מור ואהלות קצ

מקטנה שיותר מסולקת דמים שאינה חוששת לוסת שאינו קבוע כמ"ד בסי' קפ"ט סכ"ח [וה"ה זקינה] ואפ"ה חוששת לדם חימוד והוא ש"ס מפורש בנדה ס"ו ובסי' קצ"ב ס"א כ"ש מניקת שחוששת לוסת שאינו קבוע דחמיר עי' ט"ז סי' קפ"ט ס"ק מ"ח ודאי חוששת לדם חימוד וכ"כ במנ"י. סס"י זה לענין מחזיר גרושתו מעוברת שצריכה ז"נ מה"ט וכ"כ בשו"ת גבעת שאול סי' ס"ה דה"ה לענין זקינה ומסולקת דמים והנה לכאורה י"ל כמ"ש הריק"ש הביאו הס"ט ס"ק י"ד להקל במעוברת עיי"ש וא"כ ה"נ במניקת ובפרט בזקינה דאפשר לענין דם חימוד הני מסולקת יותר מקטנה וראיה ממ"ד בש"ס שם ל"ש גדולה ל"ש קטנה ואמאי לא אמר ל"ש זקינה ל"ש מניקת [ואפשר דגדולה פירושו זקינה וכדומה דאל"כ שפת יחר הוא] ובזה יתישב קושית הט"ז כאן סק"א מתמר ורות עי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"א] וי"ל דאפשר דתמר זקינה היתה אז ואפ"ה ילדה אח"כ ורות אפשר שהיתה מניקת שמת בנה ובזה י"ל כוונת המדרש רבה רות ע"פ והנה אשה שוכבת מרגלותיו וז"ל והנה אשה טהורה מכל הנשים עי' בפי' מת"כ וזרע אברהם ושמחת הרגל מ"ש בזה ובפשוט י"ל דטהורה מה"ט יותר שאינה חוששת לוסת כי היתה מסולקת דמים וה"נ לענין חימוד] ובהיותי בזה אזכיר שע"פ תירוץ הט"ז דכשהם במטה אין חימוד י"ל דלא הכשיל לבן ליעקב בלאה מה"ט שאין חימוד משא"כ אח"כ ברחל שפיר אמר לו מלא שבוע זאת כי לה יש חשש חימוד. אמנם לדינא ח"ו לחלק בתקנת חז"ל בזה וראיה מפורשת לאסור מיבמות ל"ז רב כי איקלע לדרדשיר ור"נ לשכנצב מכרזו מאן הוי ליומא ומקשה הגמ' והא א"ר תבעוה לינשא צריכה ז"נ ומה קושיא שמא הכריזו באשה כזאת שמסולקת דמים כגון זקינה ומניקת שמת בנה ובזה יתיישב ג"כ קושית הגמ' מהך דלא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא במדינה אחרת שמא אח ישא אחותו דהני ע"פ הרוב אינם מולידים ועי' שו"ת שם אריה אה"ע סי' י"ז שהרגיש בזה וע"כ דאין לחלק בזה ועי' כה"ג בתשו' חת"ס חלק ו' סי' נ"ט ועי' כו"פ כאן ומשבצות סי' פ"ח סק"ב ועי' אה"ע סי' י"ג ס"א וט"ז קי"ט ס"ק י"ב ותשו' מנחת עני סי' ע"א ומ"ש באוהל ראשי בשמים אות י"א ולעיל סי' קפ"ג ס"ק י"א ואכמ"ל וע"ד שאלה ב' עי' רדב"ז ח"א סי' רס"ג מ"ש בגרשה ועתיד להחזירה ובדגול מרבבה סי' רס"ט ובפת"ש שם אך העיקר נלפע"ד ברור דכל שלא הגיע הגט לידה עדיין לא סלקה דעתה מבעלה ואין כאן חימוד חרש משא"כ בנמצא בו פסול וראיה לדברינו מר"פ האשה שלום היכי דמי קטטה אלימא דאמרה לבעלה גרשוני כולהו נשי אמרי כן הרי דאף בהסכים הבעל ע"ז וכתב גט אעפ"כ לא מקרי קטטה ופירוד מדלא מוקי התם דמיירי בכה"ג ועי' בנוב"י מה"ק ח"ב סי' שמ"ו ופת"ש אה"ע סי' צ' סק"ח ואכמ"ל: ש כ"ד ידידו דו"ש אליהו פוסק לסימן קצ"ג אציג מה שהשבתי לחכם א' ע"ד השאלה בכלה בתולה שלא ראתה מעולם ואחר הבעילת מצוה לא ראתה ג"כ והחתן אינו בקי בדרך ארץ לידע אם לא היה רק העראה או בעילה גמורה רק ברור לו שלא הזריע אם צריכה ז"נ ואם תמצא בפעם ב' דם בתולים אם תלבש לבנים ביום ה' לשימושה. תשובה הנה במה שלא ראתה מעולם קימ"ל דאף בכה"ג גזרו כמפורש ביו"ד סי' קצ"ג דלא כרי"ף ורמב"ם ורז"ה ואפילו בבדקה אחר הב"מ ולא ראתה ג"כ הדין כן כמבואר שם [ועי' ב"י שם דיש דעה להקל בזה] אך בנ"ד י"ל כיון דכל עיקר הטעם לאסור דשמא ראתה טיפת דם וחפהו ש"ז משא"כ הכא שלא הזריע אין חשש וא"ל דשמא הרגיש ולאו אדעתיה כמ"ד בנדה לא דמי דכאן אין קושי אלא לדעת ואין בדבר לטעות משא"כ התם י"ל דטעתה בהרגשת מי רגלים וראיה לזה דאף לאכילת קדשים פטור מטבילה ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ג בזה ואף בראה זרע בלא הרגשה אינו טמא כ"ש בשלא הזריע כלל ועי' בעמודי אש קונ' עמודי ירושלים ריש תענית ואף אם נאמר דלא פלוג רבנן בזה כמו שהחמירו גם בקטנה וכדומה וכנ"ל בסי' קצ"ב מ"מ יש להקל בזה דהנה הרא"ש והרשב"א הקשו דמדוע מטמאינן בלא מצאה כלל דשמא חפהו ש"ז נימא שמא הטה ותרצו משום דלא שכיחא כמ"ד שאני שמואל דרב גובריה ועי' ס"ט סק"ג שהקשה ממ"ש הרשב"א גופיה מובא בב"י דאמאי אפילו במצאה דם לא תלינן בבתולים כמו דתלינן במכה די"ל דשאני הכא דאיכא למיחוש לדשמואל דאמר יכולני לבעול בלא דם ע"כ חיישינן לנדה ולפי תירוץ זה הקל"ד בלא מצאה כלל מדוע טמאה ועי"ש מ"ש דשני התירוצים יחדיו יהיו תמים כי תירץ שם עוד דבבתולה יש להחמיר טפי שאינה אלא לשעה וחיישינן שמא נתערב בו דם נדה וא"כ היכא דלא מצאה כלל אמרינן כי היכא דהבתולים חפהו ש"ז דהטיה לא שכיח ה"נ חיפה הדם נדה ולפיכך כולם צריכים ז"נ וא"כ בנ"ד שלא הזריע יש לתלות שוב בהטיה אף דל"ש דעכ"פ יותר שכיח משישכח שהזריע וגם שיחפהו ש"ז ועוד י"ל כמ"ש הס"ט לענין העראה דבזה הטיה שכיח לכ"ע ה"נ י"ל בשלא הזריע הטיה שכיח ובפרט בנ"ד דיש ג"כ ספק העראה [ועי' בתוס' ר"פ תינוקת דמשמע דהטיה ל"ש ומקשו מכתובות ו' דרוב בקיאין בהטיה ותירצו דשמואל ביאה שמתעברת קאמר ובהטיה אין אשה מתעברת וקשה דמנ"ל דאינה יכולה להתעבר בהטיה והרי