מור ואהלות קפח

דלענין זה לא מקרי תשמיש ועי' לבוש הבוץ סי' כ"ג ס"ה ומשבצות או"ח רמ"א ואכמ"ל] וכמ"ד ביבמות ס"ה גבי אשה ששהתה י' שנה ולא ילדה [דלרבי לג' לא תנשא ולרשב"ג לד' לא תנשא] דאמרינן דלא זכה להבנות ממנה ונסתפחה שדהו אע"ג דבעשרה שנים איכא זמני טובי להריון ולידה מ"מ מותרת לב' או לג' משום דאמרינן דמזלו גרים [אאמו"ר הסגיר זה ובמפלת אפילו לרבי בעי ג"פ משום דשכיח קצת דנשים מפילים בתחילת עבורן וה"נ ברואה דמ"ת כיון דל"ש [ע"כ אמרינן סניף דהוא ע"י מכה ששכיח קצת] גם רבי מודה דמותרת לבעל ג' דבתרי זימני לא הוי חזקה דהרי בנדה ס"ו מסיים זו דברי רבי ורש"י שם נדחק לפרש דרבי לא קאי אלא אנאמנת וכבר כתבתי בתשובתי [ונאבדה] די"ל לא כמ"ש התוס' דהיינו טעמא דרש"י משום דרבי ס"ל דבתרי זימני הוי חזקה רק כמש"ש דברואה דמית גם רבי מודה משום דל"ש ולאו מטעם התוס' משום דדמי לאכלה שום דבזה ס"ל לרש"י דלא מודה רבי כמש"ש מלתא בטעמא רק מה"ט דל"ש והא דדחק רש"י דרבי לא קאי אלא אסיפא דנאמנת היינו משום דלשיטתו אזיל ביבמות פ"ב דגרושין הוי נמי ריעותא כמיתה ולהכי אסורה לינשא לג' כמו קטלנית [ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז'] ושם כתבתי מה דקשה לי לפ"ז אמאי בשהתה י' שנה לג' לא תנשא אא"כ יש לו בנים הא בלא"ה אסורה להנשא לו לרבי אלא ע"כ דעד כאן לא קאמר רש"י רק בשנתגרשה בלי סיבה אבל בשנתגרשה ע"י סיבה שלא היה לה בנים אין כאן ריעותא למתלי בדידה שתאסר לג' כמו במיתה וגרושין רק דאמרינן דלא זכה להבנות ממנה וה"נ ברדמ"ת דהוי ע"י סיבה לא תלינן בה רק ע"י מזל שלהם וא"כ א"א לומר דטעמא דרש"י משום דלרבי אסורה לבעל ג' ברדמ"ת משום דחשובה כקטלנית אך באמת י"ל דרך אחר דלק"מ דהא דקתני לא תנשא אלא למי שיש לו בנים אין הכוונה דמותרת לכתחילה להנשא לו אלא לאפוקי דלמי שאין לו בנים אסורה להנשא ואם נשאת תצא משא"כ במי שיש לו בנים לא תצא דאפילו בקטלנית מבואר ברמב"ם דלא תצא וכמ"ש בתשו' הריב"ש קטלנית אין בה איסור אבל הוא מדחיק על צד הניחוש ואכמ"ל. וראיה לדברינו דהא הסמ"ג ס"ל דמשמשת ג"פ עם הראשון וכן ג"פ עם השני ולשלישי אסורה עי' ב"י [ועי' בשו"ת בית אפרים סי' מ"ד ובלחם ושמלה כאן סק"ה] ודבריו תמוהין דהרי בברייתא אמרינן דתנשא לשלישי וכבר תפס עליו בכ"מ ג"כ וניחא ליה די"ל דסמ"ג ס"ל כתוס' דוסת ע"י מעשה גרע טפי ומודה רבי דצריך ג"פ וישובו קשה להולמו דהרי התוס' שם דחו לדברי רש"י דמפרש דרבי קאי אברייתא כולה משום דמודה בוסת גרוע כזו ג"פ בעינן הא אכתי דברי רש"י כנים דרבי לא קאי אברייתא כולה דהא קתני דתנשא לבעל ג' ע"כ צ"ל כמו דרבי מודה דבעינן ג"ס בוסת גרוע למקבעה ה"נ מה"ט מודה דבעינן ג' גברי וא"כ אי הסמ"ג ס"ל כתוס' ה"נ מותרת לשלישי אבל ע"פ מ"ש ניחא דס"ל להסמ"ג כרש"י דרבי לא קאי אלא אנאמנת ולא מטעמא דרדמ"ת דבהא אפילו רבי מודה דבעינן ג"פ בין לכל בעל ובין לג' גברי דרדמ"ת ל"ש ועד שתתחזק בט' ביאות ג' לכל גברא לא נתחזקה לאסרה על כ"ע אלא דס"ל דברייתא דמתירה לג' לא אתיא כרבי מטעם אחר דלא מתיר לה להנשא לשלישי מטעם קטלנית וכיון דבנשואין קימ"ל כרבי ליכא תקנתא להתירה לג' אף ע"ג דמדינא מותרת גם לג' אסורה משום סכנה ואם כנסה לא תצא ומותרת לו עד שתראה ג"פ תחתיו ואין הסמ"ג לפני לעיין אם ס"ל כרש"י דגרושין כמיתה או כתוס' וסייעתו ביבמות כ"ו וכשאינו מבואר בסמ"ג דס"ל כתוס' ברור דדעתו כרש"י וסייעתו] ה"נ אמרינן ברדמ"ת דמזלא דבעל גרים שתאסור עליו אפילו ביש לו נשים שאינם רדמ"ת וכמ"ש הריטב"א דאפילו בהיה לו בנים אמרינן דמזלו גרים שלא יהיה לו בנים מאשה זו ואפילו לדעת התוס' שכתבו דבכה"ג י"ל קצת דאין לתלות בו היינו התם דרשאי לקיימה דמ"מ אמרינן דנסתפחה שדהו לפי שהאשה שדהו וקנינו והכל תלוי במזלו וא"כ כמו בשהתה י' שנה תחת בעל א' אף ע"פ שהיה לו שהות טובא ללדת מותרת לשני משום דתלינן דהוא לא זכה להבנות ממנה ומזלו גרם ה"נ מה"ט גופיה מותרת לשני ברדמ"ת וכן לשלישי להחולקים על הסמ"ג ולא ס"ל כרש"י כיון דרמ"ת ל"ש בתרי זימני נמי תלינן במזלא דידהו עד שתתחזק בג' גברי דתו ל"ש למתלי במזלא דבעלים דאטו כ"ע איתרע מזלייהו ועוד למי תנשא ולפיכך על דינא דמותרת לב' [ולג'] לק"מ ולפיכך האיך נוכל לפרש דר"ל פריך ותבדוק קמא אמאי מתירין אותה לבעל ב' בלא בדיקה הא מדינא מותרת לו עד ביאה ג' דביאה א' וב' דידיה תלינן במקרה ולא במזלא דגברא שני כמו בשהתה י"ש תחת א' ולא ילדה דלהשני נמי שהתה י"ש ולא סגי בזמן הראויה ללידה לחוד דעד שהיתה עם השני י"ש לא אמרינן דמזלו גרם שלא זכה להבנות ממנה דאמרינן דאכתי יזכה בזה [ורק עד עתה מקרה הוא] ה"נ ברדמ"ת דאע"פ שראתה ב"פ מת"ש בפ"ג לא תראה. לפיכך נלפע"ד פי' חדש בהך דפריך ר"ל ותבדוק קמא דנהי דמדינא מותרת לשני משום דתלינן במזלא דראשון מ"מ הא איכא לברורי ע"י בדיקה ושאני הך דשהתה י"ש דא"א למיקם עלה דמלתא אבל ברמ"ת דאיכא לברורי מנ"ל לחלות הקלקול במזלא דגברא ולא בדאיתתא ולהתירה לשני ומשני אין כא"ש וליכא לברורי