מור ואהלות קפ

הש"ס ונשיילהו לדידהו פי' לאנשי ביתיה בעצמם אם בודקין ומתרץ שמא אינהו מחמרי ורק שאלתו אם מצרכו רבנן להו בדיקה [עי' מ"ש לעיל בזה וצ"ע דא"כ מה קשיא ליה על פי' הכו"פ מהך דר"כ שאף המחמירין על נפשייהו לא הצריכו לנשותיהן לבדוק דמנ"ל דהנהו רבנן מחמירין אנפשייהו אחרי שהפי' דהנשים מחמירין על עצמן ועוד נלפע"ד דלק"מ מר"נ על סברת הכו"פ די"ל דשם דהוו ישינות קצת עי' רש"י ותוס' שם דאיכא צערא להקיצם אז לא היו מצוים הנהו רבנן להם לבדוק משא"כ כשהם ערות משובח כשמצוה לה לבדוק וצע"ק מכתובות ס"ב ע"פ כן יתן לידידו שינה ואכמ"ל]

והנה הך דר"ז פירשה הראב"ד אלאחר תשמיש דלא כתוס' ד דלדידיה צריכים לומר דהך דר"ז דקאמר בע"נ לא יבעול וישנה לא אתיא כר"י בכאן ושאלת ר"ז לר"י היה אחר מימרא דידיה דבע"נ לא יבעול וישנה וכפי' הרשב"א עי' ב"י ולהראב"ד לא ניחא ליה זה וע"כ מפרש בעיא דר"ז אלאחר תשמיש דמקודם ודאי בעי בדיקה לדידיה ולזה לא יבעול וישנה ודוחק לתרץ דלא ישנה משום אחר תשמיש ושמא הרגישה בשעת תשמיש וטעתה בהרגשת שמש זה אינו דזהו ל"ש רק בשיעורא דקרבן ובזה לא תבדוק בודאי דיהיה לבו נוקפו ולאחר שיעור הזה תו אין נפ"מ בבדיקתה רק לענין תשמיש השני ולפע"ד אין זה דוחק דשמא הך דלא ישנה משום תרתי לאחר תשמיש ולפ"ח ומנ"ל בלפ"ח גרידא] ונראה דהיה קשה לרמב"ם דממ"נ באם נצריך לה בדיקה לא יהיה שייך שוב לבו נוקפו דידע דמש"ה בדקה וכנראה מתוס' דאם היה תקנת חז"ל ל"ת ללבו נוקפו וגם דא"כ גם בעסוקה בטהרות שייך הך חששא וע"כ דבצריכה מן הדין ל"ח לזה ואי שאלתו להחמיר שלא מן הדין קשה ג"כ הרי מתניתין [בדף י"ד] נקטה והצנועות מתקנות שלישי לתקן הבית א"כ לאו מן הדין הוא וקשה הרי לבו נוקפו וא"ל דצנועות עד שבודקת לפ"ת זה אינה בודקת לא"ת [צ"נ לפ"ח אחר] דא"ב מה קושיא [בדף י"ב] על ר"י תנא תני צריכות ואת תני צנועות הול"ל מתניתין הוא וגם בלא דברי ר' ינאי מדוע לא הקשה הש"ס מתניתין אהדדי או דיקשה [בדף י"ד] מדוע דוקא צנועות וגם דהיה מפרש הרמב"ם הך מימרא דר"כ ופירכת הש"ס ולישליניהו לדידהו כמ"ש בפי' הר"ש ולזה היה קשה לו לפרש שבאם תרצה להחמיר יהיה בזה חששא דלבו נוקפו וע"כ מפרש הרמב"ם דמתניתין [שבועות י"ד] מיירי באינה עסוקה בטהרות ומ"מ הצנועות בודקת א"ע קודם תשמיש לא מן הדין והך דר"ז על כל הנשים דעלמא דעל בע"נ בודאי צריך בדיקה לפ"ת דלשיטתו בע"נ לא יבעול וישנה וכ"ש בתחילה והך דר"ה עיקר איבעיא כדי לחייב בעלה בחטאת או בא"ת וכמ"ש בסי' הקודם דהיינו בפירש באבר חי היה תחילה סברת ר"א דלאו אנוס הוא וכשמתרץ הש"ס דלא יהיה לבו נוקפו וא"כ אנוס הוא אפילו פי' באבר חי דלא רצו לחלק דיהיה לבו נוקפו ולפי אוקומתא דשבועות ליכא לעולם חיוב חטאת דאנוס הוא ורק בסמוך לוסת וא"כ ל"ש כלל לבו נוקפו רק היכא דמתחייב קרבן לא בלא זה ולזה גם על עד שלו בודק דלא יהיה חייב קרבן כלל ולזה דקדק רב אבא בשאלתו כדי לחייב בעלה חטאת כנלפעד"ל דברי הרמב"ם [ועמ"ש בסי' קפ"ג סק"ד ואכמ"ל]

סעיף ב [ישוב לשיטת הרמב"ם] עי' אחרונים מה שהקשו הכניסה באין לה וסת ולא בדקה קודם. הנה מלבד מה שיש לומר דמ"מ אין חיוב קרבן ע"ז דהך דאסרו חז"ל זהו רק לכתחילה לא דתהיה בחזקת טומאה דהרי אדרבה בחזקת טהרה קאי ורק דצריכה בדיקה אבל בלא בדקה לא מיחשב עובר דיהיה חיוב קרבן ע"ז וגם דהרי היה ספק שמא ראתה בשעת תשמיש וא"כ אפילו היתה בודקת קודם לא היה ניצול מזה שאז היה מותר לשמש עמה ואין לחייבו קרבן ע"ז רק בסמוך לוסת דהחשש הוא על שעת השימוש שמא תראה עי' בנחל אשכול צד אות א'] עוד דשם בשבועות מיירי שהרגישה בשעת תשמיש כלשון הש"ס ואמרה לו נטמאתי וא"כ בזה בודאו לא היה מועיל בדיקתה מקודם להצילה לדעת הרמב"ם לוקמי הך דשבועות י"ח דחייב על מכניסה דקדים ול"ש לחייבו קרבן ע"ז זולת בסמוך לוסת אז שפיר צריכים לחשוש שמא תראה וחייב שתים ודו"ק

סימן קפ"ו ראיתי לחקור [ג' חקירות בהך עניינא דרואה דם מחמת תשמיש] א' אם דוקא בלא הרגשה או אחילו בהרגשה מועיל ספיקא דמן הצדדים ולומר אימר הרגשת שמש הוא. ב' אם נחשב על ידי אונס כקפיצות או כאכילת פלפלין ורק ע"י מעשה ג' אם יש בזה גם איסור מה"ת או לא. והנה חקירה א' לכאורה תלוי בהשני פרושים בנדה נ"ז] גבי אימור הרגשת שמש הוא דלהמפרשים דאפילו בהרגשה ודאי תלינן בהרגשת שמש לקולא עי' סי' קפ"ג באחרונים [ומ"ש שם אות ד' ח'] א"כ גם בנ"ד תלינן ולא מגרע לנו ההרגשה כלל וכן נראה מבואר מדברי הרז"ה בהשגותיו על הראב"ד וס"ל דראיה קמייתא ממנינא נא ולא חיישינן שראתה מקודם תשמיש דרואה שאמרו בש"ס היינו ראית הרגשה ולא ראית הדם עי"ש [ועי' מהרש"ז בש"ע כאן סק"ב] הרי דמיירי אף בהרגשה ודאית וכ"כ בספר האשכול סי' מ"ח עי"ש] וכן יש ראיה מדברי הפוסקים דבשיעורא דאשם תלוי נחשבת רמ"ת מחמת שמביאה בעלה לאשם תלוי ואש"ת לא מחייבינן בלא הרגשה בלל והגם דבלא"ה ליכא א"ת דבעינן חתיכה מב' חתיכות עי' כו"פ מ"מ בלא הך דבעינן מב' חתיכות יש כאן א"ת וזהו דוקא בהרגשה וכדברי הש"ס בפ' הרואה ועוד י"ל דע"כ מיירי בהרגשה דאל"כ ליכא כלל איסור משום ס"ס שמא מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא לא הרגישה והוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן] וא"צ להתהפך כלל כנודע וגם מש"א לא הוי דנפ"מ לענין איסור דרבנן [וספק צדדים מתיר יותר] וגם לענין הדם בעצמו עי' נוב"י סי' מ"ז] וע"כ דמיירי בהרגשה וליכא ס"ס ואעפ"כ לא מגרע לנו את הספק צדדים דהיינו דנתלי ההרגשה בטעות השמש [ומהני בדיקת שפופרת וכן מותרת להנשא לשני בלא בדיקה] כן נראה לכאורה