גם באמבטי יכולה להתעבר עי' מ"ש באוהל בית הרואה וכ"ש בזה ונלפע"ד דה"פ דמיירי בהטיה שאינו מזריע וממילא אינה מתעברת ועי' תוס' יבמות נ"ה דבהעראה אינה מתעברת וברש"י שם ושמואל היה יכול לבעול כמה בעילות פי' בזה אחר זה אף שיזריע ואפ"ה לא יוציא דם] ובצירוף מה שלא ראתה מעולם שלרי"ף ורמב"ם ורז"ה בכה"ג לא החמירו ע"כ יש להקל שתשמש פ"ב

ובזה י"ל פי' הגמ' בנדה ס"ה כי הוו בה ר"י ור"ל בתינוקת פירש"י בפירקא דתינוקת שלא הגיע זמנה לראות מסיימי בה הכי בועל ב"מ ופורש א"ל ר"א לר"א אלא מעתה בע"נ לא יגמור ביאתו והוא ע"פ מ"ד בעירובין ק' ובנדה ל"א אמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה עי"ש ומ"ד שם ט"ז אר"ז מדברי כולם נלמד בע"נ לא יבעול וישנה פי' בלא בדיקה בנתיים ועוד דהא רבא פליג שם ואמר בועל ושונה הרי דבע"נ בועל ושונה בכל ביאה אמנם בבעילת מצוה עי' מ"ש בברכות והודאות שם דטוב יותר לכאורה שיפרוש קודם שיזריע כדי שיברך בטהרה ועי' בס' דרך פקודך מ"ש דהא אין אשה מתעברת ממילא בביאה הראשונה ונהי דלא הוי הזרע לבטלה ח"ו דלא גרע ממעוברת לתיקון הולד מ"מ בצירוף טעם הברכה טוב יותר שיפרוש קודם לכאורה ואם תראה דם בתולים יפרוש ודאי ואף כשלא תראה אם נאמר דהלכה בועל ופורש א"כ בע"נ שבועל ושונה תמיד א"כ כאן לא יגמור ביאתו דפעם א' אינו מזריע ופעם ב' אסור תמיד אף בלא ראתה א"ל א"כ לבו נוקפו ופורש פי' דבאמת בכה"ג שלא ראתה מעולם וגם לא הזריע י"ל דלא גזרו בכה"ג כמו שהוכחתי לעיל ויוכל לשנות הבעילה דאם תאמר דאסור א"כ לבו נוקפו ופורש כל עיקר עי' ריש עדיות וריש נדה. אמנם לכתחילה נראה לדינא דטוב יותר לבפ"נ שיבעול ויזריע בב"מ כדי שלא נצטרך להיתר שכתבתי לענין דיעבד וכזה י"ל דברי הרמ"א בסי' קפ"ג ובעל נפש יחוש לעצמו שלא לשחוק בתינוקת שלא מובן פרושו ועי' נדה י"ג וס"ט שם ולפעד"נ דה"פ שלא יבעול ויפרוש קודם שיזריע כדי שיוכל לשנות הבעילה כשלא ראתה ע"פ היתר הנ"ל שכתבתי כי לכתחילה ודאי אסור ובדיעבד כה"ג מותר ובפ"ב תוכל למנות ז"נ אחר שתלבש לבנים ביום ה' כמ"ש בשו"ת בית שלמה סי' ע"ו עי"ש

כ"ד ידידו אליהו פוסק לסימן קצ"ד עי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות י"א ועי' רמב"ם הלכות פרה אדומה ס"ב ה"ב דכהן השורף הפרה מפרישין אותו מביתו כמו שמפרישין הכה"ג לעבודת יו"כ וכן מפרישין אותו מאשתו שמא תמצא נדה ויהיה טמא ז' וראיתי קושיות בזה א' ע"פ מ"ד ביומא ח' לחלק דבכהן השורף דבדידן