מור ואהלות קמה

חולין י"א שהקשו דלמא מיירי ששטפו בנהר והטביעו ואח"כ בודקין אותו דא"כ יהיה מלא מים קרים ולא יהיה בדיקה לניקב וכתב החת"ס עליו דמה יענה בחמי טבריה עי"ש הנה דבריו קצת צ"ע דחמין ודאי סותמין לכ"ע אלא י"ל דכונתו במקום שהם פושרין או אפשר דטבע חמי טבריה שלא לסתום הנקבים עי' מ"ש לעיל אות ד' (ועפ"ז י"ל מ"ש הרב פת"ש והובא לעיל אות א' דמותר לבשל בשר בלי מליחה בחמי טבריה עי"ש ועתה י"ל דהנה הטעם שאסור בנתבשל בלי מליחה כתבתי באות הקודם משום דא"א למולחה אח"כ דנסתמו נקבי הפליטה עי"ש ועפ"ז דחמי טבריה אינם סותמין לפיכך מותר בנתבשל בלי מליחה אף בלא הפ"מ ומ"ש הפת"ש מותר לבשל אולי ט"ס וצ"ל מותר בנתבשל דעל זה קאי עי"ש אבל האמת שצריך מליחה אח"כ דלא נסתמו הנקבים עפ"ז וצ"ע) ואות י"ג. (ועי' גיטין ס"ז ע"ב דמהפכי מיא דבי מסותא והוי דמא עי' רש"י שם משום זיעה אדומה ועי' לב"ש סי' ל"ט לענין זיעת דם בריאה וי"ל דזה דוקא בטבעי המדבר או עכ"פ בטבעי החי לא לאחר שחיטה ועי' מ"ש באות י') וראיתי בשו"ת צ"צ להה"ג הקדוש המפורסם מלובאויץ חיו"ד סי' מ"ח שכתב דזה הכלל דוקא בריאה נסתמים הנקבים ולא בשאר מילי וגם שם חידוש שחדשו סופרים וכן יש לחלק בין ניקב הריאה לניקב שע"י מחט אך דבריו צ"ע דהרי מקורו בש"ס בחמימי לא דמכווצי ועי' רש"י שם ועי' ט"ז סי' ל"ו סק"ה הביא ראיה מזה להודח דנסתמים נקבי הפליטה ועכ"פ בנ"ד בביה"כ שניקב ע"י חולי היה לנו לומר דנסתמים ובפרט בב"מ שאין מחזיקין בהם דם עי' סי' ע"ה ודאי נסתמים. ולכאורה נראה לאסור אך לדינא י"ל דהרי גם כשניקב משני צדדין אם אין ק"ד חומרא יתירה הוא עי' ש"ך מ"ח סק"ל וגם הך דהדחה סותמת עדיין לא מקרי ודאי עכ"פ לשאר מילי וכאן י"ל דאם סותמת היה צריך לסתום גם הצ"א שהיה הניקב ע"כ נראה להתיר עתה אחר הבדיקה שלא ניקב מעל"ע] ועתה בנ"ד כשסותם הנקבים אפילו ע"י הלחלוחית מ"מ סוף סוף לא מקרי כלי מנוקב ועי' ט"ז ססי' כ"ג דבעור אין דם ונהי די"ל שמותר אם מלח ע"ג עור מחובר לבשר ואף אי תוך שיעור מליחה הדיחו ומלחו מחדש די"ל שאף אחר הדחה מ"מ המלח פותח הנקבים מהעור לפלוט דם הבשר כמ"ש לקמן באות י"א מ"מ היינו דוקא כשמונח העור מבחוץ אבל בכה"ג בנ"ד שהמלח ע"ג הבשר ורק הבשר מונח על העור אף אם יתן על העור ג"כ מלח ודאי אין המלח פותח נקבי העור והוי כלי שא"מ [ויהיה נפקא מניה באם מחובר להעור מצד השני בשר ומלח גם ע"ג העור אז מותר הבשר הנמלח עליו דהנקבים פתוחים עפ"ז ועי' טוט"ו מה"ת ק"א שאלה ל"ג ובשואל ומשיב מהדורא ה' סי' מ"ב ובסוף השמטות לס' ערוגות הבושם ואכמ"ל] ובלא"ה לפע"ד אין ראיה מהש"ע או"ח שם דהרי מיירי במליחת צלי וי"ל דלא ישהה ג"כ שיעור מליחה ובזה להמחבר דיעבד שרי גם בכשא"מ עי' ש"ך ס"ט ס"ק ע"א ונהי שי"ל דלכתחילה אסור מ"מ משום הפסד התירו דבאמת לא יאכל הבשר וכה"ג כתבתי לעיל אות ב' ו' וא"כ אין ראיה לומר דהוי ככ"מ, וראה מ"ש הסולת למנחה כלל י"ב בשם תורת האשם לאסור בדיעבד מה שעוברי דרכים מולחים בשר וכורכים אותו בבגד פשתן משום דהנקבים סתומים א"כ כ"ש כאן ודאי יש לאסור במלח ע"ג העור אף בהפ"מ וצ"ע על הפמ"ג בא"ח שם שהיקל בכה"ג אך כאן נלפע"ד דאם נפל לכשא"מ תוך שיעור מליחה שהתרתי באות הקודם לצלי או בנ"ד שנפל ע"ג עור יש מקום להתיר ע"י הדחה ומליחה ב' לקדירה ובהושם ולא נראה ציר גם בלא הפ"מ יש להתיר ואם נפל ע"ג העור ונשרה קצת בציר קשה לדמותו לקרקע ע"כ רק לצלי בהפ"מ יש להתיר גם מה שבתוך הציר וכשהעור בשיפוע מותר למלוח עליו לכתחילה

י (אם קליפת הביצה מנוקבת. ישוב לקושיתי על הרשב"א ממס' פרה. ראיה להרשב"א בדרך החקירה. אם הקליפה מין בשר. ישוב ללשון הש"ס. אם מלח בשר בקליפי ירקות יש לחלק בזה. אם ביצה הנמצא בתרנגולת יש לה ציר. חלוקים שונים בעניני הבצים והערות וישובים שונים

) ובענין קליפי בצים וירקות הנה דברי הרשב"א מבוארים בט"ז יו"ד סי' צ"ה סק"ב דקליפת הביצה בבירור מנוקבת היא וכשאדם מבשלה תמצא צבועה מאותו צבע ובט"ז שם דחה דבריו ממ"ש הרמ"א סי' פ"ו ס"ה גם בהגהות הט"ז דחה דבריו מפרק העור והרוטב משנה ו' דמחלקים אם היא נקובה או לא ומ"ש ניקב בתולדה או שלא בתולדה, גם לפע"ד יש לדחות מפרה פ"ה מ"ו דפליגי בביצת התרנגולת אם חשיבה כלי ואי ס"ד דנקובה היא תיפוק ליה דממילא פסול מפני שאינם עגולים כלי כמ"ד במשנה ז' שם, והנה י"ל דאה"נ דבזה פליגי דחכמים שפוסלים משום דאינה כלי פי' דמנוקבת היא לאפוקי ביצת הנעמית דכשרה עי' תויו"ט שם אפשר משום דאינה מנוקבת או אפשר כמ"ש באות הקודם דברי הפמ"ג לחלק דכשהופשטה העור נסתמים הנקבים וה"נ כאן כשנתרוקן הביצה י"ל דנסתמו. והנה י"ל ראיה להרשב"א ז"ל מפי' רש"י ז"ל שמות ט"ז ע"פ ותעל שכבת הטל שכשתמלא ביצה טל ותסתום פיה ותניחה בחמה היא עולה מאליה באויר עכ"ל והנה ידוע לחכמי המחקרים כי אין גשם אפילו המוצקים ומקשים כמו המתכות והאבנים שאין בו נקבים וחלולים קטנים הנקרא פארוס עי' ס' הברית ח"א מאמר ז' פ"ב וכ"ש מיני הצמחים וכדומה כי לדעתי כאשר יגדל מעלת דומם צומח חי מדבר זה מזה כן ירבה וכן יפרוץ נקבי חלוליהם עי' מ"ש באות הקודם. ובזה פרשנו ברכת אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים וכו' פי' או"ח סי' ו' ועי' דגול מרבבה יו"ד סי' מ"ג שהקשה על הט"ז דלא שייך נברא ניקב מברכת אשר יצר דאמרינן וברא בו נקבים וי"ל דברא לשון ניקב כמו וברא אתהן בחרבותיהם עי' טיו"ד סי' ל"ג ואולי קאי גם על הנקבים שאינם גלוים כגון נקבי הפארוס ואכמ"ל] ולכל זה לא יעלה למעלה עם הטל שום דבר דק זולת הביצה והיא מסיבת רבוי הנקבים בה יותר מכל דבר או שאינה מוקשי בעצמותה וכמ"ש בס' חוקר א' שכשתתן הביצה בחומץ ואך אם יום או יומים יעמוד כך תתרכך הקליפה הקשה ותהיה כבשר והראה לי א' כן גם בנפלה לחביות ממשקה הנקרא באהרשט, ועפ"ז יש לצדד לדיינו כמו אח"כ עי' ד"פ דם הנדה ועי' שפ"ד צ"ט א' ועוד בכמה דוכתי דימו אותם לחרסים יבישים ואם נאמר דהוי כמין בשר אף שאינו מנוקב מותר כשנמלח בתוכו וכמו במולח הרבה חתיכות זעג"ז דאפילו מתקבץ הרבה ציר ועומד בגומות מותר עי' ריש סי' ע' ורק לכתחילה נוהגין שכל חתיכה שיש לה בית קיבול הופכין אותה כמ"ש הרמ"א שם אבל בדיעבד מותר כל הנמלח עליה ולא הוי כמולח בכשא"מ וה"נ בנ"ד. ובזה י"ל לשון הש"ס אין מניחין בשר אלא ע"ג כלי מנוקב והול"ל דבר מנוקב אך קמ"ל דדוקא בכלי צריכים למנוקב משא"כ באוכל וכדומה א"צ לזה [וצע"ק ממ"ש המשבצות ע"ז סק"ג ושפ"ד ע"ח סק"א ועפ"ז צ"ע ג"כ במלח בשר תוך. קליפי הירקות הנקראים קאועניס קאבאקוס וכדומה שהקליפות ראוים למאכל בהמה אם נימא דאף שאינו מנוקב דיעבד מותר כיון שאינו כלי או דיש לאסור ועי' פרה פ"ה משנה ג' ועי' רמב"ם הלכות כלים פ"ב ה"א לחלק בין קליפת הרמון ואגוז והאלון לקליפת הלפת והאתרוג והדלעת ועי' מ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ד' ואכמ"ל] ובזה נבין מה שהיקל הרמ"א בסי' ע"ה ס"א במלח דיעבד ביצה הנמצאת בתרנגולת אפילו הקליפה