מור ואהלות קעה

איסור ואין הוא רשאי לכופה לעבור וא"כ שוב הוי נוגע. עוד נדחק די"ל דמצורעת נדה לא מהימנא אספירתה למ"ד דמחזיקין מאיסור לאיסור ומ"ד דמותרת בתשמיש רק כשהיא מסולקת דמים. ובמחכ"ת כי רב הוא אם לדוחקים בא יותר י"ל דפשטות לשון הש"ס ורמב"ם הלכות נו"צ פי"א ה"א דמצורעת מותרת בתשמיש תמיד ועליה אין שום איסור אך דבלא"ה קשה דתהיה אסורה דיטמא הבועל מה"ת בנגיעתו בה וע"כ דכוונת ההיתר מה"ת עם מי שאין עליו איסור כגון עכו"ם והיא פנויה דרך זנות ובצינעה דביאת היתר הוא מה"ת עי' תוס' יבמות ט"ז ד"ה קסבר [וגם בפרהסיא אף דמשמע ממרדכי ט' החולץ לענין יבם מומר דקנאין פוגעין בה אין מקור לזה רק בישראל הבועל עכו"ם ולא בהיפוך ואכמ"ל] אין עליה איסור כמו בנדה ויולדת שאסורה מה"ת לשמש עם עכו"ם כנ"ל אבל מצורעת מותרת אבל עם ישראל אסורה באמת [ויתישב קצת מה שהשמיט הבה"ג בהל' מילה הך דמצורעת מותרת בתשמיש עי"ש] וא"כ הוי שפיר נוגע [שוב התבוננתי די"ל דלכתחילה ודאי לכ"ע ביאת איסור היא מה"ת אף בפנויה ישראלית עם עכו"ם וכונת התוס' דביאת היתר הוא בדיעבד ומצינו גם במה"ת חילוק מלכתחלה לדיעבד כמ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ה'] שוב ראיתי בב"י אה"ע ל"ט בשם הר"ש הטוען מום באשתו שהיא מצורעת וטמאה היא מי הגיד לו או מי הסגירה וגם אם היתה טמאה מה איכפת ליה הלא כולנו טמאי מתים והמצורעת אינה אסורה בתשמיש הרי דגם לבעלה מותרת ונסתר כל הנ"ל. והקושיא דיטמא בנגיעה בה מלבד שי"ל דבעלה כגופה [עי' רמב"ם הל' פרה אדומה פ"ב ה"ב דצריך לאשמעינן דמפרישין אותו מאשתו אף דגם אחיו הכהנים אין נוגעין בו מ"מ הוי אמינא דאשתו כגופו כמ"ש במק"א מזה ובאמת לא אבין דמנ"ל לקנאת סופרים לדין פשוט דיכול לראות נגעי אשתו דהלא י"ל דאשתו כגופו ול"ד לנגעי קרוביו עי' זבחים ק"ב ור"ש נגעים פ"ב משנה ה' דמה שילתא לא אתיא להראות הדם לר"נ בעלה כדי שלא תתגנה עליו ולכאורה היה לה עצה לשלוח ביד אשה אחרת וי"ל דחששה דסוף סוף שמא יקל לאחרים בכה"ג ולעצמו יחמיר עי' שו"ת חת"ס סי' קמ"ט ע"כ שלחה ואייתאי קמיה דרבב"ח ועכ"פ י"ל דכ"ש שאינו רואה נגעי אשתו שלא תתגנה וכ"כ בשבט מוסר פכ"ד תנאי ט' ואכמ"ל] ומותר להתטמא בשביל לשמש עמה כיון דתשמיש היתר הוא עוד י"ל דמיירי כגון שבעלה בלא"ה טמא מת עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ג אך מ"ש דמה איכפת ליה צע"ג דהרי הרמב"ם בהל' ט"צ שם הלכה ו' כתב דנוהג בארץ ובח"ל בפ"ה ושלא בפ"ה ועי' מ"ש שם אות י"ט ועי' ירושלמי פ"ק דשבת מצורעת עם מצורעת וצ"ע ואכמ"ל

