מור ואהלות קפא

ודע דהך דלמהרי"א ספיקא הוי ומדוע לא אמרינן רוב דמים בהרגשה ורובא עדיף גם מחזקה ומדוע לרמב"ם נקטו רק חזקה ואמנם היינו דאדרבה הלא רוב דמים בהרגשה יודעת האשה שמרגשת וזו מדלא ארגישה איתרע רובא וכהך דרוב הנשאות בתולות יש להם קול וזו שאין לה קול איתרע רובא ודומיהן והוי ספק השקול ואמנם אע"ג דספק השקול הוי לא הוי ברדמ"ת ס"ס שמא מצדדים ושמא לא הרגישה כנ"ל עי' נוב"י מה"ק סי' נ"ה נראה לתרץ דהנה טעם פלוגתת התוס' ומהרי"א עם הרמב"ם [דלרמב"ם ע"י עד הוי מה"ת לשיטת האחרונים ובסי' קפ"ג סק"ד הראיתי שי"ל פי' אחר ברמב"ם] היינו דלתוס' י"ל דס"ל דנגד חזקת דם בהרגשה איכא חזקת טהרה של האשה והוי ספק וא"כ א"ש דלא הוי ס"ס דספק צדדים לאו שקול הוא ורק בצירוף חזקת טהרה שלה עי' בש"ע מהרש"ז בכ"ד. וא"כ לא אלימא בכאן הך חזקת טהרה דיש נגדה חזקה לשוי טוד לשקול את הספק צדדים משא"כ באם נימא דרמ"ת בלא הרגשה הוי ודאי דרבנן ובספק צדדים דאיכא חזקת טהרה לצרופי הוי ספק שקול ולקולא והרמב"ם ס"ל דהוי חזקה אלימתא טובא ומועיל נגד חזקת טהרה ג"כ וזהו שיטת מהרש"ז

אבל שיטת הנוב"י וכו"פ וס"ט שם דדעת התוס' ורמב"ם ומהרי"א אחדים הם וס"ל דחזקת דם בהרגשה לזה מחמרינן בבדיקה וע"כ צ"ל לדידהו דברי המהרי"א בפסקיו סי' מ"ז דהך שכתב דהוי ספק תורה היינו או מצדדים או ממקור אבל בהך דממקור בודאי הוי בהרגשה מכח חזקה. ואמת דצ"ע דא"כ מדוע מהני ס"ס בהך דט"ז סי' ק"צ הלא ספק א' נגד ל"מ לכ"ע עי' כללי ס"ס ויותר מזה דחשבו לרוב א"כ רובא וחזקה רובא עדיף ומדוע נקט הרמב"ם חזקה וע"כ דלא הוי רוב גמור. עוד צ"ע לדידהו דגם מהרי"א סובר כרמב"ם א"כ ברמ"ת להוי ס"ס עכ"פ וא"ל דספק צדדים לא הוי שקול דא"כ מהו הוכחת מהרי"א דרמ"ת הוי ספק תורה לו יהיה ספק דרבנן לא ניקל דלאו שקול הוי ואפשר דרק לישנא דברייתא משמע ליה דהוי ספק דאורייתא לא מהך מדאסרינן או דאם הוי דרבנן הא רמ"ת מטעם וסת ואין בכתמים משום ושת וה"ה בלא הרגשה ועי' מ"ש בסי' קפ"ד ס"ב] וצ"ע

