מור ואהלות קעח

ס"ק י"ג סק"ד ויו"ד שם וכאן לא שייכי התרוצים המובאים באהל ברכות ותודאו"ת ל"ו וע"כ מוכרחים לתירוץ תוה"ש דכאן איכא ג"כ חזקה וכמו דרובא וחזקה מהני בדשיל"מ עי' יו"ד סי' א' דמשמע דבנטל קבלת אף כלי מתנות א"צ הכשר אף דהוי דשיל"מ למהרי"ל המובא בש"ך ק"ב סק"ח [ובאמת י"ל בכלי סברת הצל"ח הנ"ל שם באהלי כיון שיכול להשתמש בה תיכף וגם לאח"כ לא הוי דשיל"מ] עי' בנה"ך שם דרוב מצוין מסייע וכן י"ל דס"ס וחזקה מהני דש"ש עדיף מרוב עי' ס"ז ק"י ס"ק ט"ו ושיבת ציון שם ואכמ"ל] אך צ"ע דבהיה בעלה בעיר ואסרינן אותה קודם השיעור שתספור מחמת שהוי ספק אי ואם כן שוב איך מצטרף לס"ס דהרי נודע ספק א' תחילה עי' כללי ספק ספיקא [וראיתי בפרי תבואה בכלי חזקה אות י"ב שהרגיש בזה ואאמו"ר שליט"א הראה לי דרש"י בנדה ט"ו ע"ב ד"ה מחשב דקדק דמיירי בשהה בדרך ז' ימיה ואך י"ל דכאן לא אסרנו מקודם דלא היה נפ"מ לו דאם היה נפ"מ לו בבר היה שואבה] ועוד קשה להסוברים דבספק אם נעשה מעשה להתיר לא אמרינן ספק דרבנן לקולא א"כ גם בכאן הך ספק טבלה הוי ספק נפשה מעשה להתיר מיהו זה י"ל ע"פ סברת התוה"ש רס"י קפ"ה דכאן דרכה לטבול והוי גם בספק אם נעשה מעשה ספק הרגיל [ודמי למ"ש תוס' יבמות קי"ט דתשמיש דאדם לא חשוב מעשה משום דמצוי וממילא ע"ש] אבל קושיא א' קשה וי"ל דהנה באמת יש ס"ס גם תיכף אחר וסת שמא לא ראתה ושמא לא הרגישה ורק דחזקה של אוב"ב עומד לנגד ונגד הך חזקה יש עוד ספק טבלה לאוקמה אחזקת טהרה ושוב נשאר לנו הס"ס הראשונה שנולדו ביחד וסמכינן עליה דליכא שוב חזקה הסותר דאוקי חזקה להדי חזקת יטהרה בצירוף הספק דטבלה

[ראיתי בחו"ד ד"ה עד שישאלנה דאפילו ערה ושוכבת אצלו מ"מ צריך דוקא שישאלנה עי"ש ברש"י ותוס' שכ"כ להדיא ולא הודיענו איה מקומם וכן בסי' קפ"ה כשהיא בחזקת טומאה כ"כ וגם שם פקפק הלחם ושמלה דאין להחמיר וחזקה זו מוציאה מידי ודאי וכ"ש בכה"ג שקימ"ל וסתות דרבנן ודאי דמהני ובפרט כשבאה ושוכבת אצלו דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ואין כאן הסברא דיצרה אלבשה ואכמ"ל והנלפעד"כ.] סימן קפ"ה סעיף ב' [חקירות אימתי מהני אמתלא: עי' ט"ז דלא מהני אמתלא אח"כ כמו בס"ג: וראיתי להקשות דמדוע כפל המחבר זה דבלבשה בגדים לא מהני אמתלא ועוד ראיתי בס"ט סי' קצ"ה סק"כ שהקשה דאם גם לכתם צריכה ללבוש בגדי נדותה אמאי בעלה לוקה עליה משום נדה כמ"ד בש"ס כן ולא אמרינן דשמא רק כתם [ולחשש שמא בלא הרגשה ניחא ליה ולפע"ד גם בזה קשה ואכמ"ל] דאין כאן רק מ"מ ולפעד"נ דמיירי בשהגיע וסתה שאין כאן ספק הרגשה עי' מ"ש בסי' קפ"ד ס"ב או שאמרה תחילה שהרגישה ג"כ אף דלא הוי בזמן וסתה אך דלכל זה הוי מהני אמתלא על גוף הדבר כשתאמר אח"כ שלא