מור ואהלות קפז

על דרך הברור ויותר משיעורין אלו אפילו יראו שהם ד"ב מחמירין וע"כ דהיינו מטעם שמא טיפת נדה מעורבת בו עי' בש"ס דף ס"ה ע"ב וא"כ עכ"פ לא גרע ממכה שא"י שמוציאה דם דמותר אפילו באין לה וסת מטעם ס"ס כיון דא"י אם הדם בא ממקור ואפילו לש"ך כאן עדיף דהוי כמכה הידוע שמוציאה דם דל"ת שמא טפת נדה מעורבת ולכך בעינן צער וכאב וגם דשם ע"כ יהיה תרתי דסתרי באם נחמיר לענין נקיים לזה מחמירין לענין רדמ"ת אפילו הוי דרבנן ועי' מ"ש לעיל דהיינו מטעם דעיקר הספק בדאורייתא משא"כ כאן דמצריכין ז"נ לאו מטעם ספיקא ורק דכן היתה תקנת חז"ל וכמו לדידן בדם טוהר ולא מספקינן כלל וכדעת הראב"ד מובא ברא"ש ואפילו לדידן הוא מחמת גזירה וא"כ עיקר הנידון רק על וסתות דרבנן ומקילין במכה שא"י שמוציאה דם בס"ס כזה

[עכ"ל הה"ג מהריי"ל ז"ל ובהם קצת קשות הנחתי כי אין משיבין את האר"י

] ואלה דברי אדוני אבי מו"ר הרב מוה"ר משה צבי שליט"א מימי תורפו הנמצא לי על סעיף ג'] לפע"ד יש בזה איזה תמיהות. א' לפי' התוס' נדה ס"ו בד"ה ותבדוק קמא דפירכת הש"ס קאי אבעל ב' אמאי מותרת בלי בדיקה עי"ש מה זה תפס ר"ל להקשות על הברייתא בלשון ותבדוק הא ברייתא דינא ותקנתא תני דינא דמותרת לראשון עד ביאה ג' וכן לשני ולשלישי אבל משלישי ואילך אסורה לעלמא ובחר הכי תני תקנתא דע"י בדיקת שפופרת תשתרי ואי קשיא לר"ל אדינא אמאי מותרת לב' אין מקום ללשון ותבדוק דהוא תקנתא כשאין היתר עוד להנשא לרביעי ואי קשיא לר"ל על עיקר הדין הלא בפשיטות הו"ל למפרך מ"ש שני דמותרת לו ומ"ש ראשון דאסורה עליו אי ליכא טעמא אמאי מותר השני יותר מן הראשון ע"פ דין. ב' הא תוס' בעצמם בדיבור זה כתבו לפרושם דבדיקה מועלת גם להתירה שתשאר תחת הראשון אלא שאינה רוצית לטרוח או שאינה יכולה לבדוק א"כ ה"נ י"ל בבעל שני ובפרט אם לא ידעה למבדק בעודה תחת בעל א' מאן אגמרה לבדיקה תחת בעל ב' ומה פריך ותבדוק בבעל שני דוקא ג' לפרושם נשאר קושיתם העצומה בד"ה ותבדוק בתרא למה דמשני דאין כל א"ש ומש"ה מותרת לשני בלא בדיקה תינת ביאה קמא אבל ביאה ב' אמאי מותרת הא חזינן דאצבעו שוה לראשון ומה פריך ותבדוק בביאה א' של שלישי הו"ל למפרך בביאה ב' של בעל ב' דהא לא ידע התירוץ דלא כל הכוחות שוות ד' לפרושם דמהני בדיקה בבעל אי נשאר קושית הב"י דמה מהני בדיקה ומדסתמו דבריהם משמע אף דלא נמצא בצידי השפופרת מהני דלא כנוב"י סי' מ"ג והלא י"ל דלפיכך לא מצאה כלל דאין כא"ש וכ"ש שפופרת ומדוע לא נימא גם להחמיר כך עי' נוב"י שם ועי' באחרונים מ"ש בזה ה' מה פריך הש"ס שפופרת אפגורי מפגר לה הא האי בדיקה לטובתה ותקנתא דידה שלא תאסור לעלמא וא"כ אינה מפסדת כלום דלמא תעלה יפה וכן הקשה הנוב"י [כעת אין ת"י ולפד"נ דקושית הש"ס דשפופרת מסגיר פי' ותמצא דם על הצדדים ונטהר אותה גם לבעל א' והוא שלא כדין להנוב"י ומתרץ בשל אבר ואז גם לבעל ג' תדע ממילא ליקח של אבר שלא לחלק אבל קושית הגמ' על בכל א'. שוב ראיתי בנוב"י סי' מ"ו שכ"כ ועי' הגהות רב"פ עליו שם ועי' מ"ש בט"ז סק"ה] ו' מלבד זה דברי התוס' מרפסי איגרא [דמביא ראיה מירושלמי דמהני בדיקה לבעל א' ובאור זרוע הל' נדה סי' שנ"ו הוכיח מהך ירושלמי דאף לבעל ב' אסורה בבדיקת אחר שראתה ג"פ ונראה דמפרש קושית הירושלמי ותבדוק בבעל ב' פי' למת תתגרש בבעל ב' שראתה ע"י ב' אצבעות וכשתבדוק בשפופרת דדמי לאצבע הו"ל ג' אצבעות וממ"נ אם תמצא עליו תתיה אסורה לכל ואם לאו תחיה מותרת גם לו. ומתרץ שאין כא"ש פי' כיון שלא הוחזקה עדיין בג' אצבעות י"ל דכ"ש שאין שפופרת דמי לאצבע ואין ראיה מהבדיקה וא"כ עפ"ז כ"ש דלא מהני בדיקת בבעל א' וכן הוא דעת רש"י ורמב"ם ורבינו סעדית ורשב"ם עי' א"ז שם ומ"ש בתה"ש כאן ס"ק י"ב דהא"ש השיג על הש"ך שפקפק להחמיר בזה אינו השגת כ"כ אם היה רואה תאור זרוע ועי' פת"ש כאן סק"ג ועי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ב] דמביא ראיה מתוספתא דמהני בדיקה בבעל א' מדלא מהדר אאסורא לפרש עד כמה היא אסורה אפילו בבדיקה משמע דבבדיקה שריא אף לבעל א' והמעיין בתוספתא דנדה פ"ח הנה מלבד שאין ראיה משם עוד יש סתירה לדין זה ושני תשובות בדבר חדא דהאי עד כמה דינא קאי ועדיין לא הוזכר תקנתא בבדיקה דנפרש כוונתו עד כמה דר"ל עד כמה מותרת בלא בדיקה שלא ידעינן מינה כלל השתא שנית תמוה הא מפורש בתוספתא דאפילו לבעל ג' אין מתירין אותה אחר ביאה ג' בבדיקה דהא לא תני כמו בברייתא לא תשמש עד שתבדוק אלא לא תנשא עד שתבדוק וכן הוא דעת הרי"ף ורמב"ם שצריכה להתגרש מבעל ג' ועי' בס' האשכול סי' מ"ח ואכמ"ל] ומבואר דאפילו בהוחזקה בג' אצבעות דאז י"ל דגם ע"י שפופרת היתה צריכה לראות והוי בדיקה מעליא ואין סברא דאין כל א"ש כנ"ל ואפ"ה לא מהני הבדיקה שתשאר תחת בעל ג' וכ"ש שאי אפשר לומר דתהני בדיקה גרועה תחת בעל א' דאיכא למתלי הא דלא נמצא על ראש המכחול דאינו שוה לאצבע: ע"כ נלפע"ד דהא דמתירין אותה לשני ולשלישי לאו משום דאין כל א"ש [כפי' הפשוט] רק דל"ש דהתשמיש יהיה סיבה לזה שתראה נדה על ידו ע"כ אמרינן דמזלא דהאי גברא קאגרים שתהיה אסורה עליו [ע"כ צריכה להתגרש ממנו וכן מפורש במרדכי הלכות נדה. ונלפע"ד ראיה לזה מירושלמי קדושין פ"א ה"ב ברח ואח"כ חלה נשמעינה מן הדא המורדות וכו' מה אנן קיימין אם כשמרדה עליו והיא נדה התורה המרידתה עליו וכו' יכול לומר אלו הות גבאי לא אבאשת. ולכאורה קשה דלמה לו טעם זה הא למד מנדה וצ"ל דנתן טעם דלמה באמת כן לזה אמר דיכול לומר מזלי לא היה כן וכן בנדה מה"ט דבגורלו לא היתה פרסה נדה ועי' נדה ס"ו שמא דימת עיריך עלתה ביך ועי' חת"ס אה"ע סי' קל"ו ועפ"ז י"ל ג"כ פי' התוספתא נדה פ"ח היתה בודקת בימין והיא טמאה בשמאל והיא טהורה לא תבדוק אלא בשמאל וכו' עי"ש ונראה דאבדיקת שפופרת קאי ואפילו הכי יש לומר דאולי כך גוזר המזל ועל כן סבירא ליה דצריכה להתגרש דשמא המזל גורם ורק היכא דאי אפשר בענין אחר סמכינן על שפופרת. ואף שיש לפקפק בזה ע"ס שיטת הרמב"ם בעצמו דיותר מחוור כהסוברים בשבת קנ"ו דאין מזל לישראל עי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז' וחת"ס יו"ד סי' קע"ה בחב דאם ריפא לעכו"ם אין ראיה לישראל דעכו"ם חביל גופייהו והלא בלא"ה י"ל דשאני עכו"ם דיש להם מול וסבור הייתי דאין מזל לישראל הוא רק כשנגזר לרעה ע"י המזל אפ"ה בקל יתהפך אבל כשנגזר לטובה במזלו לא גרע בזה מעכו"ם עי רש"י פסחים ח' ע"ב ד"ה כלפי ועי' ירושלמי במ"ד מאן דדמיך בריש שתא דמך מזלו ואכמ"ל ובזה יתישב מ"ש הרמב"ם בהל' שלוחים ושותפין פ"ד ה"ד דאין יכולים א' משותפים לומר טול אתה המעות ותשא ותתן והוא מימרא דרבא במס' ב"מ דמזלא דבי תרי עדיף ולשיטתו במוע"ק כ"ה ע"א דלטובה יש מזל וקצת ראיה דר' יוחנן ס"ל דאין מזל ובנדה ס"ו אמר שמא דימת עיריך בנ"ל אך א"כ צע"ק דנהי דהשמיט הרמב"ם בהל' תענית פ"ה הך דלשתמיט מניה באב דריע מזלו משום דלשיטתו אין מזל לישראל אבל מדוע השמיט דלמציא נפשו באדר דשפיר מזלו וי"ל ואכמ"ל. ובענין זה אמרתי דאפשר הך דרואה דמ"ח דאסורה לבעלה היינו דוקא בשמשה כדרכה אבל בשמשה של"כ וראתה דם בשעת מעשה ממקורה אינה נאסרת אחר שתטהר דמלבד שי"ל דמכה יש לה בחלחולת עי' רמב"ם הל' א"ב פ"ה הי"ז ומ"ש באוהל ים המלח אות י"א וכשתשמש כדרכה לא תראה וי"ל בזה מ"ש חז"ל ע"פ ויענה שלא כדרכה עי' מ"ש בסי' קפ"ג ס"ק י"ג ואכמ"ל. עוד י"ל עפ"ז דתלוי במזל וע"פ מ"ש באוהל ראשי בשמים שם דבמתו ג' אנשיה ששמשו עמה שלא כדרכה מותרת להנשא ול"ח גם לשמא מזל גורם עי"ש וה"נ י"ל לענין רדמ"ח גם י"ל דבשמשה ג"פ כדרכה וראתה דמ"ת ואח"כ עברה ושמשה שלא כדרכה ולא ראתה לא מהני להתירה בבדיקת שפופרת