מור ואהלות קפה

דאפשר הך דרדמ"ת מיירי ג"כ בהרגשה בודאי ובגוף הך ענין דלא מצאה עי' מהרש"ז ונוב"י מה"ק ודברי ש"ע מהרש"ז ברורים [ועמ"ש קצת בסי' קפ"ג סק"ד ואכמ"ל]: [ט"ז סק"ה דהמוך הוא בשביל שיהיה הדם ניכר בו פי' דאל"כ י"ל דהיה דם עליו אך שלא היה ניכר ונטהרה שלא כדין ועוד שלא יסרט ויוציא דם פי' דשמא לא היה דם רק ע"י הסירוט ונטמאה שלא נדין. וכד הוינא טליא חקרתי איזה טעם היותר מחוור לדינא דהנה צ"ע מדוע צריך להמוך דהלא מחשש שמא יסרט ונטמאה הא לעומת זה יש ספק שאינו ניכר דם בעץ ושוב לא נטמאה ואם תאמר דשאני דם הסירוט שניכר כי רב הוא א"כ קשה לאידך גיסא מה צריך למוך ואי מספק שלא יהיה ניכר ונטהרה בחנם הא לעומת זה יש ספק שיסרט ובסירוט ניכר הדם ואין לה קולא בזה וע"ק לפע"ד דאם הטעם משום סירוט מדוע צריך למכחול ומוך הא בנדה ס"ו מקשה שפופרת אפגורי מפגר ומשני בשל אבר הרי דאבר אינו מסרט א"כ יהיה המכחול ג"כ של אבר שלא יסרט ומדוע צריך למוך [וע"ק לפע"ד למ"ד דנאמנת לומר מכה יש לי במקור א"כ כאשר תסרט תהיה מרגשת בצערא ותהיה טהורה ולזה י"ל דשמא עי"ז שתסרט לא נוכל אח"כ לעמוד על המובחן בבדיקת שפופרת דאף שנמצא על ראשו מחמת הסירוט שמא מעורב בו גם דם נדה] ע"כ נלפע"ד דעיקר הטעם שאין הדם ניכר בעץ וכ"ש באבר ושמא נטהרנה שלא בדין לפי מה דקי"ל דגם בלא מצאה כלל מותרת ולרוחא דמלתא כתבו טעם ב'. ובזה נתישב ג"כ בטוב קושית הס"ט דמה מועיל כשלא נמצא כלל בצידי השפופרת די"ל דמה"ט גופה תקנו חז"ל דלא יהיה מוך סביב השפופרת כגון לכרכו בסמרטוט לבן דק טי' נוב"י מה"ק סי' מ"ה בכדי שנתלי דאה"נ שיש דם על הצדדים רק שאינו ניכר כיון דזה הטעם לעיקר ונפ"מ בבדקה דיעבד. במכחול בלא מוך לא מהני די"ל דוש דם ואינו ניכר עליו ואם המכחול לבן מאוד או של כסף צ"ע ועמ"ש באוהל ראשי בשמים אות ה' ובסי' קפ"ג סק"ה ולקמן בסעיף ג' בשם אאמו"ר שליט"א דע"י הסירוט יצא קולא לפעמים ע"ש.] ש"ך ס"ק י"ד עי' חו"ד מ"ש לבאר כוונתו ופליאה לדבריו הרי התוס' ע"כ מודו דהך דאין כל אצבעות שוות לא אמרינן להחמיר דאל"כ איך מהני בדיקה בבעל א' וכתי' הב"י וא"כ איך אפשר לפרש כל הסוגיא וקושית התוס' דיועיל לומר להחמיר דשפופרת אינו שוה לאצבע [פי' והוי ג' מינים] וגם דא"כ לדבריו הבדיקה תסתור עצמה דבלא מצאה תאמר דשוה לאצבע ותתיר לבעל ב' ג"כ ובמצאה תאמר דאינו שוה לאצבע ונתחזקה בג' מינים וגם דהרי קי"ל דבמצאה על המוך גם בבעל א' לא בעינן ג' מינים כלל עי' ש"ך ס"ק י"ד וא"כ א"צ להך דבדיקת שפופרת דמי למין אחר דאפילו לאותו המין תאסר בבדיקת שפופרת [לפעד"נ דדברי הש"ך לא נאמרו רק בשראתה ג"פ ובדקה ומצאה על המוך אסורה אבל בפ"א או ב"פ תלינן במקרה ול"ח כלל שתראה עוד אף שאין כאן ספק צדדים וצ"ע ואכמ"ל] ואי כונתו בדיקת שפופרת בלא מכחול ויהיה בספק כמו באצבע או מכחול בלא שפופרת א"כ אין זה בדיקה השנויה שם ועי' במחה"ש שביאר דבריו וג"כ דחוק [עי' פי' מרווח בס"ג בדברי אאמו"ר שליט"א ועי' נחל אשכול סי' מ"ח] ולפעד"נ דכונתו כך דלפי' התוס' דקושיא א' של הש"ס ותבדוק א"ע בביאה ג' של בעל א' הקושיא על היתר דידה לבעל ב' וע"ז מתרץ דאין כא"ש והיינו שמא לא תראה בבעל ב' וא"כ קשה כשראינו שראתה הרי שוב שוה ונשארה קושית התוס' משא"כ לפי' רש"י דקושית הש"ס על איסורא דידה לבעל א' ולא מקשי הש"ס כלל מדוע מתירין לבעל ב' וע"כ דזהו מבחוץ לא קשה והיינו דהוי מינים מחולקים ורק קושיתו על איסורא דבעל א' והך תי' דאין כל א"ש היינו לענין הבדיקה שמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה עי' ברש"י והיינו שלא תראה ג"פ ולא דהפי' אכא"ש דבבעל ב' לא תראה כלל כפי' התוס' ורק שלא תצטרך בדיקה כגון שלא תראה ג"פ והיינו דחשבו למינים מחולקים ועיקר קושית הש"ס בפירכא ב' היינו כיון דנתחזקה לשלשה אצבעות עי' ברש"י והיינו דנתחזקה לג' מינים הוי חזקה טובה ומתורץ קושיות התוס' דבבעל ב' דלא היה ג' מינים עדיין בעינן חזקה בכל מין בפ"ע ולפי' התוס' ל"ש לפרש הך דאין כא"ש היינו מינים מחולקים דהרי אין קושית הש"ס סובבת כלל על החזקה ורק על היתר לפ"א משא"כ לפי' רש"י דמהיתר דידה לבעל ב' לא קמיירי כלל בש"ס נוכל לתרץ

זאת

[ועוד נראה להסביר דבריו דאנו רואין דרש"י ס"ל דהבדיקה לאו בידור גמור היא להיתר ורק ספק ולא קשה דאיך מועיל ס' א' די"ל דרדמ"ח מטעם וסתות וספד"ר לקולא ולדידיה א"א לברר עוד ואם כזאת נוכל לומר לדידיה דגם באם בדקה בבעל א' ומצאה. על המוך סמכינן אחזיא ספיקא דאין כא"ש להתיר [לבעל ב'] דמ"ש הך ספיקא מהך ולזה לא מתרץ הש"ס לדידיה דעצה טובה קמ"ל דלאו טובה היא כלל וא"כ בודאי דכל מין בפ"ט צריך חזקה ובאמת דלסברת החו"ד דדמי למינים שונים קשה באמת מדוע בנמצא על המוך אסור לכ"ע הלא הוי מין אחר וצ"ל דמתמה ספיקא לבד מדמינן למין אחר משא"כ לרש"י נוכל לעשותו כודאי אי לזאת הש"ך מחמיר חומרי תרוייהו וצ"ע] ובקיצור דלרש"י בתי' דאין כא"ש המכוין לזה צריך חזקה בג' אצבעות דוקא והיינו כג' מינים משא"כ לתוס' היינו דלזה לא סגי חזקת הקודם לזה השני וכפי' דאין כא"ש וא"כ כמו דאח"כ מקשה הש"ס דבפ"א שראתה בבעל ג' יועיל שוב כוחות הקודמות כן לענין בעל ב' ג"כ כיון דרואין שהוא שוה משא"כ לרש"י בתחילת התי' כוונת הש"ס דבעינן ג' אצבעות דוקא. אבל באמת צ"ע דג' מינים ל"ש לכאן כלל דשם בודאי נגיחה וכאן דאם בודאי מהמקור אסור לכל אם לא כמ"ש לשיטת רש"י דבאמת מחיר ואולם סתימת הש"ך לא משמע כן ואפשר דכאן הוי רק ספק וכמ"ש הפוסקים ובבדיקת שפופרת תו הוי ס"ס לקולא ומתורץ קושית החו"ד בסק"ג קושיא ד' יעו"ש. והיותר נ"ל בכונת הש"ך דנראה עוד חילוק מרש"י לתוס' בהך דאין כל הכחות שוות לפי' רש"י הכוונה דמביאה א' אין ראיה דמקרה הוא ולתוס' הכוונה דכתות הקודמות מבעל ב' לא מועיל לזה ולזה ע"כ דלתוס' ל"ד למינים אפילו בספק דבמינים במין ג' ל"ב ג"פ וסגי חזקות הקודמות וכמ"ש הרמב"ם והיינו מטעם דגם פי' אכא"ש כן לדבריהם ובחדא מחתא הם דשניהם הקושיא והתירוץ על היתר דידה והתירוץ לאסור משא"כ רש"י פי' בהך דאין כא"ש דמקרה הוא וא"כ אפשר סובר באמת דעכ"פ ספק מינים יחשב ושאני כאן דאפשר מקרה הוא ול"ד לשם דנגיחה היא והיינו לשיטתו דהקושיא א' ל"ד לקושיא ב' וזהו כונתו שנוכל לתרץ לשיטתו קושית התוס' דלדידיה ע"כ לא דמי הנהו תרי פירכות הש"ס דהראשונה לקולא והשניה לחומרא ודו"ק

[ש"ך ס"ק ט"ו עי' נוב"י סי' מ"ג מ"ד מ"ו אם צריכת ז"נ על דם שנמצא בצידי השפופרת וכן במה שתראה בתשמיש אח"כ ועי' ש"ע. מהרש"ז וחו"ד ובאחרונים והנה מסתימת הש"ס וראשונים משמע דטהורה לגמרי דודאי הוא מן הצדדים אך לדינא לפענ"ד אם היו רואים מ"ש בספר האשכול סי' מ"ת דרק שלא נאמר דהיא רדמ"ת דנגד זה איכא רוב נשים שאינם רדמ"ת] אבל לענין טומאת נדה לא מספקא לן דחזקתו מן תעקור לא היו מקילין נגדו ואפילו בהך דינא דמרגשת כאב ג"כ אפ"ה צריכה ז"ל זולת. כשהיא שלא בשעת וסתת ויודעת בודאי שמכתה מוציאה דם ע"ש ועי' ש"ך ס"ק כ"ה. ועי' בנחל אשכול שם דהשוה דעת הרדב"ז ת"א סי' תמ"ד לדעת הב"ח להקל אף בלא ז"נ אף שאינה יודעת ק בודאי שמכתה מוציאת דם, ולפעד"נ דאין כוונת הרדב"ז לענין ז"ל כלל ועמ"ש הרדב"ז שם סי' ת"י באשת שהיה לה עתה צער בתשמיש שראתת מחמתו ורגל"ד שיש לה מכה דאם תמצא דם בצידי השפופרת בידוע שיש מכת ותחזור לרפאות עצמת ותחזור ותבדוק ואם תחזור ותראה מן הצדדים תחזור לרפאות עד ג"פ הרי דבפ"א שראתה על צידי השפופרת לא ברירא לן לומר דודאי דם מכה הוא לענין שלא תהיה צריכה ז"נ וגם בג"פ צ"ע בזה ע"ש. וגם פלא שם דבלא מצאה כלל קיל שא"צ לרפאות ג"פ וכשמצאה בצידי השפופרת צריכה לרפאות ג"פ והאחרונים הקילו יותר במצאה על צידי השפופרת מלא מצאת כלל וצ"ע ונלפע"ד דע"פ דינא דש"ס היינו מוכרחים לטהר במצאה בצידי השפופרת גם בלא ז"נ