מור ואהלות קסח

מילה ע"ש וה"נ בנ"ד שיחזור למנהגו אח"כ א"צ התרה ולתירוץ היד שאול שם דהתם מצוה לאכול על ברית מילה פשיטא דלא נדר ע"ז אבל הכא לא מיירי אפילו שהוא חולה שאב"ס דאז ג"כ לא נדר ע"ז רק דהמחבר מיירי בשאינו בריא לגמרי ויש לו מיחוש קצת ויש לחוש שמא יחלש מחמת התענית לפיכך צריך התרה ועפ"ז י"ל דה"ה בנ"ד כיון דיש מצות חתן וכלה לשמחם פשיטא דלא נדר ע"ז ועי' יד שאול שהסכים במה"ב גם להדגמ"ר וכן הרב פת"ש שם העתיק דבריו להלכה. וכן יראה ממ"ש בס' חקי דעת אות נ' ס"ק ח"י דמי שנחלש בתענית ב' על ידי ששתה משקה המשלשל דצריך התרה דאין זה אונס דהו"ל לעשותו ביום ג' הרי דבלא"ה א"צ התרה. שוב ראיתי דשאני התם דשייך ג"כ דברי הש"ך דהתם התנה בפירוש אם לא יהיה לו חולי או אונס ועכ"ז בנ"ד נלפע"ד דא"צ התרה וחרטה ואין לצדד היתר מטעם אחר דהך דתבעוה לינשא שצריכה ז"נ הוא רק מדרבנן ומה"ת דוקא הרגישה וא"כ לענין טומאה וטהרה אוקמיה אדין תורה כנ"ל ועי' מ"ש באות ה' דמלבד שי"ל דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם עי' סי' רי"ז בנודר ממבושל ודרך לקרוא גם לצלי ולשלוק מבושל אסור בכל וה"נ דרך העולם שנקראת נדה כל שאסורה לבעלה ואפילו מכתם וה"נ בזה וסמך לזה מראה"ש דף כ"ו קורין לנדה גלמודה גמולה דא מבעלה עוד י"ל דבנ"ד ראתה כמה פעמים בהרגשה קודם והיא נדה מה"ת ופנויות אינם טובלות כמ"ש באות י"א] ויזכה לקול ששון ושמחה ברקידה

ועל דבר שאלתו השניה שאשתו פ"א שכחה עש"ק והדליקה נר א' פחות מדרכה הקודם ואמרו לה נשים שמצד הדין צריכה להוסיף נר א' והוסיפה ועתה שואלת איך הדין אמת זה תשובתי הנה כ"כ האשל אברהם סי' רס"ג ס"ק ג' דצריכה להוסיף אך לאמת מדברי הרמ"א שם י"ל דדוקא שכחה לגמרי מלהדליק [ומזה הוריתי ג"כ פ"א באם הדליקה וכבו הנרות על ידי שלא היה החלב טוב ג"כ א"צ להוסיף דהוי כנאנסה עי' מג"א שם סק"ג דלא אסיק אדעתה וח"ו אין זה סכנה וסי' רע רק שמעתה תקבל להיות נזהרת בזה לברור מחלב טוב] ואף את"ל דה"ה שכחה נר א' כן מ"מ י"ל דדוקא באחד משנים שמכונים נגד זכור ושמור עי"ש [ועי' ד"מ שם] ואז בשכחה והדליקה רק א' צריכה בכל פעם להוסיף ולא בהנוספים מדעתה [ואף שהיה על ידי נס שילדה בן עי שבת כ"ג] ששכחה להדליק א' מהם. ואף שלכתחילה אינה רשאה לשנות מדרכה דהוי כנדר מ"מ אדעתא דהכי לא קא נדרית להוסיף על הנוסף ואף שהוסיפה עתה על ידי הנשים י"ל דאין כאן נדר דהוי נדר בטעות ובשוגג עי' סי' רס"ב ס"ו ואינה מחויבת מדינא להדליק זה הנוסף אך עכ"פ נכון יותר שתחן זה הנוסף לאשה עניה שאין לה להדליק כלל ועי' אליהו רבא ועי' או"ח תרע"א מג"א סק"א ואכמ"ל והנלפע"ד כתבתי כ"ד ידידו דו"ש הק' אליהו פוסק

ח (אם המחבר מה"ת קאמר או מדרבנן. אם ודאי מגופה ושלא בהרגשה צריך שיעור אם עתה ג"כ שיעור כתם כגריס. כשרק עובי הדם כגריס אם טמאה. המחבר קאי לטהר גם בכשיעור. קטנה מג"ש שראתה מנופה אף שאומרת שלא הרגישה טמאה מה"ת. אף לש"ך בקטנה תוך ניפה י"ל דטמאה ואף אם טהורה מ"מ בכה"ג מודה ראיה מש"ס דחזקת דם בהרגשה. לאחר ג"ש דינה כגדולה לנאמנות נדתה דלא כרעק"א וק"ס. תוך ג"ש כשאומרת שהרגישה א"צ לבודקה וטהורה היא. המחבר ורמב"ם וכלבו כוונו לג' הרגשות המובא באחרונים כשהרגישה פתיחת המקור ולא ראתה מקורו מרש"י. ג' ההרגשות מקורם מנדה ג"ז. השגה על חו"ד שבהרגישה פה"מ צריך לפרוש באבר מת ובזיבת דבר לח י"ל דאין צריך לפרוש בא"מ. צ"ע בשמשה ישינה וראתה. שיטת אחרונים דבעד ומי רגלים ושמש אף בלא הרגישה חיישינן שטעתה. למ"ר וסתות מה"ת אז שלא בזמנו תלינן ההרגשה בטעות. רב ושמואל בנדה ט"ו אזלו לשיטתם במגילה ט"ו ועפ"ז יתישב שיטת אחרונים.) והוא שתרגיש. עש"ך שפי' דהיינו מה"ת אבל מדרבנן טמאה אף בלא הרגשה והמנחת יעקב פי' דאף מדרבנן קאמר דטהורה כיון דמיירי בטיפת דם כחרדל שאינו כגריס ועוד ולפע"ד צ"ע דא"כ כך הול"ל במחבר אשה שיצא טיפת דם כחרדל ממקורה וכו' דע"ז הוי קאי הך דוהוא שתרגיש ועי' ג"כ בכו"פ שהשיגו דהלא כיון שודאי מגופה א"צ כגריס ועוד. ובאמת י"ל דס"ל למנ"י כמ"ש במעיל צדקה סי' נ"ט דאף ודאי מגופה צריך שיעור וע' ש"ך סי' ק"צ סק"ג וס"ט ס"ק ס"א ולפעד"נ דתלוי בפלוגתת האחרונים אם מטהרים פחות מכגריס ועוד גם בזה"ז שאין מאכולת מצוי כגריס עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת י' ותלוי ג"כ במה שנסתפק הס"ט שם אם נצרר הדם במקום א' ע"ש ובפת"ש שם סק"ט דכפי הנראה דגם בימי הש"ס לא נמצא מאכולת כגריס אף מצומצם שיהיה עובי דמה כגריס [אך אולי נשתנה הטבעים עי' מה שכתבתי שם] ואם לכל זה לא פלוג רבנן וטהרו הרי דלאו העיקר משום התלייה במאכולת רק גזירת חכמים כך הוא עי' מ"ש שם וא"כ אף ודאי מגופה צריך שיעור כל שאין חשש הרגשה כגון בעד [ונסתפקתי כשרק עובי הדם כגריס ועוש ועל הבגד אינו מחזיק רק מעט אם טמא אפילו מדרבנן די"ל שמא מקודם לא היה השיעור בעובי ואח"כ נשלם השיעור ואף להס"ט שם ס"ק צ"ג שחידש דבנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה והוא מונח ע"ג מקום המק"ט טמאה כיון שהדבר שמקבל טומאה נטמא במשא] ולפע"ד יש להעיר מפרה פ"י מ"ג] מ"מ בכה"ג י"ל כיון שהדם הראשון שלא היה עב בשיעורו היה טהור דתולין במאכולת וא"כ גם דם העליון המשלים השיעור מונח ע"ג מקום טהור ונהי דהתחתון מונח ע"ג מקום המקבל טומאה מ"מ כיון דהעליון לבדו אינו מחזיק השיעור י"ל דטהור דלא גזרו בכה"ג ול"ד לכתם שיש ברוחב ואורך כגריס ועוד דלא אמרינן שמא מקודם לא היה השיעור דשם ודאי הכל מונח ע"ג מקום המק"ט גזרו בו משא"כ בנ"ד צ"ע ובפרט להחולקים על ס"ט עי' פר"ד פתיחה שער ד' וצ"ע] אבל קושיתי עליו מלשון המחבר במקומה עומדת ונלפע"ד דהמחבר קאי אפילו בכגריס ועוד צריך דוקא שתרגיש דאל"כ טהור ויש מהן דרק מה"ת טהור בלא הרגשה ויש דאף מדרבנן טהור כגון בבדקה קרקע עולם או בגד צבוע או קטנה שלא הגיעה זמנה לראות עי' ש"ך סי' ק"צ ס"ג דאפילו ודאי מגופה טהור ומזה ראיה להנ"ל בריש אות א' דהמחבר מיירי ג"כ בקטנה ומ"ש אח"כ ואפילו לא ראתה אלא ט"ד כחרדל זה קאי בשהרגישה דוקא שהטומאה מה"ת והרבותא אף שאין לספק בג' ראיות לכ"ז צריכה ז"נ מדרבנן עי' מ"ש באות ה' ט'

אך נלפע"ד דבקטנה פחותה מג"ש ויום א' הנ"ל באות א' בראתה ודאי מגופה אף דאומרת שלא הרגישה אף לש"ך היא טמאה מה"ת דמלבד שאין בה דעת להבחין עוד י"ל דאינה נאמנת כלל שלא הרגישה ומלבד שי"ל דבחנם השיגו על הש"ך שם הס"ט והחו"ד עי"ש די"ל דהש"ך לא השיג על הב"ח רק בנמצא על גופה שלהב"ח טמאה ולהש"ך טהורה אבל אם נמצא תוך גופה ממש או שודאי מגיפה גם לש"ך טמאה וכ"ש בפחותה מג"ש די"ל דגם מה"ת טמאה דאימור הרגישה כנ"ל ואפילו אי נימא דלהש"ך גם תוך גופה בשאינה מרגשת טהורה והקושיא שמרש"י עליו לישב כמ"ש בס"ט שם ובשו"ת רעק"א סי' פ"א והקושיא מהך דהיתה שופעת מתוך ד' לילות לאחר ד' שהוכיח החו"ד דע"כ מיירי בלא הרגשה דאי בהרגישה טמאה אפילו במכה שבצדדים עי"ש הנה ידוע שני הפירושים בהך אוקימתא דנדה נ"ז לעולם דאירגשה עי' מ"ש באות ד' ולקמן דעיקר הפירוש שאומרת שהרגישה ואפ"ה לאחר זמן פטורים דתולין ההרגשה בשמש וה"נ י"ל דהרגישה וקמ"ל דלענין זה טמאה ולא תלינן בשמש ובצירוף המכה של בתולים אבל היכא דלא הרגישה לא מטמאינן אותה וכן י"ל בהיפוך דמיירי שלא הרגישה ואפ"ה מטמאין אותה משום שהוא אחר תשמיש ושמא טעתה בהרגשת שמש וכן י"ל צירוף דעל ידי תשמיש מחימום רגיל הדם עי"ש באות ד' ובכה"ג גם הש"ך מודה דטמאה אבל אי לא שמשה ומצאה דם בגופה ממש בלא הרגשה טהורה. ומ"מ י"ל דהיינו דוקא בשני תנאים א' דהיינו רק שהיא