מור ואהלות קסד

שמא הרגישה ולאו אדעתא ומאוד קשה עליו ממ"ד שם ישינה נמי אגב צערא מתערא [ועי' מ"ש בסי' קפ"ד ס"ח ובסי' קפ"ז בחקירה א' ועי' ס"ט סי' קפ"ו סק"ד דלרמב"ם כשאין לה ווסת אין לה הרגשה וגם ע"ז קשה מהך] ושוב ראיתי בצ"צ החדש להה"ג הקדוש מלובאויץ זצ"ל סי' צ"ח אות א' שהרגיש בזה. ולחומר הנושא שיעלם ממאיר עיני סופרים ש"ס מפורש בנדה ג' אמינא דלכאורה קשה מה מה בעי בגמרא שם בהך מידי דהוי אהרגשת מר"ג אך י"ל דבאשה שיש לה מום המשתנת במיטה בשינה ולאו אדעתה ה"נ י"ל דארגישה בדם ולאו אדעתה אחר כך דברתי עם רופא יהודי מפורסם מזה ואמר שכן הוא וכן משמע מהגהות רב"פ על הנוב"י מה"ק סי' נ"ה עי"ש [וצ"ע אם גם באיש כן לענין טומאת ש"ז עי' נדה מ"ג אמר שמואל כל ש"ז שאין כל גופו מרגיש וכו' ועי' אור זרוע ח"א סימן קי"ט ומ"ש באות ח'] ולא קשה לשמאי שם הא איכא הך אופן די"ל שנכלל במ"ד אח"כ והא איכא שוטה ע"ש ולא חש להאריך. ובזה י"ל מ"ש הב"ש סי' ל"ט סק"ט לחלק דבאיש המשתין במטה כשישן לא הוי מום וכ"כ הרדב"ז ח"ד סי' ר"ס ולכאורה לפי מ"ש בד"מ שם דמום גדול הוא מנ"ל לחלק באיש דלכאורה ל"ד לסעיף ו' שם ע"ש ואולי י"ל דבאשה מום גדול הוא מטעם אחר שיש לחוש שמא הרגישה בדם ג"כ ולאו אדעת' משא"כ באיש ועכ"פ י"ל קצת דהמהר"ם מלובלין מיירי באשה כזאת אף שאינו מפורש שם. ובכל האמור דקטנה ושוטה וישנה גרע דחיישי' דודאי הרגישה לא קשה דא"כ מה מקשה בנדה נ"ז מהנך מתניתין קמייתא דמשמע אף שלא בהרגשה טמאה ולא מוקי בכה"ג די"ל קץ דמתני' סתמא קתני וכמ"ש באות ט' דמוכרח לומר כן ע"ש

עוד התבוננתי במ"ש לעיל בפי' דברי הרמב"ם דמה נעשה להסוברים דהפי' בנדה נ"ז לעולם דארגשה שאנן אומרים דהרגישה ואף שאומרת שלא הרגישה אמרינן דטעתה עי' כו"פ ובק"א וס"ט כאן ומ"ש באות ח' ולדבריהם העמיסו ברמב"ם שיסבור בע"כ דבבדיקת עד אף שאומרת שלא הרגישה טמאה מה"ת דחזקת דם שבא בהרגשה והיא טעתה. ולולא דמסתפינא מדברות קדשם אמינא דאין שום רמז ברמב"ם לזה דמ"ש ואם לא הרגישה ובדקה ומצאה דם ולפנים אין הכוונה ע"י בדיקת עד רק כנ"ל דמיירי מן הלול ולפנים ומ"ש בפ"ד שם הי"ט דקנחה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה טמאה [נדה עי' מ"מ שם] י"ל דשם אף דקנחה ע"כ שלא בפנים ולא גרע מן הלול ולחוץ מ"מ י"ל דשם אחר תשמיש מיירי שרגילה לראות מחימום התשמיש עי' מגדול עוז שם הט"ז דלפיכך מצריך הרמב"ם בדיקה לכל הנשים אחר תשמיש ועפ"ז י"ל בפשיטות קושיות הנ"ל מהך דנמצא על שלה דחייבים בקרבן וכן הך דבדף י"ב אשה מהו שתבדוק דניחוש שמא מן העליה די"ל דאחר תשמיש מסתבר יותר דמן המקור הוא על ידי חימום ואין כאן ספק עליה [עוד י"ל דלאו דוקא נקיט הרמב"ם לשון קנחה וצ"ל בדקה כלשון הגמ' דף י"ד ועי' חת"ס סי' קס"ז]. והנה לפי מה דמוקי מתניתין בשבועות י"א דמיירי סמוך לווסת א"כ י"ל דבסמוך לוסת ליכא ספק עליה ואף בלא הרגשה טמאה ודאי ועי' נדה נ"ז אם רוב ימיה בהרגשה ועי' מ"ש באות ה' ובסי' קפ"ד סעיף ב' והרי אף שיש לה מכה שמוציאה דם אפילו הכי טמאה בשעת וסתה אף בלא הרגשה עי' חו"ד קפ"ז ט' וכ"ש שלא נאמר קולא מחמת העלית [אך גם שם עי' בחי' רעק"א שהשיג שם ועי' פת"ש שם ס"ק ל"ג ואכמ"ל] ועי' ס"ט רס"י ק"צ בשם המ"מ דה"ה שאר מקרים שבגופה בעת הוסת הוי הרגשה והנה אף שבמ"מ לא נמצא דבר מזה לכ"ז י"ל דכמו שכתב בוסת המקרים כ"ש בוסת הקבוע שאף בלא הרגשה דמי להרגשה [ועי' רמב"ם שם פ"ח ה"ב ומ"מ שם] ונדחוק דהך דנמצא לאח"ז טמאים מספק ואף דהיא טמאה ודאי כנ"ל בשם החו"ד מ"מ הכוונה י"ל על טהרות שנגעה בשעת תשמיש עי' רש"י נדה י"ד ד"ה לאחר זמן. ולא קשה ג"כ מ"ש בס"ט שם סק"ג ד"ה בתה"ד דהך דבדף ט"ז דשמואל ס"ל בבדקה ומצאה טהורה טמאה דממ"נ אי לא הרגישה מ"ט דשמואל דמטמא משעת הווסת דהלא אפילו ראתה כל שלא בהרגשה טהורה מה"ת לדידיה וכ"ש כשלא ראתה ואי דהרגישה מ"ט דרב דהלא אפילו תיכף בדקה ולא מצאה כלל טמאה לסברת התה"ד ועפ"ז ניחא דמיירי בשלא הרגישה ובזמן הווסת דמי להרגשה בשראתה לכ"ע וחידש שמואל דגם בלא בדקה אז הוי כהרגישה וראתה ובעיקר הדבר י"ל ג"כ דשמואל לא קאמר רק דהוחזקה בשעת הווסת לראות מה"ת וטמאה אע"פ שבא שלא בהרגשה טומאת ערב דאוב"ב וממילא אסורה לבעלה מדרבנן ועוד י"ל דשמואל חייש שמא הרגישה בכל יום הווסת ולאו אדעת' משא"כ בדקה קרקע עולם וישבה דהוי זמן מועט לא חיישינן לשמא הרגישה. ועפ"ז תירץ אדוני אבי מו"ר שליט"א מ"ד בסי' קפ"ד ס"ב אם הווסת בסופו ומותר מיד בלילה שלאחריו ולא זכר עכ"פ בדיקה המבוארת בסעיף ט' די"ל דכאן סמך עצמו על דעת הרמב"ם שם דא"צ בדיקה דלא חיישינן שמא הרגישה דהרי זמן מועט הוא]

ועוד ראיתי לומר דגם באשה שאין לה ווסת לא מספקינן כלל בעליה ודמי לסמוך לוסת לענין זה ועי' ס"ט סי' קפ"ו סק"ד והך מתניתין דנמצא על שלו ושלה הנ"ל יכולים לאוקמי בהכי וכן הך דבדף י"ב אשה מהו שתבדוק עצמה כדי לחייבו אשם תלוי מיירי בכה"ג שאין לה ווסת ולא הרגישה אבל בהרגישה י"ל דמחויבת לבדוק ויביא אשם תלוי וכן הוא דעת האחרונים דלא כהנ"ל דבלא"ה דעת הרמב"ם דכל אשה צריכה בדיקה לאחר תשמיש. ועלה בלבי דהך איבעיא אשה מהו שתבדוק ע"כ א"א לומר דמיירי בעברה ושמשה סמוך לוסת דבזה ודאי מחויבת לבדוק אף בלא הרגישה דמה אמרת א"כ לבו נוקפו ופורש יפרוש ויפרוש וכ"כ בנוב"י מה"ת סי' צ"ו עי"ש וע"כ דהך איבעיא מיירי באופנים הנ"ל. שוב ראיתי די"ל דמיירי בשמשה סמוך לוסת וכגון ביוצא לדרך להפוסקים המתירין גם בתשמיש ושייך א"כ לבו נוקפו ועי' מ"ש בסי' קפ"ד סעיף י' ושייך ג"כ אשם תלוי דבסמוך לוסת ליכא ספק עליה כנ"ל ובזה יתישב קושית הרז"ה המובא בנוב"י שם על הרמ"א בסי' קפ"ה שכתב דשלא בשעת ווסתה הוי אונס מהך דאשה מהו שתבדוק ועי' כו"פ סי' קפ"ו ש שהרגיש בזה ועי' מ"ש בסי' קפ"ה ס"ד וצ"ע. עוד ראיתי ע"פ מ"ש תוס' הנ"ל דבעליה ליכא רק מין דם א' ונהי דלא ידעינן איזהו מהד' מינים מ"מ בשני מינים הנמצאים בבת אחת ודאי דאז לאו מן העליה הוא וא"כ בפשיטות יתישב הקושיא הנ"ל דאמאי בנמצא על שלו ושלה חייבים בקרבן ניחוש שמא הוא מהעליה די"ל דמיירי בנמצא שני מיני דמים וכן הך דאשה מהו שתבדוק שכתבתי לעיל דיש ס"ס שמא לאח"כ ושמא מן העליה כשלא הרגישה עכ"פ ובזה ניחא דיצויר בכה"ג דאין ס"ס, וכמדומה שה ס"ט בחידוד הרגיש בזה קצת ועוד נלפע"ד דבדם יבש י"ל דודאי לאו מן העליה רק מן המקור [דלא כמ"ש בשו"ת אחרונים קולא לענין הקרטין דבדם משונה כזה לא אמרינן רוב מן המקור ואדרבה י"ל בפלפול דנהפוך הוא] ועי' נוב"י מה"ת סי' ק"א ומ"ש באות ג' ט' ויתישב ג"כ הך דנמצא על שלו ושלה וכן הך דאשה מהו שתבדוק דאולי מיירו בכה"ג שבזה אין ספק עליה. ועפ"ז יתפרש דברי הת"כ הנ"ל בריש האות יכול זבה מ"מ תהיה טמאה פי' כל שזב דהיינו לח עי' נדה כ"ב בין שהוא מהמקור בין שהוא מהעליה ת"ל מקור דמיה שהכל תלוי במקור בין לח ובין יבש. וע"פ כל הנ"ל י"ל מ"ש הכ"מ שם פ"ט דהא בכל כתם יש ס"ס שמא לאו מגופה ואת"ל מגופה שמא מהעליה עי"ש ובט"ז סי' ק"צ סק"ב כ"ג כ"ט ובכו"פ ועי' מ"מ פ"ה ה"ה בשם הרמב"ן דבזה"ז שאין בקיאות לדבר כל שהאשה מוצאת דם בעד שלה טמאה ועי' מ"ש באות ב' ונפלאתי דהלא מסתימות הרמב"ם ושאר פוסקים משמע דגם בזה"ז דם העליה טהור אך דנראה דהכי קאמר דבזה"ז קבלו להחמיר שלא לצרפו לס"ס כי לטעם ותירוץ א' שכתבתי לעיל י"ל דגזרו משום לא פלוג אטו הרגשה ואטו אחר תשמיש דאז ליכא ספק עליה ולתירוץ ב' אטו סמוך לוסת ולתירוץ ג' אטו אשה שאין לה ווסת ולטעם ד' ה' אטו ב' מיני דמים או יבש ואפשר