מור ואהלות קסט

אומרת שמצאה דם בגופה בלא הרגשה אז טהורה אבל כשראו הדם שותת מבין רגליה לא מהימנא שלא הרגישה וכ"ש הוא מגדולה דלא מהימנא בכה"ג למ"ש לעיל אות ה'. ויש ראיה לזה דהלא גם קטנה חוששת כשתבעוה לינשא להצריכה ז"נ דודאי ראתה ולא מהימנא כשתאמר שלא הרגישה לדברי המקנה עיי"ש. התנאי הב' דהיינו דוקא עכ"פ בקטנה שהגיעה לכלל דעת ומבת ג"ש ויום א' שעכ"פ יש גילוי מלתא שאינה מרגשת כשאמרה כן אבל תוך ג"ש דאמירתה לאו כלום י"ל או דאינה מבחנת או דאינה נאמנת ואף שלא ראו הדם שותת מבין רגליה טמאה כל שודאי מגופה אף שאומרת שלא הרגישה ובפרט כשראו שותת דלא עדיפא אז מקטנה בת יום א' שמטמאה בנדה כנ"ל באות א' שפשוט שאין אנחנו מבינים בהרגשותיה ואף בזיעזוע גופה ואפ"ה טמאה משום חזקת דם שבא בהרגשה. וראיתי בס"ט סי' ק"צ ססק"א שכתב דאין לומר דמספיקא טמא דהלא להרמב"ם כל ספק דאורייתא להקל והנה מלבר שאין זה ברור באיסור כרת לשיטחיה עי' כ"מ סוף פ"ט מהל' ט"מ ועי' מהרי"ט בתשובה ח"ב סי' א' ואכמ"ל עוד קשה עליו דהלא בלא"ה לכ"ע מוכח כן דהנה בנדה ל"ב מעשה בפומבדיתא והטבילוה קודם לאמה וכו' משום תרומת חו"ל והא ודאי דהתרומה רק מדרבנן ובספק כה"ג הוי להקל וע"כ דהטומאה משום חזקה דהוי מה"ת. ואפשר דמזה ג"כ יצא לרמב"ם דינו דחזקת דם שבא בהרגשה ומיירי שבדקוה ומצאו הדם מהלול ולפנים ועי' מ"ש באות ד'. ושוב ראיתי בשו"ת רעק"א שם שהקשה על הש"ך מנא ידעינן דראית קטנה היתה שלא בהרגשה דאטו עדותה מששא אית בה עיי"ש ועי' נוב"י מה"ק חאה"ע סי' ס"א] ומה"ט הקשה בנדה י"ג החרשת והשוטה והסומא פקחות מתקנות אותם דאמאי לא חשב ג"כ קטנה שהוחזקה להיות רואה והנה הוא קאי על יותר מג"ש ועל זה י"ל כיון דגלתה לנו התורה וספרה לה דמהימנא וכן בת ג"ש ויום א' ביאתה ביאה לכל דבר וכיון דהתורה האמינה לבעלה וה"ה לתרומה דשוים המה [אף דעיקר קרא דוספרה בקדשים כתיב עי' חת"ס סי' קמ"ז] דאל"כ קשה מה מקשה שם מדתניא א"ר חרשת היתה בשכנותינו דלמא זה לבעלה והמשנה בתרומה מיירי וע"כ דל"ש ועי' יו"ד סי' קצ"ו ס"ח ומה לנו לחשוש שמא טעתה התורה התירה ספק טעותה. וראיתי בקנאת סופרים השמטות למי נדה תשובה י"ז דהך וספרה לה י"ל דבגדולה מיירי ולא נלפענ"ד כן דהרי הפסוק סתמא קאמר וכשהיא בת ג"ש ויום השותה התורה כגדולה לביאתה רק שאינה לוקת על ביאת איסור אבל הבעל לוקה ג"כ ולדידיה אין חילוק אך בתוך ג"ש מצאו דברי קן בדברי רעק"א שעמד בזה. כן יש קולא כשאין דם לפנינו רק שאומרת שהרגישה בדם שנעקר ממקורה ולא יצא כיון שאין בה נאמנות ואין בה דעת להבחין תוך ג"ש אמרינן דשמא הרגשת מ"ר הוא ואפשר ג"כ מדרבנן א"צ לבודקה דמעמידין אותה על חזקת טהרה כיון שעכ"פ לא הגיע זמנה לראות ועי' ס"ט ועוד באחרונים מ"ש על דברי הש"ך הנ"ל ואכמ"ל

והנה מאז נפלאתי על לשון המחבר שזכר ג"פ טיב ההרגשה והוא שתרגיש וכו' ומיהו משתרגיש וברסי' ק"צ עד שתרגיש ולכאורה די בזכרו פ"א. ונלפע"ד דכיוון למ"ש האחרונים דשלשה הרגשות יש א' שנפתח מקורה ב' שנזדעזע גופה ג' זיבת דבר לח וכשראתה דם אחר הרגשות האלו טמאה מה"ת ומ"ש בסי' ק"צ דבהרגישה שנפתח מקורה ולא מצאה כלל יש מי שאומר שהיא טמאה פי' דבזה רק טמא מספק עי' נוב"י מה"ת סי' קי"ח ומנ"י שם ועי' מ"ש בסי' קפ"ז. והנה האחרונים האריכו בזה ע"פ שיטת רדב"ז ח"א סי' קמ"ט החולק בזה ועי' ס"ט סי' ק"צ סק"ג ומהתימה שלא העירו מרש"י סוטה כ' ד"ה מרפיא הדמים פותח את המקור שלכאורה מה בעי בזה וע"כ דהכי פירושו לפע"ד דאף שבדקה עצמה ומצאה טהורה לכ"ז אמרו הוציאוה כיון דמרפיא הדמים פותח את המקור וא"א לפה"ק בלי דם ועי' מ"ש באהל ברכות והודאו"ת י' ועכ"פ לא גרע מספק דשמא פירסה נדה [ואפשר דג"כ לא מהימנא לומר דמצאה טהורה]. ואלו ג' הרגשות נרמזים ג"כ ברמב"ם הל' א"ב פ"ט ה"א ובכלבו וז"ל אין האשה מתטמאה מה"ת וכו' עד שתרגיש [פי' שנזדעזע גופה כמ"ש בפ"ה שם הי"ז דלא כמ"ש באות ד'] ותראה דם [ע"י פתיחת המקור] ויצא בבשרה [על ידי זיבת דבר לח] ואחר כל אלה אתפלא דמי הנביא שהגיד לנו ג' הרגשות האלה וכל שלא מצינו מקור מש"ס לזה אין אתנו יודע עד מה ואלף נשים כעד א' הם ונלפע"ד דסוד ה' ליראיו וכולם נלמדים מהנך תלתא אוקימתא בנדה נ"ז אימר הרגשת מ"ר ואימר הרגשת עד ואימר הרגשת שמש דבהך אימר הרגשת מי רגלים נלמד הך דנזדעזע גופה וכמ"ד במגילה ט"ו ע"פ ותתחלחל המלכה מאוד דמתרגמינן ואיזדעזעת] אמר רב שפירסה נדה ור' ירמיה [וגי' עין יעקב ומהרש"א ושמואל] אמר שהוצרכה לנקביה הרי דבזה שייך לטעות דשוים וכמו שיתבאר ואי אפשר לפרש בהרגישה שנפתח המקור דהרי פתיחת מי רגלים במקומם הם למטה ממקום המקור עי' ט"ז סי' קצ"א בשם מהרי"ו ולא שייך לטעות בזה ובפרט כשהרגישה באמצע קלוח דכבר נפתח מקום מ"ר ואיך שייך לטעות בפתיחת המקור וכמדומה שראיתי בספרי הרופאים שבעת יפתחו המי רגלים לא יוכל המקור לפתוח וכמו כן במעינות האיש ועי' בכורות מ"ד ולעיל אות ד' וצע"ק] וכן א"א לפרש הרגשת זיבת דבר לח דא"כ היכא קאמר ה"ד אי דארגישה דהלא ודאי הרגישה בדבר לח דהרי כל בית החיצון לח מן המ"ר וע"כ דהיינו הרגשת שנזדעזע גופה ותלינן שהוא מהמי רגלים וכמ"ש הרמב"ם שם פ"ה הי"ז כשהשתינה ואפילו הרגיש גופה ונזדעזע ועפ"ז נלפע"ד במ"ד בע"ז כ"ד כמאן קרו פרסאי לנידה דשתנא מהכא כי דרך נשים לי ועי' אגדות מהרש"א מה שהקשה שם ועוד היה קשה לי כמ"ש תוס' בר"ה כ"ו דמה נפ"מ בזה ועוד יש לדקדק בחילוק מתיבת נידה ביוד לנדה בלא יוד עי' במפרשים ברש"י איכה א' ח' י"ז דביוד לא הוי לשון נדה ממש וזהו כגון שלא ראתה רק עם מ"ר דטמאה רק מצד חומרא מספק וקמ"ל דקרו פרסאי לנידה מספק דשתנא מלשון דרך שתן מהכא כי דרך נשים אף שי"ל דלא היתה נרה רק מספק שנבעתה וקימ"ל ביעתותא מרפיא כנ"ל ואגב י"ל דרחל ח"ו לא אמרה שקר וכוונתה למ"ד בשבת פ' ר"ע דע"ז מטמאה כנדה] וכן הך דאימר הרגשת עד א"א לפרש דטעתה בדמיונה שסברה דנזדעזע גופה או דבר לח זב כדם נדה ואנן נימא דהוא על ידי העד דמה ענין זה לזה אלא ע"כ דהטעות מפתיחת המקור ובאמת הוא רק שציערתה בדיקת עד כמ"ש רש"י שם ועי' ג"כ רש"י סוטה שם ד"ה ביעתותא מרגשת בצערה ועי"ז מרפיא וכו' וכנ"ל ועי' מ"ש באות ב' וכן הך דאימר הרגשת שמש א"א לפרש דטעתה בדמיונה שנזדעזע גופה דא"כ מה זה הזיעזוע ועי' רמב"ם שם פ"ד הי"א וב"י סי' קפ"ה] וכן א"א לפרש פתיחת המקור ע"פ מ"ש הרמב"ם שם פ"ה ה"ד דבשעת גמר ביאה האבר נכנס בפרוזדור ואינו מגיע עד ראשו שמבפנים אלא רחוק ממנו מעט וכו' וכפי שאין חשש ממי רגלים לפתיחת המקור שהוא רחוק ממנו כנ"ל כן ה"נ ובפרט לפי מ"ש מהרא"י בפסקיו סי' מ"ז דאם מרגשת שנפתח החדר פשיטא דטמאה עי"ש וכמ"ש בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' י' בכיונתו דשוב א"א למתלי בהרגשת שמש רק בהרגשת מקור ולא מהני בדיקת שפופרת בכה"ג עי"ש הרי דא"א למטעי בזה כלל ועי' מ"ש בסו' קפ"ז בחקירה א' וכן ע"פ מ"ש בחת"ס סי' ק"ס דבעת תשמיש נעצרו העורקים ודאי אין חשש בטעות פתיחת המקור ועפ"ז תראה ג"כ שלא צדקו דברי החו"ד בחידושים ססי' קפ"ה וביאורים רסי' ק"צ דאף שאמרה בשעת תשמיש מרגשת אני א"צ לפרוש באבר מת דתלינן בשמש ועי' נוב"י מה"ק סי' נ"ה והלא מהנ"ל איפכא הוא דבהרגשת פתיחת המקור ודאי לא תטעה ואולי כוונתו באומרת מרגשת אני זיבת דבר לח דבזה י"ל דטעתה בלחלוחית הזרע וזהו הרגשת שמש הוא שעל ידו יתלחלח בזיבת דבר לח

והנה כל זה להפירוש בש"ס שם לעולם דאירגשה שאומרת שהרגישה ואפ"ה אמרינן אימר טעתה בכל הרגשה בטעות השייך לו והפירוש הזה נראה יותר עי' רדב"ז ח"א סי' קמ"ט ושכן נראה