מור ואהלות קנג

שבשומן אווז שהוא ג"כ מעט מזעיר שמה שנשאר אחר המליחה אם יפרוש בבישול ודאי יהי' ס' נגדו משא"כ לגבי הדחה ב' שאחרי המליחה כשלא הודח דאז נתערב כל הדם שיצא ממנו ע"י מליחה חיישינן דליכא ס' מכל הלין אין לדחות דברי השבו"י בשתי ידים עכ"ל ועי' שו"ת בית אברהם חידושי דינים למליחה אות ב' שצירף ג"כ דעת השבו"י לסניף]

ואם כן בנ"ד שנשרה רוב החתיכה במים תוך ג"י ג"כ י"ל דהא מהרוב שבמים אח"כ ע"י מליחה ודאי יצא הכל וגם ממה שלמעלה עכ"פ קצת יוצא עי' ט"ז סי' ס"ט ס"ק ל"ב ונה"ך שם ובפרט בכה"ג ונשאר רק מעט מזעיר בהחתיכה ולא יפרוש אח"כ בבישול ואף אם יפרוש בודאי יהיה ס' נגדו, אך קצת יש לחלק דשאני הכא דאפשר לחתוך לבדו החצי' שלמעלה וגם בשומן עדיין צ"ע בלא הודח תוך ג"י אך ההיתר בזה הוא ע"פ מ"ש הרמב"ם בהל' מ"א פ"ו הלכה י' דאחר המליחה צריך כל בשר חליטה ועי' ב"י סס"י ע"ז שהביא דהרשב"א הקשה מדוע צריך מליחה וחליטה ועי' לח"מ שם שהקשה דהא כתבו הגאונים שאין אנו בקיאין בחליטה ותירץ דבמעט דם שנשאר לשיטת הרמב"ם מהני חליטה, ובזה י"ל קושית הרשב"א ועי' שפ"ד סס"י ע"ז בשם הב"ח דלדעת הרמב"ם דוקא בכבד מהני חליטה לבדה דדם הכבד דרבנן אבל לא בשאר בשר והפמ"ג השיב דהלא הרמב"ם ס"ל דדם הכבד מה"ת ועכ"פ זהו רק מצד שהרמב"ם סובר דם שבשלו מה"ת לא מהני חליטה אבל לדידן דקימ"ל שהוא מדרבנן מדוע לא מהני חליטה לתירוץ ב' בש"ך ע"ג סק"י ועי' מ"ש לעיל אות א', ואפשר מצד סברת הנה"ך גבי אשה ששכחה אם מלחה דדם עיקרו מת"ת יש להחמיר עכ"פ ביש עוד צד כגון היכא דאין מוחזק כ"כ בדם מהני חליטה לבד כמו להרמב"ם אחר ה המליחה. ועפ"ז בשומן אף בלא סברת השבו"י יש להתיר אחר המליחה לאחר ג"י לחולטו ברותחין ולטגנו דהוי דיעבד כי גם בלא מליחה היה ראוי להתיר דיעבד בכה"ג אליבא דכ"ע ובפרט בכה"ג אחר המליחה לאחר ג"י חומרת הגאונים. וכ"כ בשו"ת רדב"ז ח"א סי' קל"ח לענין לבשל אחר צליה בבשר ששהה ג"י דחם משליכו לרותחין מותר דאף אם נשאר מעט דם מותר ע"י חליטה ועי' מ"ש הרב פת"ש בזה ואף שהגאונים חסרו החליטה מ"מ באיסור שהוא ג"כ רק מדברי הגאונים י"ל דהם אמרו והם אמרו להתיר החליטה בזה ובפרט כשיש עוד סניף שהיה הבשר מנוקר מגידי הדם כנ"ל וה"נ לענין השומן י"ל כן. ועוד יש היתר להשליכו קודם המליחה במים פושרין כדי שיתעורר הדם לצאת כנזכר עצה זו בב"י ואף שלא קימ"ל כן מ"מ סניף הוי. וכן בצ"צ שם צרפה לסניף היתר ובאמת מכל הני סניפים אז לאחר הצליה נראה לסמוך על הרדב"ז להתיר גם בלא חליטה עי"ש ברדב"ז אך ע"י חליטה עדיף. ועתה אשוב לדברי בנ"ד שנשרה רובה במים ותיכף הדיחו צד הב' לאחר ג"י אם היה מנוקר מגידי הדם ונתנוה בפושרין קודם מליחה י"ל דאף אם נשאר מעט דם אחר המליחה מ"מ מותר לבשלו אחר החליטה וכ"ש אחר הצליה אף בהפסד מועט עי' משבצות ס"ט ס"ק ל"ב. וכן בעת הצליה מותר שיהיה למעלה הצד שהיה למעלה מהמים ולא דמי למ"ש הרמ"א בסס"י ע"ז עי"ש דהכא יש לסמוך דיצא הכל ע"י מליחה ומותר כ"ד ידידו. הק' אליהו פוסק

יז (הדליקו יי"ש בטעליר חלב ועד בהו בכף בשר אב"י מצד השוה לכאורה יש לאסור. אך י"ל כיון דתשמישם בכ"ש לא בלעו בשר וחלב. אף אם נשתמש בהם פ"א בכ"ר יש להקל מס"ס. אם כ"ש וחריף מבליע: ואם כ"ש ודוחקא מבליע מה"ת. אם בעת שריפת היי"ש עושה פעולת בליעה ופליטה.) אציג מה שהשבתי כבר לחכם א' ע"ד שאלתו ששרפו יי"ש בכלי [הנקרא טעליר] של חלב וערבו אותו בכף כסף של בשר מצד השוה לא מצד העיגול ושניהם אינם ב"י וזאת תשובתי. הנה לכאורה יש לאסור דיי"ש הוי חריף עי' מג"א סי' תנ"א ס"ק מ"ו ונוב"י, מה"ת סי' נ"ח ובחריף לא שייך נ"ט בר נ"ט ולא נ"ט לפגם והוי כשניהם ב"י שמבואר ביו"ד סי' צ"ה ס"ג לאסור זולת בשיש ס' נגד הכף עי' ט"ז סי' צ"ד סק"ז וגם צריך ס' נגד כל הכף אף שלא עירב רק בצד השוה ואף דקימ"ל גם בכלי מתכות ח"מ אין חם כולו עי' סי' צ"ד ס"א וצ"ח ס"ד וקכ"א ס"ו מ"מ לדברי המג"א סי' תנ"א ס"ק כ"ד דמוליך בליעה בכולו רק שאינו מפליט מכולו וא"כ כאן הכף כולו של בשר ולמ"ש הש"ך בסי' קכ"א ס"ק י"ז דע"י האור לכ"ע ח"מ ח"כ כאן ע"י שריפת היי"ש מפליט מכולו וצריך ס' נגד כולה ועי' פר"ח סי' קכ"א ומשבצות צ"ד א' ובינת אדם סי' מ"ב מ"ד מ"ה וכשאין ס' אסור הכל לכאורה ואפשר דגם בהנאה אסור עי' שפ"ד שם סק"ט. אך י"ל ע"פ מ"ד באו"ח תנ"א ס"ו דאזלינן בתר רוב תשמישו לענין הגעלה ועי' חק יעקב שם ס"ק ל"ב דאם לא הגעיל הקערות בכ"ר אינם אוסרים דיעבד לכ"ע ועי' ס' מגן האלף וא"כ ה"נ בנ"ד הלא רוב תשמיש טעליר בכ"ש וכן כף כסף רוב תשמישו בכ"ש ולענין כ"ש הלא י"א דאינו בולע כלל וא"כ אינם של בשר ושל חלב כלל ואת"ל דבולע שמא אינו בולע רק כ"ק ונגד הקליפה ודאי יש ס' ושרי ודאי. אמנם אם ידוע שהשתמשו בו פ"ח בכ"ד אע"פ שעיקר תשמישו בכ"ש א"כ כאן בחריף אף שהוא לאחר מעל"ע דמי לב"י מכ"ר באינו חריף עי' מנ"י שם ס"ק ל"א ויש לאסור. אך י"ל בדבר חריף זולת קורט של חלתית כשיש עוד ספק מקילין משום ס"ס כי כמה סברות כתב מהר"ם מרוטינבורג דלא מקרי חריף דק קורט ושאר דברים הוי רק מדרבנן וראיה מתשובות הרשב"א סי' תצ"ז שכתב דאל"כ אמאי לא אסרה תורה כלי מדין אב"י ולא חששה שמא יבשלו בהקדירות חריף וקורט לא שכיח הרי דשאר חריפים אסורים רק מדרבנן ואף דמש"ך משמע דהוי מה"ת דאל"כ למה הוצרך בסי' צ"ו ס"ק י"ב לס"ס עי' פמ"ג שם ובשער התערובות ח"ג פ"ו מ"מ להלכה כל דברים חריפים חוץ קורט אסורים רק מספיקא ועתה בהצטרף הספק שמא אף כלי מתכות אינו מוליך בליעה בכולו עי' ש"ך צ"ד סק"ג וא"כ לא נבלע בשר רק בצד העיגול ונגד צד העיגול יש ס' בהיי"ש וע"כ שרי היי"ש והטעליר [מיהו הכף אסור אם ידוע שהשתמשו בהטעליר, פ"א בנ"ר דנגד הטעליר ודאי אין ס' דאין מה שבתוך הכלי ס' נגד הכלי ועי' סי' צ"ה ט"ז ס"ק י"ב וש"ך ס"ק י"ג ע"כ צריך להגעילה] ועי' משבצות ס"ט ס"ק כ"א

והנה י"ל דאף אם אין ידוע שהשתמשו בהם פ"א בנ"ר מ"מ צ"ע מלהתיר דהלא הט"ז בסי' ק"ה סק"ד אוסר כ"ש שהיס"ב באין הפ"מ, וכ"כ הפר"ח בסי' ס"ח ס"ק י"ח ועי' שו"ת חת"ס חיו"ד סי' צ"ה דאנו אוסרים אף כלי שלישי כשהיס"ב. ובפרט עתה במדינתינו ששכיח לאכול מאכל הנקרא באהרשט רותח והלא מבואר ביו"ד סי' ס"ט סעיף ט' ועי' ש"ך שם ס"ק ל"ח דחריף עם כ"ש אוסר ובאהרשט הוי חריף עי' סי' צ"ו ט"ז סק"ט ושפ"ד פ"ק ל"ז. ועתה אף אם אזלינן בתר דוב תשמישו מ"מ נעשה הכלים של בשר ושל חלב בודאי אך המשבצות שם ס"ק כ"ב העלה בצ"ע אם בכלי ג"כ ה"ה. וכן רציתי לומד כיון דשכיח לאכול בכף וטעליר דבר גוש ע"י דוחקא ובזה אף הרש"ל מודה דאף בכ"ש מבשל וכפי הנדאה הוא מבשל מה"ת דזה לשון או"ה כלל ל"ז אם חתך בשר בסכין חולבת ב"י הבשר אסור בהנאה ש"מ דהוי מה"ת דאל"כ מותר בהנאה וכן ממג"א סי' שי"ח ס"ק מ"ה דאסור להטיח שום על צלי אם הוא רותח שהיס"ב דדבר גוש מבשל אף בכ"ש דאין לומר דרק מפליט ומבליע דא"כ היה מותר בשבת וע"כ דמבשל מה"ת, וכן מזה דאיה על מ"ש מקודם דחריף בכ"ש הוי מה"ת