מור ואהלות קמט

נגד העצם יש ס' דאל"כ מה צורך למוח הלא עצם אוסר בחלב עי' סי' פ"ז ס"ז אלא דהחשש שמא הי' מוח ג"כ ובזה ספיקא לקולא ובאמת מקור לזה דבעצם אין דם לא מצאתי [זולת מדברי אגדה נדה ל"א אביו מזריע לובן שממנו מוח שבראשו וגידין וצפרנים ועצמות וכו' אך דהלא במוח יש דם וכן בגידין כמו שיתבאר] כי מרמ"א בסי' ע"א הל"ל י"ל דאין ראיה ולרבותא דמועיל למוח שבקרבו כתב כן דלא תימא דאבר אחר הוא וכן בש"ך שם י"ל דלאו דוקא וה"ה נגד העצם צריך ס' ועי' פר"ח ע"ה ס"ק י"א שהסכימו רוב פוסקים דכל שהן חשובים כבשר לענין בב"ח ה"ה לענין דם שצריך מליחה ועפ"ז גם עצמות גרידא צריכין מליחה, ובאמת קשה לי דאמאי מצטרפים עצמות איסור להיתר מ"ש מעצמות בב"ח וסבור הייתי לחלק דבסי' פ"ז מיירי ברכים אך דבשפ"ד שם ס"ק כ"ב כתב דזה אינו ומזה יש להוכיח דגם בעור ובגידין מחזיקין דם עי' מ"ש באות הקודם דהרי הם כבב"ח לאסור ומ"ד בסי' ק' ס"ב דא"צ ס' נגד הגיד י"ל כמ"ש הפמ"ג בפתיחה לס' שושנת העמקים לחלק בין גיד הנשה לשאר גידין לענין פליטתו עי"ש או דבסי' ק' מיירי שנמלח תחילה ועי' יו"ד סי' ס"ה ועי' משבצות או"ח סי' תמ"ז סק"א דפשט דבכל הגידין יש דם ע"ש

יג (השאלה והדינים מבוארים בריש האות. לכאורה המקצת שלמעלה לא נתרכך. ראיה מעגונה דנתרכך. אם מקילין בעגונה כשגלי הים מציפין אם הימים דוקא מעל"ע. ראיה מתוס' דתוך ג"י מעידין אף בנשתהה. אם יש להקל עכ"פ תוך מעל"ע מרבינו יונתן אין ראיה. אם בים ונהר שייך כבישה. אם הושלך למים אחר ב' ימים. אם בחמין מרזו מכה. רק בנפל מח למים ופחות ממעל"ע מעידין. אין ראיה מעגונה לבשר ששהה ראיה דאינו מתרכך בנ"ד. הפת"ש שגה בזה. צ"ע על הטוט"ו. אם מועיל שריה מצד א'. צ"ע על החת"ס אם מועיל הדחה ושריה ומליחה ע"ג הנוצות. הערה מהקטרה עולת העוף. אם לא הסירו הנוצות עד אחר ג"י והודחו כך

) אציג מה שהשבתי לחכם א' ע"ד חתיכת בשר גדולה שקודם כלות ג"י לערך ב' שעות שרוה במים עד רובא ושכחו להפכה עד עבור הג"י ואגב העיר בדיני עגונה ואבאר דין בשר הנקרח ולא נפשר עד אחר ג"י ודין אם הודח במי פירות ושומן אווז שלא הודח תוך ג"י וכמה חלוקי דינים והערות שונות. זאת תשובתי הנה לכאורה עכ"פ המקצת שלמעלה אין לו תקנה בבישול עי' יו"ד סי' ס"ט סי"ב ואף הר"י דס"ל במקצתה ברוטב הכל מצטרף עי' טור סי' צ"ב מ"מ בכה"ג מודה דגם בכבוש מעל"ע קימ"ל בסי', ק"ה ס"א כיש מקילין מה שחוץ לכבישה דאין מפעפע למעלה וכ"ש בשריה ב' שעות ודאי אין מתרכך למעלה. אך י"ל דבשר דאית בו פילי בולע תיכף עי' לעיל אות ו' וממילא נתרכך ואפשר אף מה שלמעלה ויש למשדי בו נרגא מעיגונא דאיתתא [כי המנ"י בשו"ת סי' י"ד וריעב"ץ במגדול עוז דימו הענינים זה לזה] דהנה באה"ע סי' י"ז סכ"ו מבואר דאם נטבע במים והשליכוהו ליבשה מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים וכו' והוא דראוהו מיד בשעה הראשונה עי"ש ועי' בקונטרס עגונות סי' רמ"ט תשו' ר' בצלאל וז"ל אבל אסקוהו על שפת הים וגלי הים מציפים עליו כל שעה מצמיח צמתי ואין מניחין להשתנות ודייק כן מלשון הרמב"ם הושלך מן הים דוקא מכל וכל עי"ש וכ"כ הר"ש הלוי סי' י"א ומהרי"ט בשניות סי' ל"ג וראיתי באחרונים שיש חולקים ע"ז דלפעמים הים נח וליכא גלים, ובאמת לדינא נראה כן כיון דקימ"ל בספק נשתהה לחומרא ובזה לא ימלט מספק שלא היה גלים בשעתו אך יש לחלק כיון דכל החומרא בספק נשתהה משום דתולין במצוי ששהה יותר משעה וראיה דגם הסוברים בספק תוך ג"י לקולא מודו כאן וא"כ בנ"ד יותר מצוי גלים ויש להקל דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר אך כיון שהדקדוק מרמב"ם קלוש אין לסמוך ע"ז לבד וכן י"ל דהשהיות מצטרפות שמבין גל לגל ואכמ"ל. ועי' מ"ש הרב פת"ש שם ס"ק קי"ז בשם פני משה דגם כשרק רגליו נוגעות במים עלה בדעתו להקל ויש שמלאו לבם כן ג"כ עי"ש עכ"פ הרי דגם באיסור חמור כזה סמכו הפוסקים לומר דאם מקצתו נוגע במים מגיע הליחות בכולו וכ"ש בנ"ד חומרת הגאונים שקיל יותר ודהרי שם י"ל דאף אם הג"י אינם מעל"ע אינם מעידין [ועי' ש"ך יו"ד סי' ת"ב סק"י ג' או ד' ימים או יותר יתענה בשנה הראשונה ביום הקבורה ומלשון זה הוריתי שם דעכ"פ דוקא ג"י שלימים מעל"ע] עי' מה"צ סק"י ובבשר ששהה צריך דוקא ג"י מעל"ע ואמת שבמה"צ שם כתב דימים סתם שכתוב בגמ' מקצתן ככולן והרי הפוסקים המציאו סמך לחומרת הגאונים ממ"ד בנדה ס"ו הני רובדא דכוסליתא עד ג"י לא חייצו ועי' מ"ש באות ו' ועי' חת"ס יו"ד סי' ק"צ דגם שם מעל"ע דוקא ועי' חולין נ"א הגליד פי המכה וא"כ ה"נ לכאורה בבשר ששהה ועי' שמות ט"ו כ"ב ואכמ"ל] וכן באומצא דאסמיק שנצרר הדם מחמת מכה ג"כ מהני שריה תוך ג"י אף דבשם אמרינן דמיא מרזו מכה כאן קיל דהרי כל בשר יש בו מכה השחיטה ומהני השריה ובפרט בנ"ד שרוב החתיכה במים. ובאמת אתפלא מדוע לא נימא גם בכבישה מעל"ע ובישול במקצתה חוץ לרוטב רובא ככולו כמו בכל התורה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות י"ב וצ"ע

שוב ראיתי שאין ראיה לנ"ד דהנה הרמ"א באה"ע שם הכריע דבנשתהה אין מעידין אף תוך ג"י והמחבר השמיטו דבב"י הביא דעת הנ"י ועי' בריב"ש סי' שפ"ז שע"ח ש"פ ומ"ב סי' מ"ה ומהר"ם אלשקר סי' כ"ה כ"ו התוכח בזה עם גדולים הסוברים דדוקא בשהה במים יותר מג"י, וראיתי בביאור הגר"א שציין לעי' בתוס' יבמות קט"ו ועינתי שם בד"ה וקאמרו סימנים הראשון ולפי מ"ש דמיירי בסימנים מובהקים עי' ב"ש שם ס"ק פ"ג א"נ מה זה שכתבו התוס' על רש"י דאין נראה דהא אמרינן מיא מצמית צמתי וכיון דוא"ו המחלקת הוא ומיירו באישתהי א"כ לק"מ על רש"י דהא גם שם מסיק דבנשתהה מתפח תפח אלא ע"כ דתוס' סברי דהא דקאמר התם מים מצמית צמית היינו רק לקולא אפילו אחר ג"י כמ"ש שם ה' ימים ואי אשתהי אזל הקולא אבל אין המים משנים תוך ג"י. ועפ"ז צ"ע דמנ"ל לדינא לדחות דברי הגדולים הסוברים להקל תוך ג"י ורציתי לומר דעכ"פ תוך מעל"ע מהטביעה יש להקל בנשתהה וכן מוכח ממ"ש בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ב"ו בשם רבינו יונתן דל"ש ג"י ל"ש יום א' הרי דבפחות מיום א' שהוא מעל"ע יש להקל. שוב ראיתי בריב"ש סי' שע"ח שדחה זה ואפילו שעה א' כיון שטבע במים עד שמת שם הרי באו המים במעיו לצבות בטן ואור פניו יפילון ואע"ג דמיא צמתי מ"מ כשעולה ושוהה חוזר לסורו עי"ש, ולפעד"נ דאין ראיה מרבינו יונתן שם משום דס"ל להחמיר אף בשהה מעט ולפיכך נתן הקולא בפחות ממעל"ע או דרבינו יונתן ס"ל דגם במת ביבשה ונשלך לים אמרינן דמתפח תפח בנשתהה ולפ"ז בפחות ממעל"ע לא פעל כלל דהרי קימ"ל דשיעור כבישה אינו בפחות ממעל"ע כנ"ל ועי' מ"ש באות ו' י' ואף דבנהר לא שייך כבישה למ"ש הפת"ש יו"ד סי' ס"ט ס"ק ל"ג מ"מ עכ"פ זמן רב עושה יותר פעולה להצמית ולתפוח [וצ"ע עפ"ז אם נהרג ואחר ב' ימים וחצי השליכוהו למים י"ל כיון דפעולת המים הוא אחר מעל"מ ואז בבר הוא לאחר ג"י ועי' פת"ש אה"ע שם ס"ק קט"ו] ועוד י"ל דבים הגדול דקאי וקיימא עי' מכות ד' ומ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ו' שייך כבישה דלא דמי לנהר [ואגב