מור ואהלות קסו

גדול היה והכיר בהדם שבא ע"י חימוד ועי' תיקוני זוהר תקונא חמשין ותלת] ולכאורה יש להקשות עפ"ז דמדוע גזרו בתבעוה להנשא דהא יש ס"ס שמא לא ראתה ואת"ל ראתה שמא לא נמשך אחריו דם נדות וי"ל לפע"ד משום דהוי ספיקי הרגילות דרגילה לראות מחמת חימוד ע"ש דף ס"ו דאפילו קטנה שאינה חוששת לוסתה ועי' מ"ש במדרש תהלים סי' צ' ומ"ש בסי' קצ"ב [ובזה מצאתי מקום לדברי המקנה בק"א אה"ע סי' ס"א לישב קושית הט"ז סי' קצ"ב כיון שאפילו ראתה שלא בהרגשה רק מדרבנן טמאה א"כ היכן מצינו גזירה זו ותירץ כיון שיש חזקה דראתה לא מהימנא דלא הרגישה וראיתי בס' פרי דעה סי' קצ"ב שהקשה עליו מהך דאפילו ווסתות דאורייתא מ"מ מהימנא ולפע"ד לק"מ דהרי חזינן דאף בקטנה חיישינן לדם חימוד אף דלא חיישינן לוסתה הרי דעדיפא מיום הוסת וכיון דאמרינן דודאי ראתה א"כ שוב יש חזקת דם שבא בהרגשה ולא מהימנא שלא הרגישה. הגע בעצמך שאם ראו שהדם שותת מבין רגליה והיא אומרת שאינה מרגשת ודאי נראה דלא מפיה אנו חיים ואינה נאמנת והך דשמואל בדף נ"ז בדקה קרקע עולם וכו' מיירי דלא ראינו שהדם שותת דאז י"ל דהוי כמו הפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל בראו יש חזקת דם שבא בהרגשה דאל"כ עדיפא הו"ל לשמואל לאשמעינן דאף בראו שותת טהורה מה"ת כל שאומרת שלא הרגישה וזה דלא כמ"ש בחת"ס סי' קנ"ט דאין מלקות לבא על הנדה אף שדם שותת מבין רגליה רק כשאמרה מקודם מרגשת אני ועמ"ש בסי' קפ"ד ס"ב דה"ה בסמוך לוסת אף שאומרת בפירוש שלא הרגישה וכ"ש בשותקת וכאן נלפע"ד דתמיד בראינו הדם שותת ואף שאומרת בפירוש שלא הרגישה לא מהימנא והך דספרה לה דילפינן מזה ע"א נאמן באיסורין עי' תוס' גיטין ב' לא קאי ע"ז עי' ס"ט קפ"ד ס"ק י"ב וקצ"ה סק"כ ועי' מ"ש באות ח' לענין קטנה והא ודאי דאף למ"ד ווסתות מה"ת ובלא בדקה בזמן הווסת אף דטמאה נדה מ"מ נכונים בזה דברי החת"ס סי' קמ"ז דעל זה אין קרבן ומלקות ועי' מ"ש בסי' קפ"ד סעיף ט'] וכן ספק השני שמא לא נמשך עמו דם נדה י"ל דרגיל הוא למשוך עמו כנ"ל ועי' ירושלמי ריש נדה מתוך שמתרגלת בדמים טהורים היא מתרגלת בטמאים ועי' נושאי כליו ועי' משנה למלך הל' א"ב פ"ד]

