מור ואהלות קנו

כ (השאלות מבוארים בריש האות, שאלה א' לכאורה יש להתיר ולדינא אסור. שאלה ב' יש להתיר. הערה לענין ניכר האיסור. הערה בדין איסורין מבטלין זא"ז.) אציג מה שהשבתי לחכם א' ע"ד שאלותיו שצלו ב' בצים וחתכו אותם הדק היטב ואח"כ. ראו על חתיכה קטנה מחלמון טיפת דם וזרקוה אם השאר מיתר. וכן עשו עיסה לעשות לביבות בשלשה בצים ואח"כ מצאו בקליפה א' טיפה דם אם מותר לבשל הלביבות במים שיהיה ס' נגדה. והנה בשאלה א' לכאורה למ"ש הש"ך ביו"ד סי' ס"ו סק"י דאף חד בחד יש להקל מספק ספיקא שמא אין כאן חיסור כלל לפי השיטות ושמא הביצת היתר הוא הרוב דבצים אינה שוין וכ"ש בנ"ד שזרקו המעט מהאיסור ודאי הבינה של היתר הרוב במשהו ויש להקל. אך לדינא י"ל דהש"ך רק לסניף מצרף סברתו דהרא"ה והגאונים וע"כ מצטרף עכ"פ דהוי ספק ודם בצים דרבנן אבל לדידן עי' בס' לב"ש בח"ד הלכות דם ס"ק צ"ד דבנמצא על החלמון הוי ודאי טריפה ואינו מצטרף לספק ועי' פת"ש שם וגם כאן אין לומר דודאי הוי רוב היתר על ידי החתיכה הקטנה דשמא הביצה טריפה עודפה ככפלים בהחתיכה הקטנה. ואף אם נימא דיש רוב מ"מ בהחלבונים הדקים אין רוב היתר והם ניכרים ואסורים [וכה"ג השבתי פ"א ע"ד השו"ב שלוקחים בטבת ושבט רגלי האווזות. וכשנמצא א' טריפה והרגלים לא הוסר עורן עדיין שלא מקרי ר"ל פשוט בעיניהם הדין לזרוק א' והשאר מותר כל שיש רוב כמבואר בסי' ק"ט ס"ב (ועי' שפ"ד סי' ק"א ס"ק י"א ומ"ש ונתערבו צ"ל ונודעו עי"ש) ולדעתי לא כן הוא כי אפשר לברר אם רגל הטריפה הנחתך ממנה למשל ימיני אז אם אין בתערובות רק שני רגלים ימינים אף שיש אלף שמאלים אינם מבטלים את הימינים ושניהם אסורים וסימן ההכרה הוא בצפורן הקטן המכוין לחוך הרגלים כמו למשל אגודל באדם וכשאינו רוצה לטפל לברר זה בקל כל האלף אסורים ועי' לב"ש ח"ד לאמ"ה סי' כ"ו ואכמ"ל] ועתה כשא"א לברר בקל החלמונים הדקים ג"כ אסורים. ואין לומר דהוי תרי דרבנן א' דדם בצים דרבנן למ"ד רז ב' דדם שבשלו דק דרבנן עי' יו"ד סי' צ' ט"ז ס"ק י"ב ונה"ך שם כתב דאף בכמה דרבנן מצינו שגזרו ורק במקום שמפורש בהדיא להיתר וצ"ע: ועל דבר שאלתו השניה עי' ט"ז ס"ו ססק"ה שכתב כה"ג להקל אף בלא ס' אח"כ משום ספק דרבנן ונהי דהעיסה אינו מינו מ"מ אמרינן סלק, וצ"ע להש"ך בסי' צ"ח דס"ל דהא"מ אסור ועי' משבצות שם דגם הש"ך יורה בזה עי"ש ובלב"ש. ולפע"ד יש לדון בזה דהא עכ"פ קודם הבישול הוי דם האיברים שלא פירש והאיסור מתחיל רק בבישול ובבישול ים ס' ולא הוי כמבטל איסור דאין כוונתו רק לבשל הלביבות ואף שיש לפקפק ע"ז עי' משבצות צ"ז סק"א ונ"ט ס"ק י"ב ובאשל אברהם תנ"ג סק"ו דכל שנהנה מאיסור אף שאינו מתכוין אסור ועי' בנוב"י מהד"ק סי' כ"ו מ"מ בנ"ד שא"א לאכול הלביבות בלא בישול ולא הי' איסור כלל מקודם שפיר רמי לבשלם. ונ"ד למ"ש השפ"ד ס"ט ס"ק נ"א דאסור ליטול מס' אווזות שומן ולבשל אף דאין איסור עדיין עי"ש דש"ה דמערב בידים והשומן משאר אווזות יוכל למלוח לבדו ולהתיכו א"כ כוונתו רק לבשל העור שנשתהה ג"י משא"כ בנ"ד שממילא יתבטל שרי וכמה סניפים בזה כנ"ל ואכמ"ל. כ"ד ידידו אליהו פוסק

אגב אזכיר פרט א' שחידש אדוני אבי מו"ר שליט"א בימי חורפו במ"ד ביו"ד סס"י צ"ח דאיסורין מבטלין זא"ז ועי' ש"ך שם ס"ק ל"ד במ"ש ועוד י"ל דהרב אזיל לטעמיה וכו' עי"ש והקשה אאמו"ר שליט"א דהלא ע"כ מוכרחים אנחנו לומר דמיירי דוקא בלח בלח דאל"כ קשה גם להמחבר דס"ל לעיקר דאפשר לסוחטו אשור עי' סי' ק"ו ס"א. הוא מותיב לה והוא מפרק ע"פ מ"ש הכו"פ לתרץ סתירת המחבר מסי' צ"ב לסי' ק"ו לחלק דבדרבנן אפשר לסוחטו מותר ממילא לק"מ גם זה דאף ביש בקדירה חתיכות מ"מ אינם אסורות מחמת דם דדם שבשלו רק מדרבנן ובדרבנן אפשר לסוחטו מותר וגם משום חלב אין איסור ע"פ מה שצייד המחבר בדיוק, שהחלב נפל לכ"ט והדם לשלושים וכשנתערבו יש רוב משהו מהקדירה של ל' נגד החלב ויצא מאיסור תורה כי רק מדרבנן בעינן כפל פי' מנ"י כלל נ"א אות ו' ובדרבנן שוב אפשר לסוחטו מותר עכ"ל ואף שזה דבר חכמה מ"מ המעיין בשפ"ד צ"ח ס"ק ל"ד שכ' ואף להמחבר באיסור דרבנן מותר להוסיף [פי' והרי דם שבשלו רק מדרבנן] מ"מ וכו' הרי דסתר כל זה ועי' מיש לעיל אות א' דלהמחבר אפשר דגם עובר עליו ועוד צ"ע דהרי הך דינא מחלב ודם מקורו מתשובת הרא"ש ועי' ש"ך סי' צ"ט ס"ק ע"ו שהביא לשון הרא"ש דבקדירה של כ"ט נפל הדם ובהשלושים נפל החלב ורציתי לומר בהיפוך דמיירי בחלב האסור רק מדרבנן עי' סי' ס"ד וא"כ בטל הדם בקדירה של חלב ברוב משהו. אך התבוננתי בגוף תשובת הרא"ש כלל כ' סי' ב' העתיק שבהקדירה של כ"ט נפל החלב כמ"ש המחבר ועי' פמ"ג בשער התערובות ח"א פ"א ונראה יותר שצדקו בזה דברי אאמו"ר שליט"א

(הערה) לענין מ"ש למעלה באות ד' (בדף ס"ו ע"ב) דעכו"ם מותר לכנוס בהר הבית הנה דאיתי בסידור הגאון דיעב"ץ בתמיד של שבת אות א' דפשוט דאש בית המוקד בשבת היו מבערין ע"י עכו"ם, ואמנם ראיתי במתא דירושלם ערובין פ"ה שתמה עליו ששכח משנה מפורשת שאין עכו"ם נכנסים אפילו בחיל עי"ש. והנה אף למ"ש הראב"ד והכ"מ הל' בית הבחירה פ"ז דזאת המעלה רק מדרבנן ועי' פי' תפארת ישראל ריש מדות קשה לומר שיתירו במקדש שני שבותים דאמירה לעכו"ם וכניסת עכו"ם וא"כ לכאורה צע"ג על הריעב"ץ. אך ע"פ מ"ש המפרש למס' תמיד מ"א די"ל דחצי' שבחול לא היתה הכיפה שוה לקרקע הר הבית וקי"ל דגגין ועליות לא נתקדשו א"כ י"ל דהמוקד היה שם ושם ישב העכו"ם, או י"ל שהעכו"ם ישב בלשכת המוקד סמוך לבית המוקד שיורדין לטבול במחילה כמ"ד במס' מדות סוף פ"א וקי"ל ג"כ דמחילות לא נתקדשו ונכנס לשם העכו"ם דרך שער צפון הנקרא טדי ולא קשה מידי מזה

ואגב אזכיר שמ"ש בתפארת ישראל במדות סוף פ"א דלרבנן לא היה המחילה שטבל בה יוצאת לחיל צ"ע דמנ"ל זה הלא י"ל דבמציאות לא פליגי ורק דלרבנן היה מותר לילך אף במסיבה ההולכת תחת הבירה עי' במפרש למס' תמיד כיון דממילא חוזר למקומו עד יפתחו השערים והקילו לו לפי שנטמא בפנים והלא מפורש בפרה פ"ג דכל הר הבית היו תחתיהם חלול. ואמנם צ"ע לי על היעב"ץ מש"ס מפורש בשבת דף כ' ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד עי"ש שנראה שלא הוצרכו כלל לעכו"ם דק מערב שבת עשו הכל על מכונו כמ"ש הרמב"ם בסוף הל' בהב"ח שבודקין בנרות הדלוקין שם מע"ש ועי' בפי' תפא"י תמיד פ"א מ"א אות י"ח ואכמ"ל.