מור ואהלות קמא

נגד דם ומלח שעליה. ביאור להגהת מהרל"ח ושפ"ד וצ"ע מר"נ. בנדון דידן. בב' דרכים י"ל דאיכא ס'. ישוב לקושית רש"ל. שומן אווז שנמלח במלח גסה ונפצה ולא הודחה ונתבשלה לה בשומן כשר כחציה מותר. בנ"ד לכ"ע מותר. ישובים שונים דמדוע צריך ס' נגד כל המלח ולא די בקליפה. שיעור מלח למליחה. הערות לענין מפטם סברת החו"ד דבמלח לא שייך קליפה. הערות שונות בזה. טבע המלח רק להבליע בעצמו. בנ"ד רמי לנמלח מצ"א ונמלח מצ"א דמי להודח צ"א, יש ס' נגד הדם ומלח וכ"ש נגד הגבינה. כאן לא נבטל ברוב קליפות ע"כ צריך קליפה ומותר בהנאה והשאר מותר באכילה

) ועתה אבוא לחקירה הב' במה שלא הודח אחר המליחה הנה לשון הת"ח כלל א' דין ב' ודעת הפוסקים שאין חתיכה שהיא ס' נגד דם ומלח שעליה וכן פסק הב"י ובמנ"י סק"ג השיג עליו דלא מצא זה בשום פוסק [אך מאו"ה משמע כן] ומ"ש וכן פסק הב"י לא מצא זה בב"י ולא בש"ע דק שכתב לשון הר"מ שמתיר דיעבד אם הושם בקדירה בלא הדחה כי בכל חתיכה יש ס' נגד דם שעליו מיהו הר"ש מקוצי מחמיר משמעות הלשון דהר"ש לא מחמיר רק לענין זה שלא תאמר דמן הסתם יש ס' אבל הוא מודה ג"כ שלפעמים יש ס' עכ"ל. ולפעד"נ דמשה אמת כי המעיין בש"ך ס"ט ס"ק ל"ה יראה מה שדחה דברי הרש"ל בפ' ג"ה סי' ל' ולפע"ד ממנ"פ יקשה עליו דאי לשון הר"מ כפשוטו הלא כתב שם שיש ס' נגד הדם לחודיה עי' שפ"ד ס"ק ל"ו ואי תקשה הא הר"מ סובר דנ"נ בשאר איסורין כמ"ש המרדכי שם דלא כר"א ואמאי א"צ ס' נגד המלח י"ל דמיירי שמלח במלחא גללניתא וניפץ המלח כהך דר"ד בפ' כ"ה ועי' בד"נ שם שכתב בשם המפרשים דבכה"ג א"צ כלל הדחה ב' ונהי דלא קימ"ל כן מ"מ זהו רק לכתחילה צריך להדיח אבל דיעבד ודאי יש ס' אבל בלא ניפוץ אין ס' נגד הדם שנבלע בהמלח אף אי לא נ"נ, דלא דמי למה שכתב הרמ"א ס"ב אם היה ס' בחתיכה נגד דם שעליו דשם דם שע"פ הבשר מחתיכת הסכין מעט הוא משא"כ מבליעת המלח כי רב הוא דלא כמ"ש בחו"ד שם באורים סק"י ואכמ"ל וא"כ מה דוחק לש"ך לפרש דלאו דוקא קאמר וס"ל דיש ס' נגד דם ומלח ואם כדבריו י"ל דלאו דוקא ג"כ מ"ש דבכל חתיכה אלא כונתו עם הרוטב כמ"ש הג"א בשם א"ז ומסיים שם וכן נהג מהר"ם וכ"כ הב"י לקמן כשמשימין הבשר במים בטל בס' וכן נוהג מהר"ם, עכ"פ משמע מדברי הר"מ דרק עם רוטב או נגד דם לחודיה יש בודאי ס' אבל נגד דם והמלח ובחתיכה לבדה רק לפעמים י"ל דיש ס' דלא כמ"ש המשבצות כ"א וז"ל וכ"כ ב"י בשם מהר"ם ועי' בשפ"ד ס"ק ל"ה תראה כמ"ש ועתה מ"ש הב"י מיהו הר"ש מחמיר יראה דאף לפעמים אין ס' נגד דם ומלח שעליה בחתיכה גופיה וצדקו דברי הרמ"א בת"ח גם במ"ש בשם הב"י, וזה פשוט לפע"ד דמ"ש הד"מ ס"ק י"ד וכן הוא בהגש"ד ט"ס הציון בב"י וצ"ל קודם מיהו רבינו שמשון דלא כהגהות מהרל"ח שם סק"ה כי גם לדבריו אינו מדויק הלשון עי"ש, וכן גם מ"ש עוד שם על מ"ש הד"מ דבחתיכה עבה יש ס' והגיה הוא דבחתיכה שאינה עבה הנה אף שגם מת"ח משמע כן מ"מ הש"ך מביא גירסתו בת"ח להיפוך וכמ"ש בד"מ הוא העיקר וכן משמע מאו"ה כלל י"א דין א' הנ"ל באות ו' ודלא כהמנ"י שם, והנה טעמם שהגיהו דבחתיכה שאינה עבה משום שהדם מועט ומלח מרובה נשאר המלח בתקפו ונמס הדם ונשרק ולא נשאר במלח כי אם מעט דם משא"כ בעבה ריבוי הדם מתיש כח המלח ועי' שפ"ד ס"ק ט"ו שכתב ואף שחילוק ההוא שייך גם למ"ד חנ"נ פי' כיון דשריק א"כ המלח לא נ"נ דרך הלוכו ואפ"ה הרב לא היקל כי אם כשיש כמו החתיכה דלא תימא דמחמיר משום דס"ל נ"נ והנה לפי זה צע"ק מה דוחקו של הר"נ למאן בפי' המפרשים הנ"ל דהך דר"ד בלא הדחה מיירי אחרי דמלח במלחא גללניתא דגם בלא ניפוץ יש ס' כי המלח בתקפה אף בחתיכה עבה ובפרט אחר הניפוץ שיש בחתיכה איסור משהו דרבנן מן דם שמלחו ואין כונתו ג"כ לבטל ומדוע נכריחו הדחה ולא דמי להך דשפ"ד ס"ט ס"ק נ"א, ועי' בתשו' הרשב"א סי' רכ"ב ופר"ח יו"ד סי' קכ"ב ואחרונים בסי' צ"ט ומשכן בצלאל אות מ' סי' רי"ז ואכמ"ל וע"כ דגירסת הד"מ עיקר דבחתיכה עבה יש ס' דיש בה הרבה בשר לבטל הדם הטוח על פניה והנבלע במלח משא"כ בקלישתא ולפיכך מאן הר"נ ושאר פוסקים בפי' המפרשים הנ"ל דהלא ר"ד סתמא גם בקלישתא מיירי שאין בה ס' נגד הטוח שע"פ אף אחרי הניפוץ אמנם הרמ"א אפ"ה לא היקל גם בעבה

ועל פי זה אשוב לדברינו בנ"ד שמבואר בהשאלה שהיה חתיכה עבה ורוטב י"ל בשני דרכים דאיכא ס' דהא לפי מ"ש מוכח דעם מים הר"מ סובר דיש ס' בודאי וסתמא אף במים כחצי הבשר ופחות דאל"כ הוי ליה לפרש והר"ש סובר דלפעמים יש ס' וכן משמעות הפוסקים והרמ"א לא הביא מאו"ה רק דשלושים בודאי יש, ובזה נתישב מ"ש הרש"ל בפ' ג"ה על השע"ד שכתב אם יש ס' בחתיכה ובמים וכו' וכתב הוא דמה איסור יש בדבר הלא א"א שלא יהיה ס' עם הרוטב נגד דם ומלח שעליה דהא מהר"ם סובר בחתיכה גופיה יש ס' א"כ עם הרוטב ליכא מאן דפליג ולפמ"ש ניחא די"ל דמהר"ם ס"ל דעם מים בודאי יש ס' והר"ש סובר דלפעמים יש ועתה דברי השע"ד כדברי הר"ש. הן אמת דבלא"ה לא קשה מידי דקמ"ל אם יש לאפוקי נחתך מאמצעה וכנ"ל אלא דזה עדיפא ועכ"פ בחתיכה עבה ג"כ י"ל דגם הר"ש מודה דזהו שכתב דלפעמים יש ומיירי בכה"ג: וכן הוריתי ע"ד שנשאלתי בשומן אווז שלא הודחה באחרונה ונתבשלה עם שומן כשד כחצי החתיכה והנה הת"ח כלל א' ד"ו כתב דאין לחלק בין בשר לשומן ועי' שפ"ד סי' ס"ס נ"א וסי' ע"ה סק"ט בשם כנה"ג להקל כך וע"כ סמכתי להקל בכה"ג דודאי יש ס' וזה כעין פשרה בין הת"ח להכנה"ג, והיה עוד סניף שהמלח היה גסה ונפצה דלהמפרשים הנ"ל א"צ כלל הדחה ועכ"פ לא גרע מבשר יבש המבואר בסעיף ט' דודאי יש ס' נגד המלח שעליו עי"ש אבל בלא הסניף אין להקל וכן משמע מרדב"ז ח"ד סי' קצ"ד בכרס כה"ג שדמי לבשר וההיתר שהיה עם המים בצירוף ס' עי"ש ואכמ"ל

] ויש לומר דאפילו להמנ"י ומהרל"ח הנ"ל דבחתיכה שאינה עבה יש ס' מורו בנ"ד ולכ"ע מותר ואבאר קצת דהנה הטור והמחבר כתבו דבלא הודח אח"כ צריך ס' כדי המלח שבו וע"כ מטעם שלא ידעינן כמה נפיק מניה כמ"ש הש"ך ס"ק ל"ד אמנם קשה הא במליחה כחוש לא בלע רק כ"ק כמ"ש המחבר בסי' ק"ה ס"ט ודם כחוש הוא כמ"ש הש"ך שם ס"ק ט"ז ואמאי צריך ס' נגד כל המלח וסתמא אף אי עב יותר מכ"ק כגון במלחא גללניתא [ובספר האשכול כתב דצריך ס' נגד כל המלח שעליו דלא ידעינן כמה בלע ובכלל זה איכא נמי ס' נגד לחלוחי דם שעל הבשר הרי דזה כלל אם משערינן נגד כל המלח בודאי יש ס' נגד הלחלוחית ג"כ ובפרט כשהמלח גסה כמו שיתבאר וכן ברדב"ז שם לא כתב נגד הלחלוחית דם ועפ"ז לא קשה קושיתי דאמאי צריך ס' נגד כל המלח ולא די בכ"ק כדי שאז א"צ ס' גם נגד הלחלוחית אך מכל הפוסקים לא משמע כן ועי' ש"ך ס"ק ל"ד דמ"ש כדי המלח לאו דוקא אלא ס' כנגד לחלוחית דם ומלח שמבחוץ עליו. ואגב אזכיר עוד מ"ש הט"ז בסי' ס"ט ס"ק י"ב בשם או"ה דכל מלח