אמנם י"ל בהיפוך דמיירי רק בלא הרגשה דבהרגשה ליכא ספק צדדים דהרי מחייבים קרבן בהרגשה עם מציאת הדם תוך שיעור ואשם תלוי בשיעור דאח"ז וב"ש האחרונים בסי' ק"צ דבהרגשה עם מציאת הדם הוי ודאי איסור מה"ת כ"א לפי שיעורו ולא מספקינן כלל בצדדים [ואיך מותרת לשני בלא בדיקה הלא דמי לבדקה בשפופרת תחת בעל א' ומצאה על המוך שאסורה לשני עי' בפוסקים מחמת דלא מספקינן בצדדים וה"נ]. מכאן עד ד"ה והך מלוקט מכתבי מהרי"ל ז"ל סי' קפ"ג

וע"כ דמיירי בלא הרגישה ולא יכול להקשות בנדה נ"ז] מהך ברייתא [שבדף ס"ו] דנתרץ כהך דאימור הרגשת שמש הוא ומזה ראיה לתה"ד [בפסקיו סי' מ"ז] דבבדיקה הוי ספק תורה ולא סתרו דבריו מתשו' [סי' רמ"ו] דמפרש בש"ס דודאי ארגישה [צ"ל דהרגשה הוי ודאי וצ"ע לפע"ד דכונתו שם דטמאה מספק עי' נוב"י מה"ת סי' קי"ח ומ"ש בסי' קפ"ג סק"ח וראיה דהא התה"ד מדמה לה כלמ"ד וסתות מה"ת ובוסתות כתב רש"י בנדה ט"ו א' ד"ה דאורייתא דמחזקינן לה בטומאת ספק ועי' תוס' ורא"ש שם ד"ה אפילו הגיע שחולקים ע"ז ועי' תשו' ד"ח ח"א יו"ד סי' ל"ד] ובהך דפסקיו הוכיח זה מרדמ"ת וכונתו למ"ש דשם מיירי בלא הרגשה ומוכיח דשם הוי ספק תורה דאי מדרבנן א"כ סד"ר לקולא והוי ספק טוב דאפשר מדוחק התשמיש נתקלקלו הצדדים וע"י הך ספיקא מוציאין אותה מבעלה ונפטר מהכתובה וע"כ דהוי ספק דאורייתא וזה דברי מהרא"י בבירור וא"כ בנמצא אות יום ואפילו בשיעורא דא"ת והרגישה בשעת תשמיש אסורה לשני בלא בדיקה וגם צ"ע אי בדיקה מהני [ועי' שו"ת בית שלמה ח"ב סי' י' ומובא בסי' קפ"ג סק"ח] ועי' בש"ע מהרש"ז [בסי' קפ"ג] במה"ב לשיטת הרמב"ם משום רפואה וזה מקור דברי מהרא"י דהך דכתב להוכיח ממה דבדקינן בדבר שאינו מק"ט מלבד דבמהרא"י ליתא שם הוכחה זאת עוד דלפמ"ש הוא עצמו במה"ב דכבר היה בגופה והגוף מק"ט נסתר זה יע"ש: