מור ואהלות קסא

ב (כוונת המחבר שכתב ד"פ לשון יציאה. כוונת רמב"ן דחזקת דם בהרגשה רק בעד ואף שלא הוציאתו. עוד כוונתו דעד ל"ד לשפופרת. אא"ב בבין השינים בזה"ז. אם אף בהרגשה היה טהור כשלא יצא מביה"ש. לכאורה היתה אסורה לשמש רק בשמשה אצ"כ. בשמשו סמוך לוסת ולא ראתה אם הוא אפילו צריך כפרה השנה על פת"ש וצ"ע בנוב"י. כשלא יצא מביה"ש היתה מותרת לשמש ול"ד לסמוך לוסת. כשהכניסה שסופרת לביה"ש ולא במקור והוציאה דם אם טהורה. ראיה דכשהכניסה טבעת לביה"ש וראתה טמאת דלא כחת"ס. כשהרגישה או סמוך לוסת שהוציאה בשפופרת אם טהורה

) שיצא יש לחקור בארבע יציאות שכתב המחבר בכאן שיצ"א ביציא"תו ויצ"א יצ"א דלכאורה למותר הם והל"ל דרך קצרה כה"ג אשה שהרגישה שנעקר דם ממקורה בין באונס בין ברצון טמאה ונלפע"ד ע"ס מ"ש הש"ך כאן סק"ד בשם הלבוש דהסימן הזה יסוד שעליו נבנו כל דיני נדה הנהוגים עיי"ש לזה י"ל דבכל תיבה יש כוונה מיוחדת מבוארת. שי"צא פירושו מעצמו ולא כשהוציאה בשפופרת דאז אף שהרגישה בעקירתו י"ל דטהורה עי' סי' קפ"ח ס"ג ומ"ש לקמן בסוף האות והוא שתרגיש ביציאת"ו פירושו לבדו ולא בתוך החתיכה דאז אף שהרגישה בעקירתו טהורה עיי"ש. שנעקר ממקומו ויצ"א פירושו הוא ממקומו ולא שנעקר המקור גופיה דאז אף שמרגשת בעקירת ויציאת הדם ממנו לכל זה טהורה עיי"ש ובט"ז סק"ה ובאחרונים. שלא יצ"א לחוץ פירושו מגופה לגמרי אבל עכ"פ צריך שיצא מבין השינים דבין השינים עצמן כלפנים. ועי' ס"ט כאן סק"ג שהביא לשון הרמב"ן [וט"ס הרמב"ם] בפ"ג מהל' א"ב האשה מטמאה בין באונס וכו' ובין השינים עצמן כלפנים בזה"ז שאין בקיאות לדבר כל שהאשה מוצאת דם בעד שלה טמאה עכ"ל ותמה הס"ט דכל עיקר דין זה רק כשנשאר הדם בפנים הוא דאיכא לפלוגי מבין השינים ולפנים לבין השינים ולחוץ אבל אם אח"כ יצא לחוץ ע"י בדיקת עד הרי טמאה ודאי וא"כ מה זה שכתב בזה"ז שאין בקיאות עי"ש ומ"ש לקמן אות ד' ונלפע"ד דכוונת הרמב"ן שלא כמ"ש באות ד' שיטת הרמב"ם דחזקת דם שבא בהרגשה אף בלא עד כל שמהשינים ולפנים עיי"ש והוא ס"ל דלא אמרינן כן רק בעד דאז אמרינן ג"כ דאימר טעתה בהרגשת עד עי' כו"פ וס"ט כאן אבל אין הפירוש שהוציאה העד לחוץ רק שראו בגופה ממש ע"י כלי המחזה [ננקרא מוטער שפיגעל עי' שם אריה אה"ע קי"ב] אשר רואין על ידה כל אשר מבפנים וראו על העד דם ומספק שאין אנו בקיאין אם הוא למעלה מבין השינים או למטה לכל זה טמאה בזה"ז אף שלכאורה הוי ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן דשמא לא הרגישה ושמא למעלה מביה"ש אפ"ה טמאה דספק חסרון חכמה לא נחשב לספק כידוע ואכמ"ל. עוד י"ל כמו בהכניסה שפופרת עד בין השינים והוציאה דם טהורה כנ"ל ה"ה לכאורה בעד שהכניסה לשם כה"ג נימא דטהורה דאין דרך נשים לראות כן אפ"ה טמאה ע"פ מ"ד בססי' קפ"ח דדוקא דק שבדקין דאל"כ י"ל דא"א לפה"ק בלא דם וה"ה בעד בזה"ז שאין בקיאות לדבר בשיעורו כל שהאשה מוצאת דם בעד טמאה ואף לפי מה שמצאו האחרונים שיעור לזה עי' בס' פרי דעה שפתי לוי סי' קפ"ח ס"ק י"ב מ"מ י"ל דדוקא בשפופרת כן שאין לחוש שמא כבר היה דם זה בביה"ח ונכנס להשפופרת דדופניו מפסיקין עי' ש"ע הג' מהרש"ז שס סק"ט אבל בעד אף שאומרת ברי לי שלא נגעתי בכותלי בה"ח אמרינן בזה"ז שאין בקיאות לדבר וטמאה ועי"ש בסי' קפ"ג בקונטרס אחרון סק"ג ואכמ"ל

והנה כפי הנראה דכל שלא יצא מבין השינים טהור אף שהרגישה וא"כ צ"ע לפע"ד דאפילו אם נהיה בקיאין בזה בזה"ז מ"מ אין נפ"מ רק [בנגעה בטהרות בזמן הבית אמרינן דהם טהורים וכן] שמותר בעלה עדיין בשאר קריבות עמה אבל איך יעלה על הדעת להתירה גם בתשמיש דשמא באמצע תשמיש יצא מבין השינים דיותר ממעל"ע לא מוקמי כותלי בית הרחם את הדם כנ"ל באות הקודם ועפ"ז לא גרע מפרישות עונה סמוך לוסת שהאיסור מה"ט עי' סי' קפ"ד. ורציתי לומר דיש נפ"מ ג"כ בעברה ושמשה ולא ראתה מבין השינים בזה"ז אף שאין קרבן מ"מ עכ"ס א"צ תשובה ולא נחשב כעובר עבירה לענין פסולי עדות. שוב ראיתי בתוה"ש סי' קפ"ד סק"ג שהביא בשם השע"ד והעתיקו הפת"ש שם וט"ס הש"ך] סי' ז' דאם שמשו סמוך לוסת ולא ראתה צריכין תשובה כעוברי עבירה מה"ת והוא ס"ל כיון דקי"ל ופחות דרבנן הוי כעוברי עבירה מדרבנן והנה המעיין שם היטב יראה דכל זה קאי רק כשראתה עי"ז ע"כ אז דמי ממש כהתחילו לשמש אחרי ראיתה וצריכים שניהם תשובה כמו שיתבאר אבל בשלא ראתה י"ל דרק האיש עשה איסור לכתחילה כמ"ש והזהרתם את בני ישראל וכו' ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ח אבל עליה אין איסור רק משום לפני עור וע"כ א"צ כפרה דלאו דלפ"ע קיל איסורא עי' ריטב"א קידושין ל"א ב' שכתב דאף בשעשה איסור ולא ידע צריך כפרה עכ"ז בלאו דלפ"ע אין כן ועי' יו"ד סי' קנ"ה ס"א [וי"ל דגם בשראתה לפעמים היא א"צ כפרה ומ"ד דשניהם צריכין קרבן עי' חו"ד ססי' קפ"ה דמיירי כששניהם נשמטו זה מזה מרצונם כשהיה האבר חי וכשהוא לבדו פירש כך הוא חייב והיא א"צ כפרה עפ"ז וכשהיא פרשה היא חייבת והוא פטור מקרבן רק צריך כפרה על שעבר על עשה דוהזהרתם ולפעד"נ דזהו פי' בסוטה ט' דלדלה מעשי' וכו' בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו פי' כגון שנטמאה שלא בשעת וסתה ואפ"ה נשמטה מתחתיו כשהיה חי ואף שפטור הוא מ"מ הלעיטתו איסור בע"כ] ואף אם האיסור על שניהם בשוה ואף אם הוא מה"ת לכתחילה עי' נוב"י מה"ק סי' נ"ה נ"ו ומ"ש באהלי שם ולקמן סי' קפ"ד ס"ב מ"מ אם עברו ושמשו ולא ראתה א"צ בפרה [ומצינו גם במה"ת חילוק מלכתחילה לדיעבד עי' לקמן אות י"ג ומ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ה'] עי' משנה אחרונה דנדה ועי' קדושין פ"א אשה שנדרה ושמע בעלה והפר והיא לא ידעה והיתה שותה צריכה כפרה עי' צ"צ סי' ס"ט דאע"ג דנמצא אח"כ התרנגולת כשרה מ"מ לא פקע איסור זה מיניה עי"ש [ובס' דרך פקודיך הקדמה ו' אות ו' נסתפק בזה ועי"ש אות י"ב ופת"ש אה"ע סי' ו' סק"א וסי' י"א סק"ג ועי' אוה"ח ס"פ ויחי דא"צ שום כפרה] מ"מ בנ"ד שלא כוונו כלל לאישור דסברו שיבעול ולא תראה דם כאשר היה באמת איגלאי מלתא דלמפרע לא היה איסור כלל וא"צ כפרה ועי' ש"ע הג' מהרש"ז סי' קפ"ד סק"ו ובקו"א שם עי"ש ועי' רש"י שבועות י"ח [וכ"ז אף למ"ד דסמוך לוסת אסור לשמש מה"ת דאם רק מדרבנן בלא"ה צע"ג בעבר איסור דרבנן אם צריך כפרה עי' מנחת עני או"ח סי' ח' וק"ס השמטות למי נדה תשו' ל"א ואכמ"ל] אבל בראתה ודאי שצריכים תשובה על עבירה מה"ת וזה פשוט שא"ל להזכיר ועתה תראה שלא כיון יפה הרב פת"ש סי' קפ"ה ס"ק י"ד בביאור דברי הנוב"י דלפיכך לא הזכירו המחבר והרב דין שמשו סמוך לוסת וראתה דאין נפ"מ דגם בלא ראתה ה"ה דצריכים תשובה [וכ"כ בשו"ת בית שלמה או"ח ח"א סי' ס"ב בהג"ה מבהמ"ח אך מפשטות הנוב"י מה"ת סי' פ"ה בד"ה דע בדין א' משמע דבלא מצאה א"צ כפרה ותשובה כלל ול"ד למ"ש תוס' סוטה כ"ח ע"א ד"ה מה ת"ל דהוי עשה וכאן קימ"ל דווסתות דרבנן] ולפע"ד הדמיון דחוק כרחוק מזרח ממערב ולא קשה דמדוע לא הזכירו כנ"ל דפשוט דזה שוה לשאר נדה [ובעיקר הנוב"י שם צ"ע לפע"ד דהלא י"ל דברי המחבר והרב בשמשו סמוך לוסת ובאמת גם האשה צריכה כפרה ואשובה ומ"ש הרמ"א וימלא פחד וכו' זה רק עצה בכדי שיפרוש באבר מת ששייך רק לו ומ"ש אח"כ ואם פירש ממנה בקישוי וכו' ע"ז קאמר דהאשה א"צ כפרה משום דהיא לא רצתה בפרישתו באיסור ומה. הוי לה למעבד אבל על הכניסה שהיה מרצונה ודאי שניהם חייבים וצריכים תשובה ועי' מ"ש באות י"ג והנ"ל וצ"ע] אך גם לפת"ש ג"כ קשה דהו"ל להזכיר הדין של לא ראתה ויהיה כ"ש בראתה ואדרבא משמע מרמ"א סי' קפ"ז ס"י שכתב דבעברה ושמשה עדיף מבדיקת שפופרת ולמ"ש האחרונים ובראשם הנוב"י דרמ"ת מטעם וסתות נגעי בה א"כ מלבד שהול"ל