מור ואהלות קס

גזירה שיהיו כזבים הוא רק לענין טומאה וטהרה הכולל גם זכרים וכנ"ל והך איסור זב פקע תיכף אחר הגירות דלא גזרו בכה"ג ואף טומאת נדה שהיא גם לענין הבא עליה י"ל דהנה במ"ד שבנות ישראל החמירו על עצמן שבטיפה א' כחרדל יושבת עליו ז"נ הקשה בתשו' חת"ס חיו"ד סי' קס"ה דהול"ל חכמי ישראל [וי"ל כמ"ש בעצמו בחלק או"ח סי' קנ"ה ע"ש] וכן קשה יתור הלשון על עצמן עי' מ"ש באות ה' ובזה נכון דאם היה גזירת חז"ל היה ג"כ כן הדין גם בגיורת וקמ"ל דרק בנות ישראל החמירו על עצמן אבל בגיורת הניחו לה על דינה ולא מצינו בגזירת חז"ל שתהיה כתחילת נדה והלא דין הנדה מה"ת אף ברואה כל ז' ופסקה טובלת לערב וה"נ י"ל דדינה כסוף נדה [ועוד י"ל דאפילו ראתה תיכף אחר הגירות א"צ ז"ל דטעם לחומרא שאפילו ראתה טיפת דם כתבו הראשונים משום שמא הוא מג' ראיות מג' ימים היא זבה אבל בגיורת לא חיישינן להכי דאז היתה עכו"ם ומה"ת דמה טהור] ובלא"ה י"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד ופקע טומאת נדה ממנה אף אם היה הגזירה עליה ועי' כתובות ל"ז דגיורת שראתה דיה שעתה וכו' ועי' רש"י ותוס' שם ובשיטה מקובצת שם פי' דאף אם ראתה אחר מעל"ע מגירותה לא גזרו בגיורת רק משעה שתראה הרי דאף בגזירת חז"ל הקילו בגיורת ועי' ירושלמי יבמות פ"ד ה"א ותוספתא נדה פ"א. והנה בכתובות שם ר"י מתיר ליארס ולינשא מיד הרי דא"צ ז"נ אך י"ל דהלא אף לבעלה הראשון בלא"ה צריכה ז"נ דלא גרע ממחזיר גרושתו ורק הנשואין מותרים מיד אף לרמב"ם עי' ב"ש סי' ס"א סק"ב ואף להאוסרים עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ת מ"מ בגיורת י"ל דלא גזרו הך דתבעוה לינשא ובזה יתישב קושית הט"ז סי' קצ"ב סק"א מתמר ורות שלא שהו ז"נ דהא הם היו גיורות עי' סוטה י' ובכה"ג לא גזרו וכ"פ מצינו חילוק מגיורת לישראלית כנ"ל ועי' אות י"ג וירושלמי פ"ק דנדה ילדה ואח"כ נתגיירה אין לה דם טוהר ועי' מל"מ פ"ד מהל' א"ב ועי' בכורות מ"ו ב' ובתוס' שם ובאור זרוע ת"א סי' ש"מ וחת"ס יו"ד סי' קנ"ב וק"ס שם אך לדינא מסתפינא לומר כן וצ"ע

ובדרך אגב אזכיר מה שנפלאתי על מ"ש באורים ותומים סי' ל"ד בשם סמ"ע דבועל עכו"ם פסול מדרבנן לעדות והלא הסמ"ע סק"ד ציין בשם ב"י דעה ב' דפסול מה"ת ועי' פת"ש שם ועי' שושנת העמקים בפתיחת הספר והתבוננתי על העתק לשון המרדכי סנהדרין פ"ג שחושב בועל ארוסתו ובועלי נדות או כותיות וכיון דסמיך כותיות לנדות נראה דפסול מה"ת כמו בועל נדות ועי' או"ח סי' נ"ג סכ"ה דדמי למסור ועי' ב"י רס"י ל"ט אולם הב"י העתיק לשון המרדכי בועל