מור ואהלות קפג

שלא נתרפאה דרוב נשים אינם רדמ"ת ועי' בש"ע מהרש"ז להדיא מדברי הר"ן דמהני בדיקת שפופרת בהך דממלאת ונופצת וכל קושיותיו אינם חזקות קושיא א' עי' נוב"י מה"ת סי' צ"א ופת"ש כאן ס"ק א' ה'] ואפילו להכו"פ וסייעתו וכדעת החו"ד בזה לק"מ דהרי כל הנשים שיש להם וסת קבוע הם מסולקות דמים שלא בזמן הוסת ולא גריע מימי עיבור ואעפ"כ ראתה ע"י תשמיש ה"ה בימי עיבור אמרינן דתראה וראיה לזה מהך דסי' קצ"ב [ועי' מ"ש בסי' קצ"ג] דצריכה ז"נ אפילו בזקינה ומניקה ודומיהן ולא אמרינן דהוי מסולקות דמים וע"כ דלענין ראיה ע"י חימוד כל אנפין שוין וקושיא ב' כונת התוס' דע"י חימוד התשמיש חיישינן היינו שבעל בכח והגיע לפרוזדור לפנים וראתה דם וגם דאפשר קים להו דוסת של חימוד ל"ש ורק ע"י מקרה התשמיש בעצמה ובזה אין חילוק בין מסולקת דמים או לא [צ"ע דבריו דהלא בפירוש כתב הרמב"ם בהלכות א"ב פ"ה ה"ד דבשטח גמר ביאה האבר נכנס לפרוזדור ואינו מגיע עד ראשו שמבפנים אלא רחוק מעט לפי האצבעות הרי דאף בבעל גבר כהך דבכורות פ"ז רחוק מעט מראשו שבפנים ואולי הפרוזדור מתוח בראשו הרבה ואפשר דהרמב"ם דיבר בסתם אנשים לא בכה"ג. וכבר חקרתי באם ג' אנשים ששמשה עמהם וראתה דמ"ח היו ערלים שמחו אחיהם מחמת מילה י"ל דאינה נחשבת לרדמ"ח דשמא אז עי"ז היה לה יותר חימוד ואכמ"ל וכן בנאנסה אח"כ ולא ראתה שוב מחמת התשמיש לא יועיל לעקור וסת החימוד ויתפרשו דברי הרמ"א דעברה ושמשה עדיף מבדיקה שפופרת דוקא עברה שהוא ברצון לא בכה"ג ובישוב קושית החו"ד הארכתי בסי' קפ"ג סק"ה דלק"מ] קושיא ג' אפילו למהר"ח וסייעתו הלא כאן מכח דנתרפא אתינן ע"ז ולאו עקירת וסת היא ורק עדות על הרפואה ולפמ"ש לעיל ג"כ דטפי תלינן בוסת שא"ק ונעקר בפ"א מלתלות בוסת קבוע. קושיא ד' הנה אטו כל אצבע מין אחר הוא הלא הך דבעינן ג' אצבעות היינו דאמרינן דתו ליכא עוד מיני אצבעות שלא תראה דאל"כ היינו מתירין אותה לבעל ד' וא"כ גם שפופרת מהני קושיא ה' א"צ לברר ע"י טורח כזה. ובפרט באיסור דרבנן בס"ס א"צ לברר לכ"ע. קושיא ו' הלא גם לדידיה קשה מדוע לא השמיענו לענין עברה ושמשה דמהני [ואולי דא"כ היה צריך לחלק מאונס לרצון עי' לעיל בחקירה א'] ועכ"פ ג"פ מועיל [ועי' נוב"י דבנמצא על המוך לא מהני רפואה אח"כ] ולק"מ [ועי' ס' פר"ד פתיחה שער ט']. ועדיין נשאר לבאר אי מטעם וסת מדוע באמת לא מקילינן מטעם ס' צדדים וא"צ לברר דאיכא טורח עי' ש"ך סי' ק"י וצ"ל דהוי ספק דאורייתא עי"ג דרבנן ונודע דאסרינן בסי' ק"י ואולם תקשה מהך דמכה שחילק הש"ך בין נקיים לרמ"ח ונראה דשם לאו מטעם ספיקא ולקולא מתירין ורק מטעם תלויה דבדרבנן הדין דחולין עדיף ול"ד לב' שבילין דשם בודאי א' טמא משא"כ [היכא] דרק מספיקא אסרינן דלענין דאורייתא אין תולין משא"כ לענין דרבנן והיינו דהוי כאתחזק היתרא ולא נכנס בסוג ספק כלל דנימא דיחשב עי"ג ועי' מ"ש בחי' [במק"א[ דתלויה עדיף ועי' מהב"ת של מהרש"ז בסי' קפ"ג ודו"ק

ש"ך סק"א [מ"ש וכ"ש באשה שראתה ג"פ בבוקר בל"ט כשקמה ממטתה מצאה על כהונת שלה ריבוי דם שהיא מותרת לפע"ד דשפתי כהן ישמרו דעת כמה רבותא לאשמעינן א' אף דקימ"ל דטבילה גורמת הראיה כמ"ש בסעי' י' וא"כ נאמר דמסתבר יותר דראתה בשעת תשמיש קרוב לטבילה קמ"ל דא"כ יש ממנ"פ ונתלי דלא הוי רדמ"ת ללילות אחרות שלא בטבילה ב' קמ"ל דאם כשלא היתה ישינה אח"כ ולא הרגישה בשעת הראיה ואפ"ה לא מחזקינן יותר בטעות השמש אף דיש חזקת דם בהרגשת כ"ש כשישנה אח"כ די"ל כמ"ש מהר"ם מלובלין סי' ב' דשמא הרגישה ולאו אדעתא בשינה ודאי דאח"כ מסתבר דראתה ועי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ד ולעיל בחקירה א'. ג' קמ"ל בהכ"ש דאף שלא היה מופלג כ"כ מהתשמיש אך שהיה בעונה אחרת כגון ששמשה סמוך לבוקר וראתה כשנראה הבוקר תיכף מ"מ כ"ש דלא הוי רדמ"ת דהרי גם בפרישת עונה ל"ח בכה"ג ועי' מ"ש בסי' קפ"ד ש"ך ס"ק ט"ז וצ"ע ד' קמ"ל דאף בריבוי דם שאין ס' צדדים עי' נוב"י מה"ת סי' צ"ג אפ"ה מותרת] ול"א איגלאי מלתא למפרע וראיה לזה דהרי בר פדא מטהר הטהרות בשהה לאחר אותיום עי' נדה ס' והרי דלא מספקינן כלל שמא ראתה בשעת תשמיש ולא נכנס בגדר הספק א"כ ל"ש לומר אמ"ל כיון דלא נסתפק לנו כלל ע"ז ורק היכא דהוי בגדר הספק ע"ז שייך לומר אמ"ל והטעם הוא דאמרינן דיין שעתן [ובאמת לר"ע דס"ל כל מעל"ע מטמאה אח בועלה טומאת ז' א"כ ה"נ כל מעל"ע תשובה רדמ"ת עי' ספר לחם ושמלה כאן סק"א רק דלא קימ"ל כן ועכ"פ נ"מ למ"ש החו"ד כאן דכשראתה אפילו מופלג מתשמיש מ"מ צריכה בדיקה לאחר תשמיש כיון דאתיליד בה ריעותא א"כ אף בתוך מעל"ע י"ל כן וצ"ע] ול"ח כלל מכח חזקת טהרה של האשה ולפ"ז יש לנו ספיקא דהנוב"י דאם ראתה מחמת תשמיש בימי טומאתה כגון שעברה ושמשה ואח"כ שמשה ב"פ בהיתר או כגון ששמשה ב"פ בלילה א' ובפ"א בדקה אותיום ובשני בדקה אחר אותיום דבחזקת טומאה קאי שוב שייך לחשוש לאישתהי [ועי' ספר פר"ד שפתי לוי סק"ג] ואפשר דבכה"ג אמרינן אמל"מ כיון דנכנס בגדר הספק וצ"ע ומדברי הא"ש המובא באחרונים] בסעיף י' משמע דאין לחלק ואפשר דדוקא בראתה שלא מחמת תשמיש הרי זה בחזקת טומאה דהוחזקה למעין פתוח משא"כ ברמ"ת דאין דרך נשים לראות כן ולזה אפילו ברואה פ"א מותרת פ"ב בלא בדיקה [צ"ע מחו"ד הנ"ל] א"כ לא נחשבת מעין פתוח שתראה עוד הפעם מחמת תשמיש בפשיטות י"ל דמעין פתות לא אמרינן כשראתה ע"י חימוד עי' ביאור הגר"א קצ"ב סק"ב וה"נ] וכשראתה אמרינן שאח"כ ראתה ודיין שעתן ודו"ק

ש"ך סק"ב עי' אחרונים ומדבריהם מבואר דרדמ"ת מיירי שלא בהרגשה דאל"כ הול"ל דהרגישה וכתי' הרז"ה [עי' מ"ש בחקירה א'] ולפעד"נ דהן אמת דפ"א מן המנין אע"פ שלא בדקה לפ"ת אך ב"פ האחרונים צריכים בדיקה לפ"ת ואז אמרינן אגמ"ל דגם פ"א היה בשעת תשמיש כיון דגם פ"א נכנס בכלל ספק וכמ"ש לעיל משא"כ באם כל הג"פ היה בלי בדיקה מקודם צ"ע דיש כאן ס"ס ספק ראתה קודם וספק מן הצדדים ואף ע"ג דחזקת טהרה מנגדת להספק ראתה קודם הלא איכא רוב נגד החזקה דרוב נשים אין רדמ"ת ועפ"ז נסתר כל ראיות הס"ט להקל [משיבת ציון סס"י ל"ח במ"ש שלא אסרה רק כשתראה עוד ב"פ מ"ת נראה דלא אמרינן בכה"ג אגמ"ל ועי' מ"ש בסק"ג וצ"ע]

ש"ך סק"ג [עי' אחרונים שהביאו דברי הזכרון יוסף סי' כ"ב ברופא שבדק באצבעו שהקשה דאי ס"ד דבדיקת אצבע מועיל א"כ בטלת לגמרי דין דרמ"ת דהא ע"כ אחר כל ראיה ספרה ז"נ והפסיקה בטהרה ע"י מוך שבאצבעה ולא ראתה וא"כ שוב הוי כבדקה בשפופרת ומזה שפט דגם במכחול בלא שפופרת לא מהני ועי' בס"ט וחת"ס סי' קנ"ח והנה לכאורה יצויר דין דרמ"ח בנאבדו העדים בכל הג"פ ששמשה ואח"כ מצאם במקום בדוק שלא ספרה כלל ז"נ ובזה יתישב לשון הש"ך כאן שא"צ ג"פ רצופים בהלילות שהקשו אחרונים דבלא"ה א"א זה בלא ז"נ ועפ"ז נכון דמיירי בנלקחו העדים אך זה דוחק דלשון הגמרא משמשת פעם א' וב' משמע דגם לכתחילה וצויר הדין ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז' ואכמ"ל] עי' חו"ד בלא בדקה כ"פ בנתים והנה הוא לשיטתו אזיל דרמ"ת הוי חששא דאורייתא [עי' מ"ש בחקירה הג'] אבל לדידן דקימ"ל דרק משום וסת נגעי בה א"כ איכא ס"ס ספק צדדים וספק שלא נתחזקה עדיין ובס"ס א"צ לברורי בדרבנן וגם דהספק הראשון לא אסרתה כלל אע"ג דנודע וא"כ הוי ס"ס עדיפא ול"ש לומר אגמ"ל כיון דלא נכנס לנו בכלל ספק דהרי התרנו אותה לגמרי וכן מבואר בשיבת ציון ססי' ל"ח דאע"ג שראתה ב"ס רצופים מח"ש מ"מ כיון דבאמצע עבר פ"א שלא בדקה תיכף מחשיבהו לעקירה ובעי עוד ב"פ [שיהיה ג"פ רצופים בבדיקה] וחימה על הרב פת"ש סק"ג שהסיב דעתו לדעת החו"ד וזה אינו וכמבואר שם [ולפעד"נ דבדין החו"ד שהיה מקודם ב"פ רצופים בבדיקה דחזינן דלרבי בב"פ הוי חזקה עי' רש"י נדה ס"ו ואף דקימ"ל דבעינן ג"פ מ"מ עכ"פ נכנס לנו בגדר הספק ויש ס"ס לאיסורא שמא כרבי ושמא גם בפ"ג ראתה מחמת תשמיש ואי היתה בודקת היתה רואה תיכף ולא התרנו אותה בודאי בפ"ג רק