דהא אם יצא המוך נקי אנו מתירין איתה לעולם להשני אפילו כשתראה אח"כ יותר מג"פ אחר תשמיש [ובאמת בס"ט לא כ"כ] ובדיקה זו אינה מבוררת אע"פ שהמוך נקי מדם די"ל משום דאין השפופרת שוה לאצבע דבעל וכיון דאתי לקלקול בשיצא נקי תו אין ענין הבדיקה כלל. אע"ג דהיה בידינו למבדקה לאסורא אם ימצא דם על המוך ובשיצא נקי שלא להתירה אלא לשמש ג"פ כשתראה מת"ש זה אינו כיון דרמת"ש ל"ש ומן הדין היה לנו לתלות במזלא דבעל וכיון דאין הבדיקה לגבי בעל ב' מועלת לגמרי רק לחצאין דהא בבדיקה דקתני בברייתא אחר בעל ג' מהני בשיצא המוך נקי להתירה לגמרי אפילו תראה אח"כ מאה פעמים כדקתני בידוע שהוא מן הצדדין דליכא ספיקא כלל א"כ לא חשיב איכא לברורי ומש"ה תלינן במזלא דראשון ולא אצרכינוה בדיקה לבעל ב' מתרי טעמא חדא דאינו בירור אלא לחצאין ועוד דלא רצו לשנות בין בדיקה זו לבדיקה אחר ביאה ג' לבעל ג' דמחזי כחוכא דקודם שנתחזקה לרדמ"ת בתלתא גברי נחמיר בשיצא המוך נקי שלא להתירה רק עד ביאה ג' ולאחר שנתחזקה לרדמ"ת בתלתא גברי מקילין בבדיקה זו להתירה לעולם אפילו כשתראה אח"כ מאה פעמים,

ופריך תו ר"ל ותבדוק אחר ביאה א' בבעל ג' דהשתא הדרא קושיא לדוכתא דאמאי תלינן דמזלא דתרי גברי קמאי גרמו לראיתה הא איכא לברורי ע"י בדיקה בין לקולא בין לחומרא דהא נתחזקה לראות בג' אצבעות והמכחול כאחד מהם ואי משום החשש שימוש בכח משא"כ בשפופרת הא ודאי שמשו, בנחת כדי שלא תאסור עליהם וכיון דבדיקה מעליא הוא כשיצא המוך נקי היא מותרת אפילו כשתראה מאה פעמים אח"כ דהא אמרינן בידוע שהוא מן הצדדים כנ"ל א"כ ה"נ נחמיר עליה ואביאה ב' דבעל ב' ל"ש קושיא זאת דהא ער ביאה א' של בעל ג' לא נתחזקה עדיין בג' אצבעות ובדיקת השפופרת בדיקה גרועה היא שא"א להתירה לעולם בבדיקה זו וסרה קושית התוס' בד"ה ותבדוק בתרא [וי"ל דזהו כוונת הש"ך בס"ק י"ד עי' חו"ד ומחה"ש ובאמרי ברוך ונמוקי רי"ב שם ובנחל אשכול סי' מ"ח ומ"ש באות י"ד בש"ך ואי ומדויק נמי הא דפריך ותבדוק ולא בפשיטות אמאי מותרת לשני וכן אינך קושיתינו למעלה לפי' התוס' ומשני אין כל הכוחות שוות דאכתי אין ריעותא במה שראתה בביאה א' של בעל ג' כדי שצריכה בדיקה דאמרינן בכח אחר לא תראה וכיון דאיכא כן מיעוטא דאין רואות בהרגשה [פי' דאף שהרגישה כנ"ל בחקירה א' לשיטת הרז"ה וסייעתו מ"מ שמא טעתה בהרגשת שמש ובאמת לא הרגישה] וספק מן הצדדים וספק דכוחות וספיקות טובא באיסור דל"ש כמו רדמ"ת א"צ לברורי אבל טעמא דלא כל א"ש דמשני ר"י אפירכא