ובעיקר קושית הט"ז הנ"ל נלפע"ד דנכלל בחומרא דאר"ז שם בסמוך דבנות ישראל החמירו על עצמן דאפילו רואות ט"ד כחרדל יושבת עליו ז"נ ותמהו הראשונים דהא מדינא כן ועי' מ"ש באות א' ד' ח' ט' ונלפע"ד דהחומרא שאפי' ראו ע"י חימוד טיפה א' והראו לחכם והכיר שדם חימוד הוא דבזה ודאי מהימנא דלא נמשך ג"כ דם נדה דמנא ידעה להביא הטיפה מחימוד אפ"ה יושבת עליו ז"ל לאלו לא מהימנא כלל ועפ"ז יתישב לי הלשון שתלה זה בבנות ישראל שהחמירו והקשה החת"ס סי' קס"ה דהול"ל חכמי ישראל עי' מ"ש באות א' [והיה נלפע"ד ע"פ מ"ד שם דאמר לו רבא אמינא לך איסורא ואת אמרת מנהגא היכא דהחמיר החמיר היכא דלא החמיר לא החמיר אבל אם חכמי ישראל החמירו כוחם חזק בכל מקום. ומ"ד במס' ברכות ל"א דהוי הלכה פסוקה י"ל בשני פנים או דאח"כ נתקבל לחכמי ישראל להלכה פסוקה בכל מקום עי' רא"ש פ' תינוקת סי' ד' ובהל' מקואות סי' ל"ו ובמעדני יו"ט שם ועי' נחל אשכול הלכות נדה סי' ל"ז או דתלוי בפלוגתת אביי ורבא שם ורבא דס"ל שם דאין זה הלכה פסוקה לשיטתו כאן אמר דהיכא דהחמיר החמיר ועי' מל"מ שם פ"ט הכ"ט] וכן קשה לי הלשון על עצמן ובזה ניחא דחכמי ישראל לא היה כוחם בזה שלא להאמינם כנ"ל רק שהם החמירו על עצמן ועפ"ז י"ל ג"כ הקושיא דמה מהני שם ברמ"ת בדיקת שפופרת בלא מצאה כלל להפוסקים דס"ל דמותרת דהלא בשפופרת ליכא חימוד כמו בתשמיש [הן אמת שלפעד"ל להוכיח דגם בשפופרת איכא חימוד ממ"ד בע"ז מ"ד כמין זכרות עשתה לה והיתה נבעלת לו בכל יום ועי' מדרש תלפיות ענף היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואיתתיה בבוציני ועפ"ז י"ל דמ"ד בש"ס ופוסקים שפופרת של אבר דוקא הוא ולא שאר מתכות דלא כמ"ב סי' מ"ט דהם היו בקיאין בטבעים ואולי רק בשפופרת של אבר איכא חימוד ועמ"ש באוהל ראשי בשמים אות ה' ואכמ"ל] וא"כ ניחוש דשמא היא רואה ע"י חימוד עי' חו"ד קפ"ז סק"ג ובשו"ת חת"ס ומצאתי עתה בס' האשכול סי' מ"ח שכתב בפירוש דבשפופרת ליכא חימוד ע"ש] ובזה ניחא דאיכא ס"ס שמא מן הצדדין. וזה אינו ספק הרגיל לומר דרוב דמים ממקור דאדרבה י"ל כמ"ש בב"י דרוב נשים אינם רואות דם מ"ת ואז גם הדם טהור עי' נוב"י סי' מ"ז ואת"ל דמן המקור הוא שמא לא נמשכו אחריו דם נדות והכל דם חימוד הוא. ואין לומר דהוי ס"ס משם אחד דאפשר גם דם חימוד דטהור הוא משום דבא מצדדים או מהעליה והוי רק ספק א' שמא הדם אינו ממקור דא"כ קשה אמאי דם עליה טהור גם לדידן ניחוש שמא נמשכו אחריו דם נדות וע"כ דכל שאינו ממקור לא ימשכו אחריו נדות [ואמת שי"ל דהסוברים דדם חימוד טמא משום שמא נמשך אחריו נדות ה"ה בדם עליה עי' מ"ש באות ד' בשם הרמב"ן וכתבתי כמה טעמים להחומרא וי"ל ג"כ מטעם זה וא"ל דספק שמא לא נמשך אחריו נדות הוא חסרון חכמה דהלא הוא ספק לכל העולם וכן אין לומר דהוי קצת ספק הרגיל כנ"ל דמתוך שמתרגלת בדמים טהורים וכו' דמ"מ יש לחלק וכיון דספק א' דמן הצדדים הוא שקול אף אם הספק השני לא שכיח הוי ס"ס עי' פני"ו כתובות ט' ע"א ותוס' נדה י"ח ע"א ד"ה שליא וס"ט קפ"ז ס"ק ט"ו ומה תאמר דאפילו ודאי דם חימוד הלא בנות ישראל החמירו על עצמן כנ"ל י"ל דהם אמרו והם אמרו והיכא דמשום הכי תאסר לבעלה לעולם לא החמירו על עצמן והוי ס"ס [וצ"ג עפ"ז בסמוך לוסת אם מצטרף ג"כ הך ספק דדם חימוד לספק אחר ואף דלענין רדמ"ת אין אנו צריכים לספק דם חימוד דבלא"ה תולין בווסתה עי' קפ"ז ס"ד ובאחרונים מ"מ נפ"מ אם האשה טהורה כשיש עוד ספק מצד ס"ס או דבסמוך לוסת אין ספק לחימוד וה"ה כשהרגישה ואפילו יש ספק הלא י"ל דקבלו עליהם שלא לצרפו לס"ס] ואכמ"ל

ועל פי זה יתישב ג"כ קושית הט"ז שם מתמר ורות עי' מ"ש באות א' וכן י"ל עפ"ז שהראו הדם לחכם והבחין דדם חימוד הוא בלא תערובות נדה ואז עדיין בנות ישראל לא החמירו על עצמן שלא יהיו נאמנות. ויתישב ג"כ מ"ש הרא"ש בפ' תינוקת דברי הראב"ד [ומביאו ב"י סי' קפ"ז] דעתה לא מהני בדיקת שפופרת דאפילו ידוע שהוא מן הצדדין הלא בזה"ז שהחמירו בנוח ישראל בחומרא דר"ז ה"נ בזה והקשו עליו דמה ענין זה לזה ועי' מ"ש בסי' קפ"ז ש"ך סקט"ו ובזה ניחא דלפי החומרא של בנות ישראל דאפילו ודאי דם חימוד טמא ונהי דספק א' אינו רגיל והוי כודאי מן הצדדים לכ"ז מה מהני שפופרת ושיצטרף ספק הב' שמא לא נמשך אחריו נדות דהלא אפילו ודאי חימוד לבדו החמירו לטמא וצדק' ג"כ השגתם עליו מתקנות עגונות פי' די"ל דבכה"ג לא החמירו על עצמן וע"כ מהני בדיקת שפופרת ועפ"ז י"ל פרפרת אחת בנדה ס"ו ההיא דאתאי לקמיה דר' יוחנן דכל אימת דהות סלקא מטבילת מצוה הות קחזיא דמא אמר לה שמא דימת עיריך עלתה ביך לכי והבעלי לו ע"ג הנהר שיקשה דאיך סמך ר"י על הך דשמא דימת [ע' רש"י ותוס' שם] להתיר לה לשמש סמוך לוסת דשמא הטבילה לבד גורם ועי' ב"י ריש סי' קפ"ט בשם הראב"ד שהוכיח מזה באמת דהיכא דקבעה וסת לשעה דלא נאסרה רק שעה זאת ולא קודם אבל צ"ע דאולי אם היתה משמשת קודם ג"כ היתה רואה מחמת הטבילה והתשמיש] ועוד קשה יתיר יו"ד בתיבת עיריך ולולא דמסתפינא אמינא דה"פ ע"פ מ"ד בברכות כ' ע"א דר' יוחנן הוה רגיל לישב אשערי דטבילה אמר כי סלקן בנות ישראל מטבילה מסתכלן בי ונהוי להו זרעא דשפירא כוותי והנה האי איתתא דאתאי לקמיה מסתמא הראתה לו הדם והכיר שהוא דם חימוד מראיתה יופיו נתעורר בה החימוד לזאת אמר לה קצת בלשון נסתר שמא דימת [פי' דמות] עיריך [מלשון תחת התפוח עוררתיך עי' רש"י ויקהל ע"פ מראות הצובאות] לכי והבעלי לו ע"ג