מור ואהלות קפט

קמייתא דר"ל לא מהני להוסיף ספיקא על הני ספיקות דלימא דמה"ט א"צ לברורי משום דבביאה ב' דבעל ב' ר"י ידע לטעמא דאין כל הכוחות שוות וממילא מתורץ קושיא א' של ר"ל נמי מה"ט רק ר"ל לא ידע מטעם זה וסבר דר"י ת ירץ לו דאין כל א"ש פי' דלכן אא"ל דאיכא לברורי משום דבדיקה גרועה היא רק לחצאין כשלא ימצא דם על המוך כנ"ל ע"כ תירץ לו ר"י עוד דכוונתו גם מקודם דאין כל הכוחות שוות ודו"ק

והנה שיטת הרי"ף ורמב"ם דגם לבעל ג' ל"מ בדיקת שפופרת ורק שצריכה להנשא לבעל ד' ומקור דבריהם מתוספתא הנ"ל ע"ש ופלא על מפרשי הרמב"ם שלא הראו מקורו ומוכרחים אנחנו לומר לשיטתם דמ"ד במכילתן בבעל ג' לא תשמש ולא תני לא תנשא כמו בתוספתא אפ"ה הפי' לא תשמש אפילו עם בעל ד' עד שתבדוק אבל בבעל הג' ל"מ בדיקה ואגב גררא דראשון ושני נקט לשנא דלא תשמש ואם כי זה דוחק מ"מ מוכרח לומר כן לשיטתם דאל"כ הו"ל לש"ס למרמא אהדדי דהכא קתני לא תשמש ובתוספתא תני לא תנשא ואל תשיבני אם התוספתא נמי ס"ל כהברייתא א"כ מה פריך ר"ל ותבדוק בביאה א' של בעל ג' ופרשתי דמטעם דאיכא לברורי פריך הא אמרת דל"מ בדיקה אלא להנשא לבעל ד' וא"כ ל"ש איכא לברורי כיון דאסרינן לה אגברא דמותרת לו מן הדין. זה אינו דעד כאן לא קאמר הרמב"ם ע"פ התוספתא דלבעל ג' אסורה אפילו בבדיקה היינו בנתחזקה לראות מת"ש ג"פ תחתיו משא"כ למה דפריך ר"ל אכתי לא ראתה מחמת תשמיש בעל ג' רק פ"א פשיטא דמהני בדיקה שתשאר תחתיו כשתעלה יפה מאחר שנתחזקה כבר בג' אצבעות והשפופרת כאחד מהם דזה שהמציא המ"מ הלכות א"ב פ"ד ה"כ בטעמא דרמב"ם גזירה חדשה דל"מ בדיקה רק אחר הגרושין להנשא לאחר דשמא יבוא עליה קודם בדיקה הוא טעם קלוש מאוד [ועי' רדב"ז ח"א סי' ת"י שהשיג ג"ב עליו בזה מטעם דהוי פת בסלו כמו בשאר נדה ולפע"ד י"ל דל"ד דשם בודאי תהיה מותרת כשתטהר משא"כ בזה שמא תמצא על ראש המוך ועי' מ"ש בסי' קצ"ה] דהא מה"ט סגי לה בהפרשה בעלמא עד שתבדוק כמו בכהן שנשא מעוברת או מניקת חבירו כיון דאם יגרשנה אסורה לחזור לו לדעת המ"מ וגם ע"ז גופיה דפשיטא ליה להמ"מ דאסורה לחזור לו אחר הגרושין כמבואר בהל' אישות אנו דנין בנ"ד שלא גירשה אלא משום גזירה זו ואם יודע עכשיו שתעלה בדיקתה יפה יחזירנה [וצ"ע בזה] ואכמ"ל גם פי' המ"מ בפירכת הש"ס ותבדוק קמא ובתרא מוקשה כמבואר להמעיין אלא ע"כ דטעם הרמב"ם ע"פ התוספתא דלמי שנתחזקה לרמ"ת ג"ס תחתיו ל"מ בדיקה מאחר שקודם הבדיקה נאסרה עליו שאין הבדיקה מוציאה מחזקת איסור [וכן מבואר סברא זו באשכול סי' מ"ח רק שדחה דין זה מהלכה וכמו דקימ"ל דגם בבעל א' מהני בדיקה שתשאר תחחיו ועי' רדב"ז שם] משא"כ בבעל ד' דהבדיקה היתה קודם שנשאת לו ונתברר שהדם מן הצדדים כמ"ד בידוע שהוא מן הצדדין שוב אף שתראה כ"פ מחמת תשמיש לא תצא מחזקת היתר שלה ולא פש גבן אלא לישב קושיא ה' ונלפע"ד דהכי פריך שפופרת אפגרא מפגר דפשיטא דכמו בלא נמצא על ראשו אמרינן בידוע שהיא מותרת ה"נ בנמצא על ראשו בידוע שהיא אסורה נדה דאין ספק כמו בכל בדיקת אשה בעד ומוצאת עליו דם שהיא טמאה נדה ומונת ז' ימים משעת בדיקה מש"ה פריך דאפגורא מפגר ומעתה מכשילה לענין טהרות שתמנה ז' מיום הבדיקה ככל אשה נדה שבודקת ומונת ז"י והלא הכא י"ל דלאו דם נדה הוא על ראשו רק דם חבורה משריטת השפופרת ונהי דלבעלה ממילא אסורה דאסורה להנשא עוד דהרי ידוע שהוא ממקור מ"מ אתה מכשילה לטהרות שתמנה משעת בדיקה ז"י אע"ג דראתה תוך ז' אח"כ דם נדות והיא סברה דטהורה היא [זה דוקא כשעמדה אז בימי נדה לא' בימי זיבה לדין הש"ס] ועוד יש נפקא מינה בין אם הדם דם נדה או מחבורה ומשני בשל אבר והכל ניחא. עוד י"ל זו הקושיא בפשיטות דהכי פריך כיון דטבע השפופרת של עץ לסרט סריטות ולהוציא דם ולא תמצא תועלת בבדיקה כזו דמסתמא תמצא דם על וראשו לא מזלזלינן בבת ישראל למעבד בדיקה כזו על סמך שמא יוציא המוך נקי שהוא נגד הטבע ועדיף ממ"ד בכתובות י' ע"ב דלא בעי ר"ג ב"ר למבדק האי איתתא דלא מצא לה בעלה בתולה להושיבה ע"פ חביות של יין מעיקרא משום דלא קים בגוה בבדיקה זו ולאו אורח ארעא לזלזולי בבת ישראל אע"ג דגם התם ניחא לה בזלזולא כדי שלא תאסור לבעל במקום דליכא ס"ס או שלא תפסיד כתובתה במקום דאיכא ס"ס. אך דיש לחלק קצת דהתם איכא תקנתא לעמוד על הבדיקה מקודם ע"י שפחות [ולפעד"נ להעיר ממ"ד ביבמות מ"ב אין בודקין את הנשואות שלא יתגנו על בעליהן וי"ל דזהו טעמו של הרמב"ם דס"ל דצריכה להתגרש מקודם שתבדוק בשפופרת ואכמ"ל] והכל ניחא

עוד מצאתי מה שהשיב אאמו"ר ני"ו ושייך אל סימן ק"ע ע"ד שאלה באשה שרגילה להוציא דם מבית הרעי כשעושת צרכיה ובתוך ג"י של הז"נ בדקה בעד הבדוק בשטת מעשה ונגעה בבית הרעי ג"כ ומצאה דם על העד כדין הט"ז בסי' ק"צ ס"ק כ"ג רק דהט"ז מיירי שלא בשעת וסתה ונ"ד בימי ספירה והט"ז התיר מטעם דאין כאן חשש דאורייתא כיון שלא הרגישה ואחרונים השיגוהו דהא אמרינן אימר הרגשת עד עי' ס"ט סי' קפ"ג והנה הס"ט אסביר טעם הט"ז מס"ס שמא מעלמא ושמא לא הרגישה והוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן ואף דספק לא הרגישה לא הוי שקול דרוב נשים חזיין בהרגשה שחזקת דם בהרגשה מ"מ כיון דספק א' שקול אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא והוי רובא [עי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ה] כמ"ד סמוך מיעוטא לחזקה והנה כבר נודע מ"ש הרשב"א על מ"ר בריש חולין רוב מצוין אצל שחיטה מומחים הא י"ל סמוך מיעוטא לחזקה ותירוץ ב' שלו דיש לחלק דהיכא דהמיעוט הוא מהרוב כמ"ד דרוב מתעברות ומיעוט אין מתעברות ורוב המתעברות יולדות ומיעוט מפילות דהמיעוט הוא מהרוב אז יש כח להמיעוט נגד הרוב משא"כ היכא דהמיעוט עומד לגמרי נגד הרוב אז אמרינן מיעוטא כמאן דליתא והנה לפ"ז נסתר סברת הס"ט דכאן המיעוט עומד לגמרי נגד הרוב ולא אמרינן סמוך מיעוטא לפלגא אמנם בדין הט"ז שלא התיר רק בלא הרגישה הקשו באחרונים דהא מצינו דאף בדאורייתא היכא דאיכא למתלי תלינן כמו דתלינן בטבח וזאב וא"ל מלאו לכרת כמ"ש המהרי"ק שורש ע"א ועי' תה"ד סי' ר"נ רק שהט"ז לא רצה להתיר בשהרגישה מטעם אחר דהנה השב יעקב הקשה על הב"י שהביא בשם הרשב"א גבי בדקה בעד הבדוק וטחתה בירכה ועגול טהור כיון דלא הרגישה רגל"ד שלא בא מגופה הא אמרינן אימר הרגשת עד הוא ומתרץ דכוונתו דאף דם הנמצא ע"י בדיקת עד הוא מה"ח אף שאמרה שלא הרגישה דאמרינן אימר טעתה בהרגשת עד כמ"ש הרשב"א במ"ה מ"מ זה בשודאי מגופה אמרינן כן משום דחזקת דם שבא בהרגשה וא"כ החזקה מסייע לזה אבל אם האשה אומרת שלא הרגישה ויש מקום לחלות דמעלמא בא אדרבה החזקה מסייע דודאי מעלמא בא ומש"ה לא הרגישה דהא אשה מרגשת בעצמה וכ"כ הס"ט בסי' קפ"ג בדעת הט"ז. ולהס"ט הנ"ל שהסביר מטעם ס"ס א"כ בנ"ד בג' ימים הראשונים שלהנוב"י אז בחזקת טומאה קאי א"כ הוי ס"ס במקום חזקה דלא אמרינן ועי' פת"ש סי' ק"צ ס"ק ל"ח שהביא פלוגתא בזה ומסיים דבנ"י הראשונים אין לתלות ע"פ דעת הש"ך סי' קצ"ו דאפילו במכה שידוע שמוציאה דם אינה תולה ומכ"ש בזה וצ"ע [עי' בינת אדם סי' ז' ומצאתי שחקר בזה בתשו' בית שלמה מה"ב סי' ט' עי"ש]. כ"ד משה צבי פוסק לסימן קצ"ב אציג מה שהשבתי לחכם א' ע"ד שאלותיו באשה אלמנה או גרושה שמת בנה תוך כד"ח שתבעוה להנשא [ומותרת כמבואר אה"ע סי' י"ג סעיף י"א] אם צריכה ז"נ קודם לפי' מ"ד בסי' קפ"ד ס"ז ובסי' קפ"ט סל"ג דמסולקת דמים ואינה חוששת לוסתה א"כ ה"נ לענין חימוד ומה הדין בזקנה עפ"ז וכן בהשולח גט לאשתו ולא הספיק ליתן לידה עד שהגיע הבעל ובטלו וכן בנמצא אח"כ פסול ומחזירה אם צריכה ז"נ תשובה ע"ד שאלה א' פשוט לאסור בלא ז"נ מטעם כ"ש