מור ואהלות יז

ישראל י"ל ב' פנים. הערות דבתשובה מאהבה נעשו כזכיות. אדה"ר עשה חשובה מאהבה וקין עשה מיראה פי' הפסוק ישובו יושבי בצילו. ישוב להקושיא דמדוע נתגרש מהגן. אדם אכל ח"ש, מחלוקת הנחש וחוה. אדם למד מנודר יין לביהמ"ק. הערות בענין חזי לאצטרופי אם ב"נ מצוה בח"ש. הל"י טעה

) ועתה אבוא לישב המקראי קודש שהתחלנו באות ז' דהנה התשובה מפחד השופר נקראת תשובה מיראה ועי' יומא פ"ו דמיראה נעשים כשגגות וי"ל דבע"ה שאינו יודע להזהר כמעט גם המזיד נחשב כשוגג ולפיכך גם תשובה מיראה פועלת להפוך החטא שלו דהוי כשוגג לזכות משא"כ לת"ח ששגגת תלמוד עולה זדון א"כ נהפוך הוא דגם כשחטא בשוגג צריך תשובה מאהבה דוקא שיהיה כזכיות, והנה אמרו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' וזה ודאי רק כשנעשו זכיות ע"י התשובה אז מגעת עד כסא הכבוד, והמקרא הזה י"ל בו ב' פנים א' שקאי בע"ה שאף מיראה מגעת עד ה' לזה מפרש כי כשלת בעונך באותו שהעון שלו נחשב למכשול כשוגג אבל בת"ח צריך מאהבה דוקא, ב' שקאי בת"ח שישוב מאהבה דוקא ונתן טעם כי מיראה יחשב לו העון לשוגג ומה נ"מ לו שהרי בת"ח השוגג דמי למזיד וזהו כי כשלת בעונך אף המכשול שהוא שוגג בעונך יקרא שהוא מזיד, וזהו פי' הפסוק השני קחו עמכם דברים מדבר לשניהם להת"ח שידרוש דברי כבושין ולע"ה שישמע דבריו [עי' שו"ת מהרי"ט ח"א סי' ב' דדרוש בכלל דיבור הוא] ושובו אל ה' לע"ה אומר הנביא דאפילו מיראה ישוב והפי' אמרו [אותיות מורא] אליו כל תשא עון שישא לכם כל העון עד שיחשב כזכות ולהת"ח הדורש הזהיר וקח טוב פי' שיקח תשובה מאהבה שזה בלימוד התורה כמובא בספרים] שנקרא טוב ובזה נשלמה פרים שפתינו שיחשב כזכיות עד כי א"צ קרבן כמ"ד כל העוסק בתורת עולה כא לו הקריב עולה, ועי' במקנה קדושין בהקדמתו אות י"א ע"פ חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכור לי בכדי שיחשב לי עוד זכיות וזהו שסיים למען טובך שזהו בתשובה מאהבה. וי"ל בזה ג"כ מ"ש חז"ל מקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד מיירי בתשובה מאהבה שנחשב להם עוד זכיות ועי' מד"ר נשא פ"י שהקב"ה מונה לו זכיות הה"ד מור ואהלות קציעות כל בגדוחיך כל הבגידות שבגדת בי הרי הן כמור ואהלות, ועי' בני יששכר חודש תשרי מאמר י' אות כ' ע"פ ישובו יושבי בצילו יחיו דגן ויפרחו כגפן כמו שהם נשתנו למעליותא בברכתם כשנשתנו להמוציא ולהגפן כן בתשובה מאהבה נשתנו למעליותא לזכיות, וי"ל דלזה סיים זכרו כיין לבנון עי' מד"ר ויקרא א' חביב עלי שמותם של גרים כיין ע"ג המזבח עי' אסיפת אמרים שם ועי' ש"ע אה"ע סי' קכ"ט ס"ו ובט"ז שם ואכמ"ל, ולפיכך בפסוק הקודם אמר יהי כזית הודו דאף שהזית מר [עי' עירובין דאמרה יונה יהי מזונותי מרורים כזית ועי' ש"ך יו"ד סי' צ"ו סק"כ ודורש לציון דרוש י"א] לכל זה לי ההוד וריח לו כלבנון דבתשובה מאהבה גם הבגידה נחשב לבשמים כנ"ל. וע"פ מ"ש באות הקודם דאדה"ר ביום זה עשה תשובה ועי' עירובין י"ח דחסיד גדול היה וע"כ עשה תשובה מאהבה כנ"ל, ומ"ד שם כיון שראה שנקנסה עליו מיתה וכו' לא שמצד היראה עשה תשובה רק הכי פרושו שמצד קנס [עי' ג"כ בשבת נ"ה מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר וזה דלא כמ"ש בס' שמן ששון להמג"א בפ' בראשית על הקושיא שמחמת חטאו נתמעטו המאורות ונתחייב לשלם שבעתים והלא אין אדם מת ומשלם ותירוץ ב' שלו לשיטת רבא בכתובות דדוקא כרת פוטר ולא מיתה בידי שמים ואיתא בשבועות חמורות ח"כ קלות חייבי מיתה בידי שמים ואמרינן בכתובות חידוש הוא שחדשה תורה בקנס וזהו קושית מ"הש מפני מה קנסת וכו' דודאי מיתה זו בתורת קנס דאל"כ למה מת ומשלם וקנס חידוש הוא לפיכך מת ומשלם וא"כ הקשו כיון שמצד הדין פטור מפני מה קנסת והשיב להם הקב"ה מצוה קלה צויתיו ועבר פי' כיון דהוי מהקלות שרק חייב מיתה בידי שמים לכך מת ומשלם אבל המיתה מצד הדין ועי' דורש לציון שם ואכמ"ל] שהוא חסיד גדול וסביביו נשערה שהקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה אבל ע"פ דין היה יכול להנצל כמ"ש לקמן ע"כ עשה תשובה מאהבה. ובזה נבין פי' המדרש הנ"ל באות הקודם ע"פ ויצא קין כי קין עשה תשובה מיראה ע"כ אמר ונתפשרתי לשון פושרין לא קר ולא חם פי' לא מזיד ולא זכיות ואמר אדם כל כך גדול כוחה של תשובה פי' אפילו מיראה וכ"ש מאהבה ועי' בהקדמת שו"ת אבני מלואים לזה פתח ואמר משל"ה פי' כמו אכילת אדם בשבת שגוף האכילה גשמי ואפ"ה זכות גדול הוא ומקבלים שכר עבורה עי' מד"ר פ' עקב כן תשובה מאהבה נעשה כזכיות ולפיכך התחיל טוב להודות כי טוב מרמז על תשובה מאהבה כנ"ל. וי"ל דרמז בו בהפטורת שובה ע"פ מ"ד בסנהדרין דף ע' ח"א עץ שאכל אה"ר תאנה היה וח"א חטה היה וח"א גפן היה ועוד יש במדרשים דאתרוג היה וכששב נתקנו כולם וזהו שאמר ישובו יושבי בצילו קאי על תשובת אדם שישב בצל ה' או יושבי בצילו שנתישב התאנה למ"ד תאנה שנאמר בו ביונה סי' ד' להיות צל ולמ"ד חטה יחיו דגן שנתקן הדגן ולמ"ד גפן יפרחו כגפן ולמ"ד אתרוג י"ל דנרמז במ"ש וריח לו כלבנון ועי' כתובות ס"א דאכלה אתרוגא הוי לה בני ריחני עיי"ש ואכמ"ל

עוד י"ל דלכאורה קשה דהא התשובה צריך להיות באותו מקום וכאן שנתגרש מהגן איך היה התיקון אך י"ל ע"פ מ"ד בס' שערי שמים דאדם אכל פחות מכשיעור וי"ל דסבר כמ"ד ביומא ע"ד דחצי שיעור מותר מה"ת ולא ס"ל טעמא דר"י משום חזי לאיצטרופי וכן הלימוד מכל חלב עי"ש וי"ל דזהו שאמר הנחש הכי אמר לכם ה' לא תאכלו מכל עץ פי' אף כ"ש והאשה השיבה דיש ציוי לא תגעו בו פי' דהוי איסור הנאה עי' אוה"ח שם ובזה אף כ"ש אסור עי' צל"ח פסחים מ"ד ומחנה לוי שבועות כ"ב. והנה הלימוד של אדם דמותר י"ל *) דהוא ממ"ש הרמב"ם בהל' מעה"ק פי"ז הי"ד דהנודר ב' לוג יין לביהמ"ק פטור מכלום שאינם ראוין כלל ולא אמרינן דחזי לאיצטרופי ליין אחר שיתנדב, אבל באמת טעה בדין כי אין הנידון דומה וכמו דקימ"ל באמת דח"ש אסור מה"ת ועי' שערי שמים שם דהיה ע"י תערובות וילפינן מכל משרת לנזיר ששרה פתו ביין דגם ההיתר מצטרף לאיסור עי' נזיר ל"ו ומוכרחים אנחנו לומר דבכל התערובות היה כזית דאל"כ הלא ח"ש ע"י תערובות י"ל דמותר מה"ת עי' מהרש"א פסחים שם ומ"כ וכרו"פ סי' ק"ט סק"ד ועי' פמ"ג בשער התערובת ח"ב פ"ב ויד שאול סי' רל"ח סק"א ואכמ"ל] והנה היכא דבשום אופן לא חזי לאיצטרופי אין איסור עיין או"ח סי' תמ"ב ס"ח ב' חצאי זתים דבוקים בכותלים זה לפנים **(גם י"ל ע"פ מ"ש במקום אחר דלפיכך אינו עובר בח"ש על בל יראה עי' שערי תשובה או"ח סי' תמ"ב די"ל דהפי' חזי לאיצטרופי כמ"ד בחולין ק"ג דאם אכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו דחייב וע"כ חזי לאיצטרופי גם לאותו המאכל בעצמו וע"כ לא שייך סברא זו רק באכילה לא בבל יראה ועי' תפארת ישראל תמורה פ"ו ועי' יומא ע"ה ע"ב דקודם שסרחו היו כמלאכי השרת וע"כ דגם הקאה מפה לא היה מהמן וסברת אדם כיון דגם הוא מקודם היה במלאכי השרת ול"ש אצלו הקאה א"כ שוב מותר בח"ש דלא חזי לאיצטרופי ומרומז קצת שם בפסוק אהיה כטל לישראל שכוונתו היה כמו הטל שירד המן עליו לישראל לא היה בו הקאה כן באכילתו אמנם טעה שבאכילתו סרח ושוב שייך בו הקאה וחזי לאיצטרופי: