מור ואהלות קפב

מן המקור הוא וגם הרגשה לבד לתה"ד הוי ספק תורה וליכא ספק צדדים וכ"ש עם מציאת הדם [רק בהרגשת דבר לח לענין זה י"ל דלא הוי כהרגשה ויש להקל] ועי' חת"ס המובא ק בפת"ש ססי' זה

ובחקירה הב' עי' נוב"י מה"ק סי' מ"ו דדעת הג' ש מהר"ח דדמי לאכלה שום ופלפלין וכן דעת הרז"ה דכל וסת שעושה להנאתה ע"י מעשה לא מיחשב אונס וציין שכן דעת הא"ר והנו"ב ס"ל דדמי לקפיצות מכת דברי הש"ך בס"ק ל"ה. וסברת פלוגתתם נראה דהנה לדעת תוס' שהביאו הרמ"א בסי' קפ"ט [סכ"ג[ באחרונה מחלק בין אכילה לקפיצה דהראיה באה בלא טורח והנה ברדמ"ת יש ב' פנים שתראה דם א' שמחמת חימוד תשמיש והתעוררת השמש בסופו בגמר ביאה דהוי סמוך לפרוזדור עי"ז הזילה דם וזה מיחשב שלא ע"י טורח רק כאכילה ב' דע"י שבעל בכח בכניסה ויציאה וע"י דוחק תשמיש ראתה דם וזה מיחשב ע"י טורח כקפיצות. ועתה נבוא לנ"ד הנה ראיתו מש"ך אינה ראיה גדולה כ"כ דלענין הך דניחוש לכל פעם שתשמש לענין זה דמי לקפיצות וגם באכלה שום נראה דהדין כן דבאכלה ס"א ל"ח לאכילה לבד כמו בוסת הגוף והחילוק מסתבר כמ"ש הרשב"א דכאן הוראות המקרים הוא מהדמים חיישינן שזהו מחמת הרגשת דמים משא"כ בכאן מתחילה ל"ח כלל שתקבע שלא בהרככה ורק חולין שאותו היום לבד ראתה ואעפ"כ אם ראתה ג"פ קבעה וסת וכן בהך דססי' קפ"ד ג"כ דמי וסת אכילה לקפיצות וג"כ מחמת סברא זאת וגם אין סברא כלל לחשוש בפ"א דהרי אנו רואים שאכלה כ"פ ולא ראתה וכן בתשמיש כאן הרי שמשה מקודם ולא ראתה ואיך פתאום תקבע לראות ע"י אכילה או תשמיש ותלינן בגרמא דאותו היום בלבד ואותו היום לא היה מקודם ואולם כשתקבע בג"פ רואים אנו בהאשה הולדה שנתחדש לה וסת ואעפ"כ קבוע יחשב ודו"ק כנלפע"ד להשוות הש"ך לדברי מהר"ח וגם מצד הסברא נקטו הפוסקים דטבע התשמיש להזיל דם ע"י חימוד ודמי לאכילה לתוס' ג"כ ובלא"ה לא הרויח הנוב"י כלל בזה דעדיין יקשה כל הקושיות לדעת הטור והרז"ה דס"ל דגם וסת הקפיצות בעינן עקירה ג"פ וכן להרז"ה דזה לא נחשב אונס וגם דא"כ מדוע לא הביאו הפוסקים ראיה מהך דינא דכאן להשיג על הרז"ה דס"ל דזהו לא נחשב אונס ועל הטור ורז"ה בזה דס"ל דבעי עקירה ג"פ וגם הג"מ שחידש הך דינא דצריך לחוש לו מדוע לא הביא ראיה מהך דינא דכאן וע"כ דל"ד לשם

ובדרך חידוד נ"ל לפרש דברי הש"ס בדרך זה דהיינו באם הך דרואה מן המקור נעשה ע"י טורח הצדדים אז לא בעינן עקירה כלל דהוי וסת הקפיצות ודמי לוסת שאינו קבוע והך חששא דוסת הוי רק מדרבנן וזה דוקא בוסת קבוע ובאינו קבוע הוי רק גזירה מדרבנן ולענין לאוסרה על בעלה ל"ח לוסת שאינו קבוע עי' ט"ז כאן ס"ק ט"ז והנני נבוך לע"ע דאפשר מ"ד דחייב לפקוד אשתו ביוצא לדרך אף סמוך לוסת היינו דוקא בוסת שאינו קבוע שלכ"ע הוי רק מדרבנן עי' נוב"י מה"ק סי' מ"ו ואפשר דבכה"ג א"צ קרבן וכפרה ועי' מ"ש בפי' קפ"ג סק"ב ובסי' קפ"ה וצ"ע] וזהו פי' הש"ס דבדיקת שפופרת מבררת שכאם תמצא [על ראשו] בודאי לא הוי וסת שלה ע"י טורח הצדדים דא"כ בשפופרת ליכא טורח הצדדים ורק ע"י נגיעתו במקור וזה דומה לאכילה וקובע וסת ואחר בדיקת שפופרת וראתה על המוך בעינן אח"כ ג"פ בדיקה לעקרו דתו הוי וסת קבוע [ולפעד"נ מסתימת הפוסקים דכשמצאה על ראשו לא מהני אף מאה פעמים בדיקה לעוקרו וגם בעברה ושמשה אחר שנמצא על ראשו ולא ראתה צ"ע אם מהני] משא"כ באם לא מצאה בידוע שהוא מן הצדדים פי' ממקור רק ע"י טורח הצדדים] והוי וסת הקפיצות ול"ח כלל לענין לאוסרה על בעלה ולפ"ז לעולם צריכה לספור ז"נ בלא מצאה כלל [בבדיקת השפופרת אחר התשמיש שראתה דדם זה ממקור בא רק ע"י טורח הצדדים]

ואמנם באמת נראה לדונו כאן בספק מנין בא הדם ממקור אם ע"י טורח הצדדים או ע"י נגיעה למקור ולזה עד ג"פ ל"ח דהוי ספק וסתות ולקולא דהוי דרבנן ואחר ג"פ דגם בקפיצות חיישינן איכא כאן ס"ס לאיסורא שמא בא שלא מחמת טורח וקבעה וסת ובאם ע"י טורח הצדדים שמא תראה גם ע"י אונס ולזה אסרינן לבעלה אע"ג דהוי בקפיצות וסת שאינו, קבוע וכשבדקה בשפופרת ולא מצאה על המוך שוב הדרינן דלא הוי וסת ע"י נגיעה דא"כ הו"ל לראות [ולא אמרינן דהוי וסת קבוע שאינו נעקר בפ"א כצ"ל] ואמרינן דודאי נעשה ע"י טורח הצדדים והוי אינו קבוע ונעקר בפ"א ואי תקשה הא בשפופרת ליכא טורח זה אינו דגם בשפופרת איכא טורח כניסה ויציאה דהא צריך להיות בעובי ג"כ כמו האבר או דלענין זה כיון דאיכא עוד ספק צדדים הוי ספק דרבנן ויש עוד ספק שמא היה הטורח כמו בביאה ונעקר הוסת הוי ס"ס וס"ס בוסת שאינו קבוע ל"ב לברר [פי' בג"פ] או דזה נכלל בכלל אין הכוחות שוין וכשנתחזקה בכל מיני כוחות גם שפופרת אע"ג דהוא קל שבכוחות מ"מ כוחות יחשב ודו"ק ובאם מצאה על המוך טפי אמרינן דהוי וסת קבוע ולזה ראתה דהחזקה אלים טובא משנימא דהוי וסת ע"י קפיצות דלא נקבע כלל ולפ"ז באמת באם מצאה על המוך בעי אח"כ בדיקת ג"פ בשפופרת לעקרו וכן בהך דברי הש"ך בס"ק ל"ה כיון שאין דרך נשים לראות מחמת תשמיש מדוע ניחוש לכתחילה שהראיה היה מחמת תשמיש וכונת הש"ך היינו שכמו שבקפיצה לא אמרינן לכתחילה שהקפיצה גרמה כן בתשמיש ג"כ ודו"ק וכן דעת הג' מהרש"ז בס"ק כ"א ונ"ל שכן דעת הט"ז וכו"פ יעו"ש ונראה מדבריהם דבאם הוי וסת הקפיצות לא היינו צריכים לאסור אותה לכעלה גם אחר ג"פ ולזה נוכל לומר בפשיטות הך דמהני בדיקת שפופרת בלא מצאה דאז עכ"פ לא הוי רק מדוחק הצדדים ועכ"פ הך דינא במחלוקת שנויה הנו"ב עם הש"ך לדעתו ס"ל דהוי וסת הקפיצות ולהג' מהר"ח וכו"פ והטור והט"ז וא"ר ומהרש"ז הוי וסת אכילה ובאם נניח בספק הקודם דגם בהרגשה מיירי הך סוגיא מוכרחים לפרש כמ"ש דבאם הוסת נעשה ע"י טורח הצדדים הוי וסת הקפיצות ואין חוששין לאסור אשה לבעלה

