מור ואהלות קמו

קשה עם בשר והאחרונים הביאו דברי הרש"ל פכ"ה סי' ב' להחמיר ועיינתי שם וראיתי שכתב כיון דעכ"פ קליפת ביצה ביותר בלע ופלט מב' קדירות חמין שאינם אוסרין זא"ז בנגיעה וביצה אוסרת חברתה הרי דדומה קצת לגוף האיסור אף דמועלת לבטל האיסור מ"מ הכין הוא וכיון שמליחה כרותח א"כ בולעת ומפלטת כיון שאין לה ציד עי"ש ושיטת הרמ"א י"ל דיש לה מעט ציר וכיון שבולעת ומפלטת א"כ לא נאסרה מדם דכבכ"פ כמו בדקין בס"ב ולפ"ז י"ל דלרמ"א ביצה שנולדה שנמלחה עם בשר אסורה וצ"ע

והנה להנ"ל לחלק מביצת התרנגולת לביצת הנעמית נוכל ג"כ לישב קושית הט"ז והגהותיו הנ"ל על הרשב"א די"ל דשאני ביצת השרץ דאפשר אינו מנוקב כמו ביצת הנעמית וגם בסי' פ"ו ס"ה נאמר ביצת עוף טמא ובסעיף ו' נאמר ביצת נבילה וטריפה ואפשר דבאלו נסתמו הנקבים אבל ביצת עוף טהור וכשר באמת מנוקב הוא כי הרשב"א כתבה אהא דביצת אפרוח אוסרת דמנוקב הוא ע"ש סי' תקי"ו ועי' בכורות ח' ע"ב רצוצא דמית מהיכא נפיק רוחיה מהיכא דעל ומי ירד לחדרי הטבע להשיג על זה. ובזה ניחא ג"כ מה דקשה להסוברים בסי' פ"ו שם דהכל תלוי בטמאה אם היא קלופה אוסרת אחרים שהם בקליפתן וקשה ממ"נ אי כפרישה המובא בש"ך שם ס"ק ט"ו תרתי לא אמדינן א"כ כל שאחד קלופה בין היתד בין איסור אסור ואי כב"ח כל שאחד אין קלופה מותר ובזה נכון דכשהטמאה קלופה אסור משום דהטהורים ממילא מנוקבים וזהו ג"כ שיטת הרשב"א ולשיטתו אזיל כמ"ש. אך על הט"ז קשה דשיטתו ג"כ כן והוא ס"ל דאין ניקב בביצה בתולדה ועי' משבצות סק"י וצ"ע, וכן צ"ע על השפ"ד שם ס"ק ח"י שסיים ואין לחלק בין ביצה דתרנגולת לשאר בצים דמנ"ל כן דשמא יש חילוק כל שאינו מפורש בהיפוך, ועי' שבת פ' ע"ב דביצת תרנגולת קלה להתבשל יותר משאר בצים. ולולא דמסתפינא אמינא דאף בביצי תרנגולת הכשרה וטהורה שמא יש חילוק בין ביצי זכר לדספנא מארעא דאפשר דספנא אינם מנוקבים וצ"ע. והנה בישוב הפר"ח לקושית הט"ז מסי' פ"ו לחלק בין ניקב מתולדה להיכא דיש בו חסרון עי' משבצות צ"ה שם י"ל ג"כ קושיתי הנ"ל מפרה פ"ה ואגב צ"ע במ"ש התב"ש סי' כ"ג סק"כ דממ"נ אי אותן נקבים נראים וכו' ולפע"ד צ"ע עפ"ז דודאי יש חילוק בין ניקב מתולדה שאינו נראה לניקב שאח"כ הנראה ובפרט לניקב כזה שאנו חוששין שניקב הוושט מעל"ע ומנ"ל להחמיר כה"ג. ואחזור לדברי לענין מליחה בקליפי בצים אף לחילוק הזה צ"ע למ"ד דמותר למלוח על עצם הקוליות משום דמנוקב כמ"ש באות י"ב ובעור והרוטב מחלקינן בין מנוקב או לא לענין קולית הנבילה הרי דגם ניקב בתולדה מפליט במליחה אך י"ל כמ"ש באות הקודם לחלק דכשהעור על הבשר המלח פותח הנקבים משא"כ במופשט וה"נ בקליפת הביצה וכן אין ראיה מביצת אפרוח דפולטת דשאני בישול ממליחה וכ"ש בכה"ג לזאת לא נראה להתיר לפע"ד

יא (אם מחזיקין דם בעור ועצמות וגידין ואם מועיל מליחתן לתוכן ומליחת הבשר לעור ואי נמלח עור בכשא"מ או שעברו ג"י בלא מליחה. פלוגתת אחרונים בזה, ישוב לט"ז ופי' בגמ'. חילוק מעור הראש והרגלים ועור עוף לשאר עור. השנה על בו"י. מותר למלוח על עור גדיים וטלאים וכדומה, ראיה מחלחולת י"ל דבחלחולת יש גידי דם. ב"מ מלוחים שמונחים בכשא"מ אם צריך להניחם בכ"מ. שאלה בנפל תש"ר לקדירה רותחת מנו"ט ודם אין חשש דנתיבש. לכתחילה אין ליבשו חילוק בין חוטים יבישים והערות שונות בזה. חשש סכנה מזיעה שעליו הערות בזה.) וראיתי לחקור אם מחזיקין דם בעור בהמה ועוף ובעצמות וגידין ואם מועיל מליחתן להבשר והמוח שבתוכן וכן אם מועיל מליחת הבשר להעור ואם נמלח העור בכשא"מ וכמה דינים יתבארו בזה. הנה הטו"ז ביו"ד ס"סי כ"ג כתב דבעור אין דם ובסולת למנחה כלל ט"ו דין י"ג ובתב"ש השיגו עליו דבהדיא אמרינן ביומא מ"ח ולא מדם העור מבואר דיש בו דם [ועי' בתנחומא פ' חוקת דטיטוס קצץ ס"ת ונעשה נס והתחיל הדם מבצבץ ובגיטין איתא וקצץ הפרוכת ובס' מדרש תלפיות ענף טיטוס מביא בשם גדול שהדם שיצא היה מטיפי דם זריקה שהיו מדובקים שם ונעשה נס ובצבצו והקשה דמה נימא בס"ת ועפ"ז דבעוד ים דם ואף שע"י עיבוד נתקשה ונתלבן י"ל דע"י הנס בצבצו] וצריך מליחה וכמו שמולחים הראש והרגלים עם העור שלהן בלי פקפוק ועי' ס' לב"ש ח"ד למליחה אות ל"ה שכ"כ בשמם דכשנפל עור לתבשיל צריך ס' בלא נמלח. וראיתי ביד אפרים סי' ע"ז שהקשה עליו דאף אי יש בו דם מ"מ אינו אוסר דמקרא מלא דיבר הכתוב אך בשר דמו בנפשו וכו' וגם דם בצים ממעטינן שאינו מין בשר ועי' תוס' חולין ס"ד דגזרו רבנן משום דם העוף ומנ"ל בזה עי"ש, ובאמת לפע"ד לא אבינה קושיתם על הט"ז מיומא שם דהלא הך ולא מדם העור מובא ג"כ בת"כ פ' ויקרא דבורא דחטאת פרשה ג' והראב"ד וק"א פרשו היוצא מחתיכת בשר העור בתחילת שחיטה הרי שהדם הוא מבשר רק שאינו דם הנפש ועי' בפי' עזרת כהנים שם דיש שאינם גורסים כלל הך ולא מדם העור וא"כ בלא"ה לק"מ על הט"ז ואפילו אם גורסים אותו י"ל כנ"ל, ועוד י"ל פי' ולא מדם העור ממה שנתלכלך העור בדם כמ"ד בזבחים צ"ג ניתז על העור ועי' חולין ל"ז מצא כותלי ביה"ש מלאים דם. וי"ל ראיה לזה דאם הפ"י כהמנ"י ותב"ש דהנסחט מעור גופיה קשה דמה צריך למימרא דהכי עדיף מדם התמצית וע"כ כמ"ש ולא קשה מידי על הט"ז. ועי' שו"ת בית שלמה סי' קי"ט מה שהשיג על היד אפרים הנ"ל מסי' ש"ח סעיף י' ויש לדחות עיי"ש, ומ"ש המנ"י ראיה דיש בעור דם ממה שמולחים הראש והרגלים עם עורן וכמ"ש הא"ר בסי' תצ"ט עי' לעיל אות ט' הנה מלבד מה שי"ל דחלוקין הן עור הראש והרגלים משאר עור ויש בהם דם כמ"ד בחולין קכ"ב עור הראש והפרסות עורותיהן כבשרן לענין טומאה לאפוקי שאר עור, ועפ"ז י"ל דאין קושיא על הט"ז מיומא שם דאמרינן ולא מדם העור אף לפירושם שהדם מעור גופא מ"מ י"ל דכונת הגמ' מדם כזה שיש בעור הראש והפרסות אבל בשאר עור מנ"ל דיש דם ועפי"ז י"ל ג"כ קושית היד אפרים הנ"ל די"ל דגזרו בכל עור אטו עור זה שיש בו דם, ועפ"ז י"ל דגם עור העוף יש בו דם דהוי כבשר לכל מילי דרכיך וכמו שעולת העוף א"צ הפשט דשוי לבשרו עי' שבת ק"ח ומ"ש באוהל בית הרואה אות י' [ועי' שבו"י ח"א סי' נ"ח שישב דט"ז קאי בעור עוף שאינו רק שומנא ואינו מוחזק כ"כ בדם וש"ס דיומא קאי בבהמה ועי' שפ"ד סי' ס"ט אות נ"א ונוב"י סי' כ"ה ושו"ת רעק"א מה שהשיגהו, ובאמת דבריו צ"ע א' דעור ושומן תרתי ננהו דגם בכחוש יש עור ב' דהרי כתב הט"ז דנ"ל כרמ"א ורמ"א קאי רק בבהמה ג' דאם הרמ"א קאי בעוף י"ל דרש"ל קאי בבהמה ולא פליגי ומט"ז משמע דפליגי ד' הלא לפי מ"ש בעוף לכ"ע יש דם בעורו ומחלוקותם רק בבהמה ואולי מש"ה נכתב זה בשבו"י במסגרת] עוד י"ל דאף אם אין דם בשום עור אפ"ה מותר למלוח על העור המחובר לבשר וכמו שמשמע ממ"ש המחבר סי' ס"ח שם אא"כ ניקר החלב ומלחם ואח"כ מותר למלוג הרי דמועיל מליחה ע"ג העור גדיים וטלאים ומסתמא ה"ה בבהמה רק שדיבר בהוה וטעם הדבר כנ"ל באות ט' דאף אם נסתמו נקביה מ"מ המלח פותחם כדי לפלוט דם