עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמור ואהלות

מור ואהלות קסב

Mor va-ahalot 162 · מור ואהלות · free full Hebrew text

Open in the reader →

הרמ"א עכ"פ שצריכים תשובה ע"ז ששימשו סמוך לוסת עוד קשה דמדוע עדיף הלא בזה י"ל כל מלתא דארל"ת אעל"מ ואפילו באיסור דרבנן עי' סמ"ע סי' ר"ח סק"ג [ועי' שו"ת רעק"א סי' קכ"ט קע"ד וצ"ע לי מקדושין כ"ב ע"ב אלא מעתה שפחה כנענית תקנה בביאה ועי' במקנה שם ובקו"א סי' כ"ו] וע"כ דל"ד דהכא איגלאי מלתא למפרע דלא היה איסור כלל אף מדרבנן. הן אמת שי"ל ג"כ כמ"ש בח"מ שם דמקח הנעשה בשבת כיון שהיה אפשר לעשות הדבר בהיתר לא אמרינן דלא מהני עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"א מ"ט וה"נ היה אפשר התשמיש אחרי הבדיקת שפופרת אך דיקשה לדעת רש"י ורמב"ם דאסור בדיקת שפופרת לבעל א' עי' מ"ש בסי' קפ"ז סעיף ג' א"כ שוב לא היה לה אפשר לעשות בהיתר ומה שהיתה יכולה לשמש עם בעל שני ודאי לא מקרי אפשר בהיתר דהתם בזה המקח גופיה היה ההיתר משא"כ הכא וי"ל דממ"נ שפיר דמי דהלא הרמ"א כתב דעת עצמו דעברה ושמשה עדיף והוא כבר פסק בסי' קפ"ז ס"ג דיש סברא לסמוך על סברא ראשונה להקל ובזה אם נבין כוונתו במ"ש דעדיף מבדיקת שפופרת פי' אפי' לדעת רש"י ורמב"ם האוסרים מ"מ בכה"ג מודי דמהני א"כ שוב הקצ"ד לדעתם דאיך מהני הא כל מלתא דארל"ת אעל"מ ואפילו לדעת הרמ"א צ"ע דאפשר רק בעברה ובדקה בשפופרת מהני אבל לכתחילה אין מורין כן וא"כ סוף סוף לא הוי אפשר בהיתר לכתחילה וא"כ איך מהני ועכ"פ לא עדיף אלא ע"כ כמ"ש דאין כאן שום איסור בדיעבד. ועפ"ז יש נפ"מ אם היינו בקיאין כשהרגישה שנעקר דם ולא יצא מבין השינים ועברו ושמשו דא"צ כפרה ואינו נפסל לעדות כשלא יצא הדם בשעת מעשה מבין השינים ולחוץ משא"כ לדברי הרמב"ן הנ"ל היא ודאי טמאה בכה"ג כשאר נדה. שוב ראיתי די"ל בפשוט דאם היינו בקיאין בבין השינים אז כשלא יצא מבין הדינים היתה מותרת לשמש לכתחילה ואין זה דומה לעונה הסמוך לוסת דהתם ודאי זהו העונה הסמוכה אבל כאן שמא יצא מבין השינים אחר כמה ימים כי מ"ד דיותר ממעל"ע לא מוקי כותלי ביה"ר את הדם ה"מ כשיצא מבין השינים אבל בלא יצא משם י"ל דהוי כלא נעקר כלל מהמקור ועפ"ז בהכניסה שפופרת בין השינים והוציאה דם טהורה דדמי להכניסה במקור גופיה ועפ"ז לא זכיתי להבין דברי הג' מוהרש"ז בש"ע סי' קפ"ח סק"ח דפי' דברי הרא"ש עד המקור ועד בכלל שהכניסתו לתוך מקור דמיה והלא י"ל יותר רבותא דאף שנגעה רק בהשינים ודאי טהורה וי"ל דא"כ אף בשפופרת עבה אין חשש דלא שייך לומר א"א לפה"ק בלא דם רק במקור גופא לא בהשינים. ועפ"ז צ"ע לי במ"ש בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ק"ע דה"ה בהכניסה טבעת קצר לפה"מ באופן שתחוץ בין פה"מ לדם ושוב אחר שעבר הדם את פה הטבעת תיגע בכותלי הרחם לא תטמא שמקום גרם הטומאה הוא בשפתי פה"מ וכיון שעבר הדם אותו מקום בטהרה שוב לא תטמא ועי"ש סי' קס"ז והנה בשפתי פה"מ כשתשים טבעת ממילא תטמא דא"א לפה"ק בלא דם אך לפי מ"ש בנגעה בהשינים י"ל דלכאורה תהיה טהורה בכה"ג שחשים טבעת אמנם במחילת כת"ר כי רב הוא דבריו צע"ג דהרי יש לחוש על הדם הנמצא שמא עבר מן הצד של הטבעת ונגע שם בבשר [וי"ל קצת דמפני שהוא דחוק שם תולין במצוי שיוצא יותר במקום מרחב עי' נדה ג' סוף ע"א ומודה רבא במוך דחוק וכ"ש בכה"ג] דאין עיניה שם לראות וכמדומה שגם ע"י כלי המחזה הנ"ל א"א להבחין בזה משא"כ בשפופרת ארוך שרואין קלוח הדם רק מתוך השפופרת אז דוקא טהורה ונלפע"ד ראיה לאסור כשהכניסה טבעת קצר לביה"ש ממ"ד בחולין ק"ט אסר לן נדה התיר לן דם טוהר עי' רש"י ותוס' שם ולא צייר דם נדה ממש ע"י שפופרת משום דרצה לאשמעינן רבותא שיכול לבעול בעוד שהדם שותת משא"כ בשפופרת ואם נימא דכשהכניסה טבעת קצר לביה"ש טהורה א"כ הו"ל למשכח כשהכניסה טבעת קצר והדם נדה שותת דרך הטבעת שמותר לבעול אלא ע"כ דאסור מה"ת. ונלפע"ד דאפילו בשפופרת אפשר דאם הרגישה כנ"ל בראש האות או סמוך לוסת אף שלא הרגישה שוב אין רגלים לדבר שלא היה יצא מעצמו באותה שעה בלא השפופרת וטמאה עי' בש"ע הג' מהרש"ז קפ"ח סק"ט ובסי' קפ"ג בקו"א סק"ב אלא דלזה קשה דא"כ איך ילפינן מבשרה למעט שלא בהרגשה ולמעט שפופרת אחרי דשפופרת ע"כ בלא הרגשה וא"כ ה"ה אף בלא שפופרת אלא ע"כ דשפופרת ממעט אף שהרגישה ועי' ס"ט סס"י ק"צ מ"ש בזה וצ"ע ואכמ"ל

ג (אם ראו בכלי מחזה דם שחור בגוף אם טמאה ודאי אף באדום צ"ע אם טמאה ודאי לרז"ה. אם ראו ע"י מחזה המנגדת מהו. תשובה לחכם א' אם יכול לראות ע"י כלי צהר עינים. ספק אדום אין מכריע הקטן וצ"ע באשה. מ"ד שחור אדום הוא גם ביבש ה"ה. פי' ברש"י כ"א נ"ד. הערה בדברי בעה"ט

) דם אדום הוא דאמר קרא ויראו מואב את המים אדומים כדם [נדה י"ט] וגם שחור אדום הוא אלא שלקה [שם] ואנו מטמאין בין אם הוא כהה או עמוק [כבסי' קפ"ח ס"א] ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות י"א ועי' רש"י שם ד"ה לכשנעקר מן הגוף לוקה ומשחיר ועפ"ז צ"ע לי בראו תוך גופה ע"י כלי המחזה הנ"ל באות הקודם דם שחור ע"ג עד נימא דטהור דדם שנעקר מן המכה הוא דאל"כ לא היה משחיר תוך הגוף וא"כ אף שאח"כ יצא מן הגוף ג"כ טהור ועכ"פ אין הטומאה רק מספק שמא היה אדום תוך הגוף רק שלא ראו יפה ע"י כלי המחזה ונפ"מ בלא הרגישה דלא הוי רק דרבנן כמו שיתבאר ואף ע"ג עד י"ל דלא הוי רק ספק שמא טעתה בהרגשת עד כמ"ש באות ד' ח' והוי ס"ס. וצ"ע גם להיפוך בראו אודם ממש ע"י כלי המחזה הנ"ל שלא תהיה טמאה בודאי דשמא לא ראו יפה והיא מראה טהורה לשיטת הרז"ה בשער הווסתות שחולק על הראב"ד וס"ל דלא אמרינן רוב דמים שבמקור מראות טמאות עי' נוב"י מה"ת סי' קי"ח וס"ט סי' קפ"ח ועי' רמב"ם הל' א"ב פ"ה הי"א שכתב ואינו מביט בזכוכית של כוס מבחוץ. וה"ה בראו אודם ע"ג מטלית לבנה כמ"ש בהי"ב שם נגד מחזה [הנקרא שפיגיל] שרואין בהמחזה צורת דבר העומד כנגדו אם היא ודאי טמאה לשיטת הרז"ה [עי' רה"ש כ"ד ע"א ראינוהו בעששית ועי' באה"ט ושע"ת או"ח תכ"ו סק"א ופת"ש חו"מ סי' ל"ה סק"ח וס' תורה אור מצות חליצה אות ס"ז ויש להעיר ג"כ במ"ד באו"ח ע"ה ס"ה ערוה בעששית ולענין נ"ח והבדלה ואכמ"ל] ואפשר דגם דלרז"ה בכה"ג ודאי טמאה ולכתחילה אין לראות באופן זה ודאי

ונשאלתי מחכם א' אם יכול לראות כתמים המובאים לפניו דרך צהר עינים [הנקרא ברילין] והשבתיו עי' נדה כ' ע"ב דאמרה ילתא דהאידנא חש בעיניה לפיכך טימא הרי דעדיף ליה לראות כך ולטמא מעל ידי כלי צהר עינים שיכול לטהר ואפשר לומר דלא היה בנמצא לו הכלי הזאת וכן י"ל שלא היה בנמצא לו איש חד הראות להראות לו. ועי' שו"ת שם אריה חיו"ד סי' נ"ד שכשהיה מסתפק אם הוא נוטה לאדמימות או כמראה השעוה היה מראה לצעירי ימים והמה חדי הראות ומכריעין הדבר והנה צעירי הימים לא מיירי מקטנים דעליהם אין לסמוך כלל ושאני אשה דהתורה האמינה בזה וגם בזה צ"ע במ"ש האחרונים בסי' קפ"ח ס"ב עי"ש אמנם לאמת א"צ להראות לצעירים רק לאנשים בינונים בני בינה כארבעים שנה ואם א"א יראה בעצמו כאשר יראה בעיניו ולא ע"י צהר עינים כי בזה"ז שאנו מטמאין כל מראה אדום ודאי אין לחוש וכמ"ש האחרונים לענין לראות דם בלילה ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ד ע"ש ואכמ"ל

וראיתי בשו"ת חת"ס חיו"ר סי' קע"ו דעלה בדעת השואל דמשמע מרש"י נדה נ"ד ד"ה כמין שערה אדומה דהך דשחור אדום הוא דוקא בדם צלול אבל ביבש לא [ואני מצאתי מפורש בשו"ת ב"ח החדשות סי' ל"ו דלא אמרינן זאת כי אם בדם שופכו ולא ביבש] והחת"ס השיב עליו דאדרבה י"ל דנהפוך הוא עי"ש ולפע"ד הלא מפורש ברש"י כ"א ע"א ד"ה ירוקה ולבנה וכו' ושחור לא קחשיב דהיינו אדום והרי שם בחתיכה יבשה מיירי הרי דאין