וכ"ש שלא הוי אמינא לעכב המילה ער ב' חדשים לכ"ע] ומהתימה לי על מ"ש בסידור יעב"ץ דמילה קודם לפדיון בנתרפא וכשהוא חולה עוד פודהו ערל וכן בנולד לז' וחושש למולו עד כלות ב' חדשים ומנ"ל הא להקל בדבר שאין לו שורש] ב' כן מ"ש בתירוץ דהוי אמינא דיוצא דופן אין נימול לשמונה מטעם דאין אמו טמאה לידה כר"א בשבת קל"ה קמ"ל דיצחק נימול לשמונה אף שלא נהגו טומאה ועי' רש"י שם, ומלבד מה דקשה ממה דקימ"ל דקיים אאע"ה אפילו ע"ת וכ"ש טומאה וטהרה שמפורש במס' ב"מ פ"ו שנהגו ומ"ש רש"י בשבת שם מאברהם עד מ"ת פשוט דאין אברהם בכלל עוד קשה מ"ד ר"א שם נתנה תורה ונתחדשה הלכה א"כ אין ראיה מאברהם, ג' כן מ"ש בתירוץ דהוי אמינא דקרא דבן שמונת ימים ימול הוא רק למעוטי לאחר ח' אבל קודם ח' שפיר דמי דזריזין מקדימין והך וביום השמיני ימול בא ללמד דאפילו בשבת כראב"י בשבת קל"ב קמ"ל מיצחק דהרי אברהם זריז היה כמ"ש וישכם אברהם בבוקר ואפ"ה לא מל קודם וגם ע"ז קשה לי דהמעיין בהסוגיא שם יראה דנהפוך הוא דאיתא שם שמיני אפילו בשבת האי שמיני מבעי ליה למעוטי שביעי שביעי מבן שמונת ימים נפקא ואכתי מבעי ליה חד למעוטי ז' וחד למעוטי ט' דאי מחד הוי אמינא ז' הוא דלא מטי זימניה אבל משמיני ואילך זמניה הוא וכו' הרי דטפי הוי מעטינן קודם ז' וכן בבכור וקדשים כשרים משמיני והלאה ועי' רש"י משפטים כ"ב פסוק כ"ט ועי' מ"ש בסוף אוהל מנורה הטהורה. ע"כ נלפע"ד לפרש בשני דרכים, האחד ע"פ מ"ד בנדה כ"א המפלת חתיכה בלא דם טהורה ור"י מטמא ופליגי באפשר לפה"ק בלא דם ועי' ב"י סי' קפ"ח דכל הפוסקים פליגי בזה עי"ש, וראיתי לחקור אם גם בזקינה שהפילה חתיכה אם ג"כ אמרינן דא"א לפה"ק בלא דם או אמרינן כיון דמסולקת מדמים היא ע"כ אפשר לפה"ק בלא דם וא"כ יתישב קושית התוס' כריתות י' דלמ"ד א"א לפה"ק בלא דם למאי אצטריך למכתב גבי זכר וטמאה ז' ימים די"ל דקמ"ל דאף בזקינה ה"ה ועי' בסדרי טהרה סי' קצ"ד מ"ש בזה, עוד נלפע"ד דזהו באמת קמ"ל הכתוב לזה המ"ד דא"א לפה"ק בלא דם ואף שילדה לידה יבשתא בכ"ז טמאה דא"א בלא דם רק אנן לא חזינן עי' לעיל אות ה' ומ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ז ט"ז סק"ה ולמ"ד אפשר לפה"ק בלא דם טומאת לידה אף בלא דם גזירת הכ' כמ"ש בב"י שם וא"כ ודאי דגם בזקינה ה"ה דלא חילק הכתוב [ומ"ש הס"ט דרש"י בפי' התורה פי' כמ"ד אפשר לפה"ק בלא דם לפעד"נ דהכי פרושו דאף שנפתח בלא דם