מור ואהלות קסג

חילוק וכוונת רש"י ז"ל נלפע"ד דהנה בדף כ"א פירש"י כמין שערה שער דלא נאמר פירושו שעורה ואף שלבן הוא כל שיבש טמא דאולי סופו להיות אדום עי' ב"ח סי' קפ"ח דבמראה לבן וירוק לא יורה עד שיתיבש ועי' אחרונים בזה ומ"ש באות ד' ט' ולזה כתב רש"י דהפי' שער והוכחתו מדסמיך למין קליפה עי"ש דף כ"ב ע"ב שהם דברים הנולדים על הגוף ובדף נ"ד פירש אדומה והוכחתו מדסמיך ליבחושין אדומין אבל באמת ה"ה כל מיני אודם ועי' ספר האשכול סי' מ' שכתב כמין שערה כמין יבחושין אדומין ואדומין אכולי [עי' פי' נחל אשכול שם דהפי' דקאי גם על שערה] וי"ל לפע"ד דהפי' ג"כ דאכולי מיני אודם קאי וה"ה שחור ועי' משבצות זהב יו"ד סי' מ' סק"ד בשם התב"ש דבאדום או שחור נראה שדם הוא הרי דגם ביבש ה"ה ועי' בעל הטורים פ' תולדות ע"פ אדמוני כולו כאדרת שער שאם הוא מלשון אודם אדרת שער אינה אדומה ולפעד"נ ע"פ מ"ד בנדה ל"א אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר [בשאלתות פ' יתרו איתא ודם] ושערות ושחור שבעין הרי דגם שחור בכלל אדום אף ביבש ועי' רש"י פ' חוקת שאם היה ב' שערות שחורות ומ"ש באוהל בית הרואה אות י"א ואכמ"ל

ד (דם מכה והעליה אינם בהרגשה ולפיכך כשהרגישה אין לספק בהם כשלא ראתה תיכף מספקינן בעליה וההרגשה בשמש. ובשמצאה מהלול ולפנים לא תלינן בזה. גם כשהרגישה י"ל דלכתחלה לא תבדוק אחר תשמיש ורק תקנח. בלא הרגישה אינה טמאה מה"ת רק מהלול ולפנים ומהלול ולחוץ מספק. י"ל דבקטנה ושוטה ולפעמים בישנה טמאה ודאי גם מהלול ולחוץ. בשאר נשים אין לומר לא פלוג מקטנה ושוטה. טעם דאיש המשתין במטה לא הוי מום. ישובים שונים שי"ל דאחר תשמיש או סמוך לוסת או אשה שאין לה וסת או בשני דמים בפ"א או יבש אין לספק בעליה. ישוב לקושית הס"ט וישוב מאדוני אבי ני"ו. איבעיא ראשה מהו שתבדוק י"ל דקאי גם בסמוך לוסת. בזה"ז י"ל דאין מצרפים הספק מעליה לס"ס . תשובה לא' שנשתטית אשתו ונשבית אם מחויב לפדותה. ואיך יקח היתר. בשוטה י"ל דמותר לסמוך על שימר. אם מותר לשמש עם שוטה. מותר להתיר בתנאי

) ממקורה עש"ך והנה לשון הת"כ פ' מצורע ואשה כי תהיה זבה יכול זבה מ"מ תהיה טמאה ת"ל והיא גלתה את מקור דמיה לימד על הדמים שאינם אלא מן המקור והש"ך השמיט הרישא דבמחבר לא מוזכר לשון זב ועי' תוס' נדה י"ז ד"ה ודם העליה דיליף דטהור דכתיב ממקור א"נ דמיה כתיב מקום שמצוים שם הרבה דמים ובעליה ליכא אלא מין א' וע"ש עוד דדם עליה טהור אפילו הוא מד' מיני דמים טמאים. וז"ל הרמב"ם בהל' א"ב פ"ה ה"ה דם החדר כולו טמא חוץ מדם טוהר וכו' ודם קושי וכו' ודם העליה כולו טהור שהוא כמו דם מכה שבמעים או בכבד או בכוליא ודם הנמצא בפרוזדור אם נמצא מן הלול ולפנים הר"ז טמא שחזקתו מן החדר וכו' נמצא הדם בפרוזדור חוץ לנקב הרי טומאתו בספק וכו' ועי' ש"ע הגאון מהרש"ז שביאר שיטתו דאפילו נמצא לפנים מפתח הפרוזדור כלפי אחוריה בקרקע הפרוזדור וה"ה בכותלי ביה"ר למטה הכל בספק ולרש"י ותוס' הוי ודאי בזה ע"ש והנה היה קשה לי ברמב"ם כקושית התוס' שם י"ח ד"ה כאן דאמאי בנמצא על שלה אותיום או על שלו טמאים וחייבים בקרבן ניחוש שמא הוא דם העליה ורציתי לתרץ דדמי עליה אינם באים בהרגשה וכאן מיירי דארגישה ע"ש דף נ"ז לעולם דארגישה והפי' שאומרת שהרגישה והלכך אין לספק בעליה ועמ"ש בסי' קפ"ז בחקירה א' ד"ה ועיין. וי"ל ראיה דאינה מרגשת בדם עליה ממ"ד שם דאימר הרגשת מי רגלים היא ויושבת טהורה דמכה יש לה בא"מ ולכאורה קשה דנימא בפשיטות אימור הרגשת דם מכה הוא אלא ע"כ דבזה א"א כלל לטעות וה"נ דמי עליה שבא ממכה כנ"ל וכמ"ש הרמב"ם שם הי"ז בין שהשתינה והיא יושבת ה"ז טהורה ואפילו הרגיש גופה ונזדעזעה אינה חוששת דהרגשת מ"ר הוא זו וכו' ודם זה דם מכה הוא בחלחולת או בכוליא [וזה דלא כמו שמשמע קצת בהיפוך מדברי הרמב"ם בפי' המשנה משל משלו חכמים דדם עליה בא על ידי שיסוע הגיד דמשמע שיש בזה הרגשה וידוע דפיה"מ נשתבש מאוד בהעתקה עי' חת"ס יו"ד סי' קס"ז] ועפ"ז יתפרש דבריו שם פ"ט ה"א אין האשה מתטמאה מה"ת וכו' עד שתרגיש ותראה דם ויצא בבשרה כמו שבארנו [בפ"ה ה"ב] שתרגיש שנעקר מרחם אף בלא נזדעזעה ועמ"ש באות ח' די"ל דהפי' ע"י שנזדעזעה] ותראה דם [לבד ולא עם מי רגלים דאז אף נזדעזעה טהורה] ויצא בבשרה [מבין השינים ולחוץ עמ"ש באות ב'] ואז אף שאין מהלול ולפנים טמאה וכמ"ש בפ"ד שם הי"א דאם אמרה לו נטמאתי ופירש בקושי חייב כרת הרי דתמיד בודאי טומאה דא"א לומר דמן העליה בא דהרי ארגישה. ומ"ד בגמ' שם ובדף י"ד נמצא על שלה לאחר זמן טמאים מספק וכו' ועי' חו"ד סי' ק"צ סק"כ שהקשה דהרי האשה ודאי ראתה ותירץ כיון דלא הרגישה הוי רק ככתם ולפעד"נ עפ"ז דבלאחר זמן יש ספק עליה ואף שהרגישה מקודם מ"מ כיון שלא ראתה תיכף יש לתלות ההרגשה בשמש ודם זה מן העליה. וכל זה בבדיקה ע"י קנוח מלמטה אבל אם מצאה מן הלול ולפנים שאז גם כשלא הרגישה אמרינן חזקת דם שבא בהרגשה כמו שיתבאר א"כ כ"ש כשהרגישה לא תלינן ג"כ בהרגשת שמש למפטרם מאשם תלוי מצד ס"ס דשמא לאחר בעילה בא הדם ואת"ל קודם שמא מן העליה רק שלכתחילה מסקינן בדף י"ב דלא תבדוק עצמה כדי לחייבו אשם תלוי ומיירי אף שהרגישה עפ"ז כדי שלא יהיה לבו נוקפו ופורש להבא עי' ש"ע מהרש"ז קפ"ז סק"ו [ועי' מ"ש לקמן] ומ"ש הרמב"ם שם פ"ד הט"ז דאחר תשמיש הכל צריכים ב' עדים אין הכוונה לבדוק מן הלול ולפנים רק לקנוח ובזה י"ל דאין לבו נוקפו ויתישב קושית הראב"ד שם עי"ש ובהגמ"י ובמ"ע ועי' נוב"י מה"ק סי' מ"ו שהעיר מהך דסנהדרין כ"ב שקינחה בי"ג מפות ועי' בהגהות רב"פ שם הנדפס מחדש ועי' לחם ושמלה סי' קצ"ו ס"ק י"א ואכמ"ל ושוב כתב הרמב"ם בפ"ט שם ואם לא הרגישה רק שבדקה ומצאה דם לפנים בפרוזדור הרי זה בחזקת שבא בהרגשה עי' ש"ע מהרש"ז שם ס"ב בקו"א] כמו שבארנו פי' דבלא הרגשה אין טמא מה"ת רק מהלול ולפנים [עי' משאת בנימין סי' מ"ט וצ"ע ממ"ש הס"ט קצ"ד ס"ק כ"ו ד"ה וראיתי] וכמ"ש בפ"ה ה"ה שחזקתו מן החדר ועי' במ"מ שם דהך דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור חייבים עליו על ביאת מקדש וכו' מיירי מהלול ולפנים ונמצא מיירי בלא הרגשה ונתישב קושית המהרש"ז בסי' קפ"ג ריש המה"ב. ומה שהוכיחו הכו"פ וס"ט כאן מלשון הרמב"ם לפנים בפרוזדור דכוונתו דע"י עד שבדקה בפנים י"ל דהרגשת עד הוי י"ל דאין ראיה דעיקר כוונתו דדוקא לפנים מהלול ואפילו בלא עד וכמ"ש לקמן ועי' מ"ש באות ח' ועי' ס"ט ק"צ ס"ק צ"ג שהרגיש קצת בזה והך דנדה ל"ב שהטבילוה קודם לאמה שהוכחתי שם דהטומאה משום החזקה מיירי מן הלול ולפנים אבל מן הלול ולחוץ טמא רק מספק עי"ש

שוב ראיתי שי"ל חדתא דבקטנה כהך דנדה ל"ב שבדקוה ומצאה דם אפילו מן הלול ולחוץ טמאה מה"ת דבגדולה יש סברא כשלא הרגישה דמן העליה הוא במן הלול ולחוץ מדלא הרגישה אבל בקטנה י"ל דאה"נ הרגישה ואין יודעה. ועפ"ז גם בשוטה שנבדקה ע"י פקחות ונמצא דם מן הלול ולחוץ טמאה מה"ת דג"כ ליכא הסברא מדלא הרגישה די"ל דאה"נ דהרגישה ואין יודעה עי' נדה ג' ע"א רש"י ד"ה והאיכא שוטה [וזה דלא כמ"ש לחדודי בשו"ת שם אריה חאה"ע סי' ק"ו דשוטה קיל דלאו בת הרגשה היא דאדרבה בשוטה חמור יותר עפ"ז ונעלם ממנו הך דנדה ג' שוב ראיתי בהשמטות שהרגיש בזה ועי' מ"ש לקמן בד"ה אציג] וסבור הייתי לומר דנכלל במ"ש הרמב"ן מובא לעיל אות ב' דבזה"ז אא"ב וכל שהאשה מוצאת דם בעד טמאה פי' אף שמן הלול ולחוץ טמא מה"ת דלא פלוג מקטנה ושוטה אך מתוס' שם ד"ה מרגשת שכתבו דבשוטה ומוך שחלוקות משאר נשים לא שייך לומר לא פלוג א"כ ה"נ ועי' תשו' מהר"ם מלובלין סי' ב' דבראתה בשינה י"ל דהוי ספק דאורייתא