ונבוא לחקירה הג' הנה הנוב"י ומהר"ח וכן נראה דעת הט"ז בס"ק ט"ז והש"ך דמטעם וסת נגעו בה וא"כ הוי רק דרבנן לדידן דקימ"ל ווסתות דרבנן ואולם החו"ד לקח דרך לעצמו דאיסור מה"ת יש כאן מכח חשש חולי הממלאת ונופצת [עי' מ"ש בסי' קפ"ד ס"ד] והנה מלבד שיסודו אינו חזק כל כך דלדבריו הך פי' בש"ס בידוע שמן הצדדים הוא בא היינו רק על דרך ספק שבאם הוי מחמת חולי המ"ו בידוע שמה"צ בא וכשנימא דבלא חולי רק מכח וסח אפשר דבלא נמצא בא מן המקור וזה דוחק ועוד דלדבריו דגם בלא נמצא כלל איכא איסורא דחשש וסת ומתירין מכח ספק צדדים דהוי ספד"ר א"כ קשה מדוע לא נתיר בלא בדיקה כלל מכח ס"ס דלענין דאורייתא איכא ספק צדדים ואת"ל מן המקור שמא מחמת וסת ומה"ת ליכא איסור בוסתות ולענין דרבנן איכא ספק א' ספק צדדים ולהחמיר לענין איסור תורה ליכא רק חדא ספיקא ורק דלענין איסור דרבנן יהיה ס"ס לאיסורא לדידיה ומלבד שאינו מתהפך וא"צ להתחיל בלהחמיר כמ"ש החו"ד עכ"פ אכתי שני הצדדים שקולים ולקולא וגם לא ידעתי שורש הס"ס דהרי באומרך מטעם וסת היינו במקור ואת"ל מחמת חולי הרי ג"כ במקור במה דסליק מניה וליכא רק חדא ספיקא אם במקור או בצדדים משא"כ הס"ס שכתבתי הוי טובה ככללי ס"ס ועוד דא"כ כמו שאתה מתיר מחשש וסת מכח ספק צדדים א"כ כמו כן נתיר בבדיקת שפופרת אחר שנמצא על המוך דהרי יש ספק שמא היה מתחילה מחמת חולי והרי חזינן דנתרפא ובספק לחוד נתיר אותה מחשש וסת ובפרט מה שהפריז על המדה דאפילו במצאה על צדדי השפופרת הדם טמא וחיישינן לנתעכב בכותלי ביה"ר זהו לא מסתבר כלל וכללא בש"ס דדיין שעתן ועוד דתוכל לרחוץ כל אותו המקום קודם הבדיקה וא"כ נתברר מזה דמכה יש לה המוציאה דם ותלינן לעולם בזה וקושייתו דאטו מכה אינה עשויה להתרפאות י"ל' דזהו לאות