מור ואהלות קנד

דהכא השום חריף ואף שמולח הצלי בכ"ש ועי' משבצות צ"ד ס"ק י"ד. אך סוף סוף י"ל כמ"ש המשבצות בסי' צ"ו ס"ק כ"ב לחלק בין אוכל לכלי וה"נ שמא להבליע בכלי אף ע"י דוחקא אינו מבליע מה"ת וא"כ תמיד בכ"ש הוי ס"ס שמא אינו מבליע כלל מה"ת ואף את"ל דמבליע מ"מ שמא הלכה דאף בכ"מ אין חם כולו להוליך בליעתו בכולו ואף עתה שערבו בצד השוה ע"י האור מ"מ די בס' נגד צד העגול לבד ועי' שעד התערובות סוף פ"א. ועי' סולת למנחה כלל פ"ה דין א' ופמ"ג ופת"ש סי' צ"ד שם

עוד ענה אליהו בהר הכרמל בתשובותיו סי' ה' [ומובא בשע"ת סי' תנ"א ס"ק כ"ז] כתב כשבוחנים יי"ש ומדליקין אותו לראות כמה מים נשאר הכלי אינו מחויב רק הגעלה וא"צ ליבון ותמצית דבריו דטבע היי"ש להדליק מיד בהריחו אש ואינו נבלע בכלי דמיד שחום האש מגיע אליו נמשך אחר השלהבת ואין עושה ב' הפעולות לשרוף ולהבליע עיי"ש. וה"נ בנ"ד י"ל דאש מהיי"ש רק שורף ואינו מפליט ומבליע מן הכף להטעליר ומהטעליר לכף וכמו בנפלה טפה כנגד האש דאמרינן דאש שורפו ומיבשו עי' סי' צ"ב ס"ו ולא אמרינן דבולע לקדירה קודם שישרוף וה"נ כן. ומ"מ לדינא אין לסמוך ע"ז ואין להתיר בלא ס' נגד צד העגול כשידוע שהשתמשו בהם פ"א בכ"ר כי מהנוב"י מה"ת סי' נ"ח יש קצת לסתור את דברי הר הכרמל וכן גם בסי' צ"ב שם בהרבה מבליע אף אצל האש ורק טפה א' כח חמימוחה פוסק. כ"ד ידידו הק' אליהו פוסק

יח (ישוב לקושית עה"ב על תוס' אם חתך אחר הדחה אם צריך לחזור ולהדיח לתוס'. השגה על ראית הערוגות הבושם. פי' ברש"י חולין ח' ד"ה חלבים למכור בשוק.) ראיתי בס' ערוגות הבושם סי' ס"ט ססק"ג שהקשה על דברי תוס' בחולין קי"ג דמשום דם בעין צריך הדחה אף לצלי ממ"ש התוס' בעצמם בדף ל"ג ד"ה מולחו דהקשו למה לא הזכיר הדחה א' ותירצו דחללי בי טבחי וכו' א"נ לצלי דהא התם מיירי בחותך מבית השחיטה שיש דם בעין ובזה אף לצלי צריך הדחה לדידיה. ולפע"ד לא קשה מידי דמוכרח לומר כמ"ש המהר"ם מלובלין בחידושיו שם ל"ג פי' השני בתוס' דקאי אחר הדחה כתרוצים הקודמין דמיירי שהדיחו, אך שמקודם כתבו התוס' דמיירי לקדירה ושוב אמרו דאה"נ דמיירי לצלי ואפ"ה צריך מליחה כמ"ש התוס' שם ועי' ט"ז ס"ט ס"ק י"ז שהביא דברי המשמרת הבית דכל שצריך מליחה צריך הדחה תחילה ומ"ש התוס' שם ד"ה ונאכלים דלצלי איידי דלא בעי הדחה הוא מטעם דלא בעי מליחה ולא קשה דהא כשחוחכו יוצא דם ע"פ וצריך הדחה אף לצלי די"ל דמיירי כשאכלו כולו כאחד בצלי או י"ל דמיירי בקרעי ביד עי' ש"ך ס"ט סק"ג. או י"ל דאף בחתכו בסכין א"צ להדיח דליכא דם בעין מדוחקא דסכינא כר"נ ומהרי"ן חביב דלא כתירוץ הש"ך שם דלמאי דקימ"ל מטעם דם בעין צריך הדחה אף בדיעבד כי י"ל דאף שהתוס' ס"ל מטעם דם בעין מ"מ ליכא בעין מדוחקא דסכינא [וע"כ מוכרח לומר דתוס' מיידו בהדיחו תחילה גם לצלי דאל"כ א"צ להדיחו אף לאח"כ עי' מהרש"א שם ד"ה מולחו והבן] עי' מ"ש באות ו' להוכיח מתחילת דברי התוס' דמיירי בדחללי בי טבחי מוכח דא"צ להדיח בחתך אח"כ לשנים דלא כס' ערוגות הבושם שם שרצה מקודם להוכיח דתוס' ס"ל דבחתך כל נתח צריך להדיח אח"כ עי"ש. ועי' חולין צ"ג חוטי דדמא ואומא דאסמיק חתכיה ומלחיה שפיר דמי אפילו לקדירה, והנה הדחה אחרונה לא הצריך להזכיר מפשיטותו אבל הדחה ראשונה אף אם נימא ג"כ דמיירי בחללי בי טבחי מ"מ בשחתכו הו"ל לאשמעינן חתכיה הדיחו ומלחו וכו' וע"כ דגם בכה"ג א"צ הדחה אחרת. ומ"ש בערוגות הבושם שם סק"ד דאיה דצריך הדחה אחרת מגמ' מפורשת בחולין קי"ב דאגב דוחקא דסכינא פליט ופירש"י לעולם אין הדם יוצא ממנו ע"י האור אבל כשחותכו וכובש עליו הסכין אם נשאר בו מעט דם דוחקו ויוצא הרי דיוצא ע"י דוחקא אף מה שלא יצא ע"י צליה ומכ"ש בבשר שלא נמלח כלל. ולפע"ד אין ראיה כלל דא"כ לאחר שיעור מליחה בחותכו בסכין ע"ג ככר נמי נימא לרש"י שע"י דוחקא יוצא אף מה שלא יצא ע"י מליחה ובאמת אינו כן עי' ש"ך ס"ט ס"ק פ"ו וע"כ דגם לרש"י מדוחקא אינו יוצא אלא עם חום קצת כמ"ש הפר"ח דדוקא בביה"ש בהני דוחקא, ועתה גם בחולין קי"ב י"ל דמיירי בצלי שהוא רותח קצת מהני דוחקא ועי' כרו"פ אות ב' דבשר דרכיך מפליט גם בלא חום. וקצת צ"ע דהלא רק בעוף נאמר בחולין ט"ז דרכיך עי' לעיל אות ט"ז ועי' שפ"ד סק"ג ועי' ש"ך סי' צ"א ס"ק כ"א דאף צלי צונן חלוק הוא מבשר חי א"כ ה"נ י"ל דשם בדף קי"ב עכ"פ צלי הוא אז אמרינן דמפליט ע"י דוחקא אבל בבשר חי אין דאיה דמפליט ע"י דוחקא מיהו לדינא עי' מ"ש באות ו'

ואגב אזכיר במ"ש רש"י חולין ח' ד"ה חלבים למכור בשוק דלכאורה למותר ועי' שלטי הגבורים שסביב הר"ן שכתב דקמ"ל דדוקא במחתך החלבים למכור בשוק כן אבל בסכין שמנקר חלב הגיד מותר לחתוך בו בשר עי"ש ובטור וב"י סי' ס"ד. ולפעד"נ בכונת רש"י דבד"ה אחד ששוחט בה מתרץ הקושיא דישחוט בה ואח"כ יחתוך בשר ומתרץ שלא תפגום ופעמים ישחוט בלא בדיקה. אמנם קשה דישחוט בה ואח"כ יחתך חלבים דרכיכי ובהם לא שכיח שיפגום הסכין והוי כס"ס שמא לא יפגום ושמא לא ישכח מלבדקו עי' ר"נ, ועוד י"ל כיון דיתוסף עליו האיסור מחלב יהיה נזהר להכשירו ולבדקו ג"כ. ע"ז מתרץ דש"י חלבים למכור בשוק פי' לעכו"ם ולא למענו להדלקה וכשמוכר לעכו"ם אסור לחתוך בסכין ששחט בה שיש עליו דם מן החי כי קודם שנשחט רוב סימנים הוי דם מן החי שגם ב"נ מצוה עליה למ"ד בסנהדרין נ"ט ועי' מ"ש לעיל אות ג' ואכמ"ל

יט (חתיכה ששהה ג"י ונמלח ולא הודח אם סותר לצלי נשרה מי הדחה ואין ס' נגד הדם אם מותר. מרה שחולבת דם מרד א'. פי' למ"ש הצ"צ דמהני טעימה אין מחזיקין ריעותא לשאר הרדין. אם מותר לשתות החלב מפרה שאוכלת חמץ בפסח אם מותר להשהות חלב בכלי חמץ עד לאה"פ. ותשובת אדוני אבי ע"ז. אם מועיל הגעלה לכלי מ"פ למים שלנו כשהכלי אב"י או שיעמדו המים פחות ממעל"ע

) בפמ"ג בפתיחה להל' מליחה הביא טעם הרא"ה ומ"ש הר"ן ביאור דבריו שאין המלח מפליט רק דם לח ולא מה שנתיבש ויש לחוש וכו' ועפ"ז יוצא לנו דין חדש בבשר ששהה ג"י בלי מליחה שנתיבש גם הדם שבתוכו א"כ במלח ולא הדיח תחילה י"ל דאינו פולט כלל ומותר לצלי באין הפ"מ דכל עיקר הטעם שיש לחוש שיהיה ניתך והפירוש ע"י הדם הלח שנפלט ממנו משא"כ בנ"ד שהדם נתיבש בתוכו וצ"ע

באה"ט סי' ס"ט סק"ו הביא בשם ע"י דאם נשרה מי הדחה מעל"ע בכלי אין איסור שהדם מעורב במים מיהו אם אין ס' כנגד הדם אין להתיר רק בהפ"מ ולכאורה צ"ע דמה מהני הפ"מ [ובגליון רש"א לא סיים הך רק בהפ"מ] והלא דם שכבשו אסור מה"ת עי' פמ"ג בפתיחה למליחה ובסי' ק"ה ואפילו איסור דרבנן כבוש אוסר בכלי כולו