מור ואהלות קפו

דאם לא כן נפיק חורבא ברואה תוך ז' דם נדתה והיא תספור מיום מציאתה על הצדדים וכנ"ל ס"ג סברא אאמו"ר שליט"א משא"כ עתה שהחמירו בנות ישראל דתמיד צריכים ז"נ א"כ אין חורבא כשמחמירין גם על דם מצידי השפופרת להצריכה ז"נ ועפ"ז יתפרשו דברי הראב"ד במ"ש דא"א בקיאין בשפופרת דבנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות וכו' שהקשה הרא"ש עליו דמה עניין זה לזה ועי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ה ובזה ניחא ג"כ דלא בקיאין בבדיקה פי' להתיר גם בלא ז"נ בנמצא על צידי השפופרת ויש להחמיר דלא אתיא חורבא מיניה דהלא בנות ישראל החמירו למנות ז"נ ואף שהוא מן הצדדים וטהור מ"מ אין חורבא ונכון. ובתשובתי הארכתי בזה ואכמ"ל]

ש"ך סק"ב אין להקשות דהוי אכתי דסתרי אהדדי וכמ"ש המ"ב והכל"י [עי' פת"ש ס"ק כ"ז ומ"ש באהל ברכות והודאו"ת ל"ע] דבאמת ל"ד לשני שבילין דשם בודאי א' טמא משא"כ כאן אפשר שהדם ג"כ טהור רק דמחמרינן במה"ת משא"כ בווסתות דרדמ"ת וכן לא הוי ספק דאורייתא עי"נ דרבנן דדוקא כשתחילת המקרה לא היה הספק כלל על הדרבנן רק על האיסור תורה לבד כגון בספק טריפה אך שאח"כ בשלו בהכלים וכדומה שנתגלגל בדרבנן משא"כ כאן דהדרבנן נולד עם המה"ת ביחד ומה"ט מקילין שם בלא נודע דהוי כנולדו ביחד [עי' מ"ש בסי' קפ"ד ס"ד] ועי' בק"א מהג' מהרש"ז סי' קפ"ג דלא איכפת לן בתרתי דסתרי היכא דמחמת חומר הספיקות או החזקות מחמירין ומקילין יע"ש [ועי' משבצות יו"ד סי' פ"ט סק"א] וא"ל מכאן על הנו"ב מה"ק סי' ס"ה ועי' ב"י בשעה"ס סי' כ"ג דאפילו באיסור דרבנן היכא דהספק לא תלוי בהדרבנן ורק עיקרו בהדאורייתא מחמרינן בספיקו כמו בהדאורייתא מדוע באן לא דיינינן להך כמו לענין הז"נ י"ל דאדרבא מכאן ראיה לנ"ד דלזה בעינן לענין רדמ"ת ס"ס ולא סגי בספק א' אע"ג דהוי דרבנן וא"ל מחמת דהיה צריכים לברר דהרי הש"ך סובר בסי' ק"י דבירור דשפופרת הוי טירחא וא"צ לברר וע"כ דלזה בעינן ס"ס דהוי כמו איסור תורה [והנה י"ל ע"פ מ"ש בסי' קפ"ג ס"ק י"ג דנדה הוי דשב"ע ורק דהתורה האמינה וא"כ בדבר שבערוה הלא כתבו האחרונים להחמיר גם במדרבנן בספק עי' שו"ת דברי אמא סי' ו' ובארעא דרבנן מה"ב אות קס"ה ועי' בעמודי אש קונ' הספיקות אות ח' אך דהלא מצינו כ"פ שהקילו גם בנדה בספק דרבנן וצ"ע] והך דמחמרינן לענין ז"נ היינו דלא הוי איסור עולם לא סמכינן על ס"ס זו מחמת דאיכא לברר ובזה מתורץ קושית הס"ט על השבו"י דמיקל באיסור עולם בא"י לטהר כלל מכח דברי הש"ך הללו והשיג עליו דעיקר החילוק הוא בין מה"ת לדרבנן [וכ"כ בחי' רעק"א] וזה אינו במ"ש דהרי הש"ך מדמה רדמ"ת לאיסור תורה ולזה מביא ראיה מכאן לסי' ק"י בכללי ס"ס. ועפ"ז אין להביא ראיה מכאן לספיקו של הב"י בשעה"ס סי' ע"ב בספד"ר וספק תורה בדבר א' ונולדו ביחד אט מקילין בספק דרבנן ואין לפשוט מכאן דכאן אדרבה הנידון כשל תורה ואמנם מס"ט חו"ד ושאר אחרונים שמחלקים בזה בין מה"ח לדרבנן יש ראיה לנידון זה ומש"ך ג"כ איכא ראיה לנידון דידיה להקל והיינו דל"א תרתי דסתרו אהדדי בכה"ג דלק מחמת ספיקו וכנ"ל ועי', מ"ש בעלה בפ"ע מכח דברי התוספתא מקואות ותשו' רעק"א בכה"ג דליש תרתי דסתרי עי"ש

סעיף ה הנה בידוע שהדם מהמקור והמכה ג"כ במקור ואע"ג דליכא אלא ספק א' מקילין להתיר מבואר ברמ"א דרק באין לה וסת בעו שא"י מהיכן הדם יוצא וכן מבואר ברשב"א בלא אתי עלה משום ס"ס ורק מטעם חזקת טהרה לבד יעו"ש ובאחרונים ועי' נוב"י מה"ק סי' מ"א דחלוקה א' לאו מטעם ס"ס הוי ורק חלוקה ב' יעו"ש וא"כ תרוצו לקושית הח"צ על הרשב"א ללא יועיל דעיקר תי' עי"ש באות ז' שהן שהוכיח דרשב"א מיירי באינה מרגשת ואיכא ס"ס משא"כ בהך דר"ע יעו"ש וז"א דבהך חלוקה א' לאו מס"ס אתינן עלה וכמ"ש וגם אפילו מיירי כן הינו שאילה מרגשת ביציאתו אבל מ"מ מיירי באופן שידוע שבא ממקור וברי לה שלא בא מצדדים וכגון שבדקה במוך בצדדים ולא מצאה כלום וכדומה ולאו מס"ס אתינן עלה וז"ב ועי' בקו"א במהרש"ז דמסביר טעם הרשב"א דדמי לעד שאינו בדוק דהספק נולד בעת שהיא בחזקת טהרה עדיפא מכתמים יעו"ש וצ"ע חדא דא"כ יועיל מכה שיכולה להגלע ולהוציא דם ואמנם ז"א דכאן ידוע שלא נתחככה ברגע זו ואמנם הלא הך דבעד שאינו בדוק מקילין היינו דהספק עליו באם עבר בשוק של טבחים משא"כ באם ספק לנו באם יש כאן שש"ט כלל הכי נימא דזה יחשב אינו בדוק ונחזיק עי"ז שיש כאן שש"ט ורק בספק עברה מקילין כיון דיש בבירור שש"ט וספק עברה הוי א"ב משא"כ בספק אם יש כאן שש"ט אפילו עברה אצל אותו מקום שספק לנו אם יש שם דם מעלמא ג"כ לא מקילין ואפשר דהרשב"א לשיטתו אזיל בסי' ק"צ סל"ו עי' ט"ז ס"ק כ"ה משא"כ לדידן להמחבר והרמ"א נקיט הך דינא על המחבר כאלו אין חולק. ולפעד"נ דל"ד לכתמים דשם כיון דאין המכה במקור א"כ נשאר הך רוב דמים מהמקור בחזקתו ובעינן ברואה ודאי מכה שידוע שמוציאה דם משא"כ כשהמכה במקור איקלש הרוב דמים ממקור דהרי המכה במקור אפשר דבא ממכה וכיון דאיקליש שוב יש לנו הך רובא דרוב נשים אין רדמ"ת כנגדה ואוקמה אחזקה ואיכא צד א' ברובא להיתרא ועי' ב"י בשעה"ס סי' ל"ד ודו"ק ואפילו בשעת וסתה מטהר דהך דתראה דם לא הוי רק דרבנן ואי תקשה א"כ לעולם לא תטמא ז"א דבמרגשת שנזדעזע גופה וכדומה הרגשה שא"א שיהיה ממכה או שתראה דם בשופי וכמו שראתה בכל פעם בשעת וסתה או ע"פ מ"ש המהרש"ז בק"א בסי' קפ"ג דיש שינוי בהילוך יש הרגשה טובה דבמכה ליכא זאת ורק שותת לבד או דמיירי דוקא באינה מרגשת פה"מ דע"י דמים טהורים לא נפתח המקור ושותת לבד ופה"מ דבר אחר הוא אבל עכ"פ ברור דהוא מיירי בידוע שדם זה בא ממקור ולאו מס"ס ורק מטעם חזקה עי"ש באחרונים

ש"ך ס"ק כ"ח עי' חו"ד מה שהניח בצ"ע. ולעד"נ דטעם הב"ח מכח ס"ס שמא סמכינן על רופא לבד בכה"ג באיתמחי גברא לבד דהרי בש"ע נקט רק יש מסתפקים וא"כ כאן יש ס"ס שמא איתמחי הרפואה ג"כ ואז לא היה מקרה כלל והא דלא מצטרפין ספק צדדין לס"ס דהוי בשני ענינים ונודע ספק א' ואסרנוהו וגם דאיכא לברורי וגם דאין עושין ספק ביד עי' ביו"ד סי' נ"ז בסופו וב"י בשעה"ס ודו"ק: סעיף י' עי' אחרונים בכל מחלקותם בזה ועי' חו"ד דדעתו דבקבעה אחר לידה הוי וסת המורכב ובעינן עקירה ג"פ צ"ע דהרי לידה בודאי הוי כקפיצות דנעשה ע"י מעשה הטורח וא"כ נעקר בפ"א ולא נשאר רק הך וסח דרואה דמ"ת וזהו ס"ל דסגי בפ"א בעקירה יע"ש

עיין חו"ד ס"ק כ' מ"ש על הש"ך ומה שתירץ שם והנה מ"ש אי דעיקר הטעם דאסרינן אותו בדאורייתא וכמו בעי"ג, דרבנן אינו חדא דהרי הש"ך לא מדמה להדדי עי' ש"ך סק"כ דאין דאיה מהך דבעינן ז"נ להך דרואה דמ"ת ותו דכאן לא נחשב עי"ג דנולדו ביחד וכנ"ל אבל מ"מ הסברא נכונה וע"פ מש"ש דמ"מ מזכירין אנו הספק במה דאיסור תורה הוי וכאן א"צ להזכירו כלל ורק דרבנן לבד ועי' כו"פ מה שחידש וכן פסק בש"ע מהרש"ז ועי' נו"ב מה שהקשה דהרי לא עקרה בימי טוהר את הוסת עי"ש וזהו לשיטתו דבלא מצאה ההיתר מכח עקירה אבל להש"ך דרק מטעם שנתרפא ולזה ל"ב ג"פ עי' בש"ע מהרש"ז דבמקור לעולם צריכה לראות יעו"ש מלתא בטעמו א"כ לק"מ ראיתי דבר תמוה בחו"ד כאן דנראה מדבריו דחולי המ"ו הוי ג"כ מטעם וסת וסותר לדבריו בסק"ג דלא נכנס בסוג דוסת כלל עי"ש: סעיף יג נלע"ד להסביר דהנה ע"כ צ"ל דהני שיעורים דנקטו בש"ס היינו על צד הבירור שבשיעורין אלו בודאי דם בתולים ובודאי מוציאה דם דאי רק על דרך הספק ותלויה שבימים אלו הוי דם בתולים הלא בש"ס היו בקיאין בבדיקה להכיר בין דם בתולים לדם נדה וה"ל לבדוק דאיכא לברורי בקל וע"כ דזהו