מור ואהלות קסה

דנכלל ג"כ בהך שבנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות ט"ד כחרדל יושבות עליו ז"נ ותמהו הראשונים דהא מדינא כן עי' מ"ש באות א' ה' ח' ט' וי"ל בזה ג"כ דקמ"ל דאף כחרדל שהוא מראה מין א' יושבת עליו ז"נ ואין מצטרפים לס"ס הך דספק עליה מחשש אטו ב' מיני דמים ואכמ"ל

אציג מה שהשבתי לחכם א' ע"ד שאלתו שאשתו נשתטית מכמה שנים ונשבית על ידי גרם מעשיה לבית הנוסד מהקיר"ה לשמירת המשוגעים ע"י שומרי עכו"ם והאשה לא קבעה ווסת לימי שטותה בשוה ממש אם חיוב פדיונה עליו ואיך יקח ההיתר ממאה רבנן וזה תשובתי. הא ודאי אף להסוברים דבנשבית ע"י גרמא דידה כגון שגנבה דאין חיוב פדיונה עליו עי' פת"ש אה"ע סי' ע"ח י"ל דמודי בכה"ג ולכאורה דמחויב לפדותה דכאן אין גרמא דידה מדעתה והיה מוטל עליו לשומרה אך י"ל מטעם אחר דאפשר פטור מפדיונה ע"פ מ"ש שם סעיף ה' המדיר את אשתו נדר שהוא חייב בגללו לגרשה וליתן כתובתה ונשבית אין חייב לפדותה ועי' רש"י כתובות נ"ב ד"ה פודה ואע"פ שסופו לגו לגרשה ולא כתב ואע"פ שחייב לגרשה דבאמת אין עליו חיוב רק דסופו לגרשה [עי' תוס' זבחים ב' ורדב"ז ח"ב סי' תשמ"ו ותשו' הרא"ש כלל ל"ב סי' ט' ועבוה"ג סי' צ"ו ונוב"י מה"ת חאה"ע סי' י"ב ושם אריה סי' ס"ו ודברי מרדכי על יאיר נתיב ס"ג אות מ"א ותשו' הנדפסת בסוף לח"פ וחי' טיב גיטין ל"ח ע"ב אם יש איזה חיוב לגרש אשתו באיזה פעם] וה"נ בנ"ד כיון דסופו לגרשה ע"י היתר שמשליש לה כתובתה וגיטה עי' ב"ש סי' א' ס"ק כ"ג ופת"ש שם [ואז גם אני מסכים] ואף שיש לפקפק דמי יודע אם תשתפה שתוכל לקבל הגט והלא קודם שתשתפה אסור לגרשה כדי שלא ינהגו בה הפקר עי' יבמות קי"ג ועי' כ"ש שם דצריך ליחד לה בית בפ"ע וישמור אותה ממנהג הפקר ועי' ט"ז שם שכתב שישמרוה ממנהג הפקר וע"כ דלאו דוקא שהבעל בעצמו יטפל בה ורק החיוב למוסרה לשומר ואף למ"ד בסי' כ"ב סט"ו דאין ממנין אפילו אדם נאמן וכשר להיות שומר וכו' דאין אפוטרופוס לעריות ועי"ש סט"ז [ולא ביארו כאן דהשומר יהיה דוקא אשה או סריס] מ"מ י"ל דהיינו דוקא במי שאינה שוטה אבל בנ"ד שהיא שוטה אין החשש רק שהיא נגררת אחר הרבה אנשים ובכה"ג שכמעט א"א בענין אחר מותר לסמוך על שומר ומצורף לזה מ"ש בשם אריה אה"ע סי' א' להוכיח דשוטה אין בעלה מחויב לשומרה] ועפ"ז ה"ה עכו"ם שהעמידו אותו לשומר מהני דעכ"פ לא ינהגו בה מנהג הפקר ומצורף לזה דערכאות לא מרעי אומנותיה עי' חשן משפט סי' ס"ח ועי' מנחות מ"ג א' ומג"א סי' כ' סק"א ונוב"י מה"ת או"ח ע"ב וברכת יוסף אה"ע פ"ו] ורק משום לא פלוג בתקנת חז"ל מעוכב לגרשה כך [וראיה דא"כ הוי ליה להירושלמי לומר עוד נפ"מ בשומר עי' תוס' יבמות קי"ג ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז'. וטעם לזה י"ל דאם יגרשנה יזנה השומר גופיה עמה בנדותה עי' נדה ל' ע"ב ותוס' ד"ה שומר והוי ג"ע גם בעכו"ם כמ"ש באות י"ג ואין בזה הרעת נפשייהו בזה דלא משמע לאנשי איסורא בפנויה כמ"ש באות י"א משא"כ כשלא יגרשנה והוית א"א וג"ע ממש לא מרעו נפשייהו ומיושב בזה קושית השם אריה סי' ק"ו עי"ש] א"כ שוב אין חיוב פדיונה עליו ובפרט שי"ל בנ"ד שמחויב לגרשה מעיקר הדין אי לאו חשש גרירה משני טעמים א' דלא יכול לשמש עמה דלא גרע מבני תשע מדות המבוארים בא"ח סי' ר"מ וא' מהם בני שכורה שאין בה דעת [אשר נלפע"ד דגם בב"נ אם מצוה על פו"ר [עי' שו"ת בנין ציון החדשות סי' קמ"ח ובפי' נחל אשכול סוף הל' צניעות] אסור לו מאלו המדות השייכים לו עי' שבת פ"ו ישראל קדושים ותוס' שם ד"ה מנין ומג"א שם סק"ט כתב דהלא יעקב נתכוין לרחל ועי' פר"ד ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ו אם האבות היו בכלל ב"נ וי"ל בזה קושית הרמב"ן בפי' התורה פ' וירא דמה זה הגנות של לוט דהרי ב"נ מותר בבתו וי"ל דהגנות מחמת שהיה שיכור עי' תרגום יונתן שם ואכמ"ל וצ"ע לכאורה דהך בני ערבוביא לכאורה דמי להך בני תמורה עי' מג"א שם סק"ט י"ג ותרתי למה אך דהכונה בכה"ג שיש לה ערבוב הדעת כגון שוטה ויש לחלק ממנה לשכורה עי' גיטין ע' וב"ש קכ"א סק"ב] ועוד חשש גדול דאינה יכולה לשמור פתחי נדותה. ואמת דצ"ע בזה ממ"ד בנדה י"ג החרשת והשוטה פקחות מתקנות אותם ועי' יו"ד סי' קצ"ו ס"ח כדי שיהיו מותרות לבעליהן ואם היה איסור לשמש עמה אפילו מחמת ערבוב דעת לא הוי שתקו הפוסקים בכאן אף שאין זה מקומו עי' ט"ז קפ"ד סק"א. ומיהו י"ל דשיהיו מותרות פי' בשאר קריבות דבזה לא שייך האיסור דבני תשע מדות ובזה י"ל קצת קושית הב"ש סי' קי"ט סק"א עי"ש [אך דלפ"ז קשה מ"ש תוס' בנדה י"ב ד"ה בין ישינות דליכא איסור נדות עי"ש והלא בלא"ה י"ל דשוהין פרושו בשאר קריבות וע"כ דל"ש וכל שהביאה אסור ה"ה שאר קריבות עי' מ"ש באות א' וצ"ע] וכן החשש דאינה יכולה לשמור פתחי נדותה י"ל דג"כ ליכא דמדיוק לשון היו"ד שם לקבוע להם ווסת וא"כ שלא בשעת הווסת א"צ לשמירתה [ואין כ"כ נפ"מ במה שאין דיה שעתה לטהרות לשמאי וכן בהך דתהיה טמאה ודאי גם בנמצא מהלול ולחוץ כנ"ל בד"ה שוב] וכן י"ל דהפירוש שיהיו מותרות לבעליהן מיירי בעתים שוטה ועתים חלומה וקבעה ווסת לזאת ע"כ צריכים הפקחות לבודקה בעת שטותה ושתספור אז הז"נ כדי שתהיינה מותרות לבעליהן בעת חלימותה [שוב ראיתי בשבו"י ח"א יו"ד סי' ס"ז דמשוגעת בת ביאה היא] ול"ד למ"ש הב"ש שם ס"ק י"ג לענין הז"נ של חימוד בעת שטותה עי"ש סוף דבר בנ"ד למ"ד ביבמות קי"ב שוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן דאין אדם דר וכו' לא תקנו לו רבנן נשואין ה"ה בכה"ג י"ל דאף שאין יכול לגרשה מחמת גרירה מ"מ פטור מפדיונה ובפרט למ"ש הט"ז באה"ע קי"ט ס"ק י"ב דכל שלא קבעה וסת לשטותה כוסת הנדה יכול לגרשה בודאי פטור מפדיונה ועי' אבני מלואים סי' ע"ח ואכמ"ל. וע"ד ההיתר ממאה רבנן כתבתי לו בלשון תנאי שבאם ישליש הכתובה והג"פ ליקח רשיון מפקודי הקירה אז גם אני מסכים כמובא בשו"ת אחרונים אך נסתפקתי דשמא אין לכתוב ולחתום על ההיתר רק כשמשליש מקודם הכתובה וג"פ כמובא בלשון הפוסקים אבל לא בלשון תנאי אך ממ"ש בשו"ת שם אריה אה"ע סי' ס"ד נראה דלפיכך צריך לגרשה מיד שתתרפא כי לא התירו לו רק על תנאי זה וא"כ ה"נ נראה דשפיר דמי. כ"ד ידידו אליהו פוסק

ה אם דם חימוד טהור ישוב להקושיא דמדוע גזרו בתבעוה להנשא דהא יש ס"ס ראיה למקנה דלא מהימנא בזה שלא ראתה כשראו דם שותת ממנה לא מהימנא שלא הרגישה. גזירה דתבעות נכללת בחומרא דר"ז. ישובים למ"ד שבנות ישראל החמירו על עצמן. אם בשפופרת איכא חימוד אם מהני בדיקת שפופרת. אם דם חימוד בא ממקור או מעליה. י"ל דסמוך לוסת או בהרגשה אין ספק לחימוד ישוב להקושיא מתמר ורות. טעם הפלוגתא בבדיקת שפופרת בזה"ז פי' בנדה ס"ו שמא דימת עיריד. דם חימוד בשעת תשמיש אם טמאה. אימתי מקרי הראיה ע"י אונם. לרמב"ם אם דם חימוד טמא מה"ת. לדינא אין קולא בזה

בין באונס. הרמב"ם שם פ"ה הלכה א' כתב דהאשה מתטמאה באונס בין לנדה ובין לזיבה כיצד כגון שקפצה וכו' או ראתה בהמה או חיה או עוף מתעסקין וכו' וחמדה וראתה דם וכן כל כיוצא בזה וכו' הרי עכ"פ דדם חימוד ודאי טמא מה"ת וראיתי בס"ט ריש סי' קצ"ב בשם הר"ן [וכבר קדמו בס' אור זרוע ח"א סי' שמ"א עי"ש] דמ"ד בנדה כ' האי דם חימוד הוא אינו לטהר רק להראות חכמתו א"נ אפשר דאי קימ"ל דודאי דם חימוד הוא טהור והאי דצריכה ז"ל בתבעוה להנשא משום דאגב חימוד מתעוררים דמים ואפשר דנמשך אף דם נדות עמו עכ"ל [וי"ל ראיה ממ"ש בס' הפליאה דאמרה חוה לאדם אני אכלתי מהפרי ובא אלי חימוד כ"ש אתה אם תאכל מהעץ והאמין בה כי הראתה לו דם נדות ולכאורה פלא דמה ענין זה לזה אך ע"פ מ"ש חז"ל דאדה"ר חכם