מור ואהלות קעז

כ"כ ולבה אמיץ בגבורים או מחמת שאר סיבות לא היתה בחרדה גדולה ולזה חוששין ורק אחר הוסת בכח הך דלא הרגישה נתברר לנו שהיתה בחרדה גמורה ומותרת בלא בדיקה משא"כ במעוברת [ראיתי בקו"א לתפארת ישראל ס"ג שהקשה דאיך מותרת אחר הוסת אף דאיכא חזקה דחרדה מסלקת הדמים, מ"מ הא איכא כנגדה חזקת אוב"ב עי"ש והנה מלבד מה שי"ל דהך חזקה דחרדה מסלקת נאמרה במקום חזקה דאוב"ב וע"כ דאלימא טובא עי' מ"ש בסעיף ב'. עוד י"ל דכאן לא מטעם חזקה רק שנתברר בודאי שלא ראתה והחרדה סלקה הדמים מטעם שלא הרגישה ובזה יתישב ג"כ קושיתו שם דאף אם נאמר סמוך מיעוטא שאינן רואין בזמנן לחזקת חרדה שמסלקת והו"ל רובא מ"מ כמו דאין סומכין על ס"ס היכא דאיכא לברורי ה"נ לענין רובא וא"כ נצטרך בדיקה ותירץ דבדרבנן א"צ לברורי והמעיין בסוגית הש"ס נדה ט' נראה דאף למ"ד ווסתות דאורייתא א"צ בדיקה וכן מה שתירץ דלפיכך מצריך הטור בדיקה להיתה במחבא מחשש דאורייתא דלמא ראתה בהרגשה ומחמת בהלה ופחד לאו אדעתא הנה מלבד שצ"ע בזה ממ"ד בנדה ג' ישינה נמי אגב צערא מתערא עי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ד הרי דלא אמרינן הך סברא דשמא לאו אדעתא עוד קשה טובא דהרי גם הטור מודה דבעבר יום וסתה א"צ בדיקה כמ"ש הרמ"א ובט"ז אלא ע"כ מדלא הרגישה ודאי כשחלתה בחרדה סלקה הדמים ורמז לדבר משופטים ה' בימי יעל חדלו ארחות וי"לפ דמפחד אויב חדלו ארחות מלשון חדל להיות לשרה אורח כנשים ועי' מ"ש בסוף ס"ט ואכמ"ל]

סעיף ט [אם טמאה מה"ת משעת הוסת כשראתה אח"כ] עי' נוב"י מה"ק סי' נ"ה דבראתה אח"כ טמאה מה"ת משעת הוסת והוכיח מש"ס דבהך דבדקה ומצאה טמאה אין חילוק בין מ"ד וסתות מה"ת להסוברים מדרבנן ופלא בעיני ממ"ש הרמב"ם הל' א"ב פ"ח הי"ג להדיא דגם בבדקה ומצאה טמאה אינה אסורה למפרע רק מדרבנן עי"ש וצ"ע [ועי' מגיד משנה שם וראיתי שהרגישו בזה באחרונים והנה ממ"ש הרמב"ם שם שאינה מטמאה את בועלה למפרע נראה דאף בשמשה בזמן וסתה לא אמרינן דודאי הרגישה בזמן וסתה וטעתה בהרגשת שמש ואפשר לדחוק דמיירי בשמשה אחר עבור וסתה ועי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ח וצ"ע. ומ"ש שם בסק"ה לחזק דברי הח"ס סי' קנ"ג דאף למ"ד וסתות מה"ת ושאף מצאה טהורה טמאה מ"מ אין ע"ז קרבן ומלקות צ"ע לי אם שמשה בזמן הוסת די"ל הרגשת שמש אם גם בזה ה"ה. והנוב"י כעת אין ת"י וע"כ לא אבין איך נאמר דלמ"ד וסתות דרבנן כשמצאה אח"כ טמאה יהיה הטומאה מה"ת משעת הוסת ואף בשמשה בשעת הוסת צ"ע כנ"ל וכן לא אבין לשון הרמב"ם ז"ל שם הלכה י"ב שכחה ולא בדקה בין באונס בין ברצון דהלא בשוכח לא יצויר רצון ועי' מג"א סי' ק"ח ס"ק י"א וסי' תקכ"ז סק"ו ושבו"י ח"ב סי' קמ"ח ולעיל בסי' קפ"ג סק"ו ואכמ"ל]

בפתחי תשובה ס"ק י"ח כתב על דברי החו"ד [דה"ה אם בשעת וסתה, הטילה מים ל"מ בדיקה] עיי"ש ולא נלפע"ד דבשלמא בבדיקה אמרינן שמא היה דם על העד והרגישה בשעת מעשה ונאבד ויותר מזה אפילו בדקה אחר הוסת ונאבד העד ג"כ אסורה לדיעה ב' דליכא שום בדיקה דשמא היה דם על העד ואע"ג דוסתות דרבנן מ"מ בירור צריך להוציא מאיסור דרבנן ובנאבד ליכא בירור [וזה רק לפמ"ש בס"ב דאין הטעם משום דאיכא לברורי דאל"כ הלא בשנאבד בשוגג דליכא לברורי יש להקל שוב מחמת הס"ס] משא"כ בהך דהשתינה מדוע לא יועיל בדיקה אח"כ דסוף סוף לא ראתה ואטו מספק הרגשה נאסור אותה ונאמר שנימוק הדם ח"ו לומר בן [דא"כ גם בעברו ימים רבים מדוע מהני בדיקה כנ"ל בס"ב דהלא בימים רבים ודאי הטילה מים ועפ"ז גם בעברה ושמשה בשעת הוסת ג"כ לא מחמרינן לומר דשמא הרגישה וטעתה בהרגשת שמש כנ"ל דהרי עכ"פ לא ראתה ולא מחמרינן לומר דשמא חיפהו ש"ז כמו בסי' קצ"ג דיש לחלק וכמו שלא חיישינן לשמא נימוק הדם בהשתנה. מיהו יש קצת לישב דברי הפת"ש דכונתו בלא ראתה במקום שהשתינה אם יש דם ממש ואז י"ל דדמי ללא בדקה העד ואף שהשתינת עג"ק שאינה מקבלת טומאה וא"כ הוי ס"ס מעליא שמא לא ראתה ושמא לא הרגישה ואז גם מדרבנן טהורה ג"כ די"ל כמ"ש בס"ב דבסמוך לוסת אין ספק הרגישה ואכמ"ל ועי' מ"ש בסמוך משא"כ כשהשתינה אחר שעבר הוסת דיש ס"ס מהני בדיקה] ורק זאת נאמר דבהשתינה בעינן גם לדיעה א' בדיקה דוקא וזה ברור [ועי' פרישה אות י"ח וס' לח ושמלה]: ודע דהך דכאן לא סמכינן אס"ס עי' מ"ש [בס"ב] דהוי ס"ס במקום חזקה דאוב"ב וחזקת טהרה איתרעי מטעמים שכתבתי שם ולהסוברים דמותרת בלי בדיקה היינו דאיתרע חזקת אוב"ב על ידי [שלא] הרגישה ושוב ליבא חזקה ולא נשאר רק ספק דרבנן שמא לא ראתה דאפילו ראתה לא הרגישה בודאי והוי דרבנן ומוקמינן אחזקת טהרה ובמקום חזקה א"צ לברר ודיעה ב' ס"ל נהי דהך חזקה דאוב"ב איתרע מ"מ גם חזקת טהרה לית לה על יום זה כיון דחמיר רואה ביום זה ובספק דרבנן בלא חזקה מסייע צריכים לברר היכא דאיכא לברורי כנ"ל. ועי' בס' תפארת ישראל דהקשה בהך דהיתה במחבא לוקמי חזקה דאוב"ב נגד חזקה דחרדה מסלקת יע"ש שתירץ דמחמת זה אוקמינן אחזקת טהרה. ולפמ"ש דעכ"פ איתרע חזקת טהרה גבה נ"ל בפשיטות דכיון דליכא שום חזקה לאיסור ג"כ הוי כמו שאין הוסת עכשיו כלל ועכ"פ לא גרע מאשה שאין לה וסת ומותרת בלא בדיקה וכ"ז באם וסתות מה"ת אבל לדידן דוסתות דרבנן בלא"ה לק"מ דהך חזקה דחרדה מסלקת דמים אלים טובא דהך חזקה מה"ת] [עי' מ"ש בסעיף ח'] משא"כ הך דאוב"ב לא הוי רק דרבנן: סעיף י' נ"ל דבר חדש דהך דביוצא לדרך ל"ח לסמוך לוסת זהו רק לשמא תראה אבל לשמא ראתה חיישינן דאפשר בבדיקה וממנ"פ ואפשר ששייך שמא לבו נוקפו ופורש וצ"ע כעת ומסברא נראה להחמיר [ועי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ד]

ש"ך ס"ק כ"ח [אם מותר לשמש בל"ט סמוך לוסת] מדברי נ"י הללו מבואר כהחולקים על בנ"י דמתיר בליל טבילה בסמוך לוסת והוא דהרי הנ"י מפרש הך דחייב אדם לפקוד היינו שתטבול בערב ומ"מ מוקי לה בסמוך לוסת כמבואר בש"ס הרי דל"ט לבד לא מהני ורק ביוצא לדרך ג"כ [אנה פנה דודי דהרי להנ"י הפי' בגמ' סמוך לוסתה שם היינו וסת טבילתה ולא מיירי כלל בסמוך לוסת נדתה ועי' חו"ד ביאורים ס"ק י"ג כה"ג ועי' במבוא לנחל אשכול סוף אות י' שצ"ל ברז"ה בשער תקון ווסתות לא לעונת הוסת אלא לעונת יציאתו לדרך ועי' כו"פ ס"ק י"ב דכשחל ל"ט סמוך לוסת נדתה ממ"נ א"צ להמתין מה"ט. ולדינא כשכבר המתין והוא ל"ט וגם יוצא לדרך אף שבחת"ס סי' ק"ע אסר בפשיטות ע"פ הנ"ל ס"ב דסמוך לוסת הוי מה"ת מ"מ משיטת אחרונים נראה להקל בזה ועכ"פ קודם החצי שעה שרגילה לראות ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ח ועי' ס' מלבושי טהרה מ"ש בזה והנלפעד"כ] ונראה ברור דכאן סגי ביב"ש להמתין דל"ש כאן לומר דכל היום בעינן דתלוי במהלך החמה כמובן

סעיף יא עד שישאלנה [הערות לענין ס"ס] דל"ש ספק [ספיקא שיתבאר לקמן] במקום חזקה דאוב"ב עי' מ"ש בסעיף ב' ח' ט'] ואפילו בבא מן הדרך ג"כ הדין כן עי' בש"ס [ועי' בתוה"ש ס"ק כ"ב כ"ג ומ"ש שם אבל מ"מ כו' ונראה מדבריו דגם בבא מהד"ר אחר שיעור שתספור א"צ לשאול לא קימ"ל כן דאם הוא בדרך אינה רגילה לטבול ועי' לחם ושמלה] ובשוהה הוי ס"ס והך ספק לא הוי במקום חזקה דאינו סותר לחזקה דאוב"ב [ועי' בתוה"ש רסי' קפ"ה] ואי תקשה דהא עכ"פ מדרבנן הוי רואה ודאית ול"מ ספק א' לודאי ראתה לענין דרבנן ג"כ י"ל דהך חזקה דאוב"ב אינה כודאי רואה אף מדרבנן ורק חזקה לענין בדיקה עי' בפי' רש"י בש"ס ופשוט והך דא"צ לשואלה אף דאפשר לברר [עי' בתוה"ש שם] היינו דמה"ת אין חוששין כלל שתראה ורק מדרבנן ולחשש זה הוי ס"ס וס"ס בדרבנן א"צ לברר ועי' שיבת ציון סי' ל'

[לפי ענ"ד צ"ע דמדוע לא הביא הש"ך בסי' ק"ב סק"ז ראיה דלא הוי דשיל"מ כשאין המתיר עתיד לבוא מהך דמתירין בשהה שיעור שתוכל לשפוד ולטבול וא"צ לשואלה ודשיל"מ י"ל דאף בדרבנן ל"מ ס"ס עי' מג"א