ארוסתו ובועלי כותיות או נדות פסולין להעיד עכ"ל וסיים ונראה דבועל ארוסתו מדרבנן הוא דמפסל אא"כ היא נדה ונראה מלשון הב"י דדוקא בועל נדה פסול מה"ת אבל כותיות דמי לבועל ארוסה ורק מדרבנן מפסל ועי' ד"מ שם וא"כ הסמ"ע היפך הדיעות בזה וצ"ע וכן מ"ש בששה"ע שם דבלא כתובה או כלה בלא ברכה לא מפסל אף מדרבנן צ"ע ממ"ש הב"ש סי' נ"ה סק"א ובאהלי שם אות כ"ח די"ל דאסורה לבעלה כנדה ממש מה"ת וצ"ע כן צ"ע מדוע לא חלקו בין שהכותיות יש לה בעל דאז לתוס' קדושין כ"א וסנהדרין נ"ב איכא עשה מה"ת משא"כ בפנויה ועי' מ"ש שם באות כ"ג. ומ"ש באבני מלואים שם בשם הפ"י צ"ע דהלא כן הוא ג"כ שיטת התוס' כמ"ש וכן מ"ש בשם הרשב"א דאין אישות לעכו"ם כלל הלא הוא שיטת רש"י בסנהדרין שם ע"ש וכן משמע בע"ז ל"ו ע"ש ברש"י וכן להנ"ל דעכו"ם שראתה נדה היא גזירה קדומה שמא הפי' במרדכי דבועלי נדות ישראלית או נדות כותיות הם דוקא פסולים מה"ת ולדינא צע"ג בזה

הרמב"ם בהלכות א"ב פי"ב ה"ה כתב והבא על בת גר תושב ש אין הקנאין פוגעין בו אבל מכין אותו מכות מרדות ועי' ממ"ש שם שלא מצא זה מבואר אבל דבר נראה הוא וכו' ועי' רדב"ז ח"ה ב"א קל"ב שכ"כ והרמ"א בח"מ סי' תכ"ה ס"ד השמיטו וכן באה"ע סי' ט"ז ס"ב שדוקא בפרהסיא יהרג ואל יעבור עי' ש"ך יו"ד סי' קנ"ז ס"ק י"ב ועפ"ז בבת גר תושב יעבור ואל יהרג לדידיה ומדוע השמיטו ומוכרח לומר או דס"ל לרמ"א דמאחר שלא נמצא זה מבואר בש"ס מסתמא דינה כבת עכו"ם לכל דבר או משום דאין עתה נפ"מ מזה וכמ"ש הרמב"ם שם פי"ד ה"ח דאין מקבלין ג"ח אלא בזמן שהיובל נוהג דלא כראב"ד שם ועי' במגדל עוז שם ולפיכך השמיט דינו משא"כ הרמב"ם שכותב גם הדינים הנהוגים בזמן הבית ע"כ כתב גם זאת [ובזה י"ל ג"כ קושית הח"מ סי' ט"ז דמדוע השמיט המחבר דין דקנאין פוגעין די"ל דא"כ היה מוכרח לכתוב ג"כ הדין של בת ג"ת ובזה יש מהספיקות שכתבתי לפיכך השמיט לגמרי דין זה והזכירו רק ברמז בסעיף ב' עי"ש] אך דצ"ע ממ"ש ביו"ד סי' ב' ס"א וסי' קכ"ד ס"ב הדין של גר תושב הרי דנוהג גם בזה"ז ואציג כאן מה שהשבתי לחכם א' ע"ד שרצה לומר דלפיכך השמיט המחבר דין דקנאין פוגעין ע"פ מ"ד בכמה דוכתי דעכו"ם שבזמנינו כוונתם לעושה שמים וארץ רק שמשתתפים שם שמים ודבר אחר ואינם מצוים על השתוף וכיון שלא מקרי עכו"ם א"כ דמי לבת ג"ת שאין קנאין פוגעין בו ואפשר דאין בבתו איסור מה"ת. וזה תשובתי הנה הס מלהזכיר דבר זר כזה ומלבד שגם בבת ג"ת לא נמצא מבואר שלא יהיה קנאין פוגעין בו חוץ מרמב"ם כנ"ל עוד י"ל כמ"ש באוהל ראשי בשמים אות ט' דנהי דהיא אינה מצווה על השיתוף מ"מ כיון דלישראל הוי עכו"ם ממש א"כ כשבא עליה הוי ממש בעל בת אל נכר וג"ת מיירי כשיעבוד רק לה' לבדו ומקיים ז' מצות רק שאוכל נו"ט וכדומה משא"כ בעכו"ם שבזמנינו ומה גם שגם בת ג"ת אסורה מה"ת כשאר בת עכו"ם כמ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ג דגם היא בכלל לא יסיר כיון שאינה בת מצות ואין קדושין תופסין בה וולדה כמותה דכל זה ילפינן בקדושין ס"ח מיפ"ת ואח"כ תבוא והיתה וכו' דקודם שעברו כל המעשים אין קדושין תופסין וולדה כמותה ופשיטא דיפ"ת צריכה לקבל תיכף ז' מצות עי' רמב"ם הלכות מלכים פ"ו ואפ"ה לא תפסי קדושין עד אחר ירח ימים ואחר כל המעשים ועי' נחל אשכול הל' ע"ז סס"י מ"ז רק שלרמב"ם אין קנאין פוגעין בו וכ"ז לא שייך בעכו"ם שבזמנינו שהבא על בתו ודאי קנאין פוגעין בו [במקום שניתן רשות מהמלכות דוקא ואם לא ניתן רשות אסור כמו שיתבאר וכמובן] והמחבר שהשמיטו הוא מחמת טעם הנ"ל. או י"ל ע"פ מ"ד בירושלמי סנהדרין פ"ט דתני דפנחס עשה שלא ברצון חכמים ובקשו לנדותו רק שקפצה רוה"ק ואמרה והיתה לו ולזרעו ועי' יפ"מ דלאו דמצוה למעבד הכי רק אם רצו מותר אבל אין רוח חכמים נוחה ורק התם קפצה רוה"ק מפני שהשעה צריכה לכך ובס' כבוד חכמים שם הוכיח דאף בלא צורך שעה מצוה ורק על קנאין רבים שאין להם מורא ממנו כלל וכן אפשר שדוקא כולם ימיתיהו שלא נעשה הרציחה ע"י אחד כמ"ד שם הכוהו י' אנשים בי' מקלות אבל פינחס שמסר נפשו במקום מורא וכן הרגו בעצמו לבד עשה שלא ברצון חכמים רק שקפצה רוה"ק וכו' והנה אף שמלשון הרמב"ם שם אם פגעו בו קנאין והרגוהו משובחין וזריזין יראה כן אך בלשון הטור הממהר וזריז להורגו הר"ז משובח משמע דאף ביחיד מותר ההריגה ומפני החלוקים האלו שי"ל בזה לפיכך השמיט המחבר דינו. ושמעתי מפה קדוש הה"ג המפורסם ר' מרדכי דוב שליט"א מיושטאפאלי שאמר לי דאפשר כוונת הירושלמי דעשה שלא כדין משום דתלוי בפלוגתא דסנהדרין מ"ג דר"נ סובר דלא ענש אף על עונשין שבגלוי עד שעברו הירדן והלמ"מ שכאשר יעברו הירדן ויכנסו לכלל ערבות אז בכה"ג יהיו קנאין פוגעין בו ובמעשה פנחס שלא עברו עדיין הירדן עשה שלא כדין רק שקפצה רוה"ק וכו' ודפת"ת וצ"ע מירושלמי סוטה פ"ז הלכה ה' ובמראה הפנים שם ה"ג גם לפע"ד הקלושה י"ל דאולי פנחס בשעת מעשה היה קטן שלא היה בכלל ערבות [וצע"ק ממ"ש בתרגום יונתן שמות ו' ט"ז י"ח ובפי' יונתן שם] ואין עליו הללמ"מ רק שקפצה רוה"ק וכו' וכן י"ל ע"פ מ"ש הראב"ד בהשגות דדוקא שהתרו בו ולא פירש וי"ל דפינחס לא התרה בו וע"כ עשה שלא ברצון חכמים רק שקפצה רוה"ק וכו' ואכמ"ל: