מור ואהלות קנב

ישהנו ג"י פחות חצי שעה בכדי שבהדחה כזו לבדה יהי' מותר המליחה ולא יהי' צריך לב' הדחות ואפשר דבשריה חצי שעה מועיל שלא יצטרך להריח קודם המליחה אף שימתין הרבה ומ"ש הרמ"א ס"א ימתין מעט קאי דוקא בהדיחו היטב בלא שריה כי בהשריה נתלחלח גם מבפנים ובזה יתפרש דבריו בס"ק ל"ג. ובזה נלפע"ד לפרש מ"ד בחולין קי"ג הא דחללי ביה טבחי ולכאורה קשה דהלא לכ"ז צריך אח"כ הדחה אחרת דנתיבש אך שי"ל דהיו נוהגים הטבחים לשרות [דלא כמ"ש באות ו'] ובזה א"צ הדחה אחרת אח"כ קודם המליחה [ואפשר דלשון חללי כמ"ש בחזקוני פ' ויקרא פסוק ט' דרחיצת. אדם מתרגמינן יסחי לשון טבילה בחוץ אבל רחיצה האמורה בקרבנות מתרגמינן יחליל פי' ויוציא מהן הפרש וישארו חלולין ועי' תרגום ירושלמי שם שתרגם ישזג ועי' ערוך ערך שזג הרי דהכונה בשריה] ואף דמקור הדבר מאו"ה כלל א' ושם כתוב דאף בשריה מ"מ לא ימתין עד שיתנגב מ"מ הלא באמת סיים שם והיינו לכתחילה אבל הרמ"א לא סיים כן וע"כ מטעם שכתבתי דמיירי רק בהדחה א"כ זה לעכב גם דיעבד, וכן יורה לשון הת"ח המובא בש"ך סק"ו דאז לא ימס המלח כלל ולא יוציא דם ובאו"ה כתב דאז לא הי' נמס המלח כולו ולא הי' מוציא הדם היטב ולשיטתו אזיל דאינו קפידא בדיעבד. ועפ"ז צ"ע במ"ש המנ"י כלל ט"ו סק"ג דדוקא אחר הבישול מקרי דיעבד ופירש כן באו"ה ולהנ"ל לא משמע כן. וכן צ"ע במ"ש המשבצות ס"ט סק"ד [ומעצמו מדבר ונעלם ממנו דברי או"ה הנ"ל] דיראה דיעבד אם נתיבש מאוד אחר ההדחה יש להתיר כ"ש אנן קימ"ל עיקר הטעם וכו' עי"ש שדבריו אינם מובנים ואדוני אבי מו"ר הגיה ביו"ד שלו בגליון שט"ס וצ"ל משום דם בעין ובהמ"ר רוקא בסעיף ב' מתירין משום ריכוך יש להתיר כאן בלא הפ"מ עכ"ל ולפע"ד אין ראיה ממה שאנו אוסרים בלא הפ"מ דעיקר הטעם משום דם בעין [וכמ"ש הרמ"א בח"מ סי' כ"ה ס"ב דבדרבנן בה"מ סומכין ג"כ על הקטן] דהלא יש כלל בידינו דבהפ"מ מעמיד הרמ"א על עיקר הטעם עי' בהקדמת תורת חטאת שהתנצל עצמו שלפעמים מיקל בהפ"מ דנראה לו דעת המיקל עיקר ועי' ש"ך יו"ד סס"י רמ"ב ובפרט הכא דהמחבר חזר מספרו הארוך ודעתו להתיר אף בלא הפ"מ עי' משבצות ס"ט סק"א ע"כ נלפע"ד דמ"ש בפמ"ג שם סק"ד ובה"מ ר"ת ובהדח"ה מועט"ת מתירין וזה ראיה דעיקר הטעם משום דם בעין עי' משבצות שם סק"י יש להתיר כאן בלא הדח"ה מועט"ת והפי' כמ"ש דכשלא הי' הדחה מועטת רק שריה חצי שעה דיעבד מותר אם נתיבש כנ"ל באופן שהפמ"ג מסכים למ"ש ועי' חו"ד חידושים סק"ו

ואגב אפרש ג"כ דברי השפ"ר סק"ו ששמעתי רבים נדחקו בו ולפעד"נ דהכי פרושו דהמחבר השמיט הדין דימתין מעט ולכאורה י"ל דס"ל דמותר הן אם ימתין הרבה או כלל לא לזה אמר דהמחבר נמי ס"ל מטעם דם בעין לא דחשיב דם בעין דא"כ לא מהני הדחה ומליחה ב' בס"ב אלא כהמרדכי וא"כ ה"נ שייך לומר דאם ימתין הרבה לא יוציא דם ואם תיכף להדחה ימלח יתמלא המלח מים. ונראה מדעת הפמ"ג דאם מלח תיכף יותר מסתבר לאסור והמנ"י השוה ב' הדינים וצ"ע, והנה למ"ש לעיל שלכ"ע בין לט"ז ובין לש"ך א"צ בהדחת תוך ג"י חצי שעה לרכך בחנם פלפל הטוט"ו שם דהש"ך סותר עצמו מס"ק נ"ג לס"ק נ"ד שכתב לשרותו היטב וסבר בכונתו דהוא חצי שעה וחילק שם בין לכתחילה לדיעבד ובאמת כל הרואה יראה דשניהם לכתחילה הוא ולכל זה לק"מ דמ"ש לכתחילה לשרותו היטב לאו חצי שעה קאמר רק לאפוקי העברה בעלמא וגם בפחות הרבה מחצי שעה היטב מקרי ולא דמי להדחה א' שצריך חצי שעה לרכך אבל הדחה זו רק כדי שלא יתקשה. ועפ"ז יתבאר דאם הדיחו תוך ג"י במי פירות אפשר להתיר דנהי דאינו מרכך מ"ע מהני שלא יתקשה ולא דמי להדחה ראשונה קודם מליחה שצריך לרכך ועי' במשבצות ס"ק י"ז דהכנה"ג ס"ל דלטעם דם בעין גם שם מותר במי פירות ואף שהפמ"ג שם כתב דאפשר דמטרשי לה אך מט"ז שם לא משמע כן ובפרט בתוך ג"י לכ"ע יש להתיר דלא כשפ"ד ס"ק נ"ג שם. ולזו הסברא א"צ להניחו במים אחר המי פירות דלא כהנ"ל בסוף אות הקודם שצריך עכ"פ ליתן אותו תיכף במים. ולדינא ודאי יש להחמיר כסברא הנ"ל וכן לסברא הנאמרה כאן י"ל דבשר שמלא קרח מועיל שריתו תוך ג"י דנהי דאינו מרכך מ"מ מועיל שלא יתקשה וזה ג"כ דלא כשפ"ד שם אך לדינא ודאי יש להחמיר כי די לנו בסברא הנ"ל להתיר שאינו מצטרף עת הקרישה וגם בזה לא מלאני לבי להקל נגד הרב פמ"ג אם לא ביש עוד סניף כגון שהבשר הי' מנוקר מגידי הדם וכדומה כנ"ל

ועתה נשובה לשאילתינו בריש אות י"ג בנשרה רוב החתיכה במים ואף דברירנא דאין מועיל הריכוך למה שלמעלה כנ"ל שם מ"מ הני מילי אם צריך לרכך כמו בהדחה א' שקודם מליחה משא"כ לפי מה שנתבאר דא"צ כאן ריכוך רק כדי שלא יתקשה הדם א"כ בכה"ג י"ל דהלחלוחית של מטה עכ"פ פועל שלא יתקשה כל הלחלוחית דם אף מה שלמעלה כיון דשניהם הדם והמים אינם מוקשים רק נשפכים ועפ"ז י"ל להתיר דגם בנלקח מן המים ונשתהה יותר מב' שעות כך ולא הדיחו צד הב' כיון שפעל פעולתו שלא נתקשה אך לדינא יש להחמיר ודאי כי די בסברא הנ"ל באות הקודם שאין מצטרף עת הקרישה וה"נ הני ב' שעות שהונחו במים אינם מצטרפים אבל צריך תוך הב' שעות לשרות צד הב' וגם ביש עוד סניף הנ"ל שהי' מנוקר מגידי הדם יש להקל

טז (שומן אווז שלא הודח תוך ג"י. הנוב"י לשיטתו ואין לדחות כ"כ דברי השבו"י. דברי הצ"צ בזה וה"ה בנ"ד שנשרה רובה במים. עוד היתר ע"י חליטה ועוד סניפים בזה

) ועוד בה שלישיה ואקדים מה שנשאלתי מכבר ע"ד שומן אווזות שלא הודח תוך ג"י דהשבו"י סי' נ"ג היקל מטעם דרכיך והנוב"י בסי' כ"ר חלק עליו דמנ"ל הך סברא [וכ"כ הפמ"ג ובשו"ת רעק"א סי' מ"ד] ובאמת י"ל דהנוב"י לשיטתו אזיל במ"ש באו"ח סי' כ"ז דמפרש במ"ד בשבת קכ"ח בבר אווזא דחזי לאומצא מטעם רכיך ע"פ מ"ד בחולין ט"ז ע"ב ר"ה מחתך ביה עופא דרכיך וא"כ לפ"ז בכל בשר עוף לא יהיה נוהג הדין של בשר ששהה ג"י וזה ודאי אינו ע"כ ראה הנוב"י זאת מהלכה לגמרי, והנה בשבת שם לא אמרינן הטעם דרכיך ולפי מ"ש לעיל אות ג' דלרמב"ם י"ל דהפי' דחזי לאומצא שמותר לאכול חי בלי מליחה בעוף וכן מצינו דעופות קמיטי עי' חולין קי"ב אבל בשומן אווז דעינינו רואות דרכיך טובא מצד עצמו ולא גרע עכ"פ מרירוך המים, וראיתי בשו"ת צ"צ להה"ק מלובאויץ יו"ד סי' נ"ו שהעיר בזה לחזק דברי השבו"י וז"ל ואף שהשבו"י לא סמך ע"ז לבד מ"מ הלא השבו"י נתן עוד טעם רשומן אין מוחזק כ"כ בדם ואף דהת"ח כתב דאין לחלק בין בשר לשומן היינו לענין הדחה ב' שהיא מדינא דגמרא ועי' מ"ש לעיל באות ז'] אבל בזה שהוא רק חומרות הגאונים וגם י"ל דאף את"ל דע"י המליחה לא יצא כל הדם מ"מ כיון דבלא"ה הוא מעט מזעיר ובודאי מעט יצא ע"י המליחה כאשר נראה בחוש א"כ המעט שנשאר שלא יצא ע"י מליחה י"ל דמתוך מיעוטו לא יצא תו גם ע"י בישול וכמ"ש הר"נ הובא בב"י סי' ע"ה לענין כרס דאותו המעט דם אינו פורש מהן ע"י בישול או י"ל כמ"ש הב"ח לענין לבשל אחר צליה שלגבי מיעוט הדם שיצא ע"י בישול יש. ס' בודאי וכעין זה י"ל גם כאן לענין דם