מור ואהלות קמז

מבשר שחוברה לה יחדיו [וצ"ע ממ"ש בשו"ת גבעת שאול סי' ט"ז המובא בלב"ש בח"ד אות ל' וחמד"נ סי' מ"ד)

והנה הפר"ח סי' ע"ה ס"ק ח' י' כתב דבהפ"מ מותר במלח צר הפנימי מכל שכן במלח חתיכה מצ"א ועי' משבצות סק"ד ולהפר"ח אף אם הודחו תוך שיעור מליחה ונמלחו מחדש ג"כ יש להתיר עי' משבצות סי' ע' סק"ב דכל תוך שיעור מליחה שפולט ציר בשפע אין נסתמים א"כ כ"ש בנ"ד במלח גדים וטלאים וכדומה על עורן שלימים שי"ל שגם פולט דם מהבשר תוך שיעור מליחה ודאי לא נסתמו הנקבים ובחולין קי"ט מפורש דהעור חלחולי מחלחל משא"כ בחלחולת ע"כ ודאי שרי בנ"ד [הן אמת שי"ל סברא בהיפוך דבחלחולת גופה מצד חיצון יש בה גידי דם והך דחולין קי"ג אין מחזיקין דם בכרכשא מיירי בנקרו הגידין משא"כ בעור אין גידי הרם ועפ"ז חלחולת עדיף מעור ועפ"ז יתישב דברי המנ"י שכתב דדוקא חלחולת ועי' משבצות ע"ה מ"ש בזה ולפעד"נ ראיה לזה ממ"ש הרמב"ם הלכות א"ב פ"ה הי"ז דודאי דם מכה הוא בחלחולת ולכאורה קשה דמהיכן יבוא הדם למקום השתן וע"כ דהכונה שמבחוץ שם יש גידין ועורקין דקין המוליכים הדם לשם ואכמ"ל] ורציתי לומר דאף אם בקען לשנים ומלח רק על צד העור שלכאורה י"ל דהוי תרי קולי במקום הפ"מ דגם בחתיכה שנמלחה מצ"א צריך הפ"מ וכאן שצריך לסברא דהמלח יפליט דם דרך מקום שאין בו דם צריך הפ"מ ולא מקלינן כה"ג ואפ"ה מותר בחד הפ"מ דודאי פולט מה"ט. שוב ראיתי דגם בהך דפר"ח עי' משבצות ע"ה שמביא דברי כנה"ג שאינו מתיר רק בהפ"מ וס"מ ביחד וה"ה בנידון זה. מיהו כשנמלחו כשהיו הגדיים שלימים על עורן מותר אף בלא ה"מ ועי' ד"מ ססי' ס"ח המנהג למלוח על הנוצות עי' מ"ש לקמן אות י"ג ועי' שו"ת מהר"ם מלובלין סי' כ"ט ועי' פר"ח סי' ע"ז בק"א שלא יפה עושין כשנופחין העור ומפרידין אותה מהבשר ומולחין משמע דבלא"ה שפיר דמי ומסתמא דה"ה בבהמה כן עי' סדור יעב"ץ שהנופחין בשר עגל נותנים מכשול בהכשר הבשר שאין מליחה מועלת שם אף כשיצא הרוח הרי דבלא"ה שפיר דמי כשמלח על העור [ומ"ש עוד שם דיש בזה משום גניבת דעת ודימה זאת למ"ד חין נופחים בקרביים צ"ע לפע"ד דזה רק כדי שיפשט העור בקל ואינו נופח בגוף הבשר] מיהו אם מפשיט אח"כ נראה דלכתחילה יחזור וימלח על הבשר ועי' חי' רעק"א סי' ס"ט ס"ד. עוד נראה דאם מלח רק בצד הבשר ולא ע"ג העור אז העור לכ"ע מותר בנפלה לתבשיל אף בלא הפ"מ

ועוד נראה דאף להחולקים על פר"ח וס"ל לאסור במלח רק הפנימי מ"מ בנ"ד כשמלח רק ע"ג העור עכ"פ העור מותר לכ"ע דכמו דאמרינן בחלחולת שם שמועיל אח"כ מליחת צד השומן אפילו לאחר כמה ימים ואפילו הודח עי' משבצות שם והטעם כיון דאינו מוחזק כ"כ בדם אמדינן שריק אף דהוי חדא חתיכה עי' ד"מ סי' ס"ט סק"ו וה"נ. ואף דכאן הבשר מוחזק בדם מ"מ ממ"נ מותר אם המליחה פעלה להבשר מותר הכל ואי לא לא פעלה כלל להפליט מהבשר ואם יש מעט דם בעור פלטה שפיר אף מצ"א וה"ה כשמולח אח"כ מצד הבשר ג"כ מותר העור גם מטעם דשריק, ועוד י"ל דאף להאומרים דיש דם בעוד מ"מ אם נמלחה בכשא"מ יש להקל דלא גרע מב"מ שאין מחזיקין בהם דם ורק לכתחילה צריכים מליחה ומותר כשנמלחו בכשא"מ כמ"ש הרמ"א סי' ע"ה וי"ל לפע"ד דא"צ למולחם אח"כ בכ"מ, ומוכח קצת בש"ס חולין קי"ג אין מחזיקין דם בב"מ וכו' אמר שמואל אין מניחין בשר מלוח אלא ע"ג כלי מנוקב פי' דקמ"ל דוקא בבשר כן [דאל"כ הול"ל סתם מלוח כמ"ש בש"ע] משא"כ ב"מ שאין מחזיקין בהם דם נהי דלכתחילה צריכים מליחה בכ"מ מ"מ אם נמלחו ומונחים בכשא"מ א"צ להניחם בכ"מ אף שלא שהה עדיין שיעור מליחה מיהו זה צ"ע לדינא. וה"נ עור שוה לב"מ וכן בשהה ג"י בלי מליחה ונמלח ונפל לתבשיל י"ל דאף להאומרים דיש דם בעור מ"מ אין בו חומרת הגאונים במלתא דלא שכיח ועי' טוט"ו המובא באות ט' ואכמ"ל. ובלא נמלח העור ונפל לרותחין אין לצדד עוד היתר מטעם חליטה די"ל דהשער מפסיק כנ"ל באות ו' וצע"ק: נשאלתי פ"א במעשה שנפל תפילין של ראש לקדירה רותחת ברוטב והשבתי דמחשש נו"ט שכשרים לתפילין או מטעם דם העור אין לחוש בנ"ד שנתיבש כעץ זה כמה שנים עי' סי' פ"ז סעיף י' ועי' ש"ך סי' קי"ד ס"ק כ"א לענין הכרכום דאף אם ימצא חוט בשר יבש לית לן בה ומסתמא העכו"ם לא מלחו ג"כ ועי' פר"ח ושפ"ד סי' ק"ג סק"ב ובסי' פ"ז דבבשר יבש אסור ומש"ך שם משמע דאף שנתרכך כל שהיה יבש מתחילה כשר ועי' פת"ש ססי' פ"ז. אך קשה ע"ז ממ"ד בסס"י ס"ט דבשר יבש יש להתיר בלא הודח והלא לפ"ז גם בלא מליחה מותר וכן בבשר ששהה ג"י בלא מליחה המבואר שם סי"ב דאין לאכלו מבושל ולכאורה הלא יש עצה כשיתיבש, אך י"ל דבין בהך דסעיף ט' ובין בסעיף י"ב מיידו בשלא נתיבש כעץ ולכתחילה ליבשו לכ"ע אסור עי' ש"ך סי' פ"ז ס"ק ל"ג ועי' תמד"נ מליחה סי' נ"ז דלש"ך המתיר דיעבד ביבש היינו בחוטים דקים דהוי בעוד הקיבה עי"ש והנה לעשות מהבשר חוטים דקים ג"כ לכתחילה אסור לכ"ע בלי ספק ואף דיעבד צ"ע אם יש להתיר בחוטי בשר [אך בעור י"ל דלענין נו"ט דמי לקיבה דלענין דם עור חמור דבקיבה לכ"ע אין מחזיקין בו דם עי' סי' ע"ה] כי להפמ"ג אף בעודנו יבש אסור. ואם נאמר דעכ"פ בעור שהוא יבש מותר י"ל הקושיות שהקשו על הרמב"ם האוסר חי לאכול בלי מליחה דהרי מכמה דוכתי משמע דמותר עי' מ"ש לעיל מאות א' עד ד' וי"ל בפשוט דמיירו בבשר יבש כל הני שאין בו איסור גם מחמת דם להש"ך הנ"ל וצ"ע ועי' מ"ש באות י"ד ועי' פנים מאירות סי' כ"ג לענין הזגין יבישין ושפ"ד סי' ק"ג ס"ק י"ז. אך חששתי להחמיר בנ"ד ממ"ד ביו"ד סי' קט"ז ס"ד דזיעת אדם סם המות חוץ מזיעת הפנים ותפילין של ראש מקומו למעלה מהפנים ואין העולם מקפידין לנקותו מהזיעה תמיד [אף שלדעתי מלבד דהוי ביזוי מצוה עוד יש חשש מחציצה בזיעה הנדבקת ועי' שעת"ש סי' ס"ז סק"ו. ואגב אזכיר מ"ש בספרים בשם הריז"ל שלא להסתפג בע"ש ממי המקוה והקשיתי דהרי מפורש בכה"ג דעלה ונסתפג וישבתי דשם הטעם כדי שלא יהיה חציצה] וא"כ צ"ע אם מהני אף ס' בסכנה לשיטת הט"ז, הן אמת שיש צד להקל ממ"ש הט"ז שם סק"ו דרבים נכשלים במה שמניחים עיקר התפילין על המצח וא"כ ממ"נ יש היתר דתפילין של ת"ח שיודע מאיסור להניח תפילין על המצח נזהר ג"כ לנקותו מזיעה מחששות הנ"ל ואם התפילין מע"ה שאינו יודע ליזהר לנקותו הלא רבים מעמי הארץ מניחים תפילין על המצח וזיעת הפנים אין סכנה אך לכל זה צ"ע דשמא הוא ת"ח דק לדבר א' עי' שבועות י"ח בת"ח לזו ואין ת"ח לזו וצ"ע. ולענין תענית אף שלשון המג"א סי' מ"ד סק"ה מיירי בנפלו על הארץ ועי' באה"ט סי' מ' סק"ב מ"מ נלפע"ד דה"ה בכה"ג צריך להתענות והתפלין צריכין בדיקה אח"כ. כנלפע"ד

יב (ראיה דאין דם בעצמות. אם איסור דם חל על נבילה. י"ל דיש דם בעצמות. י"ל דעצם אינו בולע במליחה שיצטרך ס' נגדו. השגה על יד אברהם. י"ל דאף עצם של היתר אינו מצטרף לס' במליחה אף בשמן. גם בצלי ומקצתה תוך הרוטב אינו מצטרף העצם.