מור ואהלות קנה

עי' משבצות סי' פ"ז א' וי"ל דכונתו ע"פ מה דקימ"ל דבשאר איסורין לח בלח לא נ"נ בהפ"מ עי' סי' צ"ב ס"ד א"כ מי הדחה לא נעשו נבילה בהפ"מ ואם בשלו אח"כ היתר בהכלי אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון

נשאלתי פ"א ע"ד פרה שנמצא בעת החליבה מעט דם מדד אחת והנה בנחלת שבעה סי' כ' האריך בזה וסיים ומי יוכל לשער כמה דם נתערב בהחלב שלא נשקע למטה ונשאר מעורב בין החלב ועי' פת"ש סי' פ"א סק"י שהביא דברי החב"י לאסור מטעם דם נעכר ונעשה חלב ועתה מוכח דלא נעכר עדיין, ועי' צ"צ להה"ק מלובאויץ סי' נ"ד ובטוב חיים שהשיגו דהא קימ"ל איבריה מתפרקין עי' יו"ד סי' קפ"ד ס"ז וכן השיגו דאם רואין מראה החלב לבן כשאר חלב ודאי ליכא בו א' מס' עי"ש וזה נכון. אך מ"ש בצ"צ שם ועוד דדם שנתערב בחלב א"צ ס' רק שלא יהיה בו נ"ט וא"כ יוכלו לטעום שאין בו טעם דם צ"ע טובא דהא קימ"ל דאין לסמוך על טעימת עכו"ם, ואולי י"ל דכאן בא לעולם ע"י תערובות ולא שייך ביטול בס' כמו ביבמה שרקקה דם עי' משבצות ק"ב ס"ק י"א רק שכאן אין איסור אך מצד הטעם וא"כ גם לדידן סמכינן אטעימה ועי' טוב חיים שם לענין שיטעום ישראל פחות מכשיעור שע"י תערובות ליכא איסור תורה ואכמ"ל. אך הדבר הקשה עלי דכאן שבדקו וראו שהדם רק מדד א' א"כ י"ל דאסור לחלוב בכלי א' מכל הדדין משום מבטל איסור וכשיחלוב מדד א' לבדה מסתמא יהיה אדום הרבה ואין להכשיר אבל על שאר הדדין אין להחזיק ריעותא כל שבדקו פ"א אף לדברי החב"י. ואדוני אבי מו"ר שליט"א הביא ראיה לזה ממ"ד ביו"ד סי' קפ"ז ס"ז אם כ"ז שבודקת בכל החורין וסדקין אינה מוצאת כתמים כ"א במקום א' יש לתלות שממכה שבאותו צר וה"נ יש לתלות יותר במכה. ודפח"ח. ועי' בנ"צ בסי' פ"א שמתרץ דלפיכך מותר החלב למכרה לנכרי דלהלכה פסק הרמב"ם דאין ב"נ מצוה על דם מן החי ולפע"ד צ"ע דהלא דמי לנתנבלה בשחיטה דאסורים הב"מ לב"נ כיון שלא ניתר לישראל וה"נ כיון שהחלב לא ניתר עדיין לישראל א"כ באיסור אמ"ה קאי גם לב"נ עי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ו' ואכמ"ל

ואגב אזכיר עוד מה שנשאלתי אם מותר לשתות החלב תוך מעל"ע לאכילתה חמץ בפסח עם שאר דברים וכגון בבהמת עכו"ם וכן אם מותר להשהות החלב בקנקנים של חמץ אב"י עד לאחר הפסח. וזה תשובתי הנה בשאלה א' עי' באשל אברהם ססי' חמ"ח שהניח בצ"ע אם מותר לשתות החלב ואולי קאי דוקא בשהאחריות על הישראל וא"כ ניחא ליה באכילתה החמץ] ועי' שערי חשובה שם להתיר וכ"כ בפשיטות בנשמת אדם שאלה ט', ולפע"ד צ"ע דלא גרע ממ"ש הרמ"א ביו"ד סי' פ"א שלא תאכל המניקת דברים האסורים כי זה מזיק להוולד ואם צריכה לאכול משום רפואה כתב הש"ך שם שלא יתן האב התינוק לינק ממנה ועי' חיי אדם בעצמו בכלל ס"ו שהביא כן לפסק הלכה ואם לקטן מזיק דבר איסור כ"ש לגדול. ואולי י"ל דחמץ לא מקרי רק שעה אסורה ועי' מג"א סי' שמ"ג סק"ג דבכה"ג מותר ליתן לקטן לאכול ועוד י"ל דשאני הכא כיון דלהבהמה אין איסור באכילת חמץ א"כ אינו מזיק להשותה משא"כ במניקת אף באוכלח איסור לרפואה מ"מ עכ"פ איסור הוא גם לדידה כשהיא בריאה וצ"ע. אך לאפר הפסח זאת החלב מותרת לכ"ע דחלב גופא לאחר זמנו רק משום קנס דעבר על ב"י וכאן לא עבר מידי ועי' פ"ש בסמוך

ועל דבר השאלה ב' מצאתי חשובה בכחבי אדוני אבי מו"ר שליט"א וז"ל הנה בשו"ת מנחת משה הנדפס מחדש קונ' חה"פ הביא בשם תשו' דב"ח לאסור אף לאחר הפסח בעבר ושהה כל שנשחמש פ"א בהכלי חמץ אף שאב"י ואף בכלי עכו"ם דגם זה מקרי לא בדיל וגם כי אסור להשתמש בפסח בכלי חמץ זולת לחוף הראש כמבואר בסי' ת"ל. ולפעד"נ להתיר בסתם קנקנים שאב"י אף של ישראל במקום צורך גדול דהנה המג"א בסי' ח"נ ס"ק י"ב כתב בשם מעגלי צדק דכלים שאין דרך לבשל בהם חמץ רק לפעמים בלעו חמץ אם בישל בהם בתוך הפסח מותר להשהותן לאחר הפסח, והנה ידוע דסתם קנקנים ששופכין בהם החלב אין דרך לבשל בהם חמץ רק לפעמים יש בהם איזה בליעה מחמץ נמצא דעיקר תשמישן ע"י משהו וגם רק ע"י כבישה והרי דעת המחבר בסי' תנ"א לענין הגעלה דאזלינן בתר רוב תשמישו ועי' חק יעקב שם דאף לרמ"א היינו רק לכתחילה [ועי' מ"ש לעיל אות י"ז מזה] וגם על ידי כבישה בכלי כמה פוסקים סוברים דאינו בולע רק כ"ק ועי' ט"ז יו"ד סי' ק"ה ועי' משבצות תס"ז ס"ק י"א אם בכל תרי דרבנן לא גזרו בשהיה ועי' אשל אברהם סי' ת"נ ס"ק י"ב דבתחב כף אב"י מחמץ ויש ס' משהו ונטל"פ בהפ"מ מותר למכרו לעכו"ם, וכללא בידינו דכל שמותר למכרו מותר להשהותו דשוים המה עי' ח"י תס"ז ס"ק י"נ נמצא דבנ"ד איכא כמה צדדים להתיר דעת המחבר דמתיר נ"ט לפגם בפסח ורוב תשמישו במשהו ובליעחן רק ע"י כבישה וכן פליטתן וע"כ יש לצדד גם לכתחילה בצורך גדול לשפוך החלב לחוכן ולהשהות עד לאחר הפסס

ובאמת י"ל דאף בבליעה מרובה יש לצדד כה"ג דאף דטכ"ע ודאי מה"ת לדידן מ"מ בעיקר הדבר עי' טור יו"ד סי' צ"ח שהביא דעת ר"ח להלכה דדוקא כזית כדי אכילת פרס דלא כמ"ש בא"ח סי' תנ"ג דעת ר"ת וידוע דדעת הראב"ד, והר"נ דאינו חייב אלא א"כ אוכל פרס שלם ושיטת רש"י ודמב"ם דטכ"ע לאו דאורייתא וא"כ גם בכלים שיש בהם בליעה מרובה י"ל דטכ"ע לאו דאורייתא ע"פ מ"ש האחרונים דאף שאין במה שבתוך הכלי ס' נגד הכלי מ"מ ל' יש וא"כ כ"ש שאין בהחבשיל שנתבשל עתה כזית בכדי אכילת פרס ובפרט בחלב שנכבש בהכלי וא"כ לא הוי רק איסור דרבנן וכ"כ הפמ"ג בכ"ד דאף בבשד בחלב דלכ"ע טעם כעיקר מה"ת מ"מ טעם היוצא מכלי דק דרבנן ואף דח"ש אסור מה"ת מ"מ רק באכילה ולא בהנאה כמ"ש האחרונים ולהנ"ל דהנאה ושהיה שוים א"כ גם בזה היה מקום לצדד היתר בשהיה ועי' משבצות חס"ז י"א. אך עכ"פ בנ"ד שבלועין רק משהו ודאי יש להתיר מכל הני צדדים שכתבתי אף לכתחילה וכ"ש בדיעבד. כ"ד משה צבי פוסק

עוד ראיתי להעיר קצת במה שהעיר האשל אבדהם תנ"ה סק"ט שלא יועיל הגעלה לכלי של מי פירות כשעמדו בו מים שלנו מעל"ע עי"ש אם הכלי אב"י להאוסרים נטל"פ בפסח ג"כ לא יועיל הגעלה בפסח וכן אף שאינו עומד מעל"ע בהכלי יהיה אסור דנהי דהבליעה ופליטה באים בסוף מעל"ע מ"מ זהו דוקא שאז יש בו טעם משובח משא"כ בפסח דאף שאין בו טעם משובח אסור להאוסרים נטל"פ בפסח וגם צונן בצונן עכ"פ לכתחילה. ונלפע"ד להתיר בהני תרתי חקידות דבעיקר הדין י"ל דאף המחמירין בסי' תס"ב אף במעט מים מ"מ דוקא במים ממש לא בטעם ואף דממש המ"פ נבלע כאן בהכלי ודמי למ"ש הב"י ביו"ד סי' צ"ח דחלב הנבלע בבשר הוי ממשו ולא טעמו לשיטת הרשב"א מ"מ י"ל דגם לרשב"א ה"ה דידוע שיטתו דאף דטעם כעיקר ד"ח מ"מ הנבלע בכלי הוא רק מדרבנן כנ"ל ועכ"פ י"ל דהנבלע בכלי מקרי רק טעם וכן י"ל דהנבלע בכלי שהוא נפגם שוב אינו ממהר להחמיץ עם מים ול"ד למעט מ"פ בעין ואף אם נחמיר כמ"ש האשל אברהם מ"מ בהני חרתי חקירות יש להקל בלי פקפוק. וכל זה רק בתוך הפסח אבל קודם פסח בלא"ה אין חשש אחר הגעלה לכ"ע. כנלפע"ד: