מור ואהלות קצא

דבדידן תליא מפרישין ליה ברביעי בשבת עי"ש א"כ אף אם תמצא נדה מ"מ יוכל לשורפה אח"כ ובפרט לפי פסק הרמב"ם שם ריש פ"א דכשלא מצא אלא עגלה פוסקין עליה דמים ועי' בהשגות הראב"ד דהלא אין מקדישין מחוסר זמן למזבח ועי' כ"מ שם ובאמת ל"ד לשאר קדשים שיש להם זמן חיוב ע"כ פוסל בהם מחוסר זמן משא"כ פרה אינה מצוה שהזמן גרמא עי' ת"י ריש פ' חוקת וא"כ מדוע מפרישין אותו מאשתו. ב' קשה מדוע הוצרך לטעם זה הא בלא"ה מפרישין אותו מאשתו דלא עדיפא משאר אחיו הכהנים שאין נוגעים בו [ועי' מ"ש בסי' קפ"ג ס"ק י"ג לישב] ג' דבגמרא שם אמרינן שמא תמצא ספק נדה ומדוע לא חיישינן לודאי נדה כגון על עד שלו ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת י' להעיר מזה דחומרת דם טוהר היה נוהג גם בזמן הבית עי"ש] ועי' ברכות נ"ה וכתובות ו' ובפשוט י"ל דמפני מעלה יתירה חששו לכתחלה דאף אם לא תמצא דם מ"מ שמא ראתה ט"ד וחיפהו ש"ז כנ"ל בסי' קצ"ג לענין דם בתולים כיון שאינה לשעה וע"כ קראו ספק נדה. הן אמת דצ"ע לענין דיעבד אם קרה שנזקק לאשתו ולא ראתה אפשר י"ל סברת הנוב"י לענין סמוך לוסת דמדמי לה להך דלשמא מת לא חיישינן עי' סי' קפ"ד ס"ב ולא מחמצינן אף מצות שריפת הפרה שאין לה זמן קבוע וע"כ ניחא דלודאי נדה ל"א דבזה בודאי ישרפוה אח"כ משא"כ להך ספיקא וגם כונת הרמב"ם לספק נדה ואם קרה מקרה שאחיו הכהנים נגעו בו ודאי שלא מחמצינן מצות שריפתה ובתוספתא משמע דבכה"ג ביו"כ היו מותרים ליגע ורק בזה משום מעלה עי' ר"ש פרה פ"ג ועי' רש"י יומא מ"ז ד"ה פעם אחת ועכ"פ בפרה קיל בזה לענין דיעבד וע"כ כתב ב' הדינים מנגיעת אחיו ופרישת אשתו דנפ"מ לענין דיעבד דבאחיו ודאי לא מחמצינן שריפתה משא"כ בשימש עם אשתו יש ספק בזה כנ"ל וצ"ע

לסימן קצ"ה סעיף א' אציג מה שהשבתי לחכם א' ע"ד שאלתו וז"ל. גבר אלם פרץ גדר ולקח על אשתו אשה א' כבת כ' לחטא שזה כשלש שנים שנתאלמנה ונתיחד עמה בתורת פילגש כחצי שנה ולא היה כח ב"ד יפה לכופו להוציאה מביתו וכן להכריז עליו בביהמ"ד ואת כל הוכיח שאינו חטא כי פילגש מותרת וזה ערך ב' שנים שלא נשמע עליו כזאת ועתה חתם על גט וכנודע לי הצרכתיה לקבל גט שני והרעיש עלי מורה א' להכשירו לזאת אנא מכת"ר שיודיעני תיכף בזה מדעתו הגדושה וכן ישלח דברו לגאוני הזמן גודרי פרצותינו וישלח לי תשובתם הרמתה. וזה תשובתי. ב"ה י"ט מרחשון תרמ"ה גט הראשון בטל יהיה לפ"ק הנה לכאורה ע"פ מ"ש האחרונים הח"מ וב"ש ובמקנה באה"ע סי' כ"ו להוכיח דגם לרמב"ם אין בפילגש לאו של קדשה רק עשה של כי יקח דלא כרמ"א שם וכן הכריעו בשו"ת מהרי"ט בחדושי קדושין על הרי"ף פ"ק ובשם אריה סי' י"ז ובפרט לפי מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ג שי"ל דביש לו אשה ובנים אין בזה גם עשה לרמב"ם ע"ש וכן לפי מ"ש ברדב"ז ח"ד סי' רכ"ה דלכ"ע לא הוי רק איסור דרבנן א"כ לא עבר עבירה שחייב עליה מלקות מה"ת. ואף שכתב הרמ"א דודאי בושה מלטבול ובא עליה בנדתה מ"מ לפי מ"ש בנוב"י מה"ת אה"ע סי' קל"ב דזה רק לכתחילה חיישינן לה אבל לדיעבד הלא קי"ל וסתות דרבנן ובחזקת טהרה עומדת עי"ש ובפרט בנ"ד שי"ל שהלא לא ראו אותם העדים דבוקים כדרך המנאפים רק ביחוד ושאר קריבות והלא יחוד דפנויה רק מגזירת דוד וב"ד כמבואר באה"ע סי' כ"ב ס"ב ואף חיבוק ונשוק בחייבי עשה י"ל שאין איסור מה"ת כמ"ש שם באהלי אות כ"ח ואף שמודה בעצמו שבא עליה מ"מ י"ל דאין אדם מע"ר וא"כ בנ"ד אונו ודאי שעבר עבירה שחייב עליה מלקות מה"ת ורק איסור דרבנן והלא קי"ל דבדרבנן העדות שהעיד קודם שהכריזו עליו כשר עי' ח"מ סי' ל"ז סעיף כ"ג וא"כ לכאורה הגט הראשון כשר

אמנם באמת ח"ו לומר כן דהנה דעת הרמ"א דלוקין ע"ז משום לא תהיה קדשה ואף לשיטת האחרונים הנ"ל דהוי רק עשה של כי יקח מ"מ פשוט דלוקין ע"ז מכות מרדות כמבואר בשו"ת יכין ובועז ח"א סי' קכ"ו ועי' אה"ע סי' כ"ב דלוקין אף על יחוד [ועי' תוס' סנהדרין כ"ו ד"ה החשוד דאף בלא עדות מלקין על לא טובה השמועה] אף דהוי רק עשה ועי' עמודי אש קונ' מקל חובלים אות י"ג דכמה פוסקים ס"ל דהמכות מרדות מה"ת וא"כ מצד פילגש נפסל מה"ת. ואף לפמ"ש דביש לו אשה ובנים אין עשה מה"ת מ"מ הרי עכ"פ הוכחתי שם דיש בזה חדר"ג ועי' שו"ת שם אריה אה"ע סי' פ"ט דעובר על חדר"ג פסול לעדות ונהי שי"ל דהפסול הזה רק מדרבנן וא"כ שוב בדרבנן העדות של קודם הכרזה כשר מ"מ י"ל דבדבר שפשט בישראל לעבירה חמורה נפסל אף בלא הכרזה עי' ח"מ סי' ל"ד סכ"ד ועי' רש"י סנהדרין כ"ו ד"ה לא בעי הכרזה שעבירה שלו מפורסמת לכל ובפרט לפי דאיתא שם שההכרזה בב"ד דלא כמ"ש בח"מ שם סכ"ג דהכרזה בביהמ"ד א"כ בנ"ד נהי שלא הכריזו עליו בביהמ"ד מ"מ מסתמא במושב תלתא כחדא אמרו עליו שבעל עבירה הוא וא"כ הוי כהכרזה ובפרט שי"ל דלפסול לעדות נשיא לא בעינן הכרזה עי' פת"ש סג"ר סק"ח וא"כ ודאי שנפסל לעדות מצד פילגש עכ"פ מדרבנן

אך נלפע"ד דבנ"ד לכ"ע מפסל מה"ת דחוץ מאיסור פילגש עבר על איסור נדה שבכרת וכמ"ש בסי' קפ"ג אות י"א דברי המהר"ם מינץ סי' צ"ה דבא על הפנויה צריך תשובה כבועל נדה ממש [ובהמפתח שם יש ט"ס] דספק ממשפחת דורקאטי אינו ספק ועי"ש שהוכחתי דגם בעיו"כ לא נכון שיטבלו הפנויות הילדות וא"כ ודאי ראתה בהשלש שנים וכסברת הרב השואל בנו"ב שם וכמ"ש לעיל סי' קפ"ד ס"ב דלשלש שנים אין לה חזקת טהרה ול"ד להך דשמא מת ל"ח דשם אין לרוב האנשים זמן קבוע למות משא"כ כאן הלא כתבו הפוסקים דרוב נשים רואות מ"ל לל' עי' רסי' קפ"ט וכן רוב יש להם וסת עי' רסי' קפ"ד ורק מה"ת ל"ח שמא ראתה ביום זה דוקא אבל לא שלעולם לא ראתה עי' סי' קפ"ז סוף ס"ה ובחו"ד שם ועי' במרדכי לענין כלה החוששת לדם חימוד כתב כי שמא ראתה שנה או שנתיים קודם נשואיה ובאמת באשה שאין לה בעל לא רמיא אנפשה לזכור הרגשתה עתה שאין טהרות עי' נדה ג' י"ב ט"ו ואכמ"ל וכיון דמחזקינן לה לודאי ראתה ולא טבלה א"כ אף שלא ראו אותם הערים דבוקים מ"מ יש חזקה אלימתא דבעל דאינו פלטי בן ליש ועל חזקות כאלה סוקלין ושורפין ובפרט כשמודה בעצמו ג"כ ואף שאין אדם מע"ר מ"מ בכה"ג י"ל דנאמן [כמ"ש לקמן] ואף בעובר על יחוד ושאר קריבות לבד י"ל דהוי מה"ת דרק ביחוד פנויה הטהורה מגזירת דוד וב"ד לא בכה"ג עי' ט"ז אה"ע סי' כ"ב דלפיכך לא גזרו דוד וב"ד על יחוד עכו"ם דאין שם איסור ערוה מנדה דאורייתא הרי דבישראלית איסור היחוד דנדה פנויה מה"ת [ועי' מ"ש עוד לקמן] וכ"ש בשאר קריבות שלרמב"ם לוקין ע"ז מה"ת עי' מ"ש בסי' קפ"ג ס"ק י"ב וא"כ בנ"ד שהוא חשוד על עריות מה"ת נפסל לעדות ובלא עדי מסירה אחרים י"ל דהגט הראשון גט בטל הוא כ"ד ידידו הק' אליהו פוסק

ושלחתי השאלה בצירוף קצת פלפול בזה לפני כבוד הרב הגאון המפורסים חמדת ישראל כקש"ת מוה"ר ר' יצחק אלחנן מקאוונא שליט"א והסכים לדברינו להצריכה גט אחר וכן קבלה גט אחר. וזה תשובתו

בעז"ה יום ג' כ"א כסליו שנת תרמ"ה קאוונא כבוד הרב הג' המפורסים חריף ובקי בחד"ת וי"א וכו' כש"ת מוה"ר אליהו פוסק ני"ו אב"ד בק"ק מוחייליווקי

אחד"ש הטוב מכתבו מיום ד' לסדר וישלח לנכון הגיעני והנני להשיבו כי מחמת חולשת עיני ל"ע ופקודת