מור ואהלות קמ

על ס' המדע אות קל"ג דבלא"ה שייך הונאה שמכביד הבשר כשנתפח במים עי"ש י"ל דע"כ מיירי קודם המליחה דמה לו לטבח טירחת המליחה וכיון שכן ע"כ אין שורין בו מעל"ע שלא יאסר ובפחות מעל"ע לא בלע ואפשר דבבשר דאית בו פילי בולע תיכף ועי' מ"ש באות י"ג) וא"כ אדרבה קשה דאטו בשופטני עסקינן שמאנה את הבריות, ואף אם ניישב כמ"ש בסמ"ע סי' רכ"ח ס"ק ט"ז לחלק בין היכא דהמנהג כן ליכא הונאה ואפשר י"ל דדמי ליין במים הנזכד שם ועי' חולין ח' ע"ב הטבח צריך ב' כלים של מים א' שמדיח בו בשר, הנה מלבד שי"ל כמ"ש הגאון מהרש"ז בש"ע שלו הלכות הונאה סעיף י"ט דשומר נפשו ירחק מזה דאעפ"כ יש לחוש שיסבור הקונה שהוא שמן באמת שהרי יש הרבה שמנים בעולם ובשביל כך עושין כן כל הקצבים (ועי"ש שהוא מוסגר) עכ"ל ועפ"ז י"ל דהך דחולין ח' א' שמדיח דבהדחה בלא שריה אינו נראה שמן ולפיכך מותר (וי"ל ג"כ דאם הדיחו עם חלב אף בלא שריה נראה לבן ושמן, ועפ"ז נלפע"ד לפרש מה שהוצרך רב בחולין שם לאשמעינן שני דברים מסכינים וכלים דאי אשמעינן בסכינים הוי אמינא כמ"ש האחרונים ביו"ד סי' צ"א דבדוחקא ושמן צריך שפשוף ובשר אין דרכו בשפשוף לפיכך אסור משא"כ בכלים שאין דוחקא וא"צ רק הדחה ובשדרכו להדיח הוי אמינא דמותר בכלי א' קמ"ל דאסור והאיסור הוא מה"ט דבזה מאנה את הבריות שנראה לבן ושמן ואפילו אם הוא בשר ישן שאינו נראה לבן ושמן מזה כי ניכר שהוא מהדחה כמו שיתבאר מ"מ יש חשש שהבעל הבית יסמוך ע"ז ההדחה של טבח דניכר ולא ידיחו מחלב ואי אשמעינן בכלים הוי אמינא דהאיסור מה"ט שנתבאר אבל בסכינים די באחד קמ"ל) עוד קשה דאיך סמך ר"ה ואמר סתם מולח ומדיח והשומע יאמר דבכל מקום מהני דק מולח ומדיח אף היכא דליכא מנהג ואפילו אם אמר מטעם שהדיחו הטבח השומע יאמר דבכל מקום מותר הטבח להדיחו אף במקום דליכא מנהג. ע"כ נלפע"ד דהכי קאמר דע"פ הרוב במקומו לא היו מוכרין כל הבשר ביום השחיטה ויכול להיות שיתקשה הדם בו בעבור ג"י (ועי' מ"ש באות י"ג דיש סמך מש"ס לחומרת הגאונים) ע"כ מוכרח הטבח להריחו שלא יפסיד הרבה ואף שהט"ז ס"ט ס"ק ט"ו כתב דהיכא דאפשר בצלי לא הוי הפ"מ ועי' פר"ח אות כ"ג ומנ"י אות י"ב הנה מלבד שהש"ך ס"ק כ"א חושבו לדוחק עוד י"ל באף הם לא קאמרו רק לבעל הבית כשאירע לו כן בביתו דלא הוי הפ"מ משא"כ לטבח הוי הפ"מ דלא ימצא קונים לבשר שמותר רק לצלי ועי' בל"י לענין אם חל יו"ט במצ"ש דכשישרנו קודם לא ימצא קונים לצלי ובזה בנ"ד מיירי בדחללי בי טבחי שלהטבק הי' הפ"מ בלא זה ולפיכך מותר להדיח, ובהפ"מ מצינו כ"פ היתר ועי' ש"ך קי"ז ס"ק י"א י"ב. ואף שקשה דא"כ הוי משני הגמ' בב"מ שם לא קשיא הא דאיכא פסידא אך לולא דמסתפינא אמינא דמ"ד שם הא בחדתי הא בעתיקי דבעתיקי שרי מטעם פסידא, עי' נדה י"ז הא בחדתי הא בשחקי ועי' תוס' ב"מ כ"ה ד"ה הא בכובא וכותנא ומה אעשה שהמפרשים לא פרשו כן. והנה לכל זה י"ל כן דרק בבשר שלא עברו עליו ג"י השריה מועיל שיהי' לבן ושמן ויש איסור משא"כ בבשר ישן עור יתקלקל פ"י השריה עי' טו"ט המובא באות ט' וגם י"ל דניכר לכל שנשרה ועי' כתובות ד' בנתן מים על הבשר ולפיכך ר"ה אמר מולח ומדיח בדחללי בי טבחי פי' בבשר שהוצרך הטבח להדיחו שלא יעבור ג"י והוא בהיתר ולזה קמ"ל דאם הדיחו הטבח א"צ להדיחו בבית פי' בשניכר דוקא ושהיה בהיתר כמ"ש דאל"כ צריך להדיח דלא מחזקינן אינשי ברשיעי אף דדרך הקצבים כן והכשר שבטבחים וכו' מ"מ שמא עתה לא הדיח וע"כ ההדחה חיובית] וה"נ בנ"ד לא חמיר מלא פיזר בכ"מ דמותר. שוב ראיתי בחמודי דניאל סי' ל"ו כתב מעשה שערבו מלח בגרופין לשליש או לרביע ומלחו בו בשר והשיב דאף להמתירין לא פיזר בכ"מ יש לאסור כאן מחמת שמשמע מש"ך סק"כ דאף לכתחילה אין העולם מדקדקים דאי בדיעבד אין שייך לעולם אלא להמורים גם לא שייך הלשון אין מדקדקים אלא אין אוסרין ועתה בהצטרף מקום הגרופין יהיה נאכל מחמת מלחו שמעכב גם דיעבד עכ"ל, וא"כ עפ"ז ה"נ בנ"ד כשמעורב בפרורי גבינה כך הוי נאכל מחמת מלחו אמנם דברי החמ"ד צ"ע דהלא הפי' בש"ך דנוהגין העולם לא בקטלי קניא מיירי רק בת"ח דבלא"ה לא שייך מנהג עי' ש"ך סי' רי"ד סק"ז ומה שלא אמר שאין אוסרין דקמ"ל שאין מדקדקין להצריך מליחה שנית קודם בישול [כנ"ל בד"ה אציג] אם אירע שלא פיזר בכ"מ אבל לכתחילה אה"נ שמדקדקים, ובפרט אחר שסיים הפמ"ג שם דיש ליזהר לכתחילה אף אם לא היו נזהרים תחילה עתה נזהרים וא"כ אין כאן צירוף שיהיה נאכל מחמת מלחו [ובפרט שי"ל דאינו נאכל מחמת מלחו שמעכב דיעבד לאו פשוט הוא לכ"ע כנ"ל] בזה וכן משמע בשפ"ד ס"ט סק"ג דבחתך קצת יש להתיר בלא הפ"מ ואי דלא נמלח בכ"מ אין העולם מדקדקים כפי דברי החמ"ד הנ"ל א"כ י"ל דבהצטרף מקרי אינו נאכל מחמת מלחו וע"כ כמ"ש. ואפילו אם נאמר דאינם מדקדקים בזה אף לכתחילה מ"מ הלא לא נשאר מקום פנוי כשתות כי בשתות י"ל דמדקדקי אנשי עי' ב"מ דף נ' ואפילו בשליש גרופין מ"מ הוי יותר מלח מנמלח מצ"א אשר קרוי אינו נאכל מחמת מלחו. מיהו אם מלח מצ"א עם מלח מעורב בגרופין וכדומה י"ל דאף בהפ"מ יש לאסור דהוי מליחה מועטת שנאכל מחמת מלחו ואף אי טעמו דיעבד וראו שאינו נאכל מחמת מלחו יש להחמיר משא"כ בנ"ד שנמלח משני צדדים רק שנשאר מקום פנוי כשליש מקרי רק לא פיזר בכ"מ שיש להתיר גם בלא הפ"מ כנ"ל

ועוד יש סניף להתיר ע"פ המבואר בשאילתא דנן דנתנוה ברותחין ואף אי לא הוי מליחה יפה מ"מ הוי כחליטה שמעיקר הדין מותר גם בלי מליחה כנ"ל אות א'. ואין לומר דחליטה ברותחין דוקא שאין בהם מליחות וכאן אף שיש ס' נגד המלח כמ"ש באות שאחר זה מ"מ מלח הוא מדבר שעבידי לטעמא עי' ט"ז ס"ט ס"ק י"ט ועי' ת"כ שם אי תמלח יכול במי מלח וכו', ומזה יש להעיר בנתנו בשר שלא הודח בראשונה במי מלח או בשר שהודח רק שנתנו בכשא"מ ועי' ט"ז סי' ס"ט ס"ק מ"ד ופמ"ג שם ועי' פסחים ל"ט דעבדי במיא ומילחא וברש"י שבת ק"ח ע"ב ר"ה ואלו הן, ואולי יש לחלק בין מלח הנעשה ממים למלח הנעשה מקרקע עי' בית מנוחה הלכות חומ"צ פ"ה ה"ב ועי' שפ"ד סס"י ק"ה ובזה י"ל דברי הרמ"א המובא שם ואכמ"ל, מ"מ כ"ז דוחק לחלק בחליטה בזה כי אדרבה מצינו דבמלח וציר אף בכ"ש מבשל. וכן אין לומר ע"פ מ"ד בפסחים שם לא לחלט אינש תרי חיטי בהדדי דלמא אזלא חדא ויתבה בציריה דחברתה ולא סליק להו דקולא דמיא מארבע רוחתא הרי דבחליטה צריך שלא יהי' דבר חוצץ עי' מ"ש לקמן אות י"א דהרי גם כאן תיכף שבא לקדירה נמס המלח מן הבשר עי' ט"ז ס"ט ס"ק י"ט וש"ך ס"ק ל"ה ואף שהגבינה נדבקת מ"מ י"ל דמעט גבינה אינה מעכבת החליטה דשם מעכב כל צד א' וכן י"ל דחומרא דחמץ שאני וכן אין לומר דחליטה צריך שיהיה המים יותר משיעור הבשר לא בכה"ג שהמים כחצי הבשר דמנ"ל לחלק בכה"ג בדברים שאין להם שורש וענף בש"ס ופוסקים להחמיר מלבינו

ז (ישוב לקושית המנ"י על ת"ח. מ"ש הש"ך דברי הרש"ל ממ"נ קשה עליו. באיזה חתיכה יש ס'