מור ואהלות קעא

משא"כ כשבמקום א' נזכר רק א' שוב אין קפידא בהקדם כמ"ש תוס' יבמות ע"ד דברי הת"כ בין משוחררת בין אינה משוחררת אף דמשוחררת הפשוט ועי' ר"ש רפ"ב דזבים וט"ז יו"ד סי' א' סק"ב ונה"ך וה"ט דמצינו בגמ' שמזכיר רק משוחררת עי"ש וכן ברפ"ב דזבים ג"כ מה"ט ועי' ילקוט מצורע רמז תקס"ז מזכיר רק משוחררים וה"נ כיון דבסי' קפ"ג ע"כ מיירי ביבש לבד א"כ בסי' קפ"ח אין קפידא במה שיוקדם]

י (ביאור כוונת הרמ"א ושלא הגיה ותטבול.) נקיים הנה הראה הרמ"א לנו איה מקום משפטן דלכאורה למותר ויותר הו"ל להגיה ותטבול. ונראה דכיוון בזה למ"ש בסי' קצ"ו ס"ב דבראית יום א' חמור [עי"ש בש"ך ומנ"י] וא"כ אינו צודק לשון ואפילו לא ראתה אלא טפת דם כחרדל דהלא זה ודאי מיום א' וחמור אלא דהרבותא על גוף הז"נ אבל א"צ להזכיר הטבילה דפשוט כיון דקאי לענין הבא עליה וזה מבואר בסי' קצ"ז ס"א דאפילו אחר כמה שנים וכו' אלא א"כ טבלו וכו' ומה שהגיה בסי' קצ"ה ס"א הוא ע"ד הפרישה בשאר הרחקות דג"כ אין חילוק ויותר נראה דהרמ"א לא הגיה ותטבול כדי שלא נימא דע"ז קאי הך דאין חילוק בין פנויה לנשואה ובאמת בפנויה לא נכון הטבילה עי' מ"ש באות י"א ועי' רש"י נדה י"ג ד"ה מתקנות וכו' ומטבילין אותן י"ל דקמ"ל דטבילת חברתה מהני אף באותן שאין להם דעת עי' מ"ש באות א' ומ"ש רש"י כתובות כ"ב ע"ב ופירש הימנה עד שטבלה עי' מ"ש בסי' קפ"ה סעיף ב' ועיקר טבילת נדה נלמד מכמה מקומות עי' תוס' יומא ע"ח ד"ה מכאן וחגיגה י"א ויבמות מ"ז ובה"ג וס' האשכול ריש הל' מקואות ואור זרוע סי' שנ"ט ואכמ"ל

יא (טעמים להשמטת המחבר דנדה נוהג גם בפנויה. בעיו"כ ג"כ לא נכון שיטבלו הפנויות. טעמים שאשמעינן טבילת פנויה בסי' קצ"ח. אם בע"ק צריך לזהר בחציצה. ראיות דנדה נוהג בפנויה. תשובה בדבר פנויה שהרגה ילד זנונים אם מותרת להנשא. א"א או פנויה שזינתה אם מהימנא לבעל אגדה. נדה וא"א מה חמור בעיני עולם. אם חשודה לאכול איסור רק בסעית אחרים אם חשודה להאכיל לכשרים. בעיני עולם מקרי נדה רק בנשואה. חשודה לבעל א' אי מהימנא לב'. אף בשעת וסתה נאמנת מטעם ספק דרבנן ומטעם מנו. נאמנת לומר פלוני טיהר לי הדם מטעם על"ג, אם עתה א"א לגלוי מהו. גם על ההפסק טהרה נאמנת. מזנה אם צריכה להמתין כ"ר חודש

) בין פנויה. הנה המחבר השמיט כאן הך דינא דאין חילוק בין פנויה המובא ביתה יוסף ואף דזה אינו נכלל בלשון אונס שכתבתי בריש אות א' דקאי על בת יום א' דעכ"פ י"ל דמיירי בקיבל אביה קדושיה דבת יום א' מתקדשת עי' אה"ע סי' ל"ז ס"א ובאחרונים שם מ"מ מלבד הפשוטית בזה עוד י"ל דנכלל במה שלא כתב המחבר האשה כלשון הכלבו דאז הוי אמינא דקאי על אשה המבוררת בקרא גבי נשואין עי' תוס' ריש קדושין וע"כ כתב המחבר אשה ועוד י"ל דאולי סמיך על מ"ש בב"י סי' קצ"ח על מ"ש הטור באיש אינו חוצץ ובאשה בנשואה חוצץ ובפנויה אינו חוצץ שכתב דלא הו"ל לאשמעינן דין האיש והפנויה אלא דנמשך אחר לשון המשנה והנה באיש ניחא אבל בפנויה הלא אצטריך הטור לאשמעינן דאין חילוק בין פנויה לנשואה באיסור נדה כמ"ש כאן אך כוונת הב"י שם כמ"ש בב"י כאן בשם הריב"ש דהטעם שלא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יבואו לידי מכשול בהסתלק איסור נדה החמור ועי' מג"א סי' תר"ו סק"ח דטעם טבילת עיו"כ משום תשובה דהא אפילו נערים ובתולות שהם בני מצות טובלות ולפעד"נ דבתולות לא יטבלו גם אז דיש חשש מכשול ועי' יומא י"ט ע"ב א"ל אליהו אמריתו אמאי לא אתי משיחא והאידנא יומא דכפורי הוא ואיבעול כמה בתולות בנהרדעי ועי' ג"כ בסוטה מ"ו שכולן נתעברו אמן בהן ביו"כ ועי' ג"כ במס' בבא מציעא דף צ"ג בעובדא דכובס ואף שי"ל דהיה מטעם שבנות ישראל (כפי גירסת בבלי וירושלמי ובמשנה סוף תענית איתא בנות ירושלים) אז יוצאות וחולות בכרמים ואומרות בחור שא עיניך ועי' תוס' מגילה ל"א טעם שקורין למנחה ביו"כ בעריות לפי שהנשים מקושטות ביותר וא"כ עתה שנבטל זה אין חשש בטבילתם אך י"ל דשמא] ואולי מה"ט שנסתלק איסור נדה החמור [ואפשר דאיסור נדה לבד חמור ג"כ מיו"כ דביו"כ יש עכ"פ דעת רבוותא דשאר ענוים רק מדרבנן עי' מחה"ש רסי' תרי"א ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ל"ב ואף להסוברים דכלהו מה"ת אפשר דעכ"פ בעיני העולם נדה חמור עי' מ"ש לקמן וצ"ע מתוס' חולין ק"א ד"ה הזיד] ועי' ש"ך סי' קצ"ז סק"ג ובאות הקודם כתבתי דגם דעת הרמ"א כן [וזה דלא כמ"ש בס' אבן גדולה דגם פנויה ובתולה יושבת ז"נ עד טבילה דבאמת לא נכון בפנויה הטבילה כמ"ש] וכיון שכן שפיר הקשה הב"י על הטור דלא הו"ל לאשמועינן טבילת הפנויה. אך דעפ"ז יקשה מדוע הביא הב"י גופיה בש"ע בסי' קצ"ח ס"ו הך דינא ונראה לפענ"ד דהדר בו רבינו הב"י מקושיתו דלא הו"ל לאשמעינן דין הפנויה דבאמת צריך לאשמעינן לדיוקא כמ"ש הט"ז בסי' קצ"ח סק"י בשם הב"ח עי"ש או י"ל לפע"ד דהדיוק הכי דהנה בכל מקום הפי' פנויה כל שלא נשאת והוי אמינא דגם כלות הטובלות קודם חופתן יש להם דין פנויה שאינו חוצץ בהם לכך קמ"ל דדוקא פנויה גמורה שאינה נשאת היום אינו חוצץ ולא בכה"ג דזיל בתר טעמא ובכה"ג ודאי מקפדת שלא תתגנה. ויותר נ"ל בפשיטות דרצה המחבר לאשמעינן בפירוש בש"ע שלו הך דינא דאיסור נדה נוהג בפנויה ג"כ שהשמיטו בסי' קפ"ג וכתבו בסי' קצ"ח ועי' אה"ע סי' כ"ו ס"א ובביאור הגר"א שם. ובאמת יש קצת נ"מ בזה ע"פ מ"ש הבאה"ט כאן בשם מהר"ם מינץ לענין הבא על הפנויה שצריך תשובה כבועל נדה אם לא בידוע שטבלה כדינה וכן נ"מ לענין פסול לעדות עי' נוב"י מה"ת אה"ע סי' קל"ב ובהתשובה מהה"ג ר' יצחק אלחנן ני"ו שיודפס בסוף. וכן באיש נ"מ לענין בע"ק להמחמירין בה גם עתה עי' ס' האשכול הל' תפלה סי' א' ושע"ת סי' פ"ח ומחה"ש סי' תר"ו ובעמודי אש בית תפלה ומ"ש באוהל ראשי בשמים אות י"ב אם צריך ליזהר בחציצה ויש להעיר לפע"ד מירושלמי ברכות פ"ג ה"ג בריב"ח נוכל לומר על האי גוף קדוש ושכח והלא י"ל בנמצא אח"כ דבר חוצץ עליו ועי"ש עובדא דר"י בן יוסי הוה באילפא חמא חד קטר גרמיה בחבלא ובעי מסחי וכו' ואכמ"ל עוד י"ל נ"מ לנודר לטבול כדינו דצריך לטבול בלי חציצה אף דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. שוב ראיתי בתפארת למשה וחי' רעק"א בסי' קצ"ח שכתבו נ"מ לענין גר וגיורת וצע"ק מש"ך רס"ח סק"ז עיי"ש ואכמ"ל

והנה הך דאיסור נדה נוהג גם בפנויה הוא פשוט עי' ביאור הגר"א כאן ובאה"ע שם ושו"ת בית אל ריש ח"ב שמביאין לזה ראיות מש"ס ועי' ג"כ סוטה י' א"ל פנויה אני וכו' שמא טמאה את וכו' ועי' ע"ז י"ח ותוס' יבמות ל"ד ד"ה מתוך ועי' ריב"ש סו' תכ"ה מדכתיב ואל אשה סתם ולא אמר אשתך עי"ש ובאמת לכאורה מזה אין ראיה די"ל שרצה לאשמעינן כמ"ד במכות י"ד לחייב על כל אשה ואשה אך דלכל זה י"ל ראיה דאל"כ הוי קמ"ל דוקא אשתך ולחייב על כל אשה ואשה הוי קמ"ל מקרא אחרינא אלא ע"כ דאין חילוק ועי' תוה"ש וכו"פ ואכמ"ל

אציג מה שהשבתי לחכם א' ע"ד שאלתו בפנויה שילדה לזנונים והוסיפה פשע וחנקתו ומת אם מותר אדם כשר לישאנה לאשה זה תשובתי הנה החו"ד בסי' קפ"ה סק"א חקר בא"א שזינתה ברצון תאסור לכל אדם דהא לא מהימנא אנדה ואפילו פנויה שזינתה ה"ה שתאסר בשעת ווסתה עי"ש. והנה ע"ד א"א שזינתה י"ל דנהי דחמיר בעונש מ"מ למ"ש המחבר בסי' קי"ט ס"ה דהעיקר במה שחמור בעיני בני אדם חשוד גם על הקל עי' ש"ך שם ס"ק י"ב א"כ י"ל דאולי איסור נדה חמור יותר בעיני בני אדם כנ"ל [ובזה י"ל