מור ואהלות קמד

בכלי בהפ"מ יש להתיר גם בלא קליפה תחתיות החתיכה ורק ע"י הדחה ומליחה ב' ובפרט לצלי דיש ב' סברות להתיר ועי' ש"ך סי' ע' ס"ק מ"ז וצע"ק

ט (לענין מליחה ע"ג עוד מופשט. צ"ע על הבנ"א ופמ"ג דציתי לחלק מעוף לבהמה. צ"ע על הנוב"י וצ"ע בשבת ק"ח. מרש"י נסתר חילוקי. קושיות ברש"י ותירוץ ע"ז. איזה עוד מקרי שלם יותר שאלה בגט מנוקב בענין הכלל דכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב. בתרוצי יתישב הקושיא בגמ' ביהכ"וס שניקב מצ"א ואין ק"ד והודח קודם בדיקה אם ניקב מעל"ע לכאורה יש להחמיר דשמא נסתם הניקב ולדינא יש להקל אם חמי טבריה סותמין הנקב. בנתבשל בשל בחמי טבריה בלא מליחה צריך אח"כ מליחה. נקבי הטבע במדבר און בחי דוקא י"ל דעוד לא הוי מנוקב למליחה. ג' חלוקי דינים בזה.) ולענין עור מופשט הנה באו"ח סי' תצ"ט סעיף ג' מבואר דמותר למלוח עליו והמג"א כתב דמיירי דהעור בשיפוע ולא דמי לדף חלק ברהיטני כמ"ש במחצית השקל שם משום שיש בו גומות, ועי' בינת אדם סי' כ"ה רצה לישב דברי הש"ע דמיירי שמחזיק הבשר באויר ומולח ונופל המלח על העור והבשר נותן בכלי מנוקב, אמנם דבריו אינם מוכרחים דא"כ הוי ליה להש"ע לפרש ומולח באויר כמו בס"ד גבי חלבים עכ"פ מדבריהם נראה דאסור למלוח על עור מופשט המונח בשוה. ועי' בא"ר שם שהקשה על המג"א מטלפים ועור הראש שמולחים על העור ומסתמא מטעם דמנוקב הוא א"כ הוי ככלי מנוקב תמיד ועי' פמ"ג שם שיצא לחלק בין העור על הבשר ובין הנפשט דנסתמים הנקבים, אך יש להקשות ע"ז משבת ק"ח כותבין תפילין ע"ג עור עוף וקמ"ל דאף דאית בו נקבי כיון שהדיו עובר עליהם אינו נקב עי"ש ועתה עפ"י דבריו נימא דאחר ההפשט נסתמים הנקבים. ורציתי לחלק בין עוף לבהמה וכמ"ש בנוב"י מה"ת חיו"ד סי' י"ב דרק לענין תפילין שצריכין עיבוד ולגרור הרבה מצד הפנימי הנשאר לאחר גרירה יש בו נקבי נקבי ולשיטתו בדוקא נקיט הגמ' תפילין שנכתבים רק על קלף שהוא צד החיצון עי"ש, וקצת ראיה יש להביא לו ממ"ד שם על גבי עור עוף ותיבת גבי לכאורה למותר אלא דקמ"ל דאף שהוא גבי פי' צד החיצון וצד הפנימי גוררין ואפ"ה מותר ועפ"ז דוקא עוף שעורו דק נפתחו אז הנקבים לאחר הגרירה משא"כ בהמה אמנם האי כללא דכייל רב יחזקאל צ"ע רב מחולין קי"ט דקמ"ל שם דגם בבהמה חלחולי מחלחל מעל"ע וגם שם קשה דנימא דנסתמו לאחר ההפשט. [אגב אזכיר מה דקשה לי בשבת שם סד"א כיון דאית בו נקבי נקבי לא הא גם בבהמה חלחולי מחלחל מעל"ע ואפ"ה מותר לכתוב עליו וע"כ נ"ל דזה החילוק יש דבעוף הנקבים יותר גדולים ואינם מפולשים ובבהמה דקים ומפולשים וכנראה בחוש שעוקץ הנוצה יותר עב מחוט השערה אלא דא"כ קשה על פי' רש"י בשבת שם נקבי מקום מושב נוצה ואח"כ בד"ה בכנפיו נוצה הוא הדקה שהוא בבשר כמין צמר שאין לה שרשים קשים ועי' רש"י בחולין נ"ו ד"ה נמרטו א"כ משמע דהניקב בעוף דק כמו בבהמה, אך י"ל דא"כ קשה על רש"י בשבת שם מה בעי בזה גם קשה דסותר קצת דברי עצמו בפי' התורה ויקרא א' י"ז עי"ש ע"כ צ"ל דהיה קשה לו קושית התוס' ד"ה ואי ותירוצו לא שייך כי הרי חזינן דגם הנוצה העבה והקשה היו מקריבין משא"כ שיער וצמר שהם דקים בטל אל הבשר עי' חולין קל"ד ע"ב ע"כ מפרש דלהמקשן הי' משמע נוצה הוא הדקה אבל לפי המתרץ דעור הוא ורחמנא רביה א"כ משמע דנוצה העבה היו מקריבין. ואתה תחזה מי נקרא שלם יותר הנה לפי שיטת הגמ' סד"א כיון דאית בו נקבי משמע דבבהמה יותר מקרי שלם העור גם מהמהרש"א שם ד"ה מתיבי משמע כן דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא ליקשי אגופיה דמתניתין והמקשה הי' סבור כיון דאינו ניקב לענין תפילין ה"נ לענין הקרבה ומתרץ לו דרחמנא רביה משום דאינו מקרי שלם ובכתיבה דוקא זה הכלל דהיכא דהדיו עובר עליו אינו ניקב, ובזה י"ל מה דקשה בחולין קי"ט שם דמתרץ דכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב א"כ הדרא קושיא לדוכתא הא אינו ניקב והוי שומר ע"ג שומר אלא ע"כ דדוקא לענין כתיבה כן ואכמ"ל

והנה נשאלתי בגט שנמצא נקב קטן כחודה של מחט באות מהתורף ולא נחלק לשנים והשבתי דודאי תפילין לאו דוקא וגם בגט כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב כמ"ש הרמ"א בד"מ ובהג"ה אה"ע סי' קכ"ה ומשמעות דבריו דגם לכתחילה מותר לכתוב עליו והביא שם בשם מהרי"ל שפסל גט שנכתב במקום שיער וכולם השיגו עליו שאין טעם וריח. לפסול זה ועי' פר"ח דאף לכתחילה כשר, וי"ל עפ"ז דלכתחילה יש לחוש דשמא דוקא בתפילין הכלל דכל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב ועתה במקום שער וכשגוררין הצד הפנימי נשאר נקבי נקבי כסברת הנוב"י הנ"ל ע"כ צריך לכתחילה לכתוב במקום בשר, וע"כ עפ"ז לכתחילה לא יכתוב כלל במקום ניקב הגט ובדיעבד כשר והנה אף שבד"מ קאי על קלף מ"מ פשוט דגם בנייר הנעשה בידי אדם זה הכלל דכל ניקב שהדיו עובר עליו אינו נקב דאל"כ הו"ל לגמרא בשבת שם לחלק בין ניקב מתולדה לשלא בתולדה, ובזה יתישב קושית אחרונים על רמ"א בסי' קכ"ד ס"ב דמה קמ"ל דגט כשר על נייר ובזה ניחא דקמ"ל דרמי לקלף בכל דבר אף שהנקב אינו בתולדה כשר כשהדיו עובר עליו. והנה בנ"ד אף שנראה לעין השמש שהדיו לא כסהו מ"מ נקרא נקב שהדיו עובר עליו כיון שהי' אפשר עתה להעביר עליו דיו שאינו קלוש ויסתום הנקב ואף אם נקרא ניקב מ"מ כיון ששטח האות עב ונשאר מצד הנקב שיעור רוחב אות כשר עי' שו"ת ב"ח החדשות סי' צ"ג ופת"ש סי' קכ"ה ס"ק כ"ז ובפרט במקום עיגון ודאי יש להכשיר. וכן אזכיר מ"ש הפת"ש סג"ר אות ל"א בשם הג"מ דהך דלכתחילה לא יהיה ניקב חומרא בעלמא דהא אמרינן בגמ' ניקב בצד אות פלוני ולפע"ד י"ל דעשו סימן אחר הכתיבה או דהנקב קטן שהדיו עובר עליו שמותר לכ"ע עכ"פ בהגליון בין אות לאות או דהיה בגליון למעלה ולמטה וטעם החומרא שמא ישכח ויכתוב עליו ויהיה האות חלוק

] ונראה לפע"ד כיון דהסתימה היא ע"י הלחלוחית העומד בין הנקבים ובתפילין לשיטת המקשה יהי' אסור דהוי כניקב כיו שאין שם עור ואפילו משכה הלחלוחית העור מ"מ כיון שאינן בתולדה אסור לכתוב עליו קמ"ל דאפי' יהיה ניקב מ"מ כיון שהדיו עובר עליו אינו ניקב. ובזה ישבתי מה דהיה קשה לי על מה דקימ"ל ביו"ד סי' ל"ו ס"ד דחמין סותמין הנקבים ולהר"נ גם בצוננים ה"ה א"כ איך קאמר הגמ' תפילין איך כותבין עליו הלא י"ל ע"י הדחה בחמין או אפילו בצוננים ובזה ניחא דאף ע"י הדחה הלא רק הלחלוחית סותם וזה אף בלא הדחה מתפשט לחלוחית עצמם וסותם

ונשאלתי פ"א לענין בית הכוסות שניקב מצ"א ואין ק"ד והודח בחמין קודם בדיקתו אם ניקב מעל"ע וידענו מקומו, ולכאורה היה נראה לאסור משום דלמא ניקב מעל"ע והדחה סתמה הניקב ולדידן טריפה אף בלא ק"ד אך משמעות הפוסקים לא נראה כן ועי' שפ"ד מ"ח ס"ק כ"ה ושו"ת חת"ס חיו"ד סי' כ"ו. ומה שכתב שם בחת"ס על מ"ש חכם א' דלשיטת הר"נ דצוננים סותמין מיושב קושית התוס'