ראתה כלל ועל ידי לבישת הבגדים לא מהני שוב. עי' ב"י כאן ועפ"ז הך דבלבשה בגדי נדותה לא מהני אמתלא מיירי דוקא סמוך לוסת או שאמרה תחילה שהרגישה ועפ"ז יתישב מה שנפל המחבר הדין דבפ"ב קאי על הקודם דיש לה וסת והגיעה וסתה אז בלבשה בגדי נדותה חשובה כודאי טמאה [ועפ"ז י"ל דבהיה לה וסת המעשה כגון קפיצה וכדומה עי' ססי' קפ"ד הוי כמו שלא הגיע וסתה ומהני אמתלא אף בשלבשה וי"ל זה בכונת ירושלמי המובא בתוס' כתובות כ"ב ד"ה ואפילו הכי דשמואל בעי לאזדקוקי לאיתתיה א"ל טמאה אני למחר א"ל טהורה אני א"ל אתמול טמאת יומא דין טהורה א"ל אתמול לא הוי בי חילא וכו' ועי' מהרש"א שהקשה מ"ט פשוט ליה זה יותר מטמאה עי"ש אך י"ל דבעי לאזדקוקי לאיתתיה ע"כ שלא בזמן הוסת או סמוך דאז אסור ואמרה לו טמאה שמחמת חולי גופה חששה שתראה ותטמא תיכף עי' סי' קפ"ט סי"ט וי"ל דלבשה ג"כ בגדי נדותה כדי שלא תטנף בגדיה הטובים ולפיכך בעי שמואל אם גם בזה מהני אמתלא ומכוין למ"ש בש"ך סק"ג שאמרה סבורה הייתי להיות נדה וכו' ואף דבלבשה בגדי נדה כשהיא סמוך לוסת או שאמרה שהרגישה לא מהני אמתלא אז אך בכה"ג שהוי רק וסת הגוף מהניה אמתלא] ובסעיף ג' מיידי שאמרה שהרגישה בפירוש וגם בזה בלבשה לא מהני אמתלא ועפ"ז י"ל שלא תקשה מסי' א' סי"ג ואכמ"ל אך לדינא מסתפינא להקל אך תמיד בלבשה בגדי נדתה ל"מ אמתלא כסתימת הפוסקים זולת כשלא היה באפשר לה לולא הבגדים ואמתלא טובה יש על הלבישה עי' ש"ך סק"ה אז מהני ובאמת אף בשלא לבשה בגדי נידתה רק שאמרה טמאה אני והגיע וסתה דיש חזקה דאוב"ב אם מהני אמתלא. שוב ראיתי בס' מלבושי טהרה שחקר בזה [מיהו ודאי זה רק בוסת הימים לא בוסת הגוף וכנ"ל והירושלמי הנ"ל מיירי שלא לבשה בגדי נדותה ובזה לב"ע מהני אמחלא]

כן צ"ע לי אפילו בשלא הגיע וסתה אפשר רק בשאמרה סתם טמאה אני מהני אמתלא דסמכה דעתה קודם שאח"כ כשתאמר טהורה אני תהיה נאמנת מחמת ספד"ר לקולא [עי' מ"ש בסי' קפ"ג ס"ק י"א] כשלא הרגישה משא"כ בשאמרה תחילה שטמאה היא מחמת שהרגישה בדם נדתה אז מחמת תוספת אמירתה ל"מ שוב אמתלא דהיה די לה באומרה סתם טמאה אני. ובזה י"ל ג"כ מ"ד בכתובות שם בעי מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וכו' וכבר עמדו ע"ז בקושיות א' מ"ש רש"י טמאה אני נדה שלמותר הוא דבשלמא הך טהורה אני שפי' לא הייתי נדה קמ"ל דלא נימא הפי' דטבלתי משא"כ בזה (וי"ל זה דלא נפרש טמאה שזינתה) ב' מדאמר לו אף בזו הרי דשמיע ליה הך דאמרה פנויה אני וכו' ומ"ט פשיט ליה זה יותר מטמאה (וגם בזה י"ל דהרבותא אף שעשתה לפי דבריה מקודם מעשה רשע להפקיע עצמה מבעלה ואין אדם מע"ר וע"כ קושטא קאמרה ואפ"ה מהני אמתלא ועוד י"ל ע"פ מ"ש הגירסא בבה"ג הלכות מיאון מעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי ואמרי לה גדולה בנינוה וי"ל דשם יש סברא דקושטא קאמרה דלא נתקדשה כיון שגדלה תמיד בנינוה דאם היתה נתקדשה שם היו יודעים עדים מזה ומרעל"ג לא משקרי משא"כ בטמאה קמ"ל דגם בזה מהני) ג' מ"ש רש"י ופירש ממנה עד שטבלה הכי לא ידענו שנדה צריכה טבילה (עי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"י וי"ל זה דסד"א דשוב לא היתה נאמנת לו לעולם ופירש ממנה) ונלפע"ד דבמאמר א' יתישב כ"ז דבעי מניה אמרה טמאה אני מנדה פי' שהגיע וסתה או שהרגישה דהוי חזקה לאיסור ול"ר לא"א אני או מקודשת אני רשם לא נתחזקה ל' יום בזה וליכא חזקה לאיסור וכן שם לא הוסיפה דברים כמו כאן דהיה די באמרה סתם טמאה אני משא"כ בכה"ג מהו ופשיט דאף בזה אם נתנה אמתלא לרבריה נאמנת כיון דרב ס"ל וסתות דרבנן א"כ לא גרע יום וסתה מיום אחר ושמואל לא עביד עובדא בנפשיה דהוא ס"ל וסתות דאורייתא וכן בשאמרה שהרגישה אפ"ה פשיט דנאמנת באמתלא כגון שאמרה דטעתה בהרגשת מי רגלים ואף דרב ס"ל דלא תלינן בזה עי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ח אך היינו דוקא בראתה אבל כאן שאומרת שאח"כ בדקה ולא מצאה כלל תלינן ועי' מ"ש בסי' קפ"ד ס"ט ואפ"ה שמואל לא עביר בנפשיה אף דהוא ס"ל דאף בראתה תלינן כנ"ל בסי' קפ"ג ג שם מ"מ כאן שהוסיפה דברים שהרגישה ס"ל דלא מהני והוי כודאי ראתה בהרגשה ואף שעברו ימים שתוכל לטבול לא הוי כס"ס עד שאמרה לו טבלתי אבל לדידן דלא קיי"ל כשמואל ודאי תמיד מהני אמתלא בלא לבשה וצע"ק דמנ"ל לרמ"א בס"ג דמותר להחמיר ממר"ח דהלא עפ"ז אין ראיה מדשמואל דהוא לשיטתו אזיל משא"כ אחר שנפסק ההלכה כרב אפשר דאינו רשאי להחמיר עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת י"א. שוב ראיתי שמפורש כן באור זרוע סי' ש"מ עי"ש

יש לחקור באם שכינותיה אינם יודעים אם בגדים אלו מיוחדים לימי נדתה ורק בעלה יודע מזה או דלבשה בגדי נדות רק בפני בעלה ולא בפני השכינות דלתירוץ הרשב"א [עי' ט"ז סק"ב] ל"מ אמתלא ולתי' מהר"ל מהני ונראה דגם לרשב"א מהני אמתלא בזה ורק דקאי על הך אמתלא דנקט הרמב"ן שלא תטרידני דבזה הוי סגי באמירה ומעשה לא עבדה והיינו דאמתלא אינה טובה [והיכא דהשכינים יודעים שהבגדים מיוחדים לנדתה] דאינו מועיל אף אמתלא טובה גם אלבישתה בגדי נדות כזה שפיר דברי מהר"ל [דעל מה סמכה ולא זכרה שהשכינים אח"כ לא ידעו מהאמתלא ומרומז באיכה א' פסוק ט' טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה ותרד פלאים ועי' תרגום ורש"י שם ואכמ"ל] והך דינא דתשו' רמ"א הוא לדברי מהר"ל דלרשב"א הרי שם לא היה רק אמירה ומ"ש הט"ז דהוי המוסר מודעא ל"ד דשם כיון דמסר מודעא קודם שוב א"א להיות הקנין