מור ואהלות קנט

י"ל כמ"ש בתפארת ישראל שם דהעובר טפל לאם ולא האם להעובר ע' שבו"י ח"א סי' ע"ג ומה דמקודשת בהוכר העובר הוא רק להתפיס האיסור בה לאח"כ ולא לקנין ולפיכך לא קשה מידי ממזכה לעובר ויתר הקושיות עי' מה שכתב בספר טיב קדושין שם וה"נ משמש בהיתר רק באשתו עתה קודם שנולד הוולד

ואגב אזכיר מ"ש הרמב"ם בהלכות א"ב פ"ה הל' כ"ה הבועל פחותה מבת ג"ש ויצא דם הרי זה דם בתולים והרה"מ ומגדול עוז הביאו השגת הראב"ד ע"ז דאינו בועל אלא בעילת מצוה ופורש ובהשגת הראב"ד שלפני [ברמב"ם ד' בארדיטשוב] קאי על מ"ש בהלכה כ"ד עי"ש ורציתי לומר דאפשר בקטנה כזאת שבלא"ה אסור הביאה בה כנ"ל לא גזרו חז"ל כלל בה הך דפורש וממילא מותרת לכתחילה בלא טבילה לאחר ג"ש שוב ראיתי בתוס' נדה מ"ה סד"ה אחר דגם בתוך ג"ש גזרו הך דפורש ועי' תוס' שם ד"ה האי וא"כ צריכה טבילה לאחר ג"ש ועי' נדה ס"ה ע"ב וסבור הייתי לומר דבלא"ה לאחר ג"ש דשם ביאה עליה צריכה ז' נקיים וטבילה, כמו בתבעוה להנשא דאז מתחיל החימוד אך בדף מ"ה שם משמע דגם קודם מחמדת ויש לחלק וצ"ע

וראיתי לחקור אם יש איסור נדה בגיורת ושפחה ועכו"ם הנה ביבמות ע"ד וכריתות ז' איתא גיורת ושפחה מנין ת"ל אשה וי"ל דלכוונה זו התחיל המחבר כאן אשה עי' בריש האות והנה התוס' בכריתות שם ד"ה אימא כתבו וז"ל תימא אה"נ ואיצטריך קרא לגיורת דאמרינן בספרי כל מקום שמדבר בישראל צריך להביא הגרים ובס' קנאת סופרים השמטות לש"ט תשובה ד' כתב ג' תמיהות גדולות א' דתחילה פריך בכריתות שם שפחה מנ"ל משמע דלולא קרא היתה פטורה מסברא ואח"כ פריך מהו וכן שפחה משמע דפשיטא מסברא דחייבת כאשה. ב' כיון דפשיטא ליה מסברא דחייבת למה פריך רק על המשנה מהו וכן הו"ל להקשות גם על הברייתא דלמה לי קרא בשפחה כיון דשותה לאשה ג' נהי דמשני דהוי ס"ד דשפחה פטורה כיון דלא שייך גם באנשים הנה תירוץ זה שייך רק לשפחה דאין עבד חייב בכל המצות רק כאשה הוי ס"ד דגם בזה תשתנה אבל גיורת כיון דגר וגיורת חייבים בכל המצות כישראל ממש אף בזכרים א"כ נשאר הקושיא למה לי קרא ולמה אמרה הברייתא גיורת ושפחה מנין עכ"ל ולישב כל זה נלפע"ד בדרך הפשוט ע"פ מ"ש התוס' יבמות שם ד"ה ושפחה מנין דצ"ל ושפחה משוחררת מנין ת"ל אשה נמצא דגיורת ומשוחררת נלמד מאשה ואינה משוחררת נלמד מן לה לה והשתא כוונת הברייתא שפחה מנ"ל פי' במשוחררת ת"ל אשה ומקשה הגמ' דמה קמ"ל המשנה וכן שפחה דע"כ הכונה באינה משוחררת דאא"ל במשוחררת דא"כ מדוע שביק גיורת וכמו דפשוט לן עתה במשוחררת מפסוק אשה כן ה"נ אינה משוחררת מפסוק לה ומתרץ דסד"א דלא נילוף כאן מן לה כיון דלא שייכא באנשים קמ"ל ועתה כל הד' קושיות מיושבים כמובן אלא דלכאורה קשה באמת מנ"ל באינה משוחררת מפסוק לה דהלא באנשים ליתא ואולי הפסוק לה לא קאי בכה"ג ונלפע"ד כיון דסוף סוף מצות נדה ויולדת נוגע גם לבעלה דגם הוא מוזהר עי' בלשון הרמב"ם שם פ"ד ה"ב דבין שפחה בין משוחררת הכל בכרת א"כ הוי מסברא כדבר השוה בין איש ובין אשה ובזה נבין כוונת הבה"ג שכתב ושפחה מחייבה למנקט ימי נדה דבעלה וכו' והך דבעלה למותר לכאורה ובזה נכון דקמ"ל דעיקר משום דגם בעלה מוזהר בזה ועי' מ"ש באות י"ג ועי' תוס' נדה ט"ו ע"ב ד"ה בשפחתו וס"ט ריש נדה ואכמ"ל

והנה הרמב"ם שם ה"ד כתב דהעכו"ם אין חייבים עליהם משום נדה וזבה ויולדת וחכמים גזרו שיהיו כזבים תמיד בין ראו בין לא ראו לענין טומאה וטהרה וצ"ע לפע"ד דהרי גם לענין הבא עליה גזרו איסור נדה וזבה עי' עבו"ז ל"ו משום נשג"ז וראיתי ברדב"ז ח"ה ב"א צ"ד שהרגיש בזה ותירץ דמיירי במקרה ולא יחדה ע"ש והנלפע"ד שי"ל בכוונת הרמב"ם במ"ש לענין טומאה וטהרה רק לענין טומאת זב הכולל גם זכרים [ומהנראה שכשיתגיירו יהיו צריכים טבילה מדרבנן במים חיים כזב אף שלא מצאתי מזה בפוסקים עי' ש"ך יו"ד רס"ח סק"ו מ"מ כשיהיה נהוג טומאה וטהרה יהיה הדין כן אף לדידן דלא ס"ל כתשו' רב נטוראי ורבינו הלוי להצריך לזבה מים חיים ונשי דידן ספק זבות ואף מדרבנן א"צ מ"ח עי' רש"י סנהדרין פ"ז ובכורות נ"ד ושבת ס"ה ואשכול ונחל אשכול הל' מקואות סי' נ' מ"מ לענין טומאה וטהרה ודאי על כל פנים מדרבנן יצטרכו הגרים טבילה במ"ח כזב] אבל לענין טומאת נדה מאיסור ביאה באמת גזרו עליהם בין ראו בין לא ראו ועי' מה שכתבתי לקמן [וצע"ק מיבמות מ"ה] אמנם זה דוקא בעכו"ם אבל בשפחה אף שאינה משוחררת לא גזרו כשלא ראתה דבפירוש כתב הרמב"ם שם פי"ב הי"ד שמעת שטבלה וקבלה מצות יצאתה מכלל עכו"ם דאל"כ איך מותרת לממזר עי' רמב"ם שם פט"ו ה"ד ועי' רדב"ז ת"ד סי' קס"ח וב"ש סי' ד' ס"ק ל"א ובסי' ט"ז וכן איך מותרת לע"ע עי' רמב"ם שם פי"ב הי"א ובהל' עבדים פ"ג ה"ג ויו"ד סי' רס"ז. שוב ראיתי די"ל דבהני דוקא שאין עליהם איסור שפחה ממילא ע"כ לא גזרו איסור נדה בשלא ראתה דאל"כ לא יותרו לעולם אבל בישראל שיש עליו איסור שפחה ה"נ נוסף עליו איסור נדה גם בלא ראתה וכן משמע מרדב"ז ח"ג תשובה תנ"ג ועי"ש ח"ה סי' ש"א קל"ד ושי"ל ממנ"פ דאם שיטת הרמב"ם דשפחה אין בה איסור תורה כלל ורק גזירה דרבנן א"כ בעבד הניחו אותו כדינו כדי שיעבוד רבו יום ולילה [ועי' רשד"ם חיו"ד סי' קצ"ג דיכול האדון למסור לו שפחתו הכנענית או שפחה מישראל אחר והמהרש"א ומהרי"ט בגיטין כתבו דאינו מותר רק בשפחה של רבו ועי' ס' שושנת העמקים כלל ד' מ"ש בזה ועי' בק"ס השמטות לש"ח סי' ק' ואכמ"ל] וכן בממזר לא גזרו עי' ב"ש שם ואם נאמר דס"ל דיש איסור מה"ת ובפרט לדעת אונקלוס דזה בכלל לא יהיה קדש אפ"ה כמו שהתורה אסרה והתורה התירה להם ה"נ הם התירו גזרתם להם שלא יהיו באיסור נדה כשלא ראתה וכמו שלא גזרו על עבד כנעני איסור נשג"ז בעכו"ם עי' תוס' נדה מ"ז ד"ה מסר להו וה"נ הני בשפחה. ואגב נפלאתי מדוע לא הביא הרמב"ם הך דינא דבעבד כנעני לא גזרו נשג"ז בעכו"ם ואולי נלמד מזה שלא גזרו נדה בשפחה כשלא ראתה לעבד עברי וה"נ הוא בעכו"ם או י"ל דנכלל במ"ש בהל' א"ב פי"ד הי"ט ואינם צריכים שום דבר אלא הרי הם כבהמות וכו' אלא דעפ"ז צ"ע לי דהרי ודאי דאיסור נדה שמה"ת כגון בשפחה שראתה שייך שפיר גם בעבד כנ"ל וכמ"ש התוס' שם ועי' השגת הראב"ד שם הי"ח וא"כ איך כתב דאינם צריכים שום דבר וצ"ע

והנה במ"ש הרמב"ם שם פי"ב ה"ב דבלא יחדה רק שנקרה מקרה אינו חייב רק משום עכו"ם כתב המ"מ שם דהוה לרמב"ם גי' אחרת דלגירסתינו אין חילוק ועי"ש שנכתב הג"ה בצידו שבדפוס ויניציאה היה כתוב ומשום זונה וכן הובא בש"ע אה"ע סי' ט"ז ס"א וברדב"ז ח"ה ב"א צ"ד עי"ש וצ"ע לפע"ד לפי גירסתו מדוע זונה יותר משפחה ונדה ועי"ש ה"ג. ועלה על לבי דשמא היה כתוב בהלכה ב' שם ומשום ז' והר"ת זבה דכבר גזרו עליהם שיהיו כזבים וה"ה לענין הבא עליה כשהיא בת ג"ש ויום א' עי' ע"ז ג"ץ והמעתיק טעה וסבר דהר"ת זונה אבל צ"ל זבה והנס"מ בגזירתם אף דבלא"ה אף פנויה ובצנעה שאינו מקבל דינו של קנאין עונשו מפורש בכרת כנ"ל וראיה ממ"ש רדב"ז ח"ה ב"א קל"ב דאף בת גר חושב שאין קנאין פוגעין בו מ"מ עונשו בכרת הרי דלא תלו כרת בדין אם קנאין פוגעין בו [ועי' רמב"ם שם פי"ב הלכה ה' ומ"ש לקמן וזה דלא כמ"ש בח"מח סי' ט"ז ועי' ב"ש ואבני מלואים שם] מ"מ נפ"מ למלקות וי"ל דגם המחבק ומנשק לוקה משום הנך וכנל לענין קטנה הפחותה מבת ג"ש או נפ"מ לענין גיורת שצריכה ז"נ אחר שנתגיירה דהרי היתה בכלל נדה וזבה מדרבנן אף בשלא ראתה וכ"ש בשראתה שזהו גזירה קדומה עי' מ"ש מהרש"א שבת כ"א ומ"ש באוהל מנורה הטהורה אות א' עי"ש ועי' נדה מ"ג שוב ראיתי שי"ל דאף שגזרו על הבא עליה משום נשג"ז דוקא משום נדה ולא משום זבה והך