מור ואהלות קמב

שאינו גס יותר ממלח שעושין ממי הים הוא כשר למליחה ומעודי לא ידעתי זה השיעור וברמב"ם כתב כחול הגס אך מצאתי באשכול שם השיעור כגון חיטי ופלא על העולם שאין נזהרים בזה. ועי' השמטות לס' קנאת סופרים תשובה כ"ב דמלח הנשרף באש אין למלוח בו כי חלש כח המלח וצ"ע על העולם שמלבנים המלח באש לפסח ואח"כ מולחין בה ועי' משבצות יו"ד ס"ט ס"ק כ"א ועי' בכורות ח' מלחא כי סריא ואכמ"ל] ורציתי לישב דמיירי שהחתיכה שמינה ולשיטתייהו אזלי דס"ל גם במליחה מפטם דלא בש"ך ס"ק כ"ח ובזה יתישב התמיה רבתי מסי' ע' דמשמע משם דאף בהפ"מ אסור לאחר יב"ש ולמ"ש הש"ך בסי' ק"ה ס"ק ל"ח דבאיסור דרבנן אף באין הפסד קצת מותר א"כ קשה הלא דם שמלחו דרבנן, ואין לומר כמ"ש המנ"י בכונת הת"ח סוף כלל ל"ח דמ"ש דבאיסור דרבנן יש להקל היינו בכחוש דלית בו סרך וגזירת דבר שמן אבל בכגון דם יש להחמיר דלכל זה יקשה דהא אף בשמן הגיד בהפסד קצת הקיל הש"ך שם ואף לפי מ"ש הט"ז ס"ק כ"ו ועי' שפ"ד ס"ק ט"ז מ"מ קשה לפי זה מלבד מה שמדברי אחרונים נראה דלא ס"ל כותייהו ועפ"י מ"ש ניחא. שוב ראיתי בדגמ"ר על הש"ך שם שהעיר בזה ועי' בינת אדם שאלה ל"א ומ"ש המנ"י שם אות י"ג דהרב לא ס"ל מפטם כבר דחאו השפ"ד ס"ק ל"ח. אמנם דלכל זה קשה בנ"ד לפי מ"ש הש"ך ס"ק י"ט דאינו מפטם רק להפליטה שיבלע בכולו אבל אינו מפטם גוף החתיכה שיאסר חתיכה אחרת כחושה אף בצליה ואף לשיטת הטור והמחבר ועי' חו"ד ביאורים ס"ק י"א ובפרט במליחה שהרבה אין סוברים מפטם ודעת הראבי"ה דאף בשמן אינו אוסר רק כ"ק וכן יש דעת מהר"ם עי' בינת אדם שאלה מ' ע"כ אפושי פלוגתא לא מפשינן לומר שיפטם להדם שיבלע בהמלח ובפרט לדידן דלא ס"ל מפטם ואפ"ה צריך ס' נגד כל המלח וכן קשה על הש"ך בסי' ע' ס"ק מ"ו שכתב דלדידן דקימ"ל כל מליחה בס' אסור מיד הכל והלא הש"ך בעצמו לא ס"ל מפטם והדרא קושיא לדוכתא למה צריך ס' נגד כל המלח. על כן צ"ל כמ"ש החו"ד ס"ט סק"א דהאוסרים מלח בלא הדחה סוברים דהמלח מבליע הדם בכולו כמו שמפליט מכולו ולא שייך כאן קליפה עי"ש [ובזה י"ל מ"ש בס' מטה יונתן הנדפס מחדש על מ"ש בש"ע ס"ט סי"ג דספק אי נמלח תוך ג"י מותר הלא לט"ז ס"ק כ"ד אף ספק אי נמלח כלל מותר מטעם ספק דרבנן וא"כ למה לן מטעם חומרת הגאונים ובביאור הגר"א ציין באמת דמותר מטעם סד"ר וכ"ש חומרת הגאונים ותירץ במטה יונתן דלפי מה דקימ"ל מליחה כ"ק א"כ פועל הדרבנן רק כ"ק לפיכך הוצרך לטעם חומרת הגאונים עי"ש והנה י"ל דספק נמלח תוך ג"י ממנ"פ מותר אי תוך ג"י שפיר ואי לאחר ג"י לשיטת הט"ז ס"ט ס"ק ל"ב דאינו פולט כלל א"כ שוב מבליע הרתיחה להדם בכל החתיכה לא דק כ"ק ויש כאן סד"ר עי"ש והנה בדר"מ ובהגהות או"ה כתוב הדין דספק אי תוך ג"י והמעשה היה קודם המליחה ואין כאן עדיין ספק דרבנן וצ"ע ואכמ"ל] ומצאתי ראיה לדבריו דהא קימ"ל אין מליחה לכלים להפליט אבל להבליע יש וא"כ כיון שמפליט כ"ש להבליע לפיכך אסור בסי' ע' כנ"ל ואף דבהפ"מ קימ"ל בסי' ס"ט ס"ב דאין המלח מבליע מ"מ הוי ליה ב' קולי במקום הפ"מ כי הך דבכחוש מותר ג"כ לאו היתר ברור הוא עי' חו"ד ססי' ק"ה לפיכך גם בנ"ד ה"נ צריך ס' נגד כל המלח. אמנם קשה הא המחבר סובר בכחוש מותר גם בלא הפסד ובן סובר בסעיף ב' דאין מבליע הדם אף בלא הפ"מ לפי הכלל בהביאו ב' הדיעות דלא כמ"ש בב"י שמותר רק בה"מ א"כ מדוע צריך ס' נגד כל המלח, ואין לתרץ דשם בס"ב הא אין ההיתר משום דסמכינן על הר"נ דא"כ הו"ל ב' קולא דסתרי אהדדי עי' בינת אדם שאלה כ"ז רק דלהרא"ש אף אי נבלע ע"י טבע המלח מחמת שפי' ממקום למקום מ"מ כבולעו כך פולטו ע"י מליחה עי' ב"י שם וא"כ ה"נ סובר דצריך ס' נגד כל המלח מחמת דמבליע ולא שייך כאן כבולעו כך פולטו דהא אין כאן מליחה אחרת על המלח הא' ואפילו אי יצויר מליחה ב' מ"מ אין המלח הב' מפליט מהמלח הא' כי נ"א מושך אצלו והרי זה חמר גמל דאי אפשר לומר כן דהרי הרא"ש פכ"ה גבי הציר בגומות כתב דהמלח מונע מלהבליע היכא דיכול להפליט. ע"כ נלפע"ד לתרץ דהמעיין ברא"ש שם יראה דמתרץ דמפני מה אין המלח מבליע הדם בהחתיכה כי מושכו אליו ע"כ נראה דס"ל דבעצמו המלח מבליע בכולו

ועל כן בנ"ר בין להמחבר ובין להרמ"א עכ"פ די בס' נגד המלח לבד לא נגד הגבינה מחמת איסור דם כי אין טבע המלח להבליע דם פליטה כלל בהגבינה ואף היכא דיכול לפלוט רק ציר עי' סי' ע' ועתה נגד ב' שלישי מלח יש בחתיכה ארבעים לכ"ע אף אם נאמר דאין בחתיכה רק ל' נגד דם ומלח שעליה זה בסתם שנמלחה משני צדדים כולה לא בנ"ד ועתה בהצטרף המקום פנוי כשתות כנ"ל יהיה רק מחצה מלח ודמי לחתיכה שנמלחה מצ"א ולא הודחה אח"כ דפשוט דמותר בהפ"מ כי נגד צ"א יש ס' כן ה"נ בנ"ד, ואף שי"ל דשאני בנמלח מב' צדדים והודח צ"א דצד א' שלא הודחה אין על גבה דם טוח אלא מחצי חתיכה משא"כ בנמלח רק מצ"א שיש ע"ג דם טוח מכל החתיכה שפלטה מ"מ נראה שאין לחלק כי המותר מחצי ודאי שריק ועי' חמד"נ סי' מ"ו מ"ש בזה ועי' שפ"ד ס"ק נ"א ובשו"ת בית אברהם חי' דינים למליחה אות מ"ז מצאתי בפירוש כן להקל. ואף שיש לפקפק ע"ז עוד דשאני נ"ד דעכ"פ יש דם טוח על כל החתיכה מלבד הדם שבמלח משא"כ בנמלח מצ"א יש טוח רק על צ"א וכן הלא באות הקודם דחיתי כבר זו הסברא של מקום פנוי מ"מ אפ"ה יש ס' מחמת הכחצי חתיכה רוטב המבואר בהשאלה וכשיש בהחתיכה ארבעים נגד הדם והשני שלישי מלח יש בהרוטב עשרים וא"כ בס"ה יש ס' נגד דם ומלח שעליה

ולענין חקירה הג' מאיסור בב"ח הנה מליחה בבשר בחלב אסור רק מדרבנן אך כאן אחר הבישול נעשה איסור מה"ת עי' פמ"ג בפתיחה להלכות בב"ח דגם כשקיבל טעם מחלב ע"י מליחה ונתבשל אח"כ אסור מה"ת, ועי' נוב"י חיו"ד סי' כ"ו ועי' חו"ד ביאורים סי' ק"ה סק"ה ועי' ס' ערוגות הבושם סי' פ"ז שהעיר להסתפק בזה ולפע"ד יש להעיר מפסחים מ"א בשלו ואח"כ צלאו ואכמ"ל, אך בזה הכל מודים דהוי מה"ת דהרי ממשות הגבינה נתבשל עם הבשר ומה יגרע אם קיבל גם טעם מקודם מדרבנן וא"כ ודאי איסור דאורייתא יש בזה. אך לכל זה פשוט להיתר דיש ודאי ס' דהשתא נגד חצי המלח והדם שע"ג החתיכה יש בחתיכה ס' כנ"ל כ"ש נגד השליש גבינה [ומיהו בנפל להקדירה עוד חלב חוזר וניעור וצריך ס' לפי החשבון] ואף שגבינה כחושה בטבעה ואסרה כ"ק מהבשר קודם הבישול מ"מ י"ל דבטלה ברוב קליפות עי' משבצות ק"ה ס"ק י"א ובחמ"ד ס"ק י"ח והנה בס"ק ט"ז כתב דיש לקלוף מעט באיזה מקום כדין יבש ביבש שנתבטל ברוב עי' סי' ק"ט ס"א והנה בנ"ד לא יצויר זה כיון שמתחילה נתפזרה הגבינה בכל ההיקף של החתיכה ובפרט דלאכול שלשתן יחד גם להמחבר אסור עי"ש ובנ"ד ע"כ יאכל קליפת איסור ע"כ נראה דיקלוף כל החתיכה ויתנה לעכו"ם דמותרת בהנאה כיון שלא נאסרה רק מדרבנן והשאר מותר כ"ד ידידו. הק' אליהו פוסק

ח (אם נתן או נפל תוך המליחה לכלי שאינו מנוקב או ענ"ק וע"ג עור וקליפי בצים וירקות ונראה ציד