ולשני השיטות צריך להבין מימרא דבר פדא דף ס' ע"ב עי"ש וכן פסקינן בסי' ק"צ [סעיף נ"א] בג"נ במטה א' אין חברתה טהורה רק במצאה מיד כשיעור וסת והיינו כבר פדא קשה במה מיירי אי דארגשה לאח"ז אמאי טהרותיה תלויות ואמאי בנ"ד דג"נ לא נתלי בה ואי דלא ארגישה אמאי טהרותיה טמאות ושורפין הא הוי רק מדרבנן ולפע"ד צ"ע דבריו דלפי מדקי"מל מקור מקומו טמא א"כ גם בלא הרגשה טמאה לטהרות טומאת ערב עי' ס"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג ומ"ש בסי' קפ"ג סק"ז ועוד י"ל דאפשר בר פדא פליג אשמואל וס"ל דאף שלא בהרגשה טמאת מה"ת לבעלה ג"כ עי' מ"ש שם אות ח' וצ"ע] וכן אפשר דלא נתלי דדמי למצאה לאת"ז דאע"ג דטמאה מ"מ אין תולין וכן בבעלת כתם דלא תלינן ועכ"פ לבר פדא קשה בודאי ול"ש הך תרוצא [דבדף נ"ז שם] אימר הרגשת עד דא"כ מדוע מטמאינן קודם שנתנה העד לבדוק דאז ודאי לא הרגישה [כוונתו דהא הוי ספק דרבנן לקולא על כל א' וי"ל קצת דכיון דהיו ישינות שמא ארגישו ולאו אדעתייהו כמ"ש מהר"ם מלובלין בתשו' סי' ב' ואף דבסי' קפ"ג סק"ה הבאתי הקושיא עליו מנדה ג' ישינה נמי אגב צערא מתערא מ"מ י"ל זה ואולי דהוי ס"ס על כל אחת שמא לא הרגישה ושמא אינה זאת וצ"ע] ובלא"ה א"א לחלק כך דבלא הרגשה אין שורפין עליה דספק הוי למהרש"ז ולהס"ט וסייעתו, אפשר דבלא הרגשה שורפין וכמו לרמב"ם ואולם קודם בדיקתה ל"ש התלויה שטעתה בהרגשת עד. ונראה לתרץ דהנה נבין בש"ס בהך דנמצא על שלה אותיום חייב חטאת ובאחר וסת אשם תלוי והנה קודם מסקנת הש"ס דבעינן הרגשה ובלא הרגשה כלל ג"כ טמא א"כ הא דמטמאינן בשיעור וסת היינו דבודאי כבר יצא הדם אך ששהה בהילוך כשיעור וסת ודאי ובשיעור א"ת ספק ועי' תוס' שם [דף ס'] ד"ה אימא שמש) עכביה לדם וא"כ ה"ה לדידן דבעינן הרגשה מ"מ אותו דם כבר היה יצא לחוץ בשיעור וסת ושורפין עליה דהרי עכ"פ עתה ארגשה והדם הזה היה בתוכה בעת נגיעת טהרות ודם שרואה בהרגשה אפילו קודם שהרגישה טמאה דסוף סוף דם טמא הוא ולהנוב"י דהרגשה היינו בביה"ח ג"כ א"ש דמתחילה] קודם שהגיע לביה"ח בסופו טמא היה ועתה הרגישה והא קשיא מדוע לא העתיק הרמב"ם הך דבר פדא להלכה כמו הך דג"נ ונראה משום דלשיטתו בכותלי ביה"ר ליכא טומאת ודאי עי' בש"ע מהרש"ז [סי' קפ"ג] ואמנם לפמ"ש דמיירי בהרגשה א"כ הוי טומאת ודאי וצ"ע

ועיין עוד שם דההרגשה היינו לברר אם מן המקור או מהעליה ונראה דגם לדידיה יש דמים ממקור בלא הרגשה ורק דבמקור יש חזקת דמים בהרגשה ורק בשודאי לא הרגישה ומהעליה לסולם אינה מרגשת ועי' מ"ש בסי' קפ"ג פק"ד] וא"כ הך דינא דמהרי"א המובא בסי' ק"צ [ס"א] בהרגשה לחוד [דטמא מספק כנ"ל] אין הספק מכח שמא דם טוהר [ט"ס וצ"ל טהור וכצ"ל בנוב"י מה"ת סי' קי"ח ועי"ש] דזהו לא בא בהרגשה ואע"ג דדם טוהר בא ג"כ ממקור דלא כרא"ה בחינוך מצוה ר"ז דדם טהור אינו בא ממקור ועי' צ"צ להה"ק מלובאוויץ מ"ש בזה] מ"מ הראיה דנקט הגאון על דם העליה מדנקט הרמב"ם לישנא דשתת ה"ה לענין דם טוהר עי' ברמב"ם הלכות א"ב פ"ה ובנוב"י שם ודו"ק

והך ראיה מדברי הרז"ה י"ל דרק בפ"א הרגישה ולישנא דהרואה בש"ס נקיט רק על פ"א ובפ"א לא נחשבת לרמית אע"ג דהוי ודאי ממקור וכדמוכח מסוגיא דשבועות שוב ראיתי דכונת הרז"ה הוא על כל הג"פ דהרי בזה מסיר תלונת הראב"ד שמא מקודם ראתה ובכל הג"פ שייך חשש זה [וא"ל דבלא"ה ע"כ מוכרחים אנחנו לומר דמיירי בשלא הרגישה דבהרגשה הלא א"צ למציאת דם לשיטת התה"ד בשהרגישה שנפתח מקורה דאמרינן שודאי ראתה ואין לומר דהיכא דנוכל לתלות הרגשת פה"מ בשמש גם לתה"ד טהורה דהלא לפמ"ש בסי' קפ"ג סק"ת פה"מ אינו עניין לטעות בהרגשת שמש וי"ל דטעם התה"ד משום דהדם נימוק ונפל לארץ ובאמת כשהיה בשעת מעשה מוך דחוק מלבד מה שי"ל דנוכל לתלות פה"מ בהרגשת עד עי' מ"ש שם וטהורה עוד י"ל דאם ראתה היה נראה על המוך וטהורה ודאי וא"כ ה"נ בשמשה לא מחמרינן בסברא דשמא נאבד ונפל לארץ דאדרבה יש סברא דשמש עכבן שלא יאבד כמו העד ולהחמיר בזה לומר שמא חיפהו ש"ז כבסי' קצ"ג לא מחמרינן דא"כ איך כתב הרמ"א דעברה ושמשה עדיף מבדיקת שפופרת הלא נימא דשפופרת עדיף דאין חשש שמא חיפהו משא"כ בשמשה ודוחק לומר דעברה ושמשה פי' ולא הזריע עמ"ש בסי' קצ"ג ומ"ש בסי' קפ"ד ס"ט] והך ראיה דא"ת זה לא נאמר בהך דרמ"ת רק בהך סוגיא דנמצא על שלו והפוסקים דמדמי לה זהו רק לענין השיעור שיש לספק שראתה בשעת תשמיש ובאמת בהך סוגיא דרמ"ת בלא הך דבעינן חתיכה מב' חתיכות ליכא חטאת וא"ת מחמת זה לבד שלא הרגישה ואפשר דא"ת מחייבינן גם על ספק הרגשה דאימור הרגשת שמש ולחומרא וצ"ע. וראיה דמיירי בלא הרגשה מתה"ד בפסקיו סי' מ"ז וז"ל דרואה מחמת תשמיש נמי אינה מרגשת דאי מרגשת פשיטא דטמא וכונתו דלא שייך ספק צדדים [עי' מ"ש לעיל] ודברי הרז"ה באם נכריח להשוותו לסברא זו נוכל לחלק בין הרגשת פה"מ להרגשת זיבת דבר לח הנחשב ג"כ הרגשה לדעת אחרונים ועי' נוב"י מה"ק סי' נ"ה דליכא שום הרגשה רק זו והדברים צע"ג מכל אחרונים ועי' בנוב"י מה"ת סי' קי"ח וחת"ס ואכמ"ל] וזיבת דבר לח יכול להיות גם מצדדים [ויכולה לטעות בהרגשת שמש כמ"ש בסי' קפ"ג סק"ח דתטעה בלחלות הזרע] וב"ה הוי א"ש דבריו בהסוגיא וגם הך דא"ת הוי א"ש כפשיטות והתה"ד מיירי בפה"מ יע"ש וגם בדם מועט דל"ש זיבת דבר לח וצ"ע. ואמנם זה ברור לדינא דאפילו לא הרגישה בשום הרגשה נחשבת רדמ"ת כדמוכח מכל הפוסקים ואפילו הרז"ה נ"ל דס"ל כך ולאו לדוקא בעי הש"ס הרגשה ורק לרבותא כנ"ל בודאי ובהרגשת שנפתח מקורה צ"ע להקל [ולפע"ד להחמיר וכמ"ש בסי' קפ"ג סק"ח דאז לא מהני בדיקת שפופרת] ובהרגשת שנזדעזעה גופה נ"ל [ג"כ] להחמיר דבזאת הרגשה א"א לטעות בהרגשת שמש [עי' מ"ש שם] וא"כ