מור ואהלות קעג

אדם אשה שיש לה בנים אפילו בקבר אר"י מפני מעשה שאירע ע"ש ואפשר דהוי כה"ג וע"כ אם הוא אדם כשר לא ישאנה. כ"ד ידידו הק' אליהו פוסק. ואגב אזכיר שנתחדש לי במה שלפעמים מתירין כשלא התחילה להניק ונתנתו למיניקת בחיי בעלה עי"ש באבני מלואים דאם המניקת יש לה בעל יכול להפר נדרה דהוי עינוי נפש והראה מקורו מרמב"ם ונעלם ממנו גמרא מפורשת בע"ז כ"ו עי"ש ועי' בנוב"י שהמינקת צריכה דוקא להיות פנויה ועי' שם אריה ס"סי ט' וסי' ע"ב דהצריך ג"כ שלא תהיה תוך ג"ח הבחנה ולפעד"נ ע"פ מ"ש בס' רופא הילדים נומער 59 בתכונות מינקת שתהיה ממוצעת בשנות חייה ואחרים כתבו ששנותיה יהיו כשנות אם הילד והילד של המינקת לא יהיה ימי חיו יותר מהילד שנתן לה להניקו כי אם לא כן מזיק להילד היונק וצריך לשמוע להרופאים וא"כ לא יצויר היתר מינקת כמעט בשום אופן כמובן וצ"ע

יב (המחבק ומנשק בעריות המלקות מה"ת או דרבנן. באינו דרך חיבה מהו. המחבק לטמאה מכתם אם לוקה מ"מ. אם יש איסור בנגיעה שלא דרך חיבה ע"י ד"א. והערות שונות

) הבא. ובחיבוק ונשוק או נהנה בקירוב בשר עי' מ"ש באות א' פלוגתת הרמב"ם ורמב"ן אם המלקות [שהיה בזמן הבית] מה"ח או מדרבנן ונפ"מ לענין פסולי עדים ועי' ש"ך קנ"ז סק"י וקצ"ה סק"כ דלהב"י בשם הרמב"ם אף נגיעה בלא דרך חיבה מה"ת ולפיכך אף ביש סכנת נפשות אסור משום אביזרא דג"ע והש"ך השיג שם והב"ש סי' כ' סק"א השיג עליו ועי' ביאור הגר"א שם ועי' ק"ה להג' מהרא"ז מרגליות סי' ל"ז אות ט' שחיזק דעת הש"ך ובאמת נראה דלא מפשינן פלוגתא לומר דלרמב"ם אף שאינו דרך חיבה יהיה אסור מה"ת ולרמב"ן אף דרך חיבה רק מדרבנן ע"כ נראה דגם לרמב"ם כל שאינו דרך חיבה מדרבנן [או כמ"ש במעיל צדקה סי' י"ט להוכיח דגם לרמב"ן האיסור בחיבוק ונשוק מה"ח רק דאינו לוקה דהוי כחצי שיעור עי"ש] ועי' בפי' נחל אשכול הל' נדה סי' מ"ט אות ג' י"ב. ואפשר דגם בחיבוק ונשוק בלב עצב הוא הדין עי' שו"ת חות יאיר סי' קפ"ב

ונסתפקתי במחבק ומנשק להטמאה מכתם אם לוקין מכות מרדות כמו בביאה עי' מ"ש באות א' או דמי למ"ש הרמב"ם בפיה"מ סנהדרין פ"ז וז"ל אבל תשמיש הפנויה דרך איברים ושאר מה שאמרנו שמחייבים עליו מלקות בערוה אין בו חיוב מלקות בפנויה לפי שהביאה עצמה במלקות אבל כל זה אין ראוי לעשותו בשום פנים עכ"ל [הן אמת שלפע"ד הפי' ברמב"ם שם שאין מלקות מה"ת אבל מדרבנן עכ"פ חייב וזהו שסיים ויתחייב מלקות על יחוד הפנויה מדרבנן פי' דאף על יחוד וכ"ש בכה"ג ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ח] ועי' ס"ט סי' קצ"ה סק"כ בהך דכתובות ע"ב הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה ולא אמרינן דשמא רק כתם [או שלא בהרגשה] דאין כאן רק מ"מ ועי' מ"ש בסי' קפ"ה סעיף ב'. ועי' שו"ת רמ"א סי' ב' ובט"ז סי' קפ"ה דמדוע לא אמר דגם היא תלקה ונלפע"ד דקמ"ל דלוקה אף במחבק ומנשק [ועי' שו"ת ב"ח החדשות סי' פ"ד דמשמשתו נדה לאו דוקא ואף בנגיעה בעלמא בכוונה] דהיא פטורה דלא עבדה מידי [וכן י"ל דאינה נהנית מזה דרק בשלא כדרכה ומסתפקו בקדושין כ"ב דמאן לימא לן דלאו הנאה אית להו לתרווייהו] אך דלכאורה הוי אמינא דגם הוא פטור מן מ"מ אפילו משום דלרמב"ן בחבוק ונשוק בכל עריות [אף אם נאמר כמעיל צדקה שם ושו"ת זרע אברהם יו"ד סי' ה' ו' דגם לדידיה אסור מה"ת כחצי שיעור מכל מקום] אין לוקין אלא מדרבנן ובספק שמא לא הרגישה הוי ספק דרבנן קמ"ל דלוקה משום נדה ומזה יראה כשיטת הרמב"ם דבחיבוק ונשוק בכל עריות יש מלקות מה"ת וכשיטתו דחזקת דם בהרגשה כל שלא אמרה תחילה שראתה שלא בהרגשה ועפ"ז אפילו ראתה רק כתם ובלא הרגשה מכין מ"מ להמחבק ומנשק (וכ"ז בחייבי כריתות ומיתות ב"ד אבל בחייבי לאוין גם לרמב"ם המלקות רק מדרבנן עי' מ"ש באות א'] ומ"ש הב"ש שם דאף דימות ואל תעמוד לפניו קאי גם בפנויה מ"מ לענין יהרג ואל יעבור לא אמרינן בפנויה [ומיירי שטבלה לנדתה עי' מש באות י"ג] כמ"ש בסי' קנ"ז ביו"ד ושם באמת לא נמצא מזה ורק מעכו"ם הבא על בת ישראל עי' ש"ך שם ס"ק י"ג י"ד ואולי כיוון למ"ש הש"ך שם סק"י דבערוה דרבנן יעבור ואל יהרג ועי' בזרע אברהם שם ותשו' הרא"ם ח"א סי' נ"ט ובבתי כהונה מסי' י"ב עד י"ז די"ל דגם בחייבי לאוין הוא הדין וצ"ע ודע דאם נאמר דלרמב"ם כשאינו דרך חיבה הוי רק מדרבנן יש ללמד קצת זכות במה שאין העולם נזהרים מנגיעה ע"י דבר אחר אף באשת איש [זולת אשתו נדה עי' סי' קצ"ה ס"ב] די"ל דבכה"ג לא גזרו וידוקדק עפ"ז מ"ד במס' כלה המרצה מעות לאשה מידו לידה בשביל להסתכל בה וכו' לא ינוקה מגהינם ושם הנגיעה ע"י המעות והאיסור רק בשביל להסתכל בה הרי דבלא"ה אין איסור אך מנהגם בשעת המקח לתקוע כף ביד ממש אם כי י"ל קצת סברא דבעבידתא טריד ולא אחי להרהורא וכמ"ד באה"ע סי' כ"ג ס"ג דמותר למרביעי בהמה להכניס וכו' רק דאחר אסור להתבונן בזה ועי' רמ"א שם ס"ה (ועי' של"ה הק' ודרך פקודיך מל"ת ל"ה אות כ"ד וחו"י סי' ס"ו וע"ג] מ"מ שומר נפשו ירחק מזה כי יש לחלק ולא יפול באש דולק

יג (אם איסור נדה ויולדת בכרת גם כשנבעלת לעכו"ם. אם נדה הוי נ"ע. ראיות דגם בעכו"ם כן. אם בן ישראלית מעכו"ם גימול בשבת. ישובים שונים במס' מגילה בענין אסתר ואחשורוש. ישוב דמדוע הרגו בני יעקב שכם ומדוע לא הרגו את חם. ישוב לקושית דגמ"ר וקושיותי בירושלמי תרומות. כשאחת נדה אם מוסרין הטהורה וחקירות בזה. אם מצורעת מותרת בתשמיש)

חייב. הנה אף דשניהם חייבים כרת ומקרא מפורש ואיש אשר ישכב את אשה דוה ונכרתו שניהם לכ"ז י"ל דרמ"א תפס מלתא דפסיקא יותר דמשכחת יותר דהאשה פטורה כשלא עשתה מעשה הפרישה עי' אות ב' ואף על הכניסה משכחת כגון בישינה או באונס עכו"ם עי' סי' קנ"ז ס"א בהג"ה ג' ומ"ש הרמ"א כשהיה כבר מוקשה א"צ ליהרג מיירי שהיה בהיתר כגון לאשתו [ועי' או"ח ר"מ סס"א ואה"ע כ"ה ס"ב וביאור הגר"א שם כ"ג סק"ז וצ"ע] וע' ברכי יוסף מ"ש בזה

ונראה דאיסור נדה ויולדת בכרת הוא ג"כ בפנויה הנבעלת לעכו"ם [ורק כשנבעלה לבהמה או לשד אף כשהיא נדה אין כרת מחמת נדה עי' תשו' מהר"ם מלובלין סי' קט"ז ועי' אור זרוע ח"א סי' קכ"ד וע' גיטין ס"ח ע"ב ועי' ס' קרבן שבת פ"ט סי' ה' מ"ש מזוה"ק פ' אחרי והוא בדף ע"ט מענין הנחש לחוה ואין כן בזורר] ומ"ש הרמ"א שם ועכו"ם הבא על בת ישראל אינו בכלל ג"ע ועי' ש"ך שם ס"ק י"ג י"ד דמיירי בפנויה המביאה הערוה עליה מיירי בטבלה לנדותה דאל"כ הרי שמשה בנדתה והוי ג"ע [עי' רש"י גיטין ו' ד"ה ג"ע וס' האשכול הלכות נדה סי' מ"ט דנדה מקרי ג"ע ועי' מ"ש בסי' קפ"ז ש"ך סק"כ ורק לענין נאמנות לא הוי דשב"ע עי' תוס' גיטין ב' ע"ב ד"ה הוי דשב"ע ועי' מ"ש על תשובת הג' רי"א הנדפסת בסוף האוהל ועי' משבצות או"ח ע"ה סק"ב ורק לענין יחוד אתנן זונה נדה חלוק משאר עריות עי' תשו' הרא"ש כלל כ"ט סי' א' ועי' מתא דירושלים פסחים פ"ח ה"ג שחקר דאפשר רק באשתו נדה לא הוי אתנן משא"כ בפנויה נדה וקדמו באשל אברהם סי' קנ"ג ס"ק מ"ח] וקצת ראיה מאשכול הל' מילה סי' ל"ט דבן ישראלית ממומר נימול בשבת כיון דאמו טמאה לידה ונימול לח' ועי"ש צד אבן ועי' יו"ד רס"ו סי"ב ובבן ישראלית מעכו"ם נסתפק בחי' רעק"א ועי' לבוש ועי' אות ברית ופת"ש שם בשם התפל"מ ובנחל אשכול ריש הלכות מילה