מור ואהלות קנא

סויב ובשפ"ד ס"ק ס' פקפק ע"ז ובאמת צ"ע כל דברי המנ"י דהסברא של מים מטרשי צ"ע לענין דיעבד עי' חי' רעק"א ריש סי' ס"ט ולעיל אות ט'. והנה אף שגם לרכך אינו פועל כיון שקשה כאבן ולפיכך כתבו הפוסקים הנ"ל דלא מהני הדחה ומליחה מ"מ בנ"ד י"ל דהוי כלא היה העת שנקרח כלל כיון דבעת הזאת לא היה בשר רק אבן א"כ עת הקרח אינו מצטרפת כלל ועי' מג"א סי' פ"ב סק"ב לענין צואה שנקרשה ועי' פמ"ג שם דכשמים קרושים עליה י"ל דהוי כיסוי כמו במשקה קרושה. והנה נראה דכל המשקין בתר השתא אזלינן לבד שמן ודבש ועפ"ז י"ל דלפיכך השמיט הרמב"ם בהל' ט"א פ"ט ה"ב חלב השנוי במשנה כיון דכבר זכר בהלכה א' דדוקא שמן ודבש ועי' מגן גבורים שם ואכמ"ל ודיש לומר דאף בשמן ודבש אם שרה בשר ונקרש לענין זה בתר השתא אזלינן ואין ענינו לטומאה. וראיתי בפת"ש יו"ד ס"ט סק"ו בשם שו"ת קרית חנה דבמעל"ע ששרה תחת הקרח ודאי מותר ואף בג"י ג"כ אין ברור לאסור וע"כ מצד הסברא שכתבתי דהוי כלא היה העת הקרח כלל וכן י"ל במליחה כה"ג כשנקרש תוך השיעור שכתב השפ"ד ס"ק י"א דמשמע מש"ך דאינם מצטרפים השיעור שקודם הקרישה ודלאחריו כי נתבטל הרתיחה ובאמת המעיין ביש"ש גופיה שממנו המקור יראה דרק עת הקרישה אינו מצטרף וכ"כ הפר"ח ובל"י וחי' רעק"א [ובאה"ט נתן זאת במסגר וצריך לפתחו] דאותה העת הוי כלא היה. וכן י"ל עפ"ז גם מ"ש בש"ך ס"ק כ"ו דבלא נתבשל יחזור וימלחנו מ"מ מצטרפים השיעורים דלא כחמד"נ שנסתפק בזה דהנה הדגמ"ר בלא"ה מיקל אף בלא נתבשל דגם זה הוי דיעבד מטעם הפסד המלח ועי' ש"ך סק"ה יראה דשם ס"ל דבנמלח לבד מקרי דיעבד וכן י"ל דהבשר יתקלקל כשימלחנו שנית, והחמ"ד י"ל דאזיל לשיטתו באות ל"ח דבאמצע מליחה פולטת מיד שהרתיחה גדול מאוד ולפיכך בהפסיק צריך שיעור מחדש אך להנ"ל באות ח' דדבריו אינם מוכרחים א"כ ה"נ מצטרפים ואכמ"ל. ואשובה לדברי דאם אין עת הקרישה בחשבון כלל א"כ הן בשהה מעל"ע בקרח לדעת המנ"י שאינו כמים [ואף אם מים קרושים הוי כמים מ"מ בשר קרוש לבדו ודאי אין זה כבוש לכ"ע] או במונח פחות ממעל"ע במים קרושים זה העת אינו מצטרף כלל להחשב בכלל הג"י וכל הראיות שהביא המנ"י כנ"ל אינם סותרים למ"ש הבט וראה והבן. והראיה שהביא מהמ"ב אדרבא משם משמע דעדיף ממים עי' ח"מח סי' י"ז ס"ק נ"ה וב"ש ס"ק ע"ח וכן הביאו האחרונים דברי ס' מה"צ שלא לסמוך על המ"ב בזה ועי' שם אריה אה"ע סי' כ"ה ובאמת לפי מ"ש בביאור הגר"א לשון הירושלמי והכירו שצפדתו הצינה הרי ראיה ברורה להמ"ב דשם היה לאחר י"ז יום משנפל לירדן ועי' יבמות קכ"א אבעי' להו ריב"ב לקולא פליג ואף אם נחמיר שם מ"מ בכה"ג חומדות הגאונים יש לסמוך לקולא וכריב"ב ועי' במ"ע להריעב"ץ שם ואכמ"ל

עוד י"ל דעכ"פ עת הקרישה כשהונח במים קרושים עכ"פ לא יצטרף ומה גם דאפשר קים להו לגאונים דבשר ששהה ג"י נתיבש דמו רק כששלט בו אוירא לא כשמונח תחת הקרח דלא שלט בו אוירא וכמ"ש בשו"ת כנ"י סי' מ"ז דלולא היראה הי' אומר דה"ה אם נקבר בקרקע ג"כ לא מתפח כי האויר גורם ובכה"ג בחומרות הגאונים אבטח ולא אפחד מלומר סברא זו ועי' טוט"ו שם לענין העגלים שלא הופשטו מעורן ועי' סוף אות הקודם ובפרט בכה"ג מכל הנ"ל יש להקל. ויוצא לנו דאם דיעבד שהה בשר ג"י פחות איזה שעות ונקרח וחוששין שעד שיופשר יעברו הג"י יועיל לתתו בתוך המים עד שיופשר שם אפילו לאחר ג"י כי עכ"פ הזמן שהוא תוך המים אפילו קרושים וכ"ש צלולים אינו מצטרף בכלל הג"י ולא כשפ"ד ס"ט ס"ק נ"ג שהחמיר בזה יותר מדאי עי"ש, ובזה י"ל ג"כ קושיתו בס"ק נ"ד על הש"ך שכתב דחצי שעה לאו דוקא והקשה דא"כ כלו הג"י קודם הריכוך ובזה ניחא כיון דעת שמונח במים לא מצטרף עכ"פ א"כ יוכל להניחו שם עד שיתרכך אף לאחר ג"י ולא נחשב כעבר עליו ג"י [ושוב דאיתי שהרגיש בחי' ר"ב פריינקיל על יו"ד] וכן הריעב"ץ שם כתב פחות מעט ומטעם שכתבתי ע"כ וכן מ"ש עוד השפ"ד שם ס"ק נ"ג דאם נשרה במי פירות אפשר להחמיר ולפעד"נ דאף דאינו מרכך מ"מ עכ"פ אינו מצטרף עת השרוי בו להתקשות ומועיל כשתיכף יתנהו במים ועתה ה"נ בנ"ד כשנשרה עד רובה ב' שעות תוך הג"י אין הב' שעות מצטרפות ומועיל לתת צד הב' במים תיכף

טו (אם צריך שריה לבשר שלא יעבור עליו ג"י או די בשפיכה. טעם לההיתר בשפיכה. ישוב לקושית השפ"ד. מ"ש המחבר פחות ח"ש לאו דוקא מ"ש הרמ"א נגד ח"ש פי' יותר מחצי. גם לט"ז א"צ ח"ש. י"ל דאם שרה מותר אח"כ אף שהמתין הרבה קודם המליחה. הערות בזה מש"ס ופוסקים. צ"ע על המנ"י ומשבצות ק ביאור אדוני אבי וביאורי על משבצות ושפ"ד, צ"ע על הטוט"ו. הערה בשלשה חלוקי דינים להחמיר

) ועוד י"ל בזה דהנה אם צריך דוקא שריה לבשר ששהה ג"י או מועיל גם שפיכת בעלמא עליו כתב הב"י וז"ל כ' האגור ראיתי גדולים מכשירים כששפכו וכו' ובשע"ד כתב שאם הודח וכו' ובאו"ה כלל ב' סי' ג' חילק דאם ניקר מגידי הדם די בשפיכה עי' ט"ז ס"ק י"ג ונלפע"ד דמטעם ס"ס חילק כן דיש דעה דבניקר לא שייך החומרא דג"י ושמא די בשפיכה ועי' שו"ת תשואות חן סי' כ' ומ"ב סי' ק"ח דמתיר בשפיכה אף בלא ניקר ועי' תורת יקותיאל שהקשה דמה מהני שפיכה בעלמא הא הדחה שקודם מליחה הוא נמי מה"ט כדי שיתרכך וצריך הדחה גמורה ועי' בתשואות חן הנ"ל שישב דהדחה שקודם מליחה לרכך והדחת תוך ג"י כדי שלא יתקשה גם שהדחה זו אינה אלא חומרת הגאולים. ועוד מצאתי חילוק דשם לרכך הבשר וכאן לרכך הדם שלא יתקשה ועפ"ז יתישב בפשיטות קושית השפ"ד הנ"ל באות הקודם דבס"ק נ"ד שם כיון שא"צ לרכך דק שלא יתקשה א"כ גם בשפיכה בעלמא די ובפרט בשריה קצת וא"צ שוב שינוח במים גם אחר הג"י עד שיתרכך רק קודם המליחה שממילא צריך לרככו. ועוד אעורר דע"כ הך פחות חצי שעה לאו דוקא דאל"כ קשה איך מועיל חצי שעה דהלא לפמ"ש הש"ך ס"ק נ"ג ומלשון המחבר ואם שרו משמע דוקא דיעבד אבל לכתחילה צריך מליחה תוך ג"י וכ"ש תוך ג"י השניים עי' שו"ת דבר שמואל סי' ש' שנסתפק בזה אם מותר זה גם להמתירין לשרות בתוך ג"י הראשונים לכתחילה וא"כ איך מועיל שריה חצי שעה ולמלוח כשיתחילו ג"י השלישים. ורציתי לישב דהנה הרמ"א כתב בס"א דיזהר לשרותו נגד חצי שעה והך נגד לכאורה למותר אלא ע"כ כונתו מעט פחות וכ"כ המשבצות שם סק"י וא"כ יכול להתחיל המליחה בסוף החצי שעה ואף שימשך זמנה עד לאחר ג"י מ"מ שפיר דמי. שוב ראיתי דמקור הדבר מאו"ה כלל א' ושם כתוב בפירוש דהמנהג יותר מחצי שעה וגם דברי הרמ"א יתפרשו כן, אלא על כרחך שהמחבר ס"ל דגם לכתחילה א"צ שריה חצי שעה והחצי שעה הוא כדי הדחה ומליחה לדידיה והדמ"א שלא הגיה עליו או דסמך על מ"ש בס"א או כמ"ש בש"ך שם שיש מקומות רבים וכו'. ונלפע"ד דגם הט"ז ס"ל דבתוך ג"י אף לכתחילה א"צ חצי שעה כמ"ש בס"ק ל"ג רק מ"ש בס"ק ל"ד דהוא שיעור ההדחה הכי פרושו דהוא ס"ל דגם להמחבר מותר לכתחילה לשרותו ולפי מ"ש בס"ק ל"ג דצריך אח"כ הדחה אחרת קודם מליחה

כדינו ע"כ אמר המחבר דאם רוצה למלחו תיכף אחר הג"י ע"כ