אוהל ארץ נוד סימן קפ"ד בש"ע יו"ד אמר המחבר ראיתי הוצאות הדפוס כי רבה. לזאת אקצר בחידושי וברצות ה' דרכי לטובה. יודפס בקרוב המהדורא תנינא ואקוה להתהלך ברחבה. הן חביב לי דברי דו"ז הרכב הג' המפורסים ר' יוסף יהודא ליב מראחמוסטרובקא זצלל"ה הבא. ואדפיס חידושיו מכאן עד סימן קפ"ז סעיף י"ג ואחר זה אדפיס חידושי אדוני אבי מו"ר הרב ר' משה צבי שליט"א שנמצאו לי מימי חורפם ועל שניהם אסגיר הגהותי כזה [באותיות קטנים להכיר שלי] ואח"כ אדפיס תשובותי וחידושי הנחוצים וגם בהם ב"ה ישמחו החכמים ויגילו הנבונים: סימן קפד ש"ך סק"ב [חילוק מרואה אחר ל' לרואה תוך ל'] הביאור דבאין לה וסת קבוע אך דמרחקת ראיתה אחר ל' אמרינן דקודם ל' לעולם לא תראה דלא יצאה מחזקת שאר נשים דאין רואות קודם ל' ובתוך ל' מקרי שלא בשעת וסתה משא"כ במקרבת ראיתה תוך ל' דיצאה מחזקת שאר נשים שוב אפילו בתוך הימים הוי כלא קבעה וסת וחוששת וצריכה בדיקה ועי' סי' קפ"ו (ס"ג דלא משמע כן ובעיקר הדין דשם ע"ש בתו"ד ובסי' קפ"ז חידושים ס"ק י"ג מ"ש בזה ועיין ג"כ כאן באחרונים שלא פרשו כן כוונת הש"ך ועיין ט"ז כאן ס"ק י"ג ואכמ"ל] ועסי' קפ"ט מ"ש בפלוגתת ט"ז וש"ך ודו"ק

סעיף ב' [חקירה בחילוק הנוב"י משמא ראתה לשמא תראה] עי' נוב"י מה"ק סי' נ"ה דלהתוס' עונה הסמוך לוסת מה"ת דלשמא תראה חיישינן ולפע"ד צע"ק דהנה קודם שהגיע עונה זו הרי לא חיישינן כלל לשמא תראה וא"צ בדיקה כלל וע"כ הך דחיישינן עכשיו לשמא תראה דביום הוסת לית לה חזקת טהרה דרגילה לראות וא"כ אף לשמא ראתה נחשוש כיון דחזקת טהרה איתרע ואפשר דכונתו דאף דאיתרע מ"מ כ"ז שלא ראתה עדיין יש לה חזקת טהרה קצת וא"כ לזה מהני הך חזקה דאוב"ב אע"ג דעיקרו רק דרבנן דמדאורייתא לא אמרינן כן ואיך מועיל חזקה דרבנן נגד חזקת טהרה שמה"ת וע"כ דמחמת דאיתרע קצת מהני חזקה דרבנן נגדה ואולם דוקא לשמא ראתה דהוא נגד החזקה וחזקת טהרה יש לה מה"ת הוי רק מדרבנן מחמת דאיתרע קצת משא"כ לשמא תראה דאינו נגד החזקה [דהכי לעולם לא תראה עי' לקמן] והוי כאין לה חזקת טהרה ביום וסתה לענין שמא תראה ושפיר הוי ספק תורה מכח חזקה דאוב"ב. אך דא"כ עכ"פ לא להוי רק ספק ומנוב"י משמע דהוי ודאי מכח חזקה דאוב"ב ונראה דסברתו דלשמא תראה הוי ספק תורה דאיתרע חזקה שלה נגד יום הוסת אבל בעברה זמן וסתה שלא הרגישה ולא ראתה נגד זה יש לה חזקת טהרה דהרי תמיד כשרואת ביום וסתה מרגשת וכאן לא הרגישה לזה לא הוי רק מדרבנן להצריך בדיקה ואף שמה"ת איתרע חזקת טהרה שלה בשעת הוסת אפ"ה אין חוששין מה"ת לספיקא דשמא ראתה דמחמת שלא הרגישה חזינן דלא איתרע חזקת טהרתה. ועוד נ"ל דקשה להוי מותרת בשעבר הוסת מטעם ס"ס שמא לא ראתה ושמא לא הרגישה וטהורה מה"ת וס"ס כזה מהני עי' סי' ק"י כללי ס"ס סי' ט"ו [ועי' מ"ש בסעיף ח' ט' ואין לומר משום דאיכא לברורי להחולקים על הב"ח ואפילו אחרה זמן מה מהני בדיקת דהלא רק ספק א' יתברר עמ"ש לקמן ס"ד ובאוהל ברכות והודאו"ת ל"ח ובבית הרואה אות ז'. ואגב אציג מה שנשאלתי אם גם אחר מעל"ע מהני בדיקה דלכאורה