מור ואהלות קעד

דפשוט דמלין אותן בשבת והנה בהך דכל שאמו טמאה לידה נימול לשמונה כתבתי באוהל ראשי בשמים אות י"א דתלוי במ"ד בנדה ל"א דמילה בח' כדי שלא יהיו הכל שמחים והוא ואמו עצבים וכשאינה טמאה לידה מש"ה נימול מיד ולא בשבת וכיון דבן ישראלית מעכו"ם נימול בשבת משום דאמו טמאה לידה הרי דטומאת לידה שייך גם כשנבעלה לעכו"ם וה"נ טומאת נדה

ועוד ראיה ממגילה י"ג ע"ב ואת מאמר מרדכי אסתר עושה א"ר ירמיה שהיתה מראה דם נדה לחכמים ועי' אגדות מהרש"א ולפעד"נ פשוט דלהא מלתא היתה חוששת לנפשה מאיסור כרת וגם אחשורוש לא שימש עמה בנדותה דהיתה נזהרת לטבול ויהיה הפי' בגמ' שם כאשר היתה באמנה אתו שהיתה עומדת מחיקו ל אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי ועי' רש"י שם משום נקיות והמהרש"א הקשה דהול"ל רוחצת עי"ש ולפעד"נ דבלשון חז"ל ו' משמש במקום ש' עי' ביצה ח' ואפר כירה כמו שאפר ועי' רש"י חולין א' ד"ה ובל הכל ופרה פ"ה מ"ה ובאר אברהם יומא ע"ב וה"נ וטובלת הפירוש שטובלת ומש"ה היתה מותרת לישב בחיקו של מרדכי ולא היתה אסורה לו דאינה חשודה על נדה ועי' מ"ש באות י"א [ובעיקר הדבר שטבלה י"ל בפשוט ע"פ מ"ש המהרש"א שבת כ"א דעכו"ם שהוא זב שיטמא היתה גזירה קדומה עי' מ"ש באות א' ובאוהל מנורה הטהורה אות א' ולפיכך טבלה מנגיעתו בה וי"ל דנהגו אז טומאה וטהרה גם בחול לזכרון ואכמ"ל] ועפ"ז י"ל ג"כ מ"ד שם דף ט"ו אשר לא כדת עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון וכו' ועי' תוס' שם ד"ה כשם שאבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך דאמאי לא היה מגרשה ותהיה מותרת להחזירנה ועי' נוב"י מה"ת חיו"ד סי' קס"א מ"ש בזה ואכמ"ל. ולפעד"נ די"ל דהכי קאמרה ע"פ מ"ד מקודם שם על פסוק ותתחלחל המלכה שפירסה נדה ועי' לעיל אות ז' ח' דמוכרח דכ"ע מודו בזה שראתה דם ולהגירסא שם ור' ירמיה אמר שהוצרכה לנקביה ג"כ י"ל דזה גופה קמ"ל דהרי הוא דרש לעיל שהיתה מראה דם נדה לחכמים ולא היתה מה"ט אסורה למרדכי אבל עתה שגם הוא מודה שפירסה נדה ואף שיש לחלות ההרגשה במי רגלים כמ"ש שם עי"ש אפ"ה שוב אינה נאמנת על נדה לגבי מרדכי דהרי עוברת על דת ברצון ועי' לעיל באות י"ב דאף באיסור קל דרבנן כן הוא ועי' לעיל אות י"א די"ל סברא דאף פנויה שזינתה ברצון בימי נדותה לא תהיה נאמנת על נדה לאדם כשר וא"כ שוב אבדתי ממך מה"ט ולא מהני הגרושין ועפ"ז יתפרש ג"כ מ"ד בע"ז י"ח א"ל דשתנא אנא והגזירה היה רק שתעבור על זנות דלעכו"ם און זה ג"ע אבל לא על איסור נדה דלגבי דידה הוי ג"ע אף במשמשת עם עכו"ם. ובזה י"ל ג"כ קושית המפרשים דאיך הרגו בני יעקב שכם הא דינה פנויה היתה ובזה ניחא די"ל דהיתה נדה ובזה גם בפנויה הוי ב"ע ממש [עוד י"ל מחמת דהיה שלא כדרכה עי' רש"י בפי' התורה ובסנהדרין ע"ז ע"ב ותוס' שם נ"ח ומהרי"ט קדושין כ"ב הקשה דמנ"ל זה ולפעד"נ ע"פ מ"ד בסנהדרין נ"ח דבן נח חייב בזה אף באשתו ואף דפריך משום מי איכא מידי מ"מ י"ל דהיינו דוקא עתה שהתירה התורה לישראל לא אז ואפשר דאז היה כולם דינם כב"נ ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ו ובסי' קפ"ז ס"ג ועי' נחל אשכול הל' מילה סי' ל"ט ואגב אזכיר מה דקשה לי מדוע לא הרגו לחם בן נח ע"פ מ"ד בסנהדרין ע' דרבעו ואולי מש"ה נדחק הספורנו לפרש דהכל קאי על כנען ומ"ש בנו הקטן. דבני בנים הרי הם כבנים ובקטן אין עולשין מהם עי' רמב"ם הל' מלכים פ"י ושיעור קטנותו עי' חת"ס חיו"ד סי' שי"ז ובית שלמה או"א תשובה ס"ו ס"ז ועי' כריתות י"א אך כל המפרשים מאנו בפרושו וצ"ע ואולי מש"ה הכריח החינוך מצוה קצ"ג לכתוב דשני עדים בעינן ועי' שער משפט סי' ת"ח דמ"ד בע"א היינו עד א' כשר אבל, פסולים בעינן ב' ועי' שו"ת שפת הים או"ח סי' י"ג וכאן לא היה רק ע"א קרוב ע"כ לא הרגוהו ואכמ"ל) וראיתי שי"ל דעכ"פ איסור נדה מדרבנן יש בה כשמשמשת עם עכו"ם מצד ק"ו ומה בת עכו"ם שמד"ת דמה טהור לכל זה על ישראל הבא עליה גזרו איסור נדה ובפרט כשראתה עי' אות א' מצד שלא ישמש צד ישראל בנדה כ"ש בבת ישראל שדמה טמא מה"ת ואף אם נימא דמה"ת אין טמא רק כשתשמש עם ישראל עכ"פ כ"ש שי"ל שיש איסור לה מדרבנן מנדה כשתשמש עם עכו"ם מצד שלא תשמש צד ישראל בנדה. ועי' שו"ת שם אריה אה"ע סי' ל"ג דאם המילדת פנויה תיסע בשבת להיולדת עם עכו"ם בלא שומר קטן כדי שלא להוסיף באיסור שבת וצ"ע עפ"ז איך הדין כשהמילדת נדה ועי' מ"ש באות ד' והספק העצום לי במ"ש הרמ"א ביו"ד סי' קנ"ז וכן נשים שאמרו להם עכו"ם תנו לנו א' מכם ונטמא אותה יטמאו כולם וכו' ומקורו ממשנה פ"ח דתרומות דאיך הדין באם א' מהם אינה נדה והשאר נדות שניתוסף להם איסור כרת אם נאמר שיתנו להם אותה שאינה נדה או דאין לחלק [וכן משמע מתשובת הה"ג ר' יצחק אלחנן ני"ו שיודפס בסוף שכתב לי דנדה לא הוי דשב"ע כנ"ל וכעין זה ביו"ד סי' קנ"ז עי"ש וקצרתי ואין משם ראיה רק מסתימת הפוסקים שלא חלקו בזה] ואם נחלק בזה יתישב לי קושיא נוראה שהקשה הדגול מרבבה בסי' קנ"ז שם על הרשב"א ומגיד משנה שכתבו דאפילו היתה אחת מהן מחוללת יטמאו כולם דהרי ההיפוך מבואר בירושלמי פ"ח דתרומות על הך משנה נשים שאמרו להם דהכין איתא בירושלמי לא מסתברא אם היתה כבר טמאה לא מסתברא אם היתה שפחה הרי דלא מסתברא כלל שאם היתה כבר טמאה שלא ימסרו אותה להם עי"ש ובנוב"י מה"ת יו"ד סי' ע"ד ובנחל אשכול הל' ע"ז ססי' מ"ד. ולפעד"נ דלכאורה עוד קשה בירושלמי א' דמדוע באמת לא מסתברא וכי מי שאכל שום וריחו נודף יאכל עוד שום והלא האיסור שוה. ב' דהו"ל למימר בחד בבא לא מסתברא בהיתה טמאה או שפחה אלא דשני דברים עמוקים קמ"ל א' דלא מסתברא בהיתה כבר טמאה [פי' מנדה ולשון כבר הפירוש דאף שכבר נפסק הדם ממנה כל שלא טבלה הרי היא בנדתה מצד ישראל דאם הכוונה שכבר זינתה עם עכו"ם הול"ל מחוללת] שתהיה שוה לחברתה ורק הדין בזה שמוסרין הטהורה דלהטמאה איכא איסור כרת המוסיף [והיה נלפע"ד דגם כשאחת פנויה מוסרין אותה לפי מ"ש הש"ך בסי' קנ"ז ס"ק י"ד דאין זה ג"ע. אך מצאתי מפורש בס' חסידים הי' תרצ"ט דאין מוסרין אותה וצ"ע ממ"ד בכתובות ג' ע"ב ליכא פרוצות ולא אמר איכא נדות דעכ"פ אסורות גם להם וממסרא לקטלא עבור זה] וכן לא מסתברא בהיתה א' שפחה שתהיה שוה לחברתה ורק הדין בזה שמוסרין השפחה (וקצת ראיה מתרגום יונתן פ' וישלח ע"פ וישם את השפחות עי"ש ואולי אף משוחררת הוא הדין ועי' ט"ז יו"ד סי' א' ונה"ך שם דאם האיסור נדה בה עם עכו"ם מדרבנן י"ל דבכה"ג לא גזרו בה רבנן עי' מ"ש באות א' ואפשר דבכל גיורת ה"ה דאינה שוה בזה לישראלית ולפעד"נ דזה כוונת רות באשר תליני אלין עי' בתרגום שיהיה דינה כישראלית לכל דבר ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ג' ותוס' סוכה כ"ח ובשושנת העמקים כלל ד' ובפרט עתה שאין סמוכים אף דבקבלת גרים במקום שניתן רשות מהממשלה שליחותייהו דקמאי עבדינן לכ"ז י"ל דלענין זה לא קבלנום שתמסר הישראלית ורק הגיורת ימסרו ועי' קצוה"ח סי' ל"ד סק"א וצ"ע ואכמ"ל] שאינה משוחררת וי"ל דאף שהשפחה נדה מ"מ מוסרין אותה ולא ישראלית הטהורה אפילו ואף דגם השפחה מוזהרת בנדה כנ"ל באות א' מ"מ היינו דוקא לבעלה ישראל כגון ע"ע וממזר לא בעכו"ם ועפ"ז ידוקדק לשון בה"ג המובא לעיל שם ושפחה מחייבא למנקט ימי נדה דבעלה פי' דוקא דבעלה ישראל [מיהו אם איסור נדה במשמשת עם עכו"ם הוי מה"ח צע"ק דמה הקולא בשפחה למסרה יותר מישראלית] והכל ניחא ולק"מ

הנה ראיתי בקנאת סופרים השמטות לש"ט סי' ס"ב ראיה דיכול לראות דמי אשתו ממה דמותר לראות נגעי אשתו והרי מצורע אסור בתשמיש ולא הוי נוגע וה"נ בנדה ונשאל ע"ז דהרי מפורש בכריתות ח' דמצורעת מותרת בתשמיש ונדחק להעמיד ראיתו דההיתר רק על הבעל כשהיא עוברת על האיסור אין עליו איסור עליה הוי