מור ואהלות טז

כבדו כאבן אמר וא' בסלע שחושב המאמר אם אבן נימוח הוא ע"י התשובה ונגד זכירה הג' מהחורבן שיעשה תשובה תיכף אמר וא' בלבנים שמבין המשל מבגד לבן שנטף עליו חלב שצריך תיכף להעביר הכתם ונגד זכירה א' אמר וא' בעפר שיש לו שפלות. וכן י"ל דעפר הפי' שעוסק בתורה ע"פ מ"ד בתנדא"ר פכ"א ע"פ מי מנה עפר יעקב כמה עפר יש בהן בישראל שהן עוסקין בהן בד"ת ועי' במפרשים מ"ש בזה ולפעד"נ פשוט דהרבה מצות תלוים בארץ וכן יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמונה לאוין והרבה דינים בעפר סוטה ואפר פרה ועפר כיסוי הדם וכדומה לזאת נקרא רוב לימוד התורה בהלכות עפר. שוב ראיתי בזוה"ק פ' בלק דף רי"א שמפורש כה"ג, ובזה ניחא ג"כ מ"ש באליהו זוטא פ"ה דאין אדם לומד תורה אלא מתוך עניות שנאמר מקים מעפר דל ולא נאמר מקים מעפר עשיר והכי פרושו מי מקיים ד"ת שהם בעפר דל דוקא וגם כאן אמר וא' בעפר פי' שעוסק בתורה כמ"ש בזכירה הא' טהור הוא

וכאשר השלמנו הד' זכירות נבוא לפי' המאמר הנשגב המוזכר בריש אות הקודם רב ספרא משתעי זמנא חדא כו' דידוע דאדם גדול נקרא רב ספרא כפי' השם ועי' ע"ז ד' ומכות כ"ד וחולין צ"ג וזמנא חדא זה שבת תשובה משתעי צריך לדרוש להעם דברי כבושין כמ"ש בספרים וכך יאמר להם אזלינא בספינתא רמז לזה העולם שהולך מהרה כספינה בלב ים ועי' בחינת עולם ח"ב פ"א העולם ים זועף וכו' וחזינא האי כוורא רמז על אדם הרשע כמאמר הנביא כדגים הנאחזים במצודה וכו' ועי' ע"ז ג' מ"ד ותעשה אדם כדגי הים מה דגים שבים כשעולים ליבשה וכו' אף בני אדם כשפורשין מן התורה ומן המצות וכו' דאפיק לרישא מימא שאינו מקיים דברי התורה והוי ליה קרני פי' גם בר"ה אין מועיל לו קרן השופר מפני שיש לו בעצמו קרן הגאוה כנ"ל באות הקודם פי' חוץ משל פרה מפני שנקרא קרן. ובזה נבין הפי' בחולין ס' אר"י שור כרסתן ופרסתן פי' שהוא בעל גאוה ואר"י שור שהקריב אדה"ר קרן א' היה לו עי' שו"ת חות יאיר סי' כ' וי"ל דהפי' שהועיל לו קרן השופר מחמת שבעצמו לא היה לו קרן גאוה משא"כ זה הוי ליה קרני כמ"ש וקרני ראם קרניו ועי' ברכו' ל"ג שהשטן מרקד לו בין קרניו ועי' בהג"ה שבטור יו"ד רסי' מ"ח ואכמ"ל] וחקיק עליה פי' על הקרן שופר חקוק הד' זכירות הנ"ל, א' אנא בריה קלה ופי' רשב"ם מבריות קטנים להזכיר מ"ת והערבות של ינוקי דבני נשא בריות קטנים ב' שבים מרמז לזכור דאף אם גדול כים שבר חטאיו לכ"ז יחרד לתשובה, ג' והוינא ש' פרסי כי מהלך אדם בינוני י' פרסאות ליום ובשלושים ימי הירח] עי' יבמות מ"ח ע"ב ובתוס'] המה ש' פרסי להזכיר החורבן בימי הירידה הנמשל לירח כנ"ל, ואזלינא לפומא דלויתן פי' רשב"ם שיאכילני היום זה יום המיתה הנקרא לויתן וכמ"ש העתידים עורר לויתן בכיות תמות כל זה חקוק על השופר הד' זכירות כסדרן ומהרשע נשכח הכל ע"כ אין מועיל לו קרן השופר. ויען שצריך ללמד זכות על ישראל שאף מן הרשע לא נשכח הד' זכירות מגאוה ורום לבב רק מטירדת פרנסה שקשה כקריעת ים סוף נשכח ממנו כ"ז בכל השנה ע"כ אמר רב אשי זה החכם הדורש [מלשון איש רב] ההוא עיזא דימא דבחישא, עיזא זה ישראל כנ"ל באות ו', דימא פי' רשב"ם שכל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה דידוע שהשני שערי חולדה שהיו בהר הבית בדרום מרמזים על יושבי חלד הנמשלים לחולדה הדרה בעיקרי בתים כונסת ואינה יודעת למי מנחת וקוראת גם למאהביה וזהו שערי גזל ועריות שאמרו חז"ל רובם בגזל ומיעוטן בעריות והמה באים מדרום דדי רום הלב עי' יעב"ץ בשער המטרה וזהו שכתב הרשב"ם שהיבשות שלהן יש בים התורה כי המה חוץ מן החולדה שאין להם רום הלב וזהו שציין כדאמרינן בחולין ושם אמרינן מאי קרא שנאמר האזינו יושבי חלד [ובזה י"ל דמישך שייך אלו המימרות שם של הרשעים החשודים בגזל ועריות עי"ש דדמי להחולדה] דבחישא פי' רשב"ם חופרת בים אחר מזונותיה דקשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף ומש"ה נשכח מהם כל זאת ואית לה קרני פי' שמועיל להם קרן השופר להחזירם ולהזכירם לטוב

[ואגב אעירה דמתוס' ע"ז ל"ט ד"ה וסימנך משמע דעיזא דימא טהור והוא שבוטא עי"ש ולכאורה בלא"ה י"ל ראיה דהוא טהור דאל"כ יאסור הלויתן לעתיד מטעם דנתפטם כל ימיו באיסור עי' ש"ך יו"ד סי' ס' אך י"ל דזהו כונת הרשב"ם הנ"ל מבריות קטנים פי' שיש עוד בריות קטנים כמוהו שהם טהורים והוא אוכלם והוי זוז"ג לפטמו ועי' סידור יעב"ץ פ' שירה שיר הלויתן ותוס' לא כתב רק לכאורה עי"ש, ועי' ירושלמי שבת פ"ט הלכה ז' דלויתן היתר הבא מכלל איסור ועי' בקה"ע דפליג על הבבלי דס"ל דלויתן דג טהור ולפעד"נ דהיתר הבא מכלל איסור פרושו כנ"ל מטעם זוז"ג לפטמו וכן י"ל דאף אם העיזא טהור מ"מ ע"פ מ"ד בחולין ק"ט דאסר רחמנא חזיר והתיר מוחא דשבוטא ולהתוס' העיזא היינו שבוטא וא"כ הוי היתר הבא מכלל איסור דהלויתן אוכל המוחא דשבוטא שהוא היתר הבא מכלל איסור ועי' חולין צ"ח דלא נצרכה אלא לטעם כעיקר ולא פליגי הגמרות אהדדי. ובזה י"ל מה שמרגלא בפומא דאינשי להלכה פסוקה שלעתיד יותר החזיר עד שמקשים דא"כ בנפל מחזיר לתבשיל לא יבוטל באלף מטעם דשיל"מ [דמ"ש בשו"ת רמ"א סי' נ"ד דשמנו מאוס לא קימ"ל כן עי' שפ"ד סי' ק"ג ס"ק י"ג] והלא במדרש שוח"ט תהלים קמ"ו ע"פ ה' מתיר אסורים יש פלוגתא בזה גם אם יותר יותרו כל הבהמות טמאות עי"ש, ועי' אור החיים פ' שמיני ע"פ כל מפרסת שמ"ד למה נקרא שמו חזיר שעתיד להחזיר להיות מותר כפשוטו שיעלה גרה ויותר כי התורה לא תשונה ח"ו ועי' שו"ת חת"ס חיו"ד סי' י"ט וא"כ קשה להי"א במדרש שם שיהיה אסור למה נקרא שמו כן ואפשר דהכוונה שיחזור מותר בטעם לויתן כנ"ל ועי' רדב"ז ח"ב סי' תתכ"ח. וקושית העולם דלהוי דשיל"מ אין כדאי לכתוב הישוב שמלבד שלא ברור עדיין להלכה שיותר וכנ"ל עוד הלא לא יותר רק מה שיעלה גרה אבל זה לא העלה גרה עדיין וכן בלא"ה יש עלי' איסור נבילה שלא יותר ועי' רש"י חולין ק"ו רש"י ד"ה חדא מהני לחומרא דבחזיר יש ג"כ איסור נבילה [ועפ"ז י"ל ג"כ מה דקשה להמ"ד שם במדרש דנדה לעתיד ה' מחירה ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ח ל"ו הישובים למה שמועיל ס"ס בנדה הא יש לה מתירין לטבול ולכאורה הלא בלא"ה יל"מ לעתיד כמו חזיר לאידך המ"ד אך שי"ל דהפי' במדרש שם כמ"ש בס' נחלת יעקב שהוא מתירה פי' שיעבור רוח הטומאה מן הארץ ולא יהיה נדה בעולם וי"ל דאז תהיה הדין באשה שתעבור עליה כמה שנים שלא בדקה בזמן ווסתה כלל תהיה מותרת ולא כן עתה עי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ד סעיף ב' וא"כ הך נדה שהיתה אסורה מקודם לא תהיה מותרת גם לעתיד] וכן בלא"ה אף שאנו מחכים בכל יום שיבוא משיחינו מ"מ אין זה וודאי שיבוא המתיר למחר בעוה"ר וכשימתין לעת קץ אולי המאכל יתקלקל עי' יו"ד סי' ק"ב ס"ד וגדולה מזה עי' בש"ע אה"ע סי' ל"א ס"ג באם קדשה בירק או בתבשיל שאינו מתקיים עי"ש ועי' שו"ת חות יאיר סי' קצ"ב שכ' דלפיכך בס' טריפה שנתערב לא הוי יל"מ אף אם ודאי יותר כשיבוא אליהו מ"מ לא הוי דשיל"מ מה"ט וה"נ ואכמ"ל]

ט (חילוק מת"ח לע"ה בענין החשובה. בפסוק שובה