מור ואהלות קע

מפירש"י שם ועגול להכי טהור דאם כפירוש שאומרת שלא הרגישה ואנן אמרינן אימר טעתה עי' כו"פ וס"ט כאן קשה ג"כ הא בהך דעד ומי רגלים תמיד הוי ס"ס שמא ממי רגלים או מן הכר בא ואת"ל מגופה שמא לא טעתה ובאמת לא הרגישה דהך דמשוך מ"מ אפשר להיות מן הכר כך דרק עגול אין דרכו בקנוח עי' רש"י שם] וע"כ כפי' הראשון. וצ"ע מרש"י נדה ג' ע"א ד"ה מרגשת וכו' השתא בבדיקת עד נפיק ועי' תוס' שם ד"ה מרגשת. ואפילו בדקה בעד הבדוק ולא הרגישה דליכא ס"ס לכל זה לא מצאתי ברמב"ם שיסבור דהוי מה"ת וכנ"ל באות ד' [זולת המשמרת הבית ס"ל כן ואכמ"ל] אך כשהרגישה אף שי"ל שטעתה בהרגשת עד לכל זה כיון דליכא ס"ס מסתמא לא תלינן במלתא רחיקתא שטעתה ואמרינן שחזקת דם שבא בהרגשה אף שהוא מהלול ולחוץ וכנ"ל שם אבל בתשמיש בשהרגישה בזיבת דבר לח אף דליכא ספק ספיקא אפשר נכונים דברי חו"ד הנ"ל שא"צ לפרוש באבר מת דתלינן בהרגשת שמש [זולת כשהרגישה הזיבה ממקום המקור יש להחמיר עי' חת"ס סי' קמ"ו] אך כשמצאה דם ואומרת נטמאתי אמרינן שחזקת דם בהרגשה מה"ת ולא תלינן כלל שטעתה ואפשר דבשמשה אף שלא הרגישה כלל טמאה ודאי כשמצאה דבזה אמרינן אימר טעתה בהרגשת שמש וסברא דלא הרגישה [ולולא דמסתפינא אמינא דבשמשה ישינה ולא ידעה בהרגשת שמש ומצאה דם אינה טמאה מה"ת דאין חשש שמא הרגישה ולאו אדעתה עי' נדה ג' ומ"ש באות ד' וצ"ע. ועוד צ"ע אם ראתה כך ג"פ מחמת תשמיש אם נאסרה לשמש לעולם אף כשהיא ערה ואכמ"ל] והנך תלתא אוקימתא לאו בחדא מחתא נינהו דאימר האחרון של שמש לחומרא דרגילה לראות ע"י חימום התשמיש כנ"ל שם וכן י"ל דמתאות נפשה לתשמיש לא נתנה לב על הרגשה ועי' נדה ג' שם ואם הרגישה בפה"מ וכדומה וכן כשאמרה סתם נטמאתי בזה ודאי צריך לפרוש באבר מת לכ"ע עי' לעיל שם. ובאמת ראיתי באחרונים דס"ל דאחר מי רגלים או תשמיש או ע"י בדיקת עד כשמצאה דם בלא הרגשה כלל להחמיר מה"ת כהפי' דאימר הרגישה וטעתה ואף שלהנ"ל לא משמע כן מ"מ י"ל כיון דבעיקר הדבר אם יש הלכה כשמואל דדוקא הרגישה אף שבש"ע הובא בלי חולק לכל זה יש לשדות נרגא ממה שהרי"ף ורא"ש וסמ"ג וראב"ן לא הביאו לדשמואל ועי' ס"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג ד"ה אך עדיין לזה י"ל דע"פ סברא קלה החמירו מה"ת כל שודאי מגופה ואכמ"ל

ובדרך פלפול קצת י"ל דלהסוברים ווסתות מה"ת יצמח קולא בשלא בזמן הוסת כשראתה בהרגשה ויש סברא לתלות דטעתה תלינן משום דאין אורח בא בהרגשה אלא בזמנו [ועי' ש"ך סי' קפ"ז סק"כ] משא"כ להסוברים ווסתות דרבנן דמי מה"ת שלא בזמן הוסת כבזמן הוסת ולא תלינן [וצע"ק] ועפ"ז י"ל דרב ושמואל דפליגו בנדה ט"ז בענין ווסתות אי הוי מה"ת לשיטתם אזלו בהך דמגילה ט"ו ע"פ ותתחלחל המלכה כנ"ל ובאות ז' דהיה קשה לי איך יחלוקו במציאות אם פירסה נדה או שהוצרכה לנקביה הלא אלו ואלו דא"ח וכן קשה דבסוטה כ' ונדה ע"א מובא רק הך דרב שפירסה נדה וי"ל דמסתמא אסתר היתה כרוב נשים שיש להם וסת וזה היה שלא בזמן הוסת שנבעתה ונזדעזעה ותרווייהו ס"ל דפירסה נדה כנ"ל שם רק דרב ס"ל דראתה בהרגשה דס"ל וסתות דרבנן לרנב"י דפשיטא ליה בש"ס שם לשיטתו ושמואל לגירסת הע"י ומהרש"א] ס"ל דתלינן ההרגשה לקולא במי רגלים דס"ל ווסתות מה"ת. ועפ"ז לדידן דס"ל ווסתות דרבנן א"כ כשהרגישה שלא בזמן הוסת לא תלינן לקולא במי רגלים ועי' ש"ך סי' קצ"א סק"ז וצ"ע וזה נ"ל טעם להפוסקים המחמירים מה"ת כהפי' דאימר הרגישה וטעתה ולחומרא ואכמ"ל

ט (גם נדה מטמא פחות מחרדל ואף בלא הרגשה. צ"ע על הב"ח בהך דמקור שהזיע בשני טיפי מרגליות. כוונת המחבר דגם ביבש ה"ה. י"ל דביבש א"צ הרגשה בלל מה"ת. בנדה ג"ז י"ל דסתמא קתני. ישוב לקושית התוה"ש בסי' קפ"ח דע"פ הרוב בין האחרון פשוט

) כחרדל עי' ש"ך בשם הפוסקים דה"ה פחות ואף דהיא משנה מפורשת בנדה מ' וכמ"ש בב"י אך שי"ל דקאי רק על ש"ז וזיבה עי' מפרשי המשנה לפיכך אשמעינן דברי הפוסקים ובאמת כל הפוסקים ראשונים ג"כ ס"ל דגם בנדה ה"ה ובסס"י ק"צ כתב המחבר בפירוש דמטמא בכ"ש. ולא ציין הש"ך לדברי המחבר בעצמו שם די"ל אולי דוקא על ידי בדיקה דהוי חשש הרגשת עד משא"כ בלא הרגשה כלל אף דחכמים גזרו מ"מ בכה"ג לא גזרו [ויהיה נפ"מ גם למ"ד בסי' קצ"ד סעיף א' ברמ"א ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת י'] קמ"ל שיטת הפוסקים דגם בכה"ג יושבת עליו ז"ל והמחבר כאן מדרבנן קאמר לשיטת הש"ך דלא כמ"ש באות הקודם ועי' ס"ט בשם הב"ח בסק"ד שפי' כן החומרא ע"פ מ"ד בנדה מ"א מקור שהזיע כשני טיפי מרגליות וכו' אבל חדא אימא מעלמא אתי פי' מן הצדדים דאין דרך המקור להוציא כן ורק מחומרות שהחמירו בנות ישראל על עצמן ובהצטרף עוד ספק יש להקל אף כשהיה ע"י בדיקה ועי' עוד מ"ש בסי' ק"צ ס"ק ס"ז בד"ה תשובה ובס"ק צ"ה ואף כי קושיותיו יש לישב עי' לעיל אות ד' לכ"ז צ"ע דמה זו ראיה להב"ח הא שם מיירי בדם לבן דבזה י"ל דשוים העליה והמקור ובזה אין דם העליה מיעוטא [ועי' חינוך מצוה ר"ז וצ"ע] ובהצטרף ג"כ הך דטיפה א' שקרוב שאין כן מהמקור רק מצדדים לפיכך טהור ועי' נוב"י מה"ת סי' ק"א ובצ"ד להה"ק רמ"מ מלובאויץ ז"ל סי' ק"א שהאריכו בזה. והנה בסי' ק"צ סל"ג כתב המחבר ג"כ דבעד הבדוק אפילו כחרדל טמאה ומ"ט כפל דבריו ונלפע"ד דכוונתו כאן דנקט חרדל שהוא יבש עי' שבת צ"א ונדה י"ז אפילו מלאה חרדל ועי' רש"י שם ובזה יתישב לי לשון הגמ' המובא ביתה יוסף מנדה מ' אפילו כגרעין חרדל [עי' זוה"ק ויקהל דף קצ"ז ובגמ' שלפנינו איתא כעין החרדל אשר עפ"ז פי' בתר"י ברכות ל"א דהכונה למראה החרדל עי' ב"י כאן ועי' רי"ף פ' כל הבשר בהך דכעין תורא] פי' שהוא יבש. ולולא פי' רש"י ז"ל בנדה מ"א ד"ה טיפי מרגליות דם לבן וצלול אמינא דגם שם דוקא ביבש כמרגליות אז מסתבר שאינו מן המקור אבל בטיפה לחה לא אמרינן דמעלמא אתאי [דלא כמ"ש באות ד'] וגם מי יודע שיעור טיפה א' או ב' כל שהוא לח דגם טיפה קטנה יכולים לחלק לכ"ש [ועי' תוס' חולין קי"ב ד"ה תר גללי] לזה קמ"ל המחבר דאפילו ביבש בלא הרגשה החמירו הן אמת דצ"ע לפע"ד דבקרטין יבישים שאין דרכם לבוא בהרגשה עי' ס"ט כאן סק"ב ובסי' ק"צ ס"ק ס"ז דבהם לא אמרינן חזקת דם שבא בהרגשה ולפע"ד צ"ע דאפשר בהם א"צ הרגשה כלל מה"ת כיון דאין דרכם בהרגשה ועל זה לא קאי הך דשמואל עד שתרגיש ויתישב קושית הג' חת"ס סי' קנ"ט דאיך משכחת כרת ומלקות לבא על הנדה כשאומרת שלא הרגישה עי' מ"ש בסק"ה ובסי' קפ"ד ס"ב דמשכחת בדם יבש [אך דצ"ע בנדה ג' הא איכא ישינה ע"ש ולא אמר הא איכא הך דדם יבש] ודברי המחבר יתפרשו דאפי' לא ראתה אלא טיפת דם כחרדל ובלא הרגשה טמאה מה"ת בכה"ג שהוא יבש ולא קשה מ"ז מהך דמקשה בנדה נ"ז על שמואל מאשה שעושה צרכיה ומנמצא על שלה ולא משני דהתם בדם יבש מיירו די"ל כיון דמתניתין סתמא קתני וכמ"ש בס"ט בחידוד דף י"ח תוס' ד"ה כאן ועי' מ"ש באות ד' דאל"כ קשה ג"כ מה מקשה מעד שהיה נתון ומאשה שעושה צרכיה דלמא מיירו תוך ז"נ דסותר אף בלי הרגשה ועי' מ"ש באות ז' ובאחרונים אלא ע"כ דסתמא קתני ועפ"ז י"ל מ"ש בתוה"ש סי' קפ"ח ד"ה בין לח בין יבש בשם הסמ"ע דהלא על פי הרוב בין האחרון פשוט יותר [דלא כמ"ש בשפ"ד סי' נ"ז ס"ק י"ז ומשבצות י"ד דאין קפידא] די"ל דגם כאן ביבש יש דברים שפשוט יותר דהרי אפשר דביבש א"צ הרגשה ועי' מ"ש באות ג' לענין שחור ובאות ד' לענין ספק עליה דיבש חמור [עוד יש לדחוק דרק כששני הדברים תמיד נזכרים הפשוט לבסוף