מור ואהלות קעט

אמת אח"כ משא"כ כאן נהי דבשעה שאמרה שתעשה כן לא היתה טמאה באמת ואח"כ נטמאה ואמירתה הוי ודאי והרי הוחזקה בכך [צ"ע לי דגם שם שמא אחר המודעה נתרצה] ולדינא מסכימים דמהני ועי' ש"ך בהך דסי' א' ולפעד"נ דהנה הך לבישתה בכאן ל"צ לאמירתה כלל דבגדיה מעידין עליה שהיא נדה והוי כהוחזקה מפי אחרים משא"כ בסי' א' אע"ג דעשה סימן היינו שיהיה נראה מחמת שבכל הכבשים הכשרים לא עשה סימן ובזה עשה נראה שהוא טריפה אבל אחר הרואה צריך לאמירה דידיה ועי' ב"ת שם וא"כ מהני אמתלא דהסימן לבר שם לא מורה שהוא טריפה בודאי משא"כ כאן דלוקין על הבגדים לבד בלא אמירה כלל ועי' תשו' רמ"א ודו"ק [ועי' מ"ש לעיל וחת"ס סי' ט']

ועיין חו"ד מ"ש בזה ולפע"ד צ"ע דא"כ מדוע צריכה נתינת אמתלא דוקא ליהני חזרתה לומר מבודה הייתי וע"כ דהגדתה לתני בעלה מחשיב בכאן כלפני ב"ד דלענין טומאת נדה בעלה כב"ד דלא תבדה לפניו דתיכף שהגידה לו נעשה פרישה ע"י אמירתה. וגם לדבריו יצא קולא בהוחזקה נדה בשכנותיה ושהתה שיעור ספירה וטבילה יועיל אמתלא במגו דטבלתי דמגו מהני בעדים ומטעם תד"א מהני אמתלא עי' חו"ד סק"ג ואפשר דנחשב לדידיה מגו במקום חזקה והוי חזקה אלימתא עי' בכללי מגו ועי' בשב שמעתתא שמעתא ו' מ"ש בזה. גם מ"ש החו"ד דע"א אינו נגד החזקה עי' ש"ך סי' קכ"ז וש"ש שם [ועי' פ"י בקדושין ס"ג דע"א נאמן נגד הרוב והרי רובא עדיף מחזקה וצ"ע] ומה שהקשה טל תי' מהר"ל מהך דפנויה הנה לתירוץ הש"ך גם זה נכון דשם א"א בענין אחר ורק לומר לכולם דמקודשת וכן בהך דטבת ג"כ אמר לרבים כן וכונת מהר"ל על מה סמכה לעשות דבר שא"צ מה שלא תוכל לתקן אח"כ ועוד י"ל דשם סמכה א"ע שאח"כ יאמרו הכל שבודאי אמרה כן לאיזה טעם דהרי הוי מדעל"ג מי בעלה ומי העדים שנתקדשה בפניהם עי' מ"ש בסי' קפ"ג ס"ק י"א] משא"כ כאן ידינוה בעוברת על דת ואין להקשות דא"כ מעיקרא לא היתה לובשה כלל אלו הבגדים די"ל כדי שלא לטנף בגדים טובים שעליה ועוד י"ל דאחר כך נתקלקלה]

סעיף ד' [חקירות אימתי צריך לפרוש באבר מת ועי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ב ביאור הרמ"א] עי' נוב"י מה"ת סי' צ"ו מ"ש על הרמ"א מבעיא דר"ז אשה מהו שתבדוק א"ע תוך שיעור וסת לחייב בעלה חטאת עי"ש ולעד"נ דכונת האיבעי' באם נצריכה בדיקה לחייב בעלה חטאת והיינו בפירש באבר חי דאי באבר מת ליכא חטאת דאז בהיה חי לא ראתה עדיין והשיעור שהה יותר משיעור אשם תלוי ורק בפירש באבר חי קמבעי ואי תקשה אנוס הוא דזה אינו דיפרוש באבר מת וכונת האיבעי' באם יש קפידא לפרוש באבר מת [צ"ע דא"כ נפשוט ממשנה דשבועות דרק באמרה לו נטמאתי ימתין עד שימות] וקאמר דא"צ בדיקה דלבו נוקפו וא"כ אנוס הוא לעולם גם על הפרישה דמה הו"ל לעשות ובלא הך הוי אמרינן דעכ"פ לא נחשב אונס על הפרישה ודו"ק ולא דהוי תקנה על שא"צ כפרה דה לא מצינו כלל ורק דקודם פשיטות דברי ר"ז הוי אמרינן דע"ז לאו אונס הוא דיש לו לפרוש באבר מת ומתרץ דלא תבדוק וכיון דא"צ בדיקה א"כ א"א זה רק בדרך מקרה ואנוס הוא אפרישה ג"כ ועי' כו"פ סי' קפ"ו יע"ש [עי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ד דבפשיטות יתישב הקושיא דהך דר"ז קאי על סמוך לוסת וכגון ביוצא לדרך ובתך דשבועות י"ח ע"כ לא יכול לאוקמי בהכי דא"כ פטור לגמרי עי"ש וי"ל הקושיא שהקשה בנוב"י שם מדוע תלה זה בבעלה דהלא האשה ג"כ חייבת קרבן וכמו בהך דבדף י"ד די"ל דסמוך לוסת ה"ל לפרוש באבר מת אף ביוצא לדרך א"כ היא לא חטאה בפרישתו ופשוט דא"כ לבו נוקפו ופורש גם מכניסה ומיירי בשלא אמרה לו נטמאתי ועי' כו"פ שם ואכמ"ל: עיין חו"ד סק"ז דאם שימש סמוך לוסת ונזכר באמצע תשמיש צריך ג"כ לפרוש באבר מת והנה במשנה נאמר רק באמרה לו נטמאתי כנ"ל ואם נאמר דוסתות דרבנן כפסק הלכה י"ל דאולי בכה"ג לא גזרו בשימש דקרבן גם על עצמה אינה רשאה (החמיר דשמא יארע פ"א שוגג אך להסוברים וסתות מה"ת ודאי דצריך לפרוש באבר מת ואפשר כיון דהוי תרתי חששי שמא ראתה ושמא תראה בסוף ביאה א"כ בזה אף לדידן דקי"ל וסתות דרבנן צריך לפרוש באבר מת ובחידושי לאה"ע חקרתי במ"ד באה"ע סי' ס"ב דהמקדש בביאה דעתו על גמר ביאה ואם קודם שגמר קבלה קדושין מאחר מקודשת לשני והא עכ"פ הראשון צריך לפרוש באבר מת דא"א תמורה מנדה ועכ"פ לא גרע וה"ה בבא מזיד על ערוה ובאמצע ביאה הרהר בתשובה נמי ה"ה שצריך לפרוש בא"מ אף שיש לחלק דדוקא בנדה שיש לה היתר אח"כ לא תקיף יצריה וע"כ ימתין עד שימות ולא חיישינן שמא יבוא לידי מירוק זרע דאף אם כן אין תקלה גדולה דהולד כשר ועי' ס' אור זרוע ת"א סי' ש"מ דברי התנתומא ע"ש משא"כ בכה"ג דתקיף ליה יצריה יותר טוב שיפרוש תיכף שלא יבוא לידי תקלה גדולה ומעות לא יוכל לתקן זה הבא על ערוה והוליד ממזר עי' חגיגה פ"א מ"ז ועי' או"ח סי' רנ"ד ס"ו דמותר לרדות קודם שתאפה. ונראה דאין לחלק וגם בכה"ג צריך לפרוש בא"מ רק מסתפקנא באם היו קדושי שני רק קדושין מדרבנן או שהיה הערוה משניות אם גם בכה"ג צריך לפרוש בא"מ ע"פ הנ"ל שוב ראיתי בחי' ר"י מגאש שבועות י"ח דדחה פי' רבוותא בהך דני אתמר דאביי בעלמא אתמר כגון שסבר שהיא אשתו ובא עליה ונמצאת אחותו דצריך לפרוש באבר מת ע"ש וצ"ע ואכמ"ל]

סימן קפ"ו סעיף א' [ישובים בש"ס ופוסקים] עי' כו"פ [ש מה שתירץ על קושית הב"י על רבינו שמחה [דכשמחמיר על עצמו ומצוה לה לבדוק רשאי ומשובח) ועדיין קשה מהך [דנדה י"ב] דאמר רב כהנא שאלתינהו לאינשי ביתיה דר"פ ור"ה בדר"י כי אתו רבנן מבי רב מצרכו לכו בדיקה ואמרי לא יעו"ש הרי דאפילו לדידהו דמחמרי אנפשייהו מ"מ לא צוו לבדוק לנשותיהן [ואפשר דזהו היה שאלת רב כהנא דשמא בכה"ג דהבעל מצוה ל"ש לבו נוקפו או טעמא דמגניא באפיה. ולולא דמסתפינא אמינא בפי' הגמרא שם א"ל ר"פ לרבא מהו למיעבד כי הא מתניתא כו' עי' רש"י ותוס' שם וי"ל דה"פ ע"פ מ"ד שם י"ז דאיסור תשמיש ביום שמא תתגנה עליו ואפ"ה סבר רבא או ר"פ עי' שבת ס"ו דת"ת מאפיל בטליתו הרי דאצלו לא שייך כ"כ שמגניא באפיה דצנוע הוא שלא יסתכל וא"כ שאל ר"פ לרבא לדידן מהו למיעבד כי הא מתניתא בבדיקה עכ"פ לצוות להן א"ל סודני לא דמגניא באפיה פי' אף ת"ח אסור בזה דמגניא באפיה אם תבדוק אר"כ שאלתינהו לאינשי ביתיה דר"פ וכו' כי אתו רבנן מבי רב מצריכי לכו בדיקה וכו' ולישלינהו לדידהו פי' להנשים גופייהו איך מנהגם דלמא אינהו מחמירי אנפשייהו בבדיקה ולא יודעים שזה חומרא להם דמגניא באפי גברייהו ומדינא אסור ועי' היטב ברש"י כתובות ס"ב ד"ה בנפשייהו ואכמ"ל] ואי נימא דרבינו שמחה מפרש הך דר"ז מר"י אשה מהו שתבדוק א"ע לבעלה היינו לאחר תשמיש דלא כתוס' אין זה דוחק כ"כ כמ"ש הכו"פ דהלא הראב"ד בהשגתו על הרמב"ם פי' כן עי' ב"י. וחלקי אמרה נפשי בביאור הר"ש כמובא בהג"מי דהך דלבו נוקפו שייך בין קודם תשמיש בין לאחר תשמיש ואין חילוק בין בעלה מצוה לה או בודקת מעצמה דלא כטעם התוס' דבודאי הרגישה דהרי מהך דר"כ מוכח כן ובאם תרצה להחמיר לבדוק עצמה שייך חומרא לפני תשמיש כדי לשמש בהיתר ברור משא"כ לאח"ת מה נפ"מ בבדיקתה ואי לענין תשמיש שלה לאח"כ הר"ז הוי קודם תשמיש דעיקר בדיקתה לתשמיש השני וגם דלר"ז דס"ל בע"נ לא יבעול וישנה הרי אין נפ"מ בלאחר תשמיש כלל ושאלת ר"ז היינו ממדת חסידות עי' ב"י דברי הרשב"א ואי נימא שתחמיר לבדוק אחר תשמיש הוא רק לענין לחייב בעלה קרבן וזה היה פשוט לו דלבו נוקפו ורק שאלתו על קודם תשמיש וע"ז קאמר ר"ש דלהחמיר על עצמה ר"ל שלא בפני בעלה ורק מעצמה תבדוק זה מצוה קודם תשמיש ולאח"ת היינו בעת חיוב קרבן דלאחר שיעורא דקרבן אין נפ"מ בבדיקתה ואיזה חומרא יחשב ובשיעורא שתמצא דם ויהיה לבו נוקפו אח"כ כפי' רש"י וחומרא כזה שמן הדין א"צ בדיקה לא מחמרינן בחששא דלבו נוקפו יע"ש. וגם נראה מדבריו שמפרש דר"כ ששאל אי מצרכו בדיקה היינו לפ"ת וקושית