מור ואהלות קנז

אוהל ארץ נוד סימן קפ"ג בש"ע יו"ד אל יחיד הקדוש והטהור הן באגודתך ארץ יסדה. לאדם צוית מבלי אכול מפרי עץ הדעת החמודה. ידיה שלחה ותאכל וגם אישה עמדה. המצאת חיי עולם בקרבתנו לתורה ולתעודה. ורזהרחנו לא תקרב אל אשה נדה וגלמודה. האר כן עיני ביורה דעה הלכות נדה את השמים בימין טפחת לכסות הוד. ראתה האשה כי תאוה לעינים מאוד. צל-מות עליהם ועל זרעם הבאת והרחקתם נדוד. נטיעי מצותך ישר-אל קימו וקבלו לשמוד ולעבוד. וכאשר עזרתני והראתני פלאות עדותך אשר אחמוד. דעת חניני והראיני אורה בביאורי ארץ נוד: סימן קפג אשה שרואה טיפת דם צריכה לישב ז' נקיים ובו סעיף אחד

א אשה ב שיצא ג דם ד ממקורה ה בין באונס ו בין ברצון טמאה ח והוא שתרגיש ביציאתו ומיהו כשתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא טמאה אע"פ שלא יצא לחוץ ואפילו לא ראתה אלא טיפת דם ט כחרדל יושבת עליו ז' י נקיים

הג"ה כאשר יתבאר משפטן לקמן סי' קצ"ו ואין חילוק יא בין פנויה לנשואה לענין איסור נדה (ריב"ש סי' תכ"ה מביאו ב"י) כי כל יב הבא על הנדה יג חייב כרת

א (בו מבואר דבת יום א' מטמאה בנדה. פלא על כלבו שכתב דוקא ג"ש ויום א'. חלוקי דינים במשמש מת בעריות אסור לשמש עם קטנה הפחותה מנ"ש. חקירה בביאת מעוברת וערוה פחותה מג"ש אם יש איסור מדרבנן. גם חיבוק ונשוק בטהורה וכשרה קודם ג"ש דרך תאות ביאה אסור. כשנתקדש העובר אפ"ה מותר באשתו טומטום ואנדרוגינוס שנתקדשו מהו. בחולה פחותה מג"ש שנבעלה אם צריכה טבילה. אם יש איסור נדה בשפחה וגיורת ועכו"ם. ישוב לד' קושיות בכריתות ז'. גזרו נדה בשפחה שלא ראתה לישראל. כשיהיה טומאה וטהרה צריך גר טבילת מ"ח. בממזר וע"ע לא גזרו שפחה ונדה. בעבד כנעני לא גזרו נשג"ז בעכו"ם. אם יש זבה בעכו"ם. אם גיורת צריכה ז"ג וחוששת לחימוד. אם בועל כותיות פסול לעדות. הבא על בת ג"ת ועכו"ם שבזמנינו אם קנאין פוגעין בו. בת נ"ת אסור מה"ת. חלוקי דינים בדין קנאין פוגעין

בו

) (א) אשה זה לשון הכלבו ריש הלכות נדה האשה אפילו קטנה בת שלש שנים ויום א' מתטמאת בבית חיצון אע"פ שלא יצא הדם לחוץ וכו' ואסור לבוא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה ואפילו להיות מערה בה והבא עליה כל ימי נדתה עד שתטבול בכרת. ובראשית מאמר ירד פלאים דהרי ש"ס מפורש בנדה ל"ב מ"ג מ"ד ובכמה דוכתי דאף בת יום א' מטמאה בנדה דכתיב ואשה בוא"ו ועי' כ"מ הלכות אבות הטומאה פ"ה ה"ט ומשנה למלך ריש הלכות מטמאי מו"מ ע"ש ועי' טור ולבוש כאן שהתחילו בלשון הכתוב ואשה ואולי כוונו לזה דאף בת יום א' הוא הדין והמחבר שהתחיל אשה הוא מגודל הפשיטות עד שלא יפול שוב הספק בזה וגם י"ל דהך דינא נכלל במ"ש בין באונס ואין לך אונס שאינו בדרך הטבע יותר מזה [עי' נדה ל"ו ע"ב] ועי' מ"ש לקמן אות ה' ח' י"א. ובאמת אין כ"כ נפ"מ בזה דטהרות אין עתה ולענין איסור ביאה אסור בה גם כשהיא טהורה כמ"ש לקמן ולענין לבוא עליה כשתגדל הלא גם בלא ראתה קודם ג"ש צריכה ז"נ כשתבעוה לינשא ע' סי' קצ"ב ס"א אבל עכ"פ על לשון הכלבו קשה

ועלה בלבי לישבו דאולי כונתו לענין כרת שדוקא ג"ש ויום א' אבל בפחות אינה נדה לכרת עי' רמב"ם הלכות איסורי ביאה פ"ד הלכה א' (וי"ל דדמי לאנדרוגינוס עי' יבמות פ"ג דחייבים עליו סקילה בזכרותו ולא בנקבותו (מדכתיב את זכר וזכר גרידא ילפינן מואת ובאשה ערוה שלא כדרכה ילפינן מאשה כצ"ל ועי' תוי"ט שם) ואף דקי"ל דמטמא באודם כנשים עי' רמב"ם פ"א מה' מטמאי מו"מ ה"ז מ"מ נראה דאין חיוב כרת על הבא עליו כשהוא טמא כנדה וה"נ בפחות מג"ש ויום א' ובאמת נלפע"ד ע"פ מ"ש הרה"מ הל' אישות פ"ד הי"ד בכוונת הרמב"ם דאנדרוגינוס שנתקדש צריך גט מספק לענין הבא עליו דרך נקובתו שלא יהיה כבא על ספק א"א ועי' לח"מ שם וב"ש סי' מ"ד סק"ח ומ"ש לקמן א"כ ה"ה דהוי ספק נדה להבא עליו ועי' ירושלמי פ"ק דנדה טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן אר"י טומטום ואנדרוגינוס ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק ע"ש ואף דליכא טעמא דשמאי לרבא בבבלי נדה ג' משום ביטול פו"ר בכה"ג דאינו נישא ואכמ"ל] שוב ראיתי דהלא כאן התחילה הטומאה מיום א' שראתה לענין הבא עליה ג"כ כגון לאחר ג"ש עי' רב המגיד ריש פ"ד מהלכות א"ב דהתחלת טומאתה לכל דבר טומאה וטהרה הוא אפילו בת יום א' וכן אם ראתה בת יום א' ולא טבלה במים הרי היא בטומאתה והבא עליה אחר ג"ש ויום א' חייב הרי דהתחלת טומאתה מיום א' ומדוע כתב הכלבו דבג"ש ויום א' מתטמאת

וכן רציתי לישבו מטעם דרצה לאשמעינן עיקר הדין דאע"פ שלא יצא לחוץ כנ"ל ולפי מה דקי"ל בריש נדה דיותר ממעל"ע לא יעמדו כותלי בית הרחם את הדם ואי בהתחילה הטומאה אז מיום א' א"כ לא יצויר הדין בשלא יצא הדם לחוץ לפיכך צייר בבת ג"ש ויום א'. שוב ראיתי דאין זה כלום דהרי בשעה ראשונה מיום א' שלאחר ג"ש הבא עליה בכרת [דלא כמ"ש הה"מ שם דהבא עליה אחר ג"ש ויום א' וע' נוב"י מה"ת חא"ח סי' ו' ודברי מרדכי על יאיר נתיב דף ד' ואכמ"ל] ע' נדה מ"ד ורמב"ם פ"ה מהלכות א"ב הל' כ"ה א"כ יצויר גם תוך ג"ש שהרגישה בעקירת הדם ולא יצא לחוץ ותיכף בהכנס השעה שתוך יום א' שלאחר ג"ש הבא עליה בכרת וע' מ"ש לקמן באות ח' די"ל דקטנה כזאת גרע מגדולה לענין טומאתה. וכן קשה בלשון הכלבו שכתב ואסור לבוא עליה כו' דהלא אפילו תוך ג"ש נהי דכרת ליכא על ביאתה אז אבל איסור ודאי איכא ולוקין מכות מרדות עליה (דלא גרע ממ"ש הרמב"ם שם פ"א הי"ד ט"ו דאף שהזכר פחות מבן ט' או אנדרוגינוס דרך נקובתו מכין מכות מרדות] ואל תשיבני דא"כ מדוע לא כתב הרמב"ם שם הי"ג בהך דכתב ואם היתה פחותה מבת ג"ש ויום א' הרי שניהם פטורים ולא סיים דלוקין אותו ממ"ר די"ל דלא צריך לאשמעינן זה דגם בשאינה ערוה ונדה אפ"ה איסורא איכא כיון דאין שם ביאה עליה הוי כמשחית זרעו כמ"ש לקמן ולוקין ע"ז וכ"ש כשהיא ערוה או נדה (דלא גרע מחצי שיעור שאסור מה"ת ויש לחלק ואכמ"ל] ועי' מ"ש באות י"ב

וכן קשה במ"ש הכלבו ואפילו להיות מערה בה דהלא אפילו רק המחבק ומנשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר לוקה מה"ת לדעת הרמב"ם שם פכ"א הלכה א' ועי' רה"מ שם דעיקר לכלל עריות נלמד בספרא מפסוק ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. וראיתי בס' שושנת העמקים סוף כלל י"א שהקשה דאמאי כתב הרמב"ם שם פ"א הי"א דהמשמש מת בעריות פטור ממלקות דלא יהיה אלא קרוב בשר ולכאורה היא קושיא עצומה ורציתי לישב דבכוונה כתב הרמב"ם ונהנה ובכה"ג י"ל דאולי לא נהנה אך עי' ב"ש סי' כ' סק"ב דהפי' או נהנה וכן יראה ממ"ש הרמב"ם בפי' המשנה סנהדרין פ"ז וע' ס' לב דוד הט"ז. ע"כ נלפע"ד ע"פ מ"ש הרה"מ